חזור
פרה
פרק טצְלוֹחִית שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ מַיִם כָּל שֶׁהֵן –
צְלוֹחִית, מעין צנצנת שיש בה מי חטאת מקודשים, שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ מַיִם כָּל שֶׁהֵן, שאינם מקודשים, ואפילו בשיעור מועט –
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּיוֹת. וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יַזֶּה על הטמא שְׁתֵּי הַזָּיוֹת במקום הזאה אחת, ובכך יצא מן החשש שמא לא היה במים שהזה על הטמא מן המים המקודשים. וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין את הכול, מפני שיש צורך בשיעור מינימלי של מים מקודשים בכל הזאה, ויש לחשוש, שלא היה שיעור באף אחת מן ההזאות. והלכה כחכמים.
יָרַד לְתוֹכָהּ טַל –
יָרַד לְתוֹכָהּ טַל ונתערב עם המים שבצלוחית –
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יַנִּיחֶנָּה בַּחַמָּה וְהַטַּל עוֹלֶה. וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יַנִּיחֶנָּה בַּחַמָּה, וְהַטַּל עוֹלֶה ומתאדה, ויהיו המים כשרים להזאה. וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין מפני תערובת הטל במים. והלכה כחכמים.
נָפַל לְתוֹכָהּ מַשְׁקִין וּמֵי פֵרוֹת – יְעָרֶה, וְצָרִיךְ לְנַגֵּב.
נָפַל לְתוֹכָהּ מַשְׁקִין, כגון מים, חלב וכיוצא בהם, או שנפלו לתוכה מֵי (מיצי) פֵרוֹת – יְעָרֶה (ישפוך) הכול מן הצלוחית, מפני התערובת, וְצָרִיךְ לְנַגֵּב את הצלוחית לפני שישתמש בה שוב למי חטאת, מפני המשקים הפסולים שאולי נשארו בתוכה.
דְּיוֹ, קוֹמוֹס, וְקַנְקַנְתּוֹם, וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם – יְעָרֶה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב.
וכן, אם נפל לתוכה דְּיוֹ, קוֹמוֹס (שרף אילן), וְקַנְקַנְתּוֹם, מין צבע, וְכן כָל דָּבָר שֶׁהוּא משאיר רוֹשֵׁם וסימן – יְעָרֶה הכול, וְאולם במקרה זה אֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב את הכלי אם היה נקי, שאם היה נשאר דבר מה בשולי הכלי, היה ניכר.
נָפַל לְתוֹכָהּ שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וְנִתְבַּקְּעוּ, אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶם – פְּסוּלִין.
נָפַל לְתוֹכָהּ, לצלוחית של מי חטאת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, שרצים וחרקים שונים, וְנִתְבַּקְּעוּ בתוכה; אוֹ אף אם לא התבקעו, אלא שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶם של המים בגלל הנוזלים שהפרישו – המים פְּסוּלִין.
חִפּוּשִׁית – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹסֶלֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּשְׁפוֹפֶרֶת.
אם נפלה חִפּוּשִׁית אל המים – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹסֶלֶת אותם, גם אם לא התבקעה, ואף לא השתנה מראה המים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּשְׁפוֹפֶרֶת פתוחה, והליחה יוצאת מגופה אף בלא ביקוע.
רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמְרִים: הַדִּירָה וְהַכִּנָּה שֶׁבַּתְּבוּאָה – כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם לֵחָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמְרִים: אם נפלו אל המים הַדִּירָה וְהַכִּנָּה, מיני חרקים קטנים שֶׁבַּתְּבוּאָה – כְּשֵׁרִים, גם אם התבקעו חרקים אלה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם לֵחָה. ואין הלכה כמותם.
שָׁתָת מֵהֶן בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה – פְּסוּלִין.
שָׁתָת (שתתה) מֵהֶן, ממי החטאת, בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה – פְּסוּלִין, מפני הרוק היוצא מפיה למים.
כָּל הָעוֹפוֹת פּוֹסְלִין, חוּץ מִן הַיּוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מוֹצֶצֶת.
וכן כָּל הָעוֹפוֹת השותים מן המים פּוֹסְלִין אותם, חוּץ מִן הַיּוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מוֹצֶצֶת (שואבת) את המים בשתייתה, ואין יוצא מפיה כלום.
