הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרַס.

הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה על ידי החרישה 'בֵּית הַפְּרַס', כינוי לשטח שנפרסו בו עצמות המת, שגזרו חכמים טומאה על עפרו, משום החשש שנמצאת בו עצם כשעורה המטמאת במגע ובמשא.

עַד כַּמָּה הוּא עוֹשֶׂה?

עַד כַּמָּה הוּא, הקבר, עוֹשֶׂה בית הפרס סביבו?

מְלֹא מַעֲנָה מֵאָה אַמָּה, בֵּית אַרְבַּעַת סְאִים.

שטח של מְלֹא מַעֲנָה, כאורכו של תלם רגיל, שהוא מֵאָה אַמָּה (כ-50 מטר) רבוע, ובסך הכול בֵּית אַרְבַּעַת סְאִים, שטח זריעה של ארבעה סאים תבואה לכל רוח. כל מה שחורש בתחום זה נעשה בית הפרס.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּית חָמֵשׁ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מלא המענה מרובע הוא בֵּית חָמֵשׁ סאים, שאורך המענה גדול יותר (מעט יותר ממאה ואחת עשרה אמות). ואין הלכה כרבי יוסי.

בַּמּוֹרָד, וּבַמַּעֲלֶה –

שיעור זה שיערו חכמים שהמחרשה מוליכה את העצמות במישור, אבל בַּמּוֹרָד, וּבַמַּעֲלֶה –

נוֹתֵן רוֹבַע כַּרְשִׁינִים עַל בּוֹרֶךְ הַמַּחֲרֵישָׁה,

נוֹתֵן רוֹבַע הקב (כ-350 סמ"ק) זרעי כַּרְשִׁינִים, סוג קטנית, עַל בּוֹרֶךְ, המוט הכפוף של, הַמַּחֲרֵישָׁה, שיש עליו כעין משפך, ובתוך כדי החרישה הזרעים נופלים לאדמה דרך הנקב;

עַד מְקוֹם שֶׁיִּצְמְחוּ שְׁלֹשָׁה כַּרְשִׁינִין זוֹ בְּצַד זוֹ, עַד שָׁם הוּא עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרַס.

עַד מְקוֹם שֶׁיִּצְמְחוּ שְׁלֹשָׁה כַּרְשִׁינִין זוֹ בְּצַד זוֹ – עַד שָׁם הוּא עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרַס. אבל מעבר למקום זה, כשהגרעינים התמעטו ולא נופלים כי אם גרעינים בודדים – טהור, שהמחרשה אינה מוליכה את העצמות רחוק כל כך.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּמּוֹרָד וְלֹא בַּמַּעֲלֶה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שיעור זה נאמר בַּמּוֹרָד, כשהקבר למעלה, והחרישה מוליכה את העצמות למטה, וְלֹא בַּמַּעֲלֶה, שלא חששו שהמחרשה גוררת עצמות במעלה, והשדה טהור. ואין הלכה כרבי יוסי.

הָיָה חוֹרֵשׁ, וְהִטִּיחַ בְּסֶלַע אוֹ בְּגָדֵר, אוֹ שֶׁנִּיעֵר הַמַּחֲרֵישָׁה – עַד שָׁם הוּא עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרַס.

הָיָה חוֹרֵשׁ את הקבר, וְהִטִּיחַ (התנגש) במחרשה בְּסֶלַע אוֹ בְּגָדֵר, וננערה מעפרה, אוֹ שֶׁנִּיעֵר הַמַּחֲרֵישָׁה – עַד שָׁם הוּא עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרַס, ולא מעבר לאותו מקום, שכן גם אם המחרשה הוליכה עמה את עצמות המת, הן כבר נפלו בניעורה.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בֵּית פְּרַס עוֹשֶׂה בֵּית פְּרַס.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בֵּית פְּרַס עוֹשֶׂה בֵּית פְּרַס. החורש מבית הפרס הלאה, חוששים להולכת העצמות מהשדה הראשון לשני, ומודדים מאה אמה מהמקום שהתחיל לחרוש, כדין החורש קבר.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: פְּעָמִים עוֹשֶׂה, פְּעָמִים אֵינוֹ עוֹשֶׂה. כֵּיצַד?

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: פְּעָמִים שהחורש בית הפרס עוֹשֶׂה בית הפרס, ופְעָמִים אֵינוֹ עוֹשֶׂה. כֵּיצַד?

חָרַשׁ חֲצִי מַעֲנָה, וְחָזַר וְחָרַשׁ חֶצְיָהּ, וְכֵן הַצְּדָדִין –

חָרַשׁ חֲצִי מַעֲנָה, כלומר חמישים אמה, וְחָזַר וְחָרַשׁ חֶצְיָהּ השני של המענה; וְכֵן אם חזר חצי מענה, וחרש מחצי המענה לכיוון הַצְּדָדִין, בניצב לכיוון החרישה שבו התחיל –

הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בֵּית פְּרַס.

הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בֵּית פְּרַס, עד כשיעור מענה מהקבר.

חָרַשׁ מְלֹא מַעֲנָה, חָזַר וְחָרַשׁ מִמֶּנָּה וְלַחוּץ –

אבל חָרַשׁ מְלֹא מַעֲנָה, מאה אמה, וחָזַר וְחָרַשׁ מִמֶּנָּה וְלַחוּץ –

אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית פְּרַס.

אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית פְּרַס, שלעולם אין חוששים ליותר ממלוא מענה מהקבר שנחרש. והלכה כרבי יהושע.

הַחוֹרֵשׁ מִלָּטִימְיָא,

הַחוֹרֵשׁ מִלָּטִימְיָא, בור מלא עצמות,

מִצְּבִירