חֲמִשָּׁה שֶׁמִּלְּּאוּ חֲמִשָּׁה חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, וְנִמְלְכוּ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד; אוֹ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלְכוּ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין –

חֲמִשָּׁה אנשים שֶׁמִּלְּאוּ חֲמִשָּׁה חָבִיּוֹת במים חיים כדי לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, שכל אחד ייתן אפר פרה בחבית בפני עצמה, ולאחר שמילאו נִמְלְכוּ בדעתם והחליטו לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד, ששפכו את המים לתוך כלי אחד וקידשו בו; אוֹ אם מילאו חמש חביות כדי לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד, בכלי אחד, וְנִמְלְכוּ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין בחביות שמילאו, וכך עשו –

הֲרֵי כּוּלָּן כְּשֵׁרִים.

הֲרֵי כּוּלָּן כְּשֵׁרִים, המים שבהם, שהואיל והם כמה אנשים שכל אחד מתעסק בכלי אחד, אין כאן מלאכה הפוסלת.

יָחִיד שֶׁמִּלֵּא חֲמִשָּׁה חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא אַחֲרוֹן.

היָחִיד שֶׁמִּלֵּא חֲמִשָּׁה חָבִיּוֹת כדי לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, כל חבית בפני עצמה, ואף אם נִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא אַחֲרוֹן, החבית האחרונה שמילא, שלא עשה מלאכה אחרי שמילא אותה. אבל מי החביות הקודמות נפסלו על ידי המילויים שנעשו אחריהם, לפני הקידוש.

לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זֶה שֶׁקִּדֵּשׁ רִאשׁוֹן.

אם מילא חמש חביות כדי לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד, בכלי אחד, וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, וכך עשה – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זֶה שֶׁקִּדֵּשׁ רִאשׁוֹן, אבל שאר המים נפסלו, מפני שבקידוש הראשון הפסיק במלאכה בין המילוי לקידוש.

אָמַר לְאֶחָד: "קַדֵּשׁ לְךָ אֶת אֵלּוּ" – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא רִאשׁוֹן.

וכן, אם הממלא לא קידש את החביות בעצמו, אלא אָמַר לְאֶחָד: "קַדֵּשׁ לְךָ אֶת אֵלּוּ" – גם כאן אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זה שקידש רִאשׁוֹן, שהואיל ואמר: "קדש לך", הרי העביר את המים לרשותו של האדם המקדש אותם, והריהו פוסל אותם במלאכה בקידוש הראשון, כאמור בדין הקודם.

“קַדֵּשׁ לִי אֶת אֵלּוּ״ – הֲרֵי כּוּלָּם כְּשֵׁרִים.

אבל אם אמר: "קַדֵּשׁ לִי אֶת אֵלּוּ", שעשה אותו שליח בלבד ולא העביר לרשותו את המים עצמם – הֲרֵי כּוּלָּם כְּשֵׁרִים, שאין קידוש מים על ידי אדם שאינו הבעלים פוסל את המים.

הַמְמַלֵּא בְּאַחַת יָדוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּאַחַת יָדוֹ,

הַמְמַלֵּא בְּאַחַת יָדוֹ, בידו האחת, ובתוך כך עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּאַחַת יָדוֹ, בידו האחרת;

הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְאַחֵר,

וכן הַמְמַלֵּא לוֹ בכלי אחד, וּלְאַחֵר בכלי שני;

אוֹ שֶׁמִּלֵּא לִשְׁנַיִם כְּאַחַת –

אוֹ שלא מילא לעצמו כלל, אלא שֶׁמִּלֵּא לִשְׁנַיִם בשני כלים שונים כְּאַחַת, בבת אחת –

שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין,

שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין,

שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בַּמִּלּוּי, בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר.

שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בְּמִלּוּי, בֵּין שממלא לוֹ בֵּין שממלא לְאַחֵר.

הַמְקַדֵּשׁ בְּאַחַת יָדוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּאַחַת יָדוֹ;

הַמְקַדֵּשׁ, נותן אפר פרה למים, בְּאַחַת יָדוֹ, בידו האחת, וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה באותה שעה בְּאַחַת יָדוֹ, בידו האחרת;

אִם לוֹ – פָּסוּל, וְאִם לְאַחֵר – כָּשֵׁר.