כָּל הַשְּׁרָצִים אֵינָם פּוֹסְלִין, חוּץ מִן הַחוּלְדָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַלֶּקֶת.
וכָל הַשְּׁרָצִים אֵינָם פּוֹסְלִין את מי החטאת בשתייה, חוּץ מִן הַחוּלְדָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַלֶּקֶת, משרבבת לשונה למים בשתייה, ומערבת בהם את הרוק הנמצא בפיה.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַנָּחָשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקִיאָה.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַנָּחָשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקִיאָה ופולטת מפיה אל המים.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הָעַכְבָּר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הָעַכְבָּר.
הַחוֹשֵׁב עַל מֵי חַטָּאת לִשְׁתּוֹת –
הַחוֹשֵׁב עַל מֵי חַטָּאת לִשְׁתּוֹת אותם –
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: פָּסוּל.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: פָּסוּל, המים פסולים, מפני שהסיח דעתו משימושם כמי חטאת.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּשֶׁיַּטֶּה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: פסולים רק כְּשֶׁיַּטֶּה את הכלי כדי לשתות בו, ויעשה בכך מעשה של ממש. אבל מחשבה לבדה אינה פוסלת את המים.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמַיִם שֶׁאֵינָם מְקוּדָּשִׁים.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בַּמֶּה הדְּבָרִים אֲמוּרִים? – בְּמַיִם שֶׁאֵינָם מְקוּדָּשִׁים, שעדיין לא עירבו בהם את אפר הפרה.
אֲבָל בְּמַיִם הַמְקוּדָּשִׁין –
אֲבָל בְּמַיִם הַמְקוּדָּשִׁין, שעירבו בהם את האפר, וכבר מוכנים להזאה – לדברי הכול, אין שינוי המחשבה לבדו פוסל אותם,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּשֶׁיַּטֶּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּשֶׁיִּשְׁתֶּה.
אלא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּשֶׁיַּטֶּה את הכלי, יפסול את מה שיש בו. ואילו רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: רק כְּשֶׁיִּשְׁתֶּה מן המים בפועל.
וְאִם גִּרְגֵּר – כָּשֵׁר.
ולא מפני השינוי שעשה בהם, אלא משום הרוק המתערב במים, ולפיכך, אִם גִּרְגֵּר, עירה מן הכלי ישירות לגרונו, ולא פלט כלום בחזרה – כל הנותר בכלי כָּשֵׁר. והלכה כרבי יהושע.
מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ, לֹא יְגַבְּלֵם בְּטִיט, שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים.
מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ להזאה, מכל סיבה שהיא – לֹא יְגַבְּלֵם, יערב אותם, בְּטִיט, כדי שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים, שמא ייטמאו אנשים במגעם עם הטיט, ולא יעלו על דעתם שהמים שבו מטמאים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּטְלוּ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּטְלוּ המים מדינם כאשר התערבו בטיט, ואינם מטמאים עוד. ואין הלכה כמותו.
פָּרָה שֶׁשָּׁתָת מֵי חַטָּאת – בְּשָׂרָהּ טָמֵא מֵעֵת לְעֵת.
כיוצא בזה, פָּרָה שֶׁשָּׁתָת מֵי חַטָּאת – בְּשָׂרָהּ טָמֵא אם שחט אותה בתוך מֵעֵת לְעֵת (עשרים וארבע שעות) משעה ששתתה, מפני שהמים הטמאים קיימים עדיין בתוכה, ומטמאים את הבשר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּטְלוּ בְּמֵעֶיהָ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מיד כששתתה בָּטְלוּ המים בְּמֵעֶיהָ, ואינם מטמאים כלל.
מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת – לֹא יַעֲבִירֵם בְּנָהָר וּבִסְפִינָה.
מֵי חַטָּאת שקידשו אותם באפר, וְאֵפֶר חַטָּאת – לֹא יַעֲבִירֵם בְּנָהָר וּבִסְפִינָה, כלומר בספינה השטה בנהר.
