כַּוֶּורֶת שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וּפִיהָ לַחוּץ.

כַּוֶּורֶת דבורים, עשויה כעין גליל גדול מאוד, ויש לה פה פתוח מצד אחד, ומן הצד השני היא סגורה, שֶׁהִיא שוכבת על הקרקע בְּתוֹךְ הַפֶּתַח של הבית, וּפִיהָ פונה לַחוּץ.

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ; כֹּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת – תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ טָמֵא. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כְּנֶגֶד הַזַּיִת, תּוֹכָהּ, וְהַבַּיִת – טָהוֹר.

אם היה כַּזַּיִת מִן בשר הַמֵּת, שהוא מטמא באוהל, נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ, מִבַּחוּץ לפתח הבית, בחלק הכוורת שאינו בתוך אוהל, כֹּל דבר שֶׁהוּא נמצא כְּנֶגֶד הַזַּיִת, בין אם נמצא כנגדו מתַּחְתֶּיהָ, מתחת לכוורת, ובין אם נמצא על גַבָּהּ - טָמֵא, כדין כל טומאה שאין מעליה 'אוהל' בגובה טפח לפחות, והיא מטמאת את כל מה שכנגדה, למעלה ולמטה. וְכֹל מה שֶׁאֵינוֹ נמצא כְּנֶגֶד הַזַּיִת, וכן כל מה שנמצא בתוֹכָהּ של הכוורת, ומה שנמצא בתוך הַבַּיִת – טָהוֹר, שטומאה זו אינה מתפשטת.

בַּבַּיִת – אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת.

אם הכזית מן המת נתון בַּבַּיִת – אֵין טָמֵא אֶלָּא מה שבתוך הַבַּיִת, אבל מה שבכוורת טהור, מפני שפיה לחוץ, ואינה מקבלת טומאה מגבה.

בְּתוֹכָהּ – הַכֹּל טָמֵא.

אם הוא נתון בְּתוֹכָהּ של הכוורת – הַכֹּל טָמֵא, מה שבכוורת, מה שבבית, וכן מעליה ומתחתיה. שכלי (אף שאינו מקבל טומאה) אינו מציל על הטומאה שבתוכו מלטמא, כל מה שמתחתיו ומעליו.

הָיְתָה גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח,

הָיְתָה הכוורת במקום גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח, כך שיש תחתיה שיעור אוהל המביא את הטומאה, והיא בפתח הבית ופיה לחוץ;

טוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת אוֹ עַל גַּבָּהּ –

בין שהטוּמְאָה נמצאת תַּחְתֶּיהָ, אוֹ בַּבַּיִת, אוֹ עַל גַּבָּהּ –

הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא תּוֹכָהּ.

הַכֹּל טָמֵא כל מה שנמצא תחתיה, על גבה ובבית, שהטומאה מתפשטת על ידי האוהל שנוצר תחת הכוורת, אֶלָּא (מלבד) מה שנמצא בתוֹכָהּ, שהוא טהור.

בְּתוֹכָהּ – הַכֹּל טָמֵא.

אבל אם הייתה הטומאה בְּתוֹכָהּ – הַכֹּל טָמֵא, כל מה שבתוכה, תחתיה, על גביה ובבית.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שהכוורת אינה חוצצת בפני הטומאה, כפי ששנינו לעיל במשניות א–ב?

בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּלִי מְחוּלְחֶלֶת.

בִּזְמַן שֶׁהִיא מוגדרת ככְלִי לעניין טומאה, כגון שהיא שלמה, וכן מדובר בכגון שהיא מְחוּלְחֶלֶת (רופפת), כלומר שעוברת בפתח הבית בקלות.

הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ,

אבל אם הָיְתָה הכוורת פְּחוּתָה, שנשברה, וּפְקוּקָה (סתומה) במקום הפחת בְּקַשׁ, כך שיצאה מגדר כלי, והיא אינה מביאה את הטומאה, וחוצצת בפני הטומאה;

אוֹ אֲפוּצָה. אֵיזוֹ הִיא אֲפוּצָה? כֹּל שֶׁאֵין לָהּ טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד;

אוֹ אפילו במקרה שהכוורת שלמה, אלא שהיא אֲפוּצָה (מהודקת), צמודה למזוזות הפתח, ובכך היא הופכת לאוהל החוצץ בפני הטומאה. ומבארים: אֵיזוֹ הִיא אֲפוּצָה? כֹּל שֶׁאֵין לָהּ רווח בשיעור טֶפַח אפילו מִמָּקוֹם אֶחָד, באף אחד מהצדדים שבינה ובין הפתח.

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא.

אם היה כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא, אבל מה שעל גבה טהור.

עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

ואם היה הזית עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא, אבל מה שתחתיה טהור.

בַּבַּיִת – אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת.

ואם היה בַּבַּיִת – אֵין טָמֵא אֶלָּא מה שבתוך הַבַּיִת, אבל מה שבתוך הכוורת טהור.

בְּתוֹכָהּ – אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ.

וכן, אם הייתה הטומאה בְּתוֹכָהּ של הכוורת – אֵין טָמֵא אֶלָּא מה שבתוֹכָהּ, אבל מה שמתחתיה ומעליה, וכן בבית – טהור.

הָיְתָה גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח;

הָיְתָה הכוורת הפחותה ופקוקה בקש או אפוצה, והיא בפתח הבית ופיה לחוץ, גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח, וכך נוצר שם אוהל;

טוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת –

במקרה זה, בין שהטוּמְאָה נמצאת תַּחְתֶּיהָ אוֹ שהיא נמצאת בַּבַּיִת, הדין שווה –

תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא,

שכל מה שנמצא תַּחְתֶּיהָ וְכן כל מה שבתוך הַבַּיִת – טָמֵא, שהטומאה מתפשטת ביניהם על ידי האוהל שתחת הכוורת.

תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר.

אבל מה שנמצא בתוֹכָהּ וְעל גַבָּהּ טָהוֹר, שהכוורת הזו חוצצת בפני הטומאה.

בְּתוֹכָהּ – אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ.

ומשום כך, אם הטומאה נמצאת בְּתוֹכָהּ – אֵין טָמֵא אֶלָּא מה שבתוֹכָהּ. אבל מתחתיה ומעליה, ומה שבבית טהור.

עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

וכן אם היא עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. אבל תוכה, תחתיה וכן הבית – טהורים.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁפִּיהָ לַחוּץ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁפִּיהָ של הכוורת לַחוּץ.

הָיָה פִּיהָ לִפְנִים, וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ, כֹּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ וְתוֹכָהּ טָמֵא. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כְּנֶגֶד הַזַּיִת, תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ אוֹ בַּבַּיִת, הַכֹּל טָמֵא.

אבל אם הָיָה פִּיהָ לִפְנִים, וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ, מִבַּחוּץ לפתח הבית, ואין טפח בינה לקרקע; כֹּל דבר שֶׁהוּא נמצא כְּנֶגֶד הַזַּיִת מן המת – בין אם הוא תַּחְתֶּיהָ, ובין על גַבָּהּ ובין בתוֹכָהּ – טָמֵא. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ נמצא כְּנֶגֶד הַזַּיִת שתחתיה או על גבה – בין אם הוא בתוֹכָהּ ובין בתוך הַבַּיִת, טָהוֹר, כמו ששנינו לעיל במשנה א, שהכוורת מצילה על מה שבתוכה מלהיטמא. אבל אם הייתה הטומאה בְּתוֹכָהּ אוֹ בַּבַּיִת – הַכֹּל טָמֵא, גם מה שבבית ומה שבתוכה, אך גם כל מה שמתחתיה ומעליה, מכיוון שפי הכוורת לפנים, והטומאה מתפשטת אליה מן הבית.

הָיְתָה גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח,

הָיְתָה הכוורת גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח, וכך היא נעשית אוהל המביא את הטומאה, ומכיוון שמדובר בכלי, אינה חוצצת בפני הטומאה;

טוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת

בין שהטוּמְאָה נמצאת תַּחְתֶּיהָ, אוֹ בַּבַּיִת, אוֹ בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ –

אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא.

