Parah 1

חזור

פרה

פרק א

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֶגְלָה – בַּת שְׁנָתָהּ. וּפָרָה – בַּת שְׁתַּיִם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֶגְלָה היא בַּת שְׁנָתָהּ, בתוך שנתה הראשונה, וּפָרָה – בַּת שְׁתַּיִם, בתוך שנתה השנייה, שאז כבר יצאה מגדר 'עגלה'.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עֶגְלָה – בַּת שְׁתַּיִם. וּפָרָה – בַּת שָׁלֹשׁ אוֹ בַּת אַרְבַּע.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עֶגְלָה – בַּת שְׁתַּיִם, בתוך השנתיים הראשונות ללידתה, וּפָרָה – רק בַּת שָׁלֹשׁ אוֹ בַּת אַרְבַּע.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף בַּת חָמֵשׁ.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: פרה היא אַף בַּת חָמֵשׁ.

כְּשֵׁרָה הַזְּקֵנָה, אֶלָּא שֶׁאֵין מַמְתִּינִין לָהּ, שֶׁמָּא תַּשְׁחִיר, שֶׁלֹּא תִּפָּסֵל.

שכן, כְּשֵׁרָה הַזְּקֵנָה לטהרת הטמא, אֶלָּא שֶׁלכתחילה אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עד שתזקין אלא לוקחים אותה בעודה צעירה, שֶׁמָּא תַּשְׁחִיר, כדי שֶׁלֹּא תִּפַּסֵל על ידי כך, שהרי אין כשרה אלא פרה אדומה לגמרי.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא שְׁלָשִׁית.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא שָׁמַעְתִּי שכשרה לפרה אדומה אֶלָּא 'שְׁלָשִׁית'.

אָמְרוּ לוֹ: מַה הַלָּשׁוֹן "שְׁלָשִׁית"?

אָמְרוּ לוֹ: מַה פשר הַלָּשׁוֹן החריגה 'שְׁלָשִׁית'?

אָמַר לָהֶם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם.

אָמַר לָהֶם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם, בלא פירוש, ואני מוסר את שמועתי בדיוק.

אָמַר בֶּן עַזַּאי, אֲנִי אֲפָרֵשׁ: אִם אוֹמֵר אַתָּה: "שְׁלִישִׁית" – לַאֲחֵרוֹת בְּמִנְיָן. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר: "שְׁלָשִׁית" – בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים.

אָמַר בֶּן עַזַּאי: אֲנִי אֲפָרֵשׁ את פשר שמועתך. אִם אוֹמֵר אַתָּה 'שְׁלִישִׁית', משמע שהיא שלישית לפָרות אֲחֵרוֹת בְּמִנְיָן, כלומר הפרה השלישית שנולדה לאמה. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר 'שְׁלָשִׁית', משמע בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים. ולכן דקדקו למסור בלשון זו, כדי למנוע פירוש מוטעה.

כַּיּוֹצֵא בּוֹ אָמְרוּ: כֶּרֶם רְבָעִי.

כַּיּוֹצֵא בּוֹ, אָמְרוּ חכמים: 'כֶּרֶם רְבָעִי', שעליו נאמר בתורה שפירותיו קדושים לה'.

אָמְרוּ לוֹ: מַה הַלָּשׁוֹן "רְבָעִי"?

אָמְרוּ לוֹ, למוסר השמועה: מַה הַלָּשׁוֹן 'רְבָעִי'?

אָמַר לָהֶם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם.

אָמַר לָהֶם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם.

אָמַר בֶּן עַזַּאי, אֲנִי אֲפָרֵשׁ: אִם אוֹמֵר אַתָּה: "רְבִיעִי" – לַאֲחֵרִים בְּמִנְיָן. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר: "רְבָעִי" – בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים.

אָמַר בֶּן עַזַּאי, אֲנִי אֲפָרֵשׁ: אִם אוֹמֵר אַתָּה 'רְבִיעִי' – אפשר לטעות ולפרש: רביעי לַאֲחֵרִים בְּמִנְיָן, הכרם הרביעי של בעליו או הנטיעה הרביעית. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר 'רְבָעִי' – המשמעות היא בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים, כפי שנאמר: “שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל, וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לה'" (ויקרא יט,כג–כד).

