חזור
אהלות
פרק זהַטּוּמְאָה בַּכּוֹתֶל, וּמְקוֹמָהּ טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח; כָּל הָעֲלִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּהּ, אֲפִילּוּ הֵן עֶשֶׂר – טְמֵאוֹת.
הייתה הַטּוּמְאָה מן המת טמונה בַּכּוֹתֶל של בניין קומות, וּמְקוֹמָהּ, החלל שהיא מצויה בו, טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם (גובה) טֶפַח – כָּל הָעֲלִיּוֹת (הקומות) שֶׁעַל גַּבָּהּ, שתקרותיהן נשענות על גבי כותל זה שהטומאה בתוכו, אֲפִילּוּ הֵן עֶשֶׂר זו על זו – כולן טְמֵאוֹת, כל מה שבתוכן טמא, מפני שהכותל נחשב כקבר שכולו טמא, והתקרה בכל אחת מן העליות מאהילה עליו ומביאה את הטומאה על מה שתחתיה.
הָיְתָה עֲלִיָּיה אַחַת עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים – הִיא טְמֵאָה, וְכָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּהּ טְהוֹרוֹת.
אבל אם הָיְתָה זו עֲלִיָּיה אַחַת, בנויה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים, והטומאה נמצאת בכותל שביניהם – הִיא טְמֵאָה, וְכָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּהּ טְהוֹרוֹת, מפני שתקרת העלייה הזו חוצצת בפני הטומאה.
כּוֹתֶל שֵׁנִית – טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.
ומוסיפים: מה שאמרנו, שכשהטומאה שבכותל, כל העליות שנשענות עליו טמאות, הוא, רק כשמקומה טפח על טפח, כך שהכותל עצמו כולו נטמא. אבל בכוֹתֶל שֵׁנִית (שונית, קיר סלע טבעי), שאין בו חלל של טפח על טפח – הטוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת בו, ומטמאת רק כל מה שכנגדה, ואילו מה שבצדיה – טהור.
נֶפֶשׁ אֲטוּמָה, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִן הַצְּדָדִין – טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁטּוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.
נֶפֶשׁ (מצבה) מעל המת הקבור בקרקע, והיא אֲטוּמָה, שאין שם חלל מעל המת, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִן הַצְּדָדִין שלא כנגד הטומאה – טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהטּוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, כדין 'טומאה רצוצה'.
אִם הָיָה מְקוֹם הַטּוּמְאָה טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם – טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּקֶבֶר סָתוּם.
אבל אִם הָיָה במְקוֹם הַטּוּמְאָה חלל בשיעור טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח – הַנּוֹגֵעַ בָּהּ, בנפש, מִכָּל מָקוֹם, אפילו בצדדים – טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּקֶבֶר סָתוּם, המטמא את כל הנוגע בו, כמת.
סָמַךְ לָהּ סוּכּוֹת – טְמֵאוֹת.
ומוסיפים: לא רק הנוגע בצדדי הנפש נטמא, אלא אף אם סָמַךְ לָהּ סוּכּוֹת, והן נשענות על גבה – טְמֵאוֹת, כל מה שבתוכן.
רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר.
רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. ואין הלכה כרבי יהודה.
כָּל שִׁיפּוּעֵי אֹהָלִין – כָּאֹהָלִין.
כָּל שִׁיפּוּעֵי אֹהָלִין, חלקי האוהל הנטויים בשיפוע, דינם כָּאֹהָלִין, אף שבקצה שלהם אין שיעור פותח טפח.
אֹהֶל שֶׁהוּא שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד, וְכָלֶה עַד כְּאֶצְבַּע; טוּמְאָה בָּאֹהֶל – כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַשִּׁיפּוּעַ טְמֵאִים. טוּמְאָה תַּחַת הַשִּׁיפּוּעַ – כֵּלִים שֶׁבָּאֹהֶל טְמֵאִין.
ומפרטים: אֹהֶל שֶׁהוּא שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד, נטוי באלכסון כלפי מטה משני צדיו, וְכָלֶה בקצה שלו עַד כְּאֶצְבַּע (כ-2 ס"מ) שהיא קטנה בהרבה משיעור טפח; אם הייתה טוּמְאָה בָּאֹהֶל בכל מקום שהוא – כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַשִּׁיפּוּעַ טְמֵאִים. וכן אם הייתה הטוּמְאָה תַּחַת הַשִּׁיפּוּעַ – כֵּלִים שֶׁבָּאֹהֶל טְמֵאִין.
טוּמְאָה מִתּוֹכוֹ; הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מִתּוֹכוֹ – טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה. וּמֵאֲחוֹרָיו – טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב. טוּמְאָה מֵאֲחוֹרָיו; הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו – טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה. מִתּוֹכוֹ – טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.