הַכֹּל טָמֵא, כל מה שבתוכה, תחתיה, על גביה ובבית.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּלִי מְחוּלְחֶלֶת.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שהכוורת אינה חוצצת? בִּזְמַן שֶׁהִיא מוגדרת כְּלִי לעניין טומאה, כגון שהיא שלמה, וכן שהיא מְחוּלְחֶלֶת (רופפת), כלומר שעוברת בפתח הבית בקלות.

הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ

אבל אם הָיְתָה הכוורת פְּחוּתָה, שנשברה, וּפְקוּקָה (סתומה) במקום הפחת בְּקַשׁ, כך שיצאה מגדר כלי, והיא אינה מביאה את הטומאה, ואף חוצצת בפני הטומאה;

אוֹ אֲפוּצָה, אֵיזֶהוּ אֲפוּצָה? שֶׁאֵין לָהּ טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד,

אוֹ אפילו במקרה שהכוורת שלמה, אלא שהיא אֲפוּצָה (מהודקת), צמודה למזוזות הפתח, ובכך היא הופכת לאוהל החוצץ בפני הטומאה. ומבארים: אֵיזוֹ הִיא אֲפוּצָה? כֹּל שֶׁאֵין לָהּ רווח בשיעור טֶפַח אפילו מִמָּקוֹם אֶחָד, באף אחד מהצדדים שבינה ובין הפתח.

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. בְּתוֹכָהּ אוֹ בַּבַּיִת, תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טְמֵאִים.

אם היה כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. ואם היה עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. ואם היה בְּתוֹכָהּ אוֹ בַּבַּיִת – תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טְמֵאִים.

הָיְתָה גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח;

הָיְתָה הכוורת הזו גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח,

טוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת אוֹ בְּתוֹכָהּ,

בין שהייתה הטוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת אוֹ בְּתוֹכָהּ –

הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא גַּבָּהּ.

הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא (מלבד) מה שנמצא על גַּבָּהּ מחוץ לבית, שהוא טהור.

עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

ואם הייתה הטומאה עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא, וכל השאר טהור.

הָיְתָה מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַבַּיִת

הָיְתָה הכוורת מְמַלְּאָה אֶת כָּל גובה הַבַּיִת,

וְאֵין בֵּינָהּ לְבֵין הַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח;

וְאֵין בֵּינָהּ לְבֵין הַקּוֹרוֹת (התקרה) חלל בשיעור פּוֹתֵחַ טֶפַח;

טוּמְאָה בְּתוֹכָהּ – הַבַּיִת טָמֵא.

אם הייתה הטוּמְאָה בְּתוֹכָהּ – הַבַּיִת טָמֵא.

טוּמְאָה בַּבַּיִת – מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר,

אבל אם הטוּמְאָה בַּבַּיִת – מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר,

שֶׁדֶּרֶךְ טוּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס.

וטעם ההבדל הוא, מפני שֶׁדֶּרֶךְ טוּמְאָה (הכזית מן המת) לָצֵאת בעתיד מן הכוורת דרך הבית, אפילו בפחות משיעור פותח טפח, וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס.

בֵּין עוֹמֶדֶת בֵּין מוּטָּה עַל צִדָּהּ,

ומעירים: דין זה נכון בֵּין כשהכוורת עוֹמֶדֶת על שוליה, בֵּין כשהיא מוּטָּה עַל צִדָּהּ ופי הכוורת מוטה כלפי הקיר,

בֵּין אַחַת בֵּין שְׁתַּיִם.

בֵּין כשמדובר בכוורת אַחַת גדולה, ובֵין בשְׁתַּיִם קטנות המונחות זו על גבי זו.

הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַפֶּתַח,

הָיְתָה הכוורת עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַפֶּתַח של הבית, וכגון שהפתח עמוק, כך שכל הכוורת נכנסת תחת המשקוף,

וְאֵין בֵּינָהּ לְבֵין הַמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח;

וְאֵין בֵּינָהּ לְבֵין הַמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח;

טוּמְאָה בְּתוֹכָהּ – הַבַּיִת טָהוֹר.