אִם קידש לוֹ, לעצמו – פָּסוּל. וְאִם קידש לְאַחֵר – כָּשֵׁר, שהמקדש את המים של חברו אינו פוסל אותם אם עשה מלאכה.

הַמְקַדֵּשׁ לוֹ וּלְאַחֵר – שֶׁלּוֹ פָּסוּל, וְשֶׁל אַחֵר כָּשֵׁר.

הַמְקַדֵּשׁ בו זמנית לוֹ וּלְאַחֵר – שֶׁלּוֹ פָּסוּל, שפסל את מימיו על ידי שעשה מלאכה לחברו, וְשֶׁל האַחֵר כָּשֵׁר, שאין בכוחו לפסול מים של חברו.

הַמְקַדֵּשׁ לִשְׁנַיִם כְּאֶחָד – שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין.

וכן הַמְקַדֵּשׁ לִשְׁנַיִם, לשני אנשים כְּאֶחָד, ביחד – שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין, מאותו הטעם, שאינו פוסל במלאכה קידוש מים של חברו.

“קַדֵּשׁ לִי וַאֲקַדֵּשׁ לָךְ״ – הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר.

שני אנשים שכל אחד מילא את הכלי שלו, אם אמר אחד לחברו: "קַדֵּשׁ לִי וַאֲקַדֵּשׁ לָךְ" – הכלי הָרִאשׁוֹן שהתקדש כָּשֵׁר, המים שבו, שבעליו לא עשה כל מלאכה בין מילוי המים לקידושם. אבל הכלי השני נפסל במלאכה, שבעליו קידשו את המים של חברו לפני שמימיו התקדשו.

“מַלֵּא לִי וַאֲמַלֵּא לָךְ״ – הָאַחֲרוֹן כָּשֵׁר.

אם אמר אחד לחברו: "מַלֵּא לִי את הכלי שלי, ואחר כך אֲמַלֵּא לָךְ את שלך" – הכלי שהתמלא אַחֲרוֹן כָּשֵׁר. אבל המים שהתמלאו בכלי הראשון פסולים, שהרי לאחר שמילאו בו המים – מילא בעליו את הכלי של חברו.

“קַדֵּשׁ לִי וַאֲמַלֵּא לָךְ״ – שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים.

אם אמר אחד לחברו: "קַדֵּשׁ לִי את המים בכלי שלי שכבר מילאתי, ואחר כך אֲמַלֵּא לָךְ" – שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים, המים שבכלי הראשון כשרים, שהרי בעליו עשה מלאכה לאחר שכבר התקדשו המים, והמים שבכלי השני כשרים, שהרי לא נעשתה מלאכה על ידי בעליהם לאחר שהתמלאו.

“מַלֵּא לִי וַאֲקַדֵּשׁ לָךְ״ – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים.

"מַלֵּא לִי מים בכלי שלי, וַאֲקַדֵּשׁ לָךְ את מימיך שכבר מילאת" – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, שכל אחד מהם עשה מלאכה לחברו בין המילוי של מימיו לקידושם; שהאחד מילא לחברו לאחר שמילא את של עצמו, והאחר קידש את מימי חברו לפני שקידש את של עצמו.

הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְחַטָּאת – מְמַלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ תְּחִלָּה, וְקוֹשְׁרוֹ בָּאֵסֶל, וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת.

הַמְמַלֵּא מים מן המעיין לוֹ, לצרכיו הפרטיים, וּלְחַטָּאת, לטהר בהם – מְמַלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ תְּחִלָּה, וְקוֹשְׁרוֹ בָּאֵסֶל, מוט שנושאים בו דליים על הכתף, לפניו ולאחריו, וְרק אַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת.

וְאִם מִלֵּא שֶׁל חַטָּאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מִלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ – פָּסוּל.

וְאִם מִלֵּא שֶׁל חַטָּאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מִלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ – פָּסוּל, שהרי עסק במלאכה לאחר מילוי מי חטאת.

נוֹתֵן אֶת שֶׁלּוֹ לַאֲחוֹרָיו וְאֶת שֶׁל חַטָּאת לְפָנָיו.