הייתה הטוּמְאָה מן המת מִתּוֹכוֹ, בתוך האוהל; הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מִתּוֹכוֹ, בצדו הפנימי – טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה ימים, כנוגע בכלים שנטמאו במת (לעיל פ"א מ"ג). והנוגע מֵאֲחוֹרָיו, בצדו החיצוני – טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב, עד הערב, שהצד החיצוני נידון ככלי אחר, ודינו כנוגע בכלים שנגעו בכלים שנטמאו ממת (שם מ"ב). וכן אם הייתה הטוּמְאָה מֵאֲחוֹרָיו מחוץ לאוהל; הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו – טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה. מִתּוֹכוֹ – טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.
כַּחֲצִי זַיִת מִתּוֹכוֹ וְכַחֲצִי זַיִת מֵאֲחוֹרָיו; הַנּוֹגֵעַ בּוֹ, בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵאֲחוֹרָיו – טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.
וכל זה כשיש בטומאה שיעור המטמא מצדו האחד. אבל במקרה שכַּחֲצִי זַיִת מבשר המת, שאינו מטמא (לעיל פ"ב מ"ה), נמצא מִתּוֹכוֹ בתוך האוהל, וְכַחֲצִי זַיִת מֵאֲחוֹרָיו מבחוץ; הַנּוֹגֵעַ בּוֹ בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵאֲחוֹרָיו – טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב, ששני החצאים מצטרפים לטמא כטומאה קלה שבהם.
מִקְצָתוֹ מְרוּדָּד עַל הָאָרֶץ, טוּמְאָה תַּחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו – טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.
אם מִקְצָתוֹ של האוהל מְרוּדָּד (שטוח) עַל הָאָרֶץ, וטוּמְאָה תַּחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו – טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, כדין טומאה רצוצה, שהחלק השטוח בקרקע אינו נחשב כחלק מן האוהל.
אֹהֶל שֶׁהוּא נָטוּי בָּעֲלִיָּה, מִקְצָתוֹ מְרוּדָּד עַל הָאֲרוּבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לָעֲלִיָּה – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מַצִּיל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ מַצִּיל, עַד שֶׁיְּהֵא נָטוּי כִּנְטִיַּת הָאֹהֶל.
אֹהֶל שֶׁהוּא נָטוּי, שהקימו אותו בָּעֲלִיָּה (קומה שנייה), ומִקְצָתוֹ מְרוּדָּד עַל הָאֲרוּבָּה (פתח) שֶׁבֵּין הבַּיִת לָעֲלִיָּה, והוא מכסה את הפתח, וטומאה בבית – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מַצִּיל את העלייה מלהיטמא, כדין אוהל החוצץ בפני הטומאה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ מַצִּיל, עַד שֶׁיְּהֵא נָטוּי כִּנְטִיַּת הָאֹהֶל. והלכה כרבי יוסי.
הַמֵּת בַּבַּיִת וּבוֹ פְּתָחִין הַרְבֵּה – כֻּלָּן טְמֵאִין.
היה הַמֵּת מונח בַּבַּיִת, וּבוֹ, בבית, פְּתָחִין הַרְבֵּה – כֻּלָּן טְמֵאִין, שכל מה שנמצא מתחת למשקוף שלהם, ואפילו מחוץ לדלת הנעולה, טמא.
נִפְתַּח אֶחָד מֵהֶן – הוּא טָמֵא וְכֻלָּן טְהוֹרִים.
נִפְתַּח אֶחָד מֵהֶן, מן הפתחים – הוּא, אותו פתח, טָמֵא כל מה שתחתיו, וְכֻלָּן, כל שאר הפתחים, טְהוֹרִים, ומה שנמצא שם מחוץ לדלת – טהור.
חָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן, אוֹ בְּחַלּוֹן שֶׁהוּא אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים – הִצִּיל עַל כָּל הַפְּתָחִים.
ומוסיפים: וכן, אם חָשַׁב מתחילה לְהוֹצִיאוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן, אוֹ בְּחַלּוֹן שֶׁשיעורו הוּא אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים, שהוא השיעור המינימלי להוצאת מת שלם (לעיל פ"ג מ"ו) – הִצִּיל עַל כָּל הַפְּתָחִים, וכולן טהורים.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲשׁוֹב עַד שֶׁלֹּא יָמוּת הַמֵּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף מִשֶּׁמֵּת.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: צריך שיַחֲשׁוֹב על הפתח דווקא עַד שֶׁלֹּא יָמוּת הַמֵּת, כך שכאשר הוא מת, כבר ברור באיזה פתח יוציאו אותו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף אם חשב על הפתח מִשֶּׁמֵּת, מועילה המחשבה להציל על שאר הפתחים.
הָיָה סָתוּם וְנִמְלַךְ לְפָתְחוֹ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כְּשֶׁיִּפְתַּח אַרְבָּעָה טְפָחִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כְּשֶׁיַּתְחִיל.
וכן נחלקו במקרה שהָיָה הפתח סָתוּם בטיט או אבנים וכדומה, ולא רק נעול, וְנִמְלַךְ (חשב) לְפָתְחוֹ להסיר את הסתימה, ממתי הוא נידון שוב כפתח המציל על שאר הפתחים; בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כְּשֶׁיִּפְתַּח אַרְבָּעָה טְפָחִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כְּשֶׁיַּתְחִיל להסיר את סתימת הפתח, ואף שעדיין לא פתח כלל.
