פָּרַת חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, קִבֵּל וְהִזָּה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ – פָּסוּל.

פָּרַת חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אלא כגון לשם קרבן כלשהו, או שקִבֵּל את הדם מצוואר הפרה, או שהִזָּה אותו שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שעשה זאת במחשבה מעורבת, בין שחשב לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, כגון ‘לשם פרה אדומה ולשם קרבן׳, אוֹ שחשב שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ, כגון ‘לשם קרבן ולשם פרה׳ – פָּסוּל, כדין קרבן חטאת (זבחים פ"א מ"א).

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר, שאין מחשבה כזו פוסלת אלא בקרבן.

וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם – פְּסוּלָה.

וכן פרה שעשה אותה כהן שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, שלא רחץ תחילה ידיו ורגליו במים – פְּסוּלָה, כדין כל הקרבנות (ראו זבחים פ"ב מ"א).

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר.

וגם במקרה זה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר.

וְשֶׁלֹּא בְּכֹהֵן גָּדוֹל – פְּסוּלָה.

ופרה שנעשתה שֶׁלֹּא בְּכֹהֵן גָּדוֹל – פְּסוּלָה.

רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר.

רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בכל כהן. וכן הלכה.

וּמְחוּסַּר בְּגָדִים – פְּסוּלָה.

ופרה שנעשתה בכהן מְחוּסַּר בְּגָדִים, שאינו לבוש בכל בגדי הכהונה – פְּסוּלָה.

וּבִכְלֵי לָבָן הָיְתָה נַעֲשֵׂית.

וּבארבעת כְלֵי (בגדי) לָבָן של הכהנים הָיְתָה נַעֲשֵׂית הפרה, ולא בבגדי זהב של הכהן הגדול.

שְׂרָפָהּ חוּץ מִגִּתָּהּ,

שְׂרָפָהּ, את הפרה, חוּץ מִגִּתָּהּ,

אוֹ בִּשְׁתֵּי גִתּוֹת,

אוֹ שחילקה ושרפה בִּשְׁתֵּי גִתּוֹת שונות,

אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם בְּגַת אַחַת –

אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם יחד בְּגַת אַחַת –

פְּסוּלָה.

פְּסוּלָה,

הִזָּה וְלֹא כִּיוֵּן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח – פְּסוּלָה.

הִזָּה וְלֹא כִּיוֵּן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח של בית המקדש, כפי הכתוב: “וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד״ (שם פסוק ד) – פְּסוּלָה.

הִזָּה מִשִּׁשִּׁית שְׁבִיעִית, חָזַר וְהִזָּה שְׁבִיעִית – פְּסוּלָה.

הִזָּה מהדם של ההזאה השִּׁשִּׁית גם את ההזאה השְׁבִיעִית, ולא טבל אצבעו שוב בדם לשם כך, אף שחָזַר וְהִזָּה שְׁבִיעִית באופן הראוי, שטבל אצבעו לשם כך – פְּסוּלָה, מפני שהפסיק בהזאה פסולה.

מִשְּׁבִיעִית שְׁמִינִית, וְחָזַר וְהִזָּה שְׁמִינִית – כְּשֵׁרָה.

אבל אם הִזה מִדם ההזאה השְּׁבִיעִית גם הזאה שְׁמִינִית, וְחָזַר וְהִזָּה שְׁמִינִית, בטבילת האצבע בדם קודם לכך – כְּשֵׁרָה, שכבר השלים הזאות כראוי, ואין הזאה נוספת פוסלת.

שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְּעֵצִים,

שְׂרָפָהּ, את הפרה, שֶׁלֹּא בְּעֵצִים, אלא לבדה,

אוֹ בְּכָל עֵצִים, אֲפִילּוּ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָה – כְּשֵׁרָה.

אוֹ ששרפה בְּכָל מיני עֵצִים, מלבד אלו המוזכרים (פ״ג מ״ח), אֲפִילּוּ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָה, ענפים ועלים יבשים – כְּשֵׁרָה.

