כֹּל הָרָאוּי לִיטַּמֵּא מִדְרָס – מַדָּף לְחַטָּאת, בֵּין טָמֵא בֵּין טָהוֹר.

כֹּל כלי הָרָאוּי לִיטַּמֵּא טומאת מִדְרָס, כלומר כל חפץ שמיועד לישיבה או לשכיבה, שאם הזב או אחד מן הטמאים שכיוצא בו ‘דורס׳ (יושב או שוכב) עליו, נעשה טמא – הריהו טמא טומאת 'מַדָּף', טומאה קלה, לְעניין החַטָּאת, שלא רק אם נגע בו אלא אף הסיט (הזיז) אותו אדם שהוא טהור – נטמא אותו אדם לעשיית מי חטאת, בֵּין שאותו כלי טָמֵא בפועל בטומאה כלשהי, בֵּין שהוא טָהוֹר, אלא שלא שמרו עליו בטהרה לשם חטאת.

וְאָדָם – כַּיּוֹצֵא בּוֹ.

וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בּוֹ, אדם שלא נטהר לשם חטאת, עושה מדף, שאם הסיט אותו אדם טהור לחטאת – נטמא.

כֹּל הָרָאוּי לִיטַּמֵּא טְמֵא מֵת, בֵּין טָמֵא בֵּין טָהוֹר –

אך כֹּל כלי הָרָאוּי לִיטַּמֵּא טְמֵא מֵת (בטומאת מת) אך לא טומאת מדרס, כגון כלי אכילה ושתייה, שאינם מיועדים לישיבה או שכיבה, בֵּין שהוא טָמֵא, בֵּין שהוא טָהוֹר, אלא שאינו טהור לחטאת – נחלקו חכמים בדינו;

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ מַדָּף. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מַדָּף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַטָּמֵא – מַדָּף, וְהַטָּהוֹר – אֵינוֹ מַדָּף.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ נעשה מַדָּף, אינו מטמא את הטהור לחטאת אם רק הסיט אותו. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הרי הוא מַדָּף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הכלי הַטָּמֵא עושה מַדָּף, ומטמא את החטאת בהיסט, וְאילו הַטָּהוֹר אֵינוֹ עושה מַדָּף. והלכה כחכמים.

הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף – טָמֵא.

אדם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף, כלי שהיה מונח על גבי הזב, ללא מגע ישיר – הריהו טָמֵא, אף, שבדרך כלל, מדף מטמא רק אוכלים ומשקים.

לָגִין שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף – טָמֵא.

וכן לָגִין (כלי למים) שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף – טָמֵא.

הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּאוֹכָלִים וּמַשְׁקִים; בְּיָדוֹ – טָמֵא, וּבְרַגְלוֹ – טָהוֹר.

הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּאוֹכָלִים וּמַשְׁקִים, ואפילו היו טהורים; אם נגע בהם בְּיָדוֹ – טָמֵא, ואולם, אם נגע בהם בְרַגְלוֹ או בשאר גופו, מלבד ידיו – טָהוֹר.

הֱסִיטָן בְּיָדוֹ – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים.

ואם האדם הטהור לחטאת הֱסִיטָן, את האוכלים והמשקים, בְּיָדוֹ, ללא מגע ישיר – נחלקו חכמים בדבר: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, שלדעתו, גזרו בחטאת שההיסט בידיים דינו כמגע בידיים. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים, שלדעתם, לעולם אין ידיים נטמאות מאוכלים ומשקים בלא מגע. והלכה כחכמים.

קָלָל שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּשֶׁרֶץ – טָהוֹר.

קָלָל (כד מחרס) שֶׁל חַטָּאת, שֶׁנָּגַע בְּשֶׁרֶץ מת – טָהוֹר, שהרי אינו נטמא כך, שאין כלי חרס נטמא מגבו.

נְתָנוֹ עַל גַּבָּיו – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים.