כַּיּוֹצֵא בּוֹ אָמְרוּ: הָאוֹכֵל בַּבַּיִת הַמְנוּגָּע פְּרַס, מִשָּׁלֹשׁ לַקַּב.

כַּיּוֹצֵא בּוֹ, אָמְרוּ: הָאוֹכֵל בַּבַּיִת הַמְנוּגָּע, שיש בקירותיו נגע צרעת, שהוא נטמא בכך, ככתוב: “הָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו״ (ויקרא יד,מז). שיעור האכילה המינימלי לעניין זה הוא פְּרַס, חצי כיכר לחם, מִשָּׁלֹשׁ כיכרות לַקַּב, כשעושים שלוש כיכרות מ'קב' (כ-1.4 ליטר) קמח.

אָמְרוּ לוֹ, אֱמוֹר: מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַסְּאָה!

אָמְרוּ לוֹ, אֱמוֹר, נקוט בלשונך: 'מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה כיכרות לַסְּאָה', שהוא שיעור זהה ל'שלוש לקב', (סאה=שישה קבים)! ומדוע אינך מנסח את הדבר לפי מידת הסאה, שרגילים לשער בה, והיא גם מוזכרת בתורה?

אָמַר לָהֶם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם.

אָמַר לָהֶם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם.

אָמַר בֶּן עַזַּאי, אֲנִי אֲפָרֵשׁ: אִם אוֹמֵר אַתָּה מִשָּׁלֹשׁ לַקַּב – אֵין בּוֹ חַלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַסְּאָה – מִיעֲטַתּוּ חַלָּתוֹ.

אָמַר בֶּן עַזַּאי, אֲנִי אֲפָרֵשׁ: אִם אוֹמֵר אַתָּה 'מִשָּׁלֹשׁ לַקַּב' – אֵין בּוֹ הפרשת חַלָּה, שהעושה עיסה בת קב אינו צריך להפריש ממנה חלה, ואילו כְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר 'מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַסְּאָה' מִעֲטַתּוּ חַלָּתוֹ, שהרי האופה עיסה גדולה חייב להוציא ממנה תחילה חלה כדי ליתנה לכהן, וממילא כל כיכר קטֵנה באופן יחסי. ולכן דקדקו חכמים לשער את הכיכר לפי עיסת הקב, שאינה חייבת בחלה.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: פָּרִים – בְּנֵי שְׁתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת".

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: הפָּרִים האמורים בעניין הקרבנות הם בְּנֵי שְׁתַּיִם, בתוך שנתם השנייה, ולומד זאת ממה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלָקְחוּ פַּר בֶּן בָּקָר... וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת" (במדבר ח,ח), והמילה "שני", שהיא מיותרת לכאורה, כוונתה בתוך שנתו השנייה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף בְּנֵי שָׁלֹשׁ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הפרים הם אַף בְּנֵי שָׁלֹשׁ.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף בְּנֵי אַרְבַּע וּבְנֵי חָמֵשׁ כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁאֵין מְבִיאִים זְקֵנִים, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף בְּנֵי אַרְבַּע וּבְנֵי חָמֵשׁ כְּשֵׁרִים לקרבן, אֶלָּא שֶׁאֵין מְבִיאִים להקרבה זְקֵנִים מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, שאין זה קרבן מובחר ונאה.

כְּבָשִׂים – בְּנֵי שָׁנָה, וְאֵילִים – בְּנֵי שְׁתַּיִם.

כְּבָשִׂים האמורים בתורה הם בְּנֵי שָׁנָה, בתוך שנתם הראשונה. וְאֵילִים, כבשים שבגרו – בְּנֵי שְׁתַּיִם.

וְכוּלָּם מִיּוֹם לְיוֹם.

וְכוּלָּם, כל השנים שאמרנו בעניין זה, מונים אותן מִיּוֹם לְיוֹם, מיום לידת הבהמה, ולא לפי השנה שבה נולדו.