וכאשר נושא באסל את שני הכלים בדרכו מן המעיין, נוֹתֵן אֶת שֶׁלּוֹ לַאֲחוֹרָיו וְאֶת שֶׁל חַטָּאת לְפָנָיו, כדי לשמור את מי החטאת שמירה מעולה.

וְאִם נָתַן אֶת שֶׁל חַטָּאת לַאֲחוֹרָיו – פָּסוּל.

וְאִם נָתַן אֶת שֶׁל חַטָּאת לַאֲחוֹרָיו – פָּסוּל, שהמים צריכים שמירה, והסחת דעת מהם פוסלת אותם.

הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל חַטָּאת – נוֹתֵן אֶחָד לְפָנָיו וְאֶחָד לַאֲחוֹרָיו, וְכָשֵׁר,

אמנם, אם הָיוּ שְׁנֵיהֶן, שני הכלים שמילא, שֶׁל חַטָּאת – נוֹתֵן אֶחָד לְפָנָיו וְאֶחָד לַאֲחוֹרָיו, וְכָשֵׁר.

מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר.

וטעם הדבר, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר להוליך אותם באופן אחר.

הַמּוֹלִיךְ אֶת הַחֶבֶל בְּיָדוֹ;

הַמּוֹלִיךְ אֶת הַחֶבֶל ששימש לדליית המים מן המעיין בְּיָדוֹ;

לְדַרְכּוֹ – כָּשֵׁר, וְשֶׁלֹּא לְדַרְכּוֹ – פָּסוּל.

אם מוליך אותו כאשר הוא הולך לְדַרְכּוֹ הרגילה – כָּשֵׁר, וְאם מוליך שֶׁלֹּא לְדַרְכּוֹ, ששינה את דרכו על מנת להחזירו לבעליו או להניחו במקומו – פָּסוּל, שהרי התעסק בעסק אחר.

זֶה הָלַךְ לְיַבְנֶה שְׁלשָׁה מוֹעֲדוֹת, וּבְמוֹעֵד שְׁלִישִׁי הִכְשִׁירוּ לוֹ, הוֹרָאַת שָׁעָה.

ומעירים: זֶה, אדם שאירע לו דבר זה, הָלַךְ לְיַבְנֶה, מקום מושב בית הדין הגדול לאחר שגלה מירושלים, שְׁלשָׁה מוֹעֲדוֹת (רגלִים), וּבְמוֹעֵד שְׁלִישִׁי הִכְשִׁירוּ לוֹ, לשואל, כהוֹרָאַת שָׁעָה בלבד. אבל ההלכה הקבועה מכאן ואילך היא שפסול.

הַמְכַנֵּן אֶת הַחֶבֶל עַל יָד עַל יָד – כָּשֵׁר.

הַמְכַנֵּן (המלפף) אֶת הַחֶבֶל סביב ידו עַל יָד עַל יָד (מעט מעט), בתוך כדי שהוא מעלה את הכלי מן המעיין – כָּשֵׁר, שכך היא דרך הדלייה, ואינו נחשב עיסוק במלאכה אחרת.

וְאִם כִּנְּנוֹ בָּאַחֲרוֹנָה – פָּסוּל.

וְאולם אִם כִּנְּנוֹ בָּאַחֲרוֹנָה, רק לאחר שסיים להעלות את הדלי – פָּסוּל.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לָזֶה הִכְשִׁירוּ הוֹרָאַת שָׁעָה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לָזֶה הִכְשִׁירוּ הוֹרָאַת שָׁעָה. מקרה זה הוא שהובא לפני בית הדין ביבנה, והכשירו אותו כהוראת שעה, ולא המעשה המתואר במשנה הקודמת, במי שהוליך את החבל שלא לדרכו.

הַמַּצְנִיעַ אֶת הֶחָבִית שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר,

הַמַּצְנִיעַ אֶת הֶחָבִית שמילא בה מים, לאחר ששפך את המים לשוקת, ועושה כן כדי לשמרה שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר,

אוֹ שֶׁכְּפָאָהּ עַל פִּיהָ עַל מְנָת לְנַגְּבָהּ, לְמַלּאוֹת בָּהּ – כָּשֵׁר.