ואולם, אם נְתָנוֹ את הקלל עַל גַּבָּיו, על השרץ – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, שהרי האפר מונח בתוך הכלי, שהוא ‘מקום טהור׳. וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים, מפני שהאפר מונח עם הכלי במקום טמא.

נָגַע בְּאוֹכָלִים וּמַשְׁקִין וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, טָהוֹר.

נָגַע הקלל בְּאוֹכָלִים וּמַשְׁקִין, וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ (ספרי המקרא), שגזרו עליהם חכמים טומאה קלה – טָהוֹר, שכלי חרס אינו מקבל טומאה מגבו.

נְתָנוֹ עַל גַּבֵּיהֶן, רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים.

אם נְתָנוֹ עַל גַּבֵּיהֶן – רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר, שהדברים הללו שאינם טמאים מן התורה אינם מחשיבים את מקומם טמא, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים גם בזה, שאין זה מקום טהור לגמרי. והלכה כחכמים.

הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּתַנּוּר;

אדם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּתַנּוּר טהור –

בְּיָדוֹ – טָמֵא, וּבְרַגְלוֹ – טָהוֹר.

אם נגע בְּיָדוֹ – טָמֵא, שכל כלי טמא מטמא את הידיים מגזרת חכמים (וכל כלי סתמי הוא כטמא לגבי החטאת), וכיוון שנטמאו ידיו, נטמא כל גופו לחטאת. ואם נגע בְרַגְלוֹ או בשאר חלקי גופו – טָהוֹר, שאין התנור, העשוי חרס, יכול לטמא את האדם במגעו.

הָיָה עוֹמֵד עַל גַּבֵּי תַנּוּר, וּפָשַׁט יָדוֹ חוּץ לַתַּנּוּר, וְהַלָּגִין בְּתוֹכוֹ;

הָיָה האדם הטהור לחטאת עוֹמֵד עַל גַּבֵּי תַנּוּר, וּפָשַׁט יָדוֹ חוּץ לגבולות התַּנּוּר, וְהַלָּגִין שבו מי החטאת בְּתוֹכוֹ, בתוך ידו שמחוץ למקום התנור;

וְכֵן הָאֵסֶל שֶׁהוּא נָתוּן עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר וּבוֹ שְׁנֵי קְלָלוֹת, אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן –

וְכֵן כיוצא בזה, הָאֵסֶל, מוט לנשיאת דליים, שֶׁהוּא נָתוּן עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר, וּתלויים בוֹ שְׁנֵי קְלָלוֹת, כדים של אפר חטאת או של מים מקודשים, אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן, ואף אחד מהם אינו מעל התנור –

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין.

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר, שהרי הלגין (או הקלל) עצמו אינו נמצא מעל מקום טמא. וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין, שהרי הנושא את הכלי ובו האפר נמצא במקום טמא. והלכה כחכמים.

הָיָה עוֹמֵד חוּץ לַתַּנּוּר, וּפָשַׁט יָדָיו לַחַלּוֹן, וְנָטַל אֶת הַלָּגִין וְהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר –

הָיָה האדם עוֹמֵד חוּץ לַתַּנּוּר, והתנור בינו לבין כותל הבית, וּפָשַׁט יָדָיו לַחַלּוֹן שבכותל הבית וְנָטַל אֶת הַלָּגִין של מי חטאת המקודשים, וְהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר, באוויר שמעל פיו –

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא את מי החטאת, מפני שהלגין עם המים המקודשים עבר מעל מקום טמא. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, שהרי לא הונח שם. והלכה כחכמים.

אֲבָל עוֹמֵד הוּא הַטָּהוֹר לְחַטָּאת עַל גַּבֵּי תַנּוּר, וּבְיָדוֹ כְּלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, וּבְמַיִם שֶׁאֵין מְקוּדָּשִׁין.