וְלֹא יְשִׁיטֵם עַל פְּנֵי הַמַּיִם,
וְכן לא יְשִׁיטֵם עַל פְּנֵי הַמַּיִם בכל דרך אחרת,
וְלֹא יַעֲמוֹד בְּצַד זֶה וְיִזְרְקֵם לְצַד זֶה.
וְלא יַעֲמוֹד בְּצַד זֶה של הנהר וְיִזְרְקֵם לְצַד זֶה. שכל הפעולות האלה דומות למעשה ההעברה בספינה.
אֲבָל עוֹבֵר הוּא בַּמַּיִם עַד צַוָּארוֹ.
אֲבָל עוֹבֵר הוּא האדם את הנהר, כאשר הוא הולך בַּמַּיִם עַד צַוָּארוֹ, כאשר מי חטאת או אפר בידו, שאין זה בכלל הגזרה.
עוֹבֵר הוּא הַטָּהוֹר לְחַטָּאת וּבְיָדָיו כְּלִי רֵיקָם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, וּבְמַיִם שֶׁאֵינָם מְקוּדָּשִׁין.
וכן עוֹבֵר הוּא, האדם, הַטָּהוֹר לְחַטָּאת בספינה, וּבְיָדָיו כְּלִי רֵיקָם (ריק) הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, וכן כאשר הכלי מלא בְמַיִם שֶׁאֵינָם מְקוּדָּשִׁין, שכל אלה אינם בכלל מה שגזרו עליו חכמים.
אֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּאֵפֶר מַקְלֶה –
אֵפֶר פרה שכָּשֵׁר להזאה שֶׁנִּתְעָרֵב בְּאֵפֶר מַקְלֶה, אפר שרפה כלשהו –
הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב לְטַמֵּא,
הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב לְטַמֵּא, שאם הרוב הוא אפר פרה – מטמא במגע, ואם הרוב אפר מקלה – אינו מטמא במגע.
וְאֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ.
ומכל מקום, אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ מי חטאת, ואף כאשר רובו אפר כשר, מפני שכל תערובת של דבר פסול, ואפילו הוא מועט ביותר, פוסלת בחטאת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקַדְּשִׁין בְּכֻלָּן.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקַדְּשִׁין בְּכֻלָּן, בתערובת כולה, שהתערובת אינה פוסלת, ובוודאי יש בקידוש גם אפר כשר. ואין הלכה כמותו.
מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ –
מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ, כגון ששתתה מהם בהמה –
מְטַמְּאִין אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה, בְּיָדָיו וּבְגוּפוֹ, וְאֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, לֹא בְּיָדָיו וְלֹא בְּגוּפוֹ.
מְטַמְּאִין, כמו המים הכשרים, אֶת האדם הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה, שטיהר עצמו להתעסק בתרומה, בין שנגע בהם בְּיָדָיו וּבין שנגע בהם בְגוּפוֹ. וְאילו אֶת האדם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, שנטהר לצורך העניינים הכרוכים בהזאה (מילוי המים, קידושם וההזאה מהם) – אינם מטמאים לֹא בְּיָדָיו וְלֹא בְּגוּפוֹ.
נִטְמְאוּ –
ומי חטאת שנִטְמְאוּ –
מְטַמְּאִים אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בְּיָדָיו וּבְגוּפוֹ, וְאֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, בְּיָדָיו אֲבָל לֹא בְּגוּפוֹ.
מְטַמְּאִים אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בְּיָדָיו וּבְגוּפוֹ, כמו בדין הקודם, וְאֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת הם מטמאים אם נגע בהם בְּיָדָיו, משום גזרת חכמים על כל משקה שנטמא (שאינו אב הטומאה), שמטמא את הידיים הנוגעות בו, אֲבָל לֹא אם נגע בהם בְּגוּפוֹ.
אֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ –
אֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ, כגון מים שאינם 'מים חיים', דינם כמים מקודשים שנפסלו (ראו במשנה הקודמת).
מְטַמְּאִין אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בְּיָדָיו וּבְגוּפוֹ,
ולפיכך, הריהם מְטַמְּאִין אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בְּיָדָיו וּבְגוּפוֹ,
אֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת לֹא בְּיָדָיו וְלֹא בְּגוּפוֹ.
ואילו אֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת אינם מטמאים לֹא בְּיָדָיו וְלֹא בְּגוּפוֹ.