אוֹ שֶׁכְּפָאָהּ (הפך אותה) עַל פִּיהָ עַל מְנָת לְנַגְּבָהּ מן הרטיבות שבה, לאחר ששפך את המים, כדי שיוכל לְמַלּאוֹת בָּהּ מים נוספים – כָּשֵׁר, שמלאכה היא לצורך מילוי.

לְהוֹלִיךְ בָּהּ אֶת הַקִּדּוּשׁ – פָּסוּל.

ואולם, אם הצניע אותה או שכפאה על פיה, כדי לְהוֹלִיךְ בָּהּ לאחר מכן אֶת הַקִּדּוּשׁ, את המים שיקדש באפר – פָּסוּל, שהרי זה עיסוק בדבר שאינו נוגע למילוי עצמו.

הַמְפַנֶּה חֲרָסִין מִתּוֹךְ הַשּׁוֹקֶת, בִּשְׁבִיל שֶׁתַּחֲזִיק מַיִם הַרְבֵּה – כְּשֵׁרִין.

וכן הַמְפַנֶּה חתיכות חֲרָסִין מִתּוֹךְ הַשּׁוֹקֶת, אחר שמילא את המים; אם בִּשְׁבִיל שֶׁתַּחֲזִיק מַיִם הַרְבֵּה, ויוכל למלא בה מים לשם קידושם – המים כְּשֵׁרִין, שהרי עושה זאת לצורך המילוי.

וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְעַכְּבִין אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹלֵף אֶת הַמַּיִם – פָּסוּל.

וְאִם מפנה את החרסים בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְעַכְּבִין אוֹתוֹ לאחר מכן, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹלֵף, שואב ושופך, אֶת הַמַּיִם מהשוקת לכלים – פָּסוּל, שהרי עוסק בצורך אחר.

מִי שֶׁהָיוּ מֵימָיו עַל כְּתֵפוֹ,

מִי שֶׁהָיוּ מֵימָיו שמילא לצורך מי חטאת עַל כְּתֵפוֹ,

וְהוֹרָה הוֹרָאָה, וְהֶרְאָה לַאֲחֵרִים אֶת הַדֶּרֶךְ, וְהָרַג נָחָשׁ וְעַקְרָב, וְנָטַל אוֹכָלִים לְהַצְנִיעָם – פָּסוּל.

ובתוך כך, הוֹרָה הוֹרָאָה של הלכה, או שהֶרְאָה לַאֲחֵרִים אֶת הַדֶּרֶךְ, או שהָרַג נָחָשׁ או עַקְרָב, או שנָטַל אוֹכָלִים בידו כדי לְהַצְנִיעָם, לשמור עליהם לזמן אחר – פָּסוּל, נפסלו המים, משום שהתעסק בדבר אחר.

אוֹכָלִין לְאָכְלָן – כָּשֵׁר.

אבל אם נטל אוֹכָלִין כדי לְאָכְלָן בדרך – כָּשֵׁר, שהרי גם זה צורך מילוי ונשיאת המים, לחזק את כוחו.

הַנָּחָשׁ וְהָעַקְרָב שֶׁהָיוּ מְעַכְּבִים אוֹתוֹ – כָּשֵׁר.

וכן הַנָּחָשׁ וְהָעַקְרָב שֶׁהָיוּ מְעַכְּבִים אוֹתוֹ בדרכו והרגם – כָּשֵׁר, שהרי אלו מצורכי מילוי המים ונשיאתם.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל: כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם מְלָאכָה, בֵּין עָמַד בֵּין לֹא עָמַד – פָּסוּל. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה; עָמַד – פָּסוּל, וְאִם לֹא עָמַד – כָּשֵׁר.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל בדברים אלו: כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם, שיש בו שֵׁם, מְלָאכָה, כגון שהרג נחש שלא משום שעיכב אותו בדרכו; בֵּין עָמַד והתעכב לצורך כך ובֵין שלֹא עָמַד, אלא עשה זאת תוך כדי הליכה – פָּסוּל. ואילו דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה, כגון שהורה הוראה, שאין בכך עניין של מלאכה; אם עָמַד כדי לעשותו – פָּסוּל, מפני שהסיח דעתו מן המים, שהם צריכים שמירה, וְאִם לֹא עָמַד, אלא עשה זאת תוך כדי הילוכו – כָּשֵׁר.