אם הייתה הטוּמְאָה בְּתוֹכָהּ – הַבַּיִת טָהוֹר.

טוּמְאָה בַּבַּיִת – מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָמֵא,

אבל אם הייתה הטוּמְאָה בַּבַּיִת – מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָמֵא,

שֶׁדֶּרֶךְ הַטּוּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס.

וטעם ההבדל, שֶׁדֶּרֶךְ הַטּוּמְאָה לָצֵאת דרך פתח הבית ולטמא כל מה שנמצא תחת המשקוף, וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס מהפתח לתוך הבית, כשאין שם פותח טפח.

הָיְתָה מוּטָּה עַל צִדָּהּ בָּאֲוִיר

הָיְתָה הכוורת מוּטָּה עַל צִדָּהּ על הקרקע בָּאֲוִיר, במקום מגולה,

וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ,

וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ, ואין בינה לבין הקרקע פותח טפח;

כֹּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ – טָמֵא.

כֹּל מה שֶׁהוּא נמצא כְּנֶגֶד הַזַּיִת – מתַּחְתֶּיהָ של הכוורת וְעל גַבָּהּ – טָמֵא.

וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כְּנֶגֶד הַזַּיִת, תּוֹכָהּ – טָהוֹר.

וְכֹל מה שֶׁאֵינוֹ נמצא כְּנֶגֶד הַזַּיִת, וכן מה שנמצא בתוֹכָהּ – טָהוֹר.

בְּתוֹכָהּ – הַכֹּל טָמֵא.

אבל אם הייתה הטומאה בְּתוֹכָהּ – הַכֹּל טָמֵא.

הָיְתָה גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח;

הָיְתָה הכוורת המוטה על צדה בשטח פתוח גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח;

טוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ – הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא תּוֹכָהּ.

טוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ – הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא (מלבד) מה שנמצא בתוֹכָהּ.

בְּתוֹכָהּ – הַכֹּל טָמֵא.

ואם הייתה הטומאה בְּתוֹכָהּ – הַכֹּל טָמֵא.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּלִי.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שאינה חוצצת בפני הטומאה? בִּזְמַן שֶׁהִיא מוגדרת ככְלִי לעניין טומאה, כגון שהיא שלמה.

הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ,

אבל אם הָיְתָה הכוורת פְּחוּתָה, שנשברה, וּפְקוּקָה (סתומה) במקום הפחת בְּקַשׁ, כך שיצאה מגדר כלי, והיא אינה מביאה את הטומאה, ואף חוצצת בפני הטומאה;

אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים;

אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה, כך שהיא חוצצת בפני הטומאה (לעיל פ"ח מ"א), כְּדִבְרֵי חֲכָמִים הסוברים כך:

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. בְּתוֹכָהּ – אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ.

אם לא הייתה גבוהה מן הקרקע טפח, היה כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. ואם היה עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ, טָמֵא. ואם היה בְּתוֹכָהּ – אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ.

הָיְתָה גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ – תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. בְּתוֹכָהּ – תּוֹכָהּ טָמֵא. עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

ומוסיפים: כל זה, אם לא הייתה הכוורת הפחותה ופקוקה בקש או מחזקת ארבעים סאה גבוהה מן הארץ טפח. אבל אם הָיְתָה הכוורת גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח; אם הייתה הטוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ – תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. ואם הטומאה בְּתוֹכָהּ – תּוֹכָהּ טָמֵא. ואם הטומאה עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ, וְהִיא כְּלִי;

הָיְתָה הכוורת יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ (תחתיתה) על גבי הקרקע, וְהִיא כְּלִי, שאינו חוצץ בפני הטומאה;

טוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ –

בין שהטוּמְאָה נמצאת תַּחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ –

טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

הטוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, ואין דבר החוצץ כנגדה.