בֶּן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ אֵינוֹ כָּשֵׁר לֹא לְאַיִל וְלֹא לְכֶבֶשׂ.

בֶּן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ, בתוך החודש השלושה עשר ללידתו – אֵינוֹ כָּשֵׁר לֹא לְקרבן אַיִל וְלֹא לְקרבן כֶבֶשׂ, שיצא מתורת כבש לאחר שנים עשר חודש, ועדיין אינו איל, עד שיימלא חודש בשנתו השנייה.

רַבִּי טַרְפוֹן קוֹרֵהוּ "פַּלְגָּס", בֶּן עַזַּאי קוֹרֵהוּ "נוֹקֵד", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קוֹרֵהוּ "פַּרְכָדִיגְמָא".

רַבִּי טַרְפוֹן קוֹרֵהוּ, את בן שלושה עשר חודש 'פַּלְגָּס' (ביוונית ‘קרוב לבגרות׳). בֶּן עַזַּאי קוֹרֵהוּ 'נוֹקֵד'. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קוֹרֵהוּ 'פַּרְכָדִיגְמָא' (ביוונית 'מטבע שנפסל').

הִקְרִיבוֹ – מֵבִיא עָלָיו נִסְכֵּי אַיִל, וְלֹא עָלָה לוֹ מִזִּבְחוֹ.

ואם הִקְרִיבוֹ אדם לקרבן – מֵבִיא עָלָיו את הנסכים, הסולת, השמן והיין הבאים עם הקרבן, כנִסְכֵּי אַיִל, שהם מרובים מנסכי כבש. וְלֹא עָלָה (נחשב) לוֹ מִזִּבְחוֹ, שלא יצא ידי חובת הקרבן שהיה חייב, אם כבש ואם איל, שהרי אינו לא זה ולא זה.

בֶּן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד – הֲרֵי זֶה אַיִל.

בֶּן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד, שנכנס ליום הראשון של החודש הארבעה עשר – הֲרֵי זֶה 'אַיִל'.

חַטֹּאוֹת הַצִּבּוּר, וְעוֹלוֹתֵיהֶן, חַטַּאת הַיָּחִיד, וַאֲשַׁם נָזִיר, וַאֲשַׁם מְצוֹרָע –

חַטֹּאוֹת הַצִּבּוּר וְעוֹלוֹתֵיהֶן, עולות הציבור שבאות מן הצאן, שהן שעירים לחטאת וכבשים לעולה, כמפורט בתורה בכמה מקומות. וכן חַטַּאת הַיָּחִיד, של אדם רגיל מישראל, שהיא כשבה או שעירה (ויקרא ד,כח–לב), וַאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע, שהם כבשים (במדבר ו,יב; יד,יב) –

כְּשֵׁרִין מִיּוֹם שְׁלֹשִׁים וָהָלְאָה, וְאַף בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים.

כל אלו כְּשֵׁרִין מִיּוֹם שְׁלֹשִׁים ללידתם וָהָלְאָה, וְאַף בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים עצמו.

וְאִם הִקְרִיבוּם בְּיוֹם שְׁמִינִי – כְּשֵׁרִים.

וְאִם הִקְרִיבוּם בְּיוֹם שְׁמִינִי ללידתם – כְּשֵׁרִים, ככתוב: “וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן וגו'" (ויקרא כב,כז). אלא שמצווה לכתחילה להביאם לקרבן כשהם מעט גדולים, כשיימלא להם חודש.

נְדָרִים וּנְדָבוֹת, הַבְּכוֹר, וְהַמַּעֲשֵׂר, וְהַפֶּסַח –

נְדָרִים וּנְדָבוֹת, קרבנות הבאים בנדר ובנדבה, וכן קרבנות הַבְּכוֹר, וְהַמַּעֲשֵׂר, וְהַפֶּסַח –

כְּשֵׁרִים מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, וְאַף בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי.

כְּשֵׁרִים לכתחילה מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, וְאַף בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עצמו. ששלושת אלה הושוו בדיניהם, ובבכור נאמר במפורש: “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי" (שמות כב,כט).