וּמוֹדִים בְּפוֹתֵחַ בַּתְּחִלָּה, שֶׁיִּפְתַּח אַרְבָּעָה טְפָחִים.
ומוסיפים: וּמוֹדִים בית הלל בְּפוֹתֵחַ פתח חדש בקיר בַּתְּחִלָּה, שלא היה שם פתח מעולם, שֶׁצריך שיִּפְתַּח אַרְבָּעָה טְפָחִים. והלכה כבית הלל.
הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מְקַשָּׁה לֵילֵד וְהוֹצִיאוּהָ מִבַּיִת לְבַיִת –
הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מְקַשָּׁה לֵילֵד, שאחזוה צירי לידה, וְהוֹצִיאוּהָ מִבַּיִת לְבַיִת, והעובר, שנולד בבית השני, נמצא מת –
הָרִאשׁוֹן טָמֵא בְּסָפֵק, וְהַשֵּׁנִי בְּוַדַּאי.
כל מה שבבית הָרִאשׁוֹן טָמֵא בְּסָפֵק, שמא מת, וכבר נפתח הרחם כבר שם, וְהַבית השֵּׁנִי טמא בְּוַדַּאי.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי?
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי הבית הראשון טמא בספק?
בִּזְמַן שֶׁהִיא נִיטֶּלֶת בְּגַפַּיִם.
בִּזְמַן שֶׁהִיא נִיטֶּלֶת בְּגַפַּיִם, שנשאוה בזרועותיה מתוך הבית הראשון, שלא יכלה ללכת בכוחות עצמה, ורק אז יש להסתפק, שמא הרחם היה פתוח דיו בכדי לטמא.
אֲבָל אִם הָיְתָה מְהַלֶּכֶת –
אֲבָל אִם הָיְתָה מְהַלֶּכֶת ברגליה –
הָרִאשׁוֹן טָהוֹר, שֶׁמִּשֶּׁנִּפְתַּח הַקֶּבֶר אֵין פְּנַאי לְהַלֵּךְ.
הבית הָרִאשׁוֹן טָהוֹר, שאין חשש שהרחם היה פתוח בבית זה, שֶׁמִּשֶּׁנִּפְתַּח הַקֶּבֶר (הרחם), אֵין פְּנַאי לְהַלֵּךְ, שצירי הלידה חזקים מדי.
אֵין לַנְּפָלִים פְּתִיחַת הַקֶּבֶר, עַד שֶׁיַּעְגִּילוּ רֹאשׁ כַּפִּיקָה.
אֵין לַנְּפָלִים פְּתִיחַת הַקֶּבֶר המטמאת את הבית, עַד שֶׁיַּעְגִּילוּ רֹאשׁ, שראשם יהיה עגול וגדול, כַּפִּיקָה (פקעת) חוטים, אבל בפחות מכאן, יש לגביהם כללים אחרים.
יָצָא הָרִאשׁוֹן מֵת וְהַשֵּׁנִי חַי – טָהוֹר.
בלידת תאומים, אם יָצָא הוולד הרִאשׁוֹן מֵת, וְהַוולד השֵּׁנִי יצא מיד אחריו חַי – טָהוֹר הוולד החי מטומאת מת, שהוולד המת שנולד לפניו לא טימא אותו, שעובר הנמצא במעי אמו אינו נטמא.
הָרִאשׁוֹן חַי וְהַשֵּׁנִי מֵת – טָמֵא.
אבל אם יצא הָרִאשׁוֹן חַי, וְהַשֵּׁנִי מֵת – טָמֵא, שבעת יציאתו מן הרחם נטמא מן הוולד המת שיצא אחריו.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּשָׁפִיר אֶחָד – טָמֵא, בִּשְׁנֵי שְׁפִירִים – טָהוֹר.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אם נולדו התאומים יחד בְּתוך שָׁפִיר, קרום העוטף את הוולד, אֶחָד – טָמֵא הוולד החי, אבל אם נולדו בִּשְׁנֵי שְׁפִירִים נפרדים – טָהוֹר. ואין הלכה כרבי מאיר.
הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מְקַשָּׁה לֵילֵד,
הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מְקַשָּׁה לֵילֵד, ובמהלך הלידה נשקפת סכנה לחייה –
מְחַתְּכִין אֶת הַוָּלָד בְּמֵעֶיהָ וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים,
מְחַתְּכִין אֶת הַוָּלָד בְּעודו במֵעֶיהָ וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ מן הרחם כשהוא מחותך אֵבָרִים אֵבָרִים,
מִפְּנֵי שֶׁחַיֶּיהָ קוֹדְמִין לְחַיָּיו.
מִפְּנֵי שֶׁחַיֶּיהָ קוֹדְמִין לְחַיָּיו, שמותר להרגו כדי להצילה ממוות.
יָצָא רוּבּוֹ – אֵין נוֹגְעִין בּוֹ,
אבל אם יָצָא רוּבּוֹ, וכעת הוא נחשב כיילוד – אֵין נוֹגְעִין בּוֹ להמיתו,
שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ.
שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ הוולד מִפְּנֵי נֶפֶשׁ היולדת.