רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: פָּרַת חַטָּאת הַמְעוּבֶּרֶת – כְּשֵׁרָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: פָּרַת חַטָּאת, פרה אדומה, הַמְעוּבֶּרֶת – כְּשֵׁרָה.

וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.

וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינָהּ נִלְקַחַת מִן הַגּוֹיִם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הפרה אֵינָהּ נִלְקַחַת מִן הַגּוֹיִם.

וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים.

וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים.

וְלֹא זוֹ בִּלְבַד,

ומוסיפים: וְלא זוֹ, הפרה בִּלְבַד, כלומר לא רק בזה מכשירים חכמים,

אֶלָּא כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד, בָּאִין מֵהָאָרֶץ וּמִחוּצָה לָאָרֶץ, מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן,

אֶלָּא כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד, בָּאִין מֵהָאָרֶץ וּמִחוּצָה לָאָרֶץ, ואף מן הגויים, וכן באות כל המנחות מִן היבול הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן,

חוּץ מִן הָעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ.

חוּץ מִן קרבנות הָעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ, מהתבואה החדשה, וּמִן הָאָרֶץ. והלכה כחכמים.

פָּרָה שֶׁקַּרְנֶיהָ וּטְלָפֶיהָ שְׁחוֹרִים – יָגוֹד.

פָּרָה שֶׁקַּרְנֶיהָ וּטְלָפֶיהָ (פרסותיה), החלק הקרני בקצות הרגלים, שְׁחוֹרִים – יָגוֹד, יחתוך, ובכך היא כשרה.

גַּלְגַּל הָעַיִן, וְהַשִּׁינַּיִם, וְהַלָּשׁוֹן, אֵינָם פּוֹסְלִים בַּפָּרָה.

גַּלְגַּל הָעַיִן, עיגול העין, וְהַשִּׁינַּיִם וְהַלָּשׁוֹן – אֵינָם פּוֹסְלִים בַּפָּרָה, אם אינם אדומים.

וְהַנַּנֶּסֶת – כְּשֵׁרָה.

וְהפרה הַנַּנֶּסֶת, קטנת קומה – כְּשֵׁרָה, שאין זה מום הפוסל בבהמה.

הָיְתָה בָּהּ יַבֶּלֶת וַחֲתָכָהּ –

הָיְתָה בָּהּ יַבֶּלֶת וַחֲתָכָהּ –

רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל.

רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל את הפרה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל מָקוֹם שֶׁנִּיטַּל וְלֹא הֶעֱלָה מְקוֹמוֹ שֵׂעָר אָדוֹם – פְּסוּלָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל מָקוֹם בגוף הפרה, כגון יבלת, שֶׁנִּטַּל וְלֹא הֶעֱלָה (צִמח) מְקוֹמוֹ שֵׂעָר אָדוֹם – פְּסוּלָה, אבל אם העלה שיער אדום, הרי היא בכלל 'אדומה תמימה'. ואין הלכה כמותו.

יוֹצֵא דּוֹפֶן, וְאֶתְנָן, וּמְחִיר –

יוֹצֵא דּוֹפֶן, פרה שלא נולדה כרגיל אלא בניתוח של דופן הרחם, וְאֶתְנָן, שניתנה כשכר בעבור זנות, וּמְחִיר, ששימשה תשלום בעבור כלב –

פְּסוּלָה.

פְּסוּלָה, כדרך ששלושה אלה פסולים לקרבן (תמורה פ"ו מ"א).

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וְאֵין זוֹ בָּאָה לַבַּיִת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר אתנן ומחיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כג,יט), וְאֵין זוֹ, הפרה בָּאָה לַבַּיִת, לבית המקדש, אלא היא נעשית מחוץ למקדש. ואין הלכה כמותו.

כָּל הַמּוּמִים הַפּוֹסְלִים בַּמּוּקְדָּשִׁים –

כָּל הַמּוּמִים הַפּוֹסְלִים בהמה להקרבה בַּמּוּקְדָּשִׁים (בקרבנות), כמפורט בתורה (ויקרא פרק כב) ובפרק השישי של מסכת בכורות –

פּוֹסְלִים בַּפָּרָה.

פּוֹסְלִים בַּפָּרָה, שנאמר בה: "אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם" (במדבר יט,ב), ודינה כדין הקדשים.

רָכַב עָלֶיהָ, נִשְׁעַן עָלֶיהָ, נִתְלָה בִּזְנָבָהּ, עָבַר בָּהּ אֶת הַנָּהָר,

אם רָכַב עָלֶיהָ אדם, נִשְׁעַן עָלֶיהָ, נִתְלָה בִּזְנָבָהּ להיתמך בו, עָבַר בָּהּ, באמצעותה אֶת הַנָּהָר,

קִיפֵּל עָלֶיהָ אֶת הַמּוֹסֵרָה, נָתַן טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ – פְּסוּלָה.