ומוסיפים: דין זה, של ההקפדה לגבי הנחה במקום טהור, אמור רק באפר החטאת או במים מקודשים המעורבים עם האפר. אֲבָל עוֹמֵד הוּא האדם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת עַל גַּבֵּי תַנּוּר, וּבְיָדוֹ כְּלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר הוא לְחַטָּאת, ואף בכלי המלא בְמַיִם שמילאו לצורך קידוש שֶׁאֵין מְקוּדָּשִׁין. ואין המקום שהוא עומד עליו מטמא לא את האדם ולא את הכלי ולא את המים.

לָגִין שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּשֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה –

לָגִין (כלִי משקים) שֶׁל מי חַטָּאת מקודשים, שֶׁנָּגַע בּכלי שֶׁל קֹדֶשׁ או בכלי שֶׁל תְּרוּמָה, שנחשב טמא לחטאת –

שֶׁל חַטָּאת טָמֵא, וְשֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרִין.

הלגין שֶׁל חַטָּאת טָמֵא, שנטמא במגע הכלים שלא נשמרו לשם חטאת, וְהכלים שֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרִין.

שְׁנֵיהֶן בִּשְׁתֵּי יָדָיו – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים.

אם היו שְׁנֵיהֶן, כלי החטאת וכלי הקודש או התרומה, בִּשְׁתֵּי יָדָיו של האדם, כל כלי ביד אחרת – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים; כלי החטאת נטמא במגע האדם, שנטמא במגע כלי התרומה (או הקודש) שאינו טהור לחטאת (לעיל משנה ב). וכלי התרומה נטמא, מפני שהנושא מי חטאת שנטמאו נטמא (לעיל פ"ט מ"ח) וחוזר ומטמא את כלי התרומה במגעו.

שְׁנֵיהֶם בִּשְׁנֵי נְיָירוֹת – שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים.

שְׁנֵיהֶם אחוזים בידו בִּשְׁנֵי נְיָירוֹת, ואין מגע בין האדם לכלי – שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים, שכלי הקודש אינו מטמא את האדם, וכך אינו מטמא את כלי החטאת, וממילא שניהם טהורים.

שֶׁל חַטָּאת בִּנְיָיר וְשֶׁל תְּרוּמָה בְּיָדוֹ – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין.

שֶׁל חַטָּאת אחוז בִּנְיָיר, וְשֶׁל תְּרוּמָה או של קודש מונח בְּיָדוֹ החשופה – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. שהאדם נטמא במגעו בכלי התרומה הטמא לחטאת, ומטמא את כלי החטאת במשא, וחוזר ונטמא כדין נושא מי החטאת שנפסלו, ומטמא את כלי התרומה במגע.

שֶׁל תְּרוּמָה בִּנְיָיר וְשֶׁל חַטָּאת בְּיָדוֹ – שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין.

שֶׁל תְּרוּמָה בִּנְיָיר וְשֶׁל חַטָּאת בְּיָדוֹ – שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין, שכל עוד אין מגע בין האדם לכלי התרומה, אינו מטמא את כלי החטאת.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁל חַטָּאת טָמֵא.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אף במקרים שבהם אינו נוגע בכלי התרומה – שֶׁל חַטָּאת טָמֵא. שלדעתו, כלי שאינו טהור לחטאת מטמא אף את המסיט אותו (כשיטתו במשנה א). אך כלי התרומה טהור, שהרי לא נגע בו.

הָיוּ נְתוּנִין עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ וְנָגַע בָּהֶם –

הָיוּ לגין החטאת וכלי התרומה (או הקודש) נְתוּנִין עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ, וְנָגַע בָּהֶם אדם בלא שהסיטם –

שֶׁל חַטָּאת טָמֵא, שֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרִים.

שֶׁל חַטָּאת טָמֵא, מפני מגע האדם שנטמא מכלי התרומה או הקודש, ושֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרִים, מפני שהאדם לא נגע במי החטאת עצמם, ואף לא נשא אותם.

הֱסִיטָן –

הֱסִיטָן, האדם את הכלים, בלא שנגע בהם –

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא את החטאת, כשיטתו. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, שכיוון שלא נגע בלגין התרומה – לא נטמא, ולא טימא את החטאת.