הַמּוֹסֵר מֵימָיו לְטָמֵא – פְּסוּלִין, וּלְטָהוֹר – כְּשֵׁרִין.

הַמּוֹסֵר מֵימָיו לְאדם טָמֵא – פְּסוּלִין, אף על פי שלא טימא אותם, מפני שהטמא אינו מקפיד על שמירה מטומאה. ואם מסרם לְאדם טָהוֹר – כְּשֵׁרִין, שהוא שומר על המים כראוי.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף לְטָמֵא כְּשֵׁרִין, אִם לֹא עָשׂוּ הַבְּעָלִים מְלָאכָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף לְטָמֵא כְּשֵׁרִין, מפני שבעל המים, הטהור, שומר את המים בהיותם בידי הטמא. ודווקא אִם לֹא עָשׂוּ הַבְּעָלִים מְלָאכָה, אבל אם עשו מלאכה – המים פסולים. ואין הלכה כמותו.

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין לְחַטָּאת,

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין מים לְחַטָּאת,

וְהִגְבִּיהוּ זֶה עַל זֶה, וְנָטַל זֶה לָזֶה קוֹצוֹ,

וְהִגְבִּיהוּ לאחר מכן את כלי המים זֶה עַל שכמו של זֶה כדי לשאתם, או שנָטַל זֶה לָזֶה קוֹצוֹ, שסייע להוציא קוץ שנתחב בגופו, והפריע למלאכת המילוי וההולכה;

בְּקִדּוּשׁ אֶחָד – כָּשֵׁר, בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין – פָּסוּל.

בְּקִדּוּשׁ אֶחָד, אם מילוי שניהם נעשה לצורך קידוש אחד – כָּשֵׁר, ואם בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין, שכל אחד מילא לצורך קידוש אחר – פָּסוּל, שכל אחד מהם עשה מלאכה בעבור מים אחרים, ופסל את המים שלו.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין כָּשֵׁר, אִם הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין כָּשֵׁר, אִם הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן מראש, שכל אחד יסייע לחברו. שבאופן זה, כל אחד עושה לצורך מילוי וקידוש המים שלו. ואין הלכה כמותו.

הַפּוֹרֵץ עַל מְנָת לִגְדּוֹר – כָּשֵׁר. וְאִם גָּדַר – פָּסוּל.

הַפּוֹרֵץ גדר בדרכו ממילוי המים, במחשבה עַל מְנָת לִגְדּוֹר אותה לאחר מכן – כָּשֵׁר, מפני שהמחשבה לגדור אינה מלאכה. וְאולם, אִם גָּדַר לפני הקידוש את מה שפרץ – פָּסוּל, שהגידור הוא מלאכה שאינה לצורך המים.

הָאוֹכֵל עַל מְנָת לִקְצוֹת – כָּשֵׁר. וְאִם קָצָה – פָּסוּל.

כיוצא בזה, הָאוֹכֵל תאנים בדרכו עַל מְנָת לִקְצוֹת, לחתוך תאנים ולשטוח אותן לייבוש, בשכר מה שהרשה לו בעל התאנים לאכול מהן – כָּשֵׁר, שהאכילה עצמה מסייעת לו בדרכו, ואינה פוסלת (ראו משנה ט). וְאולם, אִם קָצָה את התאנים בפועל, לפני הקידוש – פָּסוּל, שהיא מלאכה שלא לצורך המים.

הָיָה אוֹכֵל וְהוֹתִיר, וְזָרַק מַה שֶּׁבְּיָדוֹ לְתַחַת הַתְּאֵנָה אוֹ לְתוֹךְ הַמּוּקְצֶה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבַד – פָּסוּל.

וכן אם הָיָה אוֹכֵל מן התאנים וְהוֹתִיר מהן, וְזָרַק את מַה שֶּׁנשאר בְּיָדוֹ לְתַחַת עץ הַתְּאֵנָה, אוֹ לְתוֹךְ הַמּוּקְצֶה, המקום המיועד לקציעת תאנים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבַד – פָּסוּל, שהזריקה למקום מסוים לצורך שימור נחשבת אף היא לעשיית מלאכה.