הִפְשִׁיטָהּ וּנְתָחָהּ – כְּשֵׁרָה.

וכן, אם לא שרף אותה בשלמות כפי ששנינו (שם מ״י–מי״א), אלא הִפְשִׁיטָהּ את עורה מעליה וּנְתָחָהּ, חתכה לחתיכות – כְּשֵׁרָה.

שְׁחָטָהּ עַל מְנָת לֶאֱכוֹל מִבְּשָׂרָהּ, וְלִשְׁתּוֹת מִדָּמָהּ – כְּשֵׁרָה.

אף ששנינו בראש הפרק, שפרה שנשחטה שלא לשמה פסולה, שְׁחָטָהּ עַל מְנָת לֶאֱכוֹל מִבְּשָׂרָהּ או על מנת לִשְׁתּוֹת מִדָּמָהּ – כְּשֵׁרָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין מַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בַּפָּרָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין מַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת כלל בַּפָּרָה (כדבריו במשנה א).

כָּל הָעֲסוּקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף – מְטַמְּאִין בְּגָדִים,

כָּל הָעֲסוּקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה, משחיטתה, וְעַד סוֹף, עד איסוף האפר, ולא רק אלו שנזכרו במפורש – נטמאים ומְטַמְּאִין את הבְּגָדִים.

וּפוֹסְלִים אוֹתָהּ בִּמְלָאכָה.

וכן כל העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף פוֹסְלִים אוֹתָהּ בִּמְלָאכָה, אם הם עושים מלאכה אחרת בזמן שהם עוסקים בה.

אֵירַע בָּהּ פְּסוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ – אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים.

אך בעניין זה יש לחלק: שאם אֵירַע בָּהּ פְּסוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ, כגון שהשוחט עשה מלאכה אחרת באותה שעה – אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים של העוסק בה, שרק פרה כשרה מטמאה, וזו מתחילתה אינה פרה כשרה.

אֵירַע בָּהּ בְּהַזָּיָיתָהּ;

אך אם אֵירַע בָּהּ פסול לאחר מכן, כגון בְּהַזָּיָיתָהּ, בהזאת דמה;

כָּל הָעוֹסֵק בָּהּ לִפְנֵי פְּסוּלָהּ – מְטַמְּאָה בְּגָדִים. לְאַחַר פְּסוּלָהּ – אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים.

במקרה זה, כָּל הָעוֹסֵק בָּהּ לִפְנֵי פְּסוּלָהּ, לפני שאירע בה הפסול – מְטַמְּאָה בְּגָדִים שעליו, כי באותה שעה הייתה עדיין כשרה, וכל העוסק בה לְאַחַר פְּסוּלָהּ – אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים שעליו.

נִמְצְאָה חוּמְרָהּ קוּלָּהּ.

נִמְצְאָה חוּמְרָהּ, החומרה שיש בה, שנפסלה – קוּלָּהּ, מביא לכך שאינה מטמאה את העוסק בה.

לְעוֹלָם מוֹעֲלִין בָּהּ, וּמַרְבִּין לָהּ עֵצִים, וּמַעֲשֶׂיהָ בַּיּוֹם, וּבְכֹהֵן, הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ – עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר.

לְעוֹלָם, בכל שלבי עשייתה, מוֹעֲלִין בָּהּ, יש בה דין מעילה, שהנהנה ממנה דינו כמועל בקדשים; וכן מַרְבִּין (מוסיפים) לָהּ עֵצִים כדי להגדיל את כמות האפר; וכל מַעֲשֶׂיהָ בַּיּוֹם, ולא בלילה; וּבְכֹהֵן ולא בזר; והַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ, אם עשה עמה מלאכה אחרת – עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר, ולאחר מכן שוב אין חלים בה הדינים הללו.

וְהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בַּמַּיִם עַד שֶׁיַּטִּילוּ אֶת הָאֵפֶר.

וְהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בַּמַּיִם החיים, שמיועדים למי חטאת, מעת מילויים בכלי, ועַד שֶׁיַּטִּילוּ לתוכם אֶת הָאֵפֶר של הפרה.