הָיְתָה גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח, אוֹ מְכוּסָּה, אוֹ כְּפוּיָה עַל פִּיהָ;

אבל אם הָיְתָה הכוורת גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח, אוֹ מְכוּסָּה בכיסוי, אוֹ כְּפוּיָה (הפוכה) עַל פִּיהָ, שבכל המקרים הללו הכוורת יוצרת חלל בשיעור של פותח טפח המביא את הטומאה;

טוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ – הַכֹּל טָמֵא.

בין שהטוּמְאָה נמצאת תַּחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ – הַכֹּל טָמֵא.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּלִי.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּלִי, שלדעת הכול, הכוורת העומדת על שוליה אינה חוצצת בפני הטומאה.

הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ, אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים;

אבל אם הָיְתָה פְּחוּתָה שנשברה, וּפְקוּקָה (סתומה) במקום הפחת בְּקַשׁ, שאינה מוגדרת ככלי שמקבל טומאה, אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה, כְּדִבְרֵי חֲכָמִים, שאינה מוגדרת ככלי,

טוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ –

אם הייתה הטוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ – נחלקו בדבר,

טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

לדעת התנא של משנתנו, גם במקרה זה הטוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, כדין כוורת שהיא כלי (לעיל מי"ג), שאינו חוצץ בפני הטומאה הרצוצה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: אֵין טוּמְאָה עוֹלָה לָהּ, אַף לֹא יוֹרֶדֶת מִמֶּנָּה.

אבל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: כוורת הפחותה ופקוקה בקש או המחזקת ארבעים סאה חוצצת אפילו במקרה זה. ולפיכך, כאשר הטומאה נמצאת תחת הכוורת, אֵין הטוּמְאָה עוֹלָה לָהּ, אלא מטמאת כנגדה עד התהום בלבד, ואַף לֹא יוֹרֶדֶת מִמֶּנָּה, כאשר הטומאה נמצאת בתוכה או על גבה, אלא מטמאת כנגדה למעלה בלבד. ואין הלכה כרבי אליעזר ורבי שמעון.

הָיְתָה גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח,

וכל זה במקרה שהכוורת יושבת על הקרקע, אבל אם הָיְתָה גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח, ויוצרת אוהל מתחתיה;

טוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ – תַּחְתֶּיהָ טָמֵא.

אם הטוּמְאָה נמצאת תַּחְתֶּיהָ – תַּחְתֶּיהָ טָמֵא.

בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

ואם נמצאת בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא, ששולי הכוורת חוצצים בפני הטומאה.

אָרוֹן שֶׁהִיא רְחָבָה מִלְּמַטָּן וְצָרָה מִלְמַעְלָן וְהַמֵּת בְּתוֹכָהּ;

אָרוֹן של מת, החקוק בתוך סלע, שֶׁהִיא, הארון, רְחָבָה מִלְּמַטָּן, בחלקה התחתון, וְצָרָה מִלְמַעְלָן, בחלקה העליון, וְהַמֵּת בְּתוֹכָהּ,

הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִלְּמַטָּן – טָהוֹר. וּמִלְמַעְלָן – טָמֵא.

הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִלְּמַטָּן – טָהוֹר, שאין החלק התחתון נחשב כקבר אלא כקרקע שהיא טהורה. וּמִלְמַעְלָן – טָמֵא.

רְחָבָה מִלְמַעְלָן וְצָרָה מִלְּמַטָּן –

אבל אם הייתה הארון רְחָבָה מִלְמַעְלָן וְצָרָה מִלְּמַטָּן –

הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָמֵא.

הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, בין בחלק התחתון ובין בחלק העליון, טָמֵא.

הָיְתָה שָׁוָה –

אם הָיְתָה שָׁוָה, שרוחבה שווה מלמעלה ומלמטה –

הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָמֵא, ואפילו בחלק התחתון הסמוך לקרקע, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִטֶּפַח וּלְמַטָּן – טָהוֹר.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אם נגע מִטֶּפַח הסמוך לחלל הארון וּלְמַטָּן – טָהוֹר.

מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן – טָמֵא.

ואם נגע מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן, בתוך טפח הסמוך לחלל הארון – טָמֵא. והלכה כרבי יהושע.