קִיפֵּל והניח עָלֶיהָ אֶת הַמּוֹסֵרָה, חבל המשמש לרתימת הבהמה, נָתַן טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ כדי שתישא אותה – פְּסוּלָה.

אֲבָל קְשָׁרָהּ בַּמּוֹסֵרָה, עָשָׂה לָהּ סַנְדָּל בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַּחֲלִיק, פֵּרַס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִים – כְּשֵׁרָה.

אֲבָל קְשָׁרָהּ בַּמּוֹסֵרָה כדי לשמור עליה, עָשָׂה לָהּ סַנְדָּל, כיסוי לרגליה, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַּחֲלִיק ותמעד, פֵּרַס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ להגן עליה מִפְּנֵי הַזְּבוּבִים – כְּשֵׁרָה.

זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁהוּא לְצוֹרְכָּהּ – כְּשֵׁרָה. לְצוֹרֶךְ אַחֵר – פְּסוּלָה.

זֶה הַכְּלָל: כֹּל משא שֶׁהוּא לְצוֹרְכָּהּ של הפרה – כְּשֵׁרָה. לְצוֹרֶךְ אַחֵר – פְּסוּלָה.

שָׁכַן עָלֶיהָ עוֹף – כְּשֵׁרָה.

שָׁכַן עָלֶיהָ עוֹף – כְּשֵׁרָה.

עָלָה עָלֶיהָ זָכָר – פְּסוּלָה.

עָלָה עָלֶיהָ זָכָר לרבעה – פְּסוּלָה, שגם זה בכלל עבודת הפרה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הֶעֱלָהוּ – פְּסוּלָה. וְאִם מֵעַצְמוֹ – כְּשֵׁרָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם האדם הֶעֱלָהוּ, את הזכר – פְּסוּלָה. וְאִם מֵעַצְמוֹ עלה – כְּשֵׁרָה. ואין הלכה כרבי יהודה.

הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת אוֹ לְבָנוֹת, בְּתוֹךְ גּוּמָא אַחַת – פְּסוּלָה.

הָיוּ בָּה, בגוף הפרה, שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת אוֹ לְבָנוֹת, אם הן בְּתוֹךְ גּוּמָא אַחַת, יוצאות משורש אחד – פְּסוּלָה. אבל שתי שערות שצמחו בנפרד אינן חשובות כדי לפגום את האודם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בְּתוֹךְ כּוֹס אֶחָד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ שתי השערות בְּתוֹךְ כּוֹס, שטח מעוגל קטן אֶחָד – פסול, ואף על פי שאינן בגומא אחת.

הָיוּ בְּתוֹךְ שְׁנֵי כּוֹסוֹת וְהֵן מוֹכִיחוֹת זוֹ אֶת זוֹ – פְּסוּלָה.

הָיוּ שתי השערות בְּתוֹךְ שְׁנֵי כּוֹסוֹת נפרדים וְהֵן מוֹכִיחוֹת, מבררות, זוֹ אֶת זוֹ, שהן מכוונות וסמוכות זו לזו – פְּסוּלָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אַרְבַּע אֲפִילּוּ חָמֵשׁ וְהֵן מְפוּזָּרוֹת – יִתְלוֹשׁ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אַרְבַּע, אֲפִילּוּ חָמֵשׁ שערות, וְהֵן מְפוּזָּרוֹת – יִתְלוֹשׁ, והפרה כשרה בכך.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ חֲמִשִּׁים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ חֲמִשִּׁים שערות מפוזרות אינה נפסלת, ולא רק ארבע חמש.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אַחַת בְּרֹאשָׁהּ וְאַחַת בִּזְנָבָהּ – פְּסוּלָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ שערה שחורה אַחַת בְּרֹאשָׁהּ, ושערה אַחַת בִּזְנָבָהּ – פְּסוּלָה. והלכה כתנא הראשון.

הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת; עִיקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַאְדִּים, עִיקָּרָן מַאְדִּים וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, שעִיקָּרָן (בסיסן) מַשְׁחִיר, וְרֹאשָׁן, הקצה העליון שלהן, מַאְדִּים, או להפך, עִיקָּרָן מַאְדִּים וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה, החלק הנראה לעין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַחַר הָעִיקָּר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַחַר הָעִיקָּר, החלק התחתון של השיער. והלכה כחכמים.