הָעֲשׂוּיָה כְּמִין קַמְטְרָא – הַנּוֹגֵע בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָמֵא.

ארון הָעֲשׂוּיָה כְּמִין קַמְטְרָא, תיבה לשמירת בגדים, שהכיסוי שלה יושב על גבי עובי הדפנות ומכסה אותן – הַנּוֹגֵע בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָמֵא, וגם מן הצדדים, שהארון כולו נחשב כקבר.

כְּמִין גְּלוֹסְקוֹס – הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָהוֹר, חוּץ מִמְּקוֹם פְּתִיחָתָהּ.

אבל אם הייתה עשויה כְּמִין גְּלוֹסְקוֹס (ארון מתים), שכיסויה תואם בדיוק את פתח הארון, ונכנס בתוכו בדוחק – הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָהוֹר, חוּץ מִמְּקוֹם פְּתִיחָתָהּ, שרק שם הוא נחשב כ'תקרת' הקבר.

חָבִית שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ בָּאֲוִיר,

חָבִית העשויה חרס, ויש לה 'בטן' באמצעה, שרחבה יותר מקרקעיתה ומפיה, שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ (קרקעיתה) בָּאֲוִיר, במקום פתוח,

וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ כְּנֶגֶד קוּרְקוּרְתָּהּ, טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְהֶחָבִית טְמֵאָה.

וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ, במקום שהוא כְּנֶגֶד (מול) קוּרְקוּרְתָּהּ (קרקעיתה) ומול פיה, ולא ב'בטן' – הטוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת כדין טומאה רצוצה שאינה תחת אוהל, וְהֶחָבִית טְמֵאָה, מה שבתוך החבית בין הקרקעית לפתח החבית.

תַּחַת דָּפְנָהּ מִבַּחוּץ,

ואם הייתה הטומאה מונחת תַּחַת דָּפְנָהּ (ה'בטן') של החבית, אך מִבַּחוּץ –

טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְהֶחָבִית טְהוֹרָה.

הטוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה למעלה מן הדופן, וכן בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת למטה מן הדופן, וְהֶחָבִית טְהוֹרָה, שאין כלי חרס מקבל טומאה מבחוץ, דרך דפנות.

בְּתוֹכָהּ וְתַחַת דָּפְנָהּ,

אבל כאשר הטומאה נמצאת בְּתוֹכָהּ של החבית וְתַחַת דָּפְנָהּ, כלומר בחלק הבולט הצדה (הבטן), והדופן מאהילה על הטומאה שבתוכה, במקרה זה הדין תלוי ברוחב הדופן:

אִם יֵשׁ בַּדְּפָנוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח – הַכֹּל טָמֵא, וּכְנֶגֶד פִּיהָ טָהוֹר.

אִם יֵשׁ בַּדְּפָנוֹת רוחב פּוֹתֵחַ טֶפַח המביא את הטומאה – הַכֹּל טָמֵא, כל מה שנמצא בבטן, שהיא אוהל. וּמה שנמצא כְנֶגֶד פִּיהָ טָהוֹר, שמה שנמצא שם אינו תחת אוהל.

וְאִם לָאו, טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

וְאִם לָאו, שאין בדפנות פותח טפח – טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, שמאחר שאין שם אוהל, הטומאה נידונת כרצוצה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּטְּהוֹרָה.

ומסייגים את כל האמור עד כה: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בּחבית שהיא טְהוֹרָה.

אֲבָל אִם הָיְתָה טְמֵאָה אוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ מְכוּסָּה אוֹ כְּפוּיָה עַל פִּיהָ,

אֲבָל אִם הָיְתָה החבית טְמֵאָה, שאינה חוצצת בפני הטומאה, אוֹ אפילו בחבית טהורה, אלא שהיא גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח, אוֹ מְכוּסָּה, אוֹ כְּפוּיָה עַל פִּיהָ, שבכל המקרים הללו נוצר אוהל המביא את הטומאה,

טוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ – הַכֹּל טָמֵא.

בין כשהטוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ – הַכֹּל טָמֵא, כל הנמצא כנגד החבית, מתחתיה, בתוכה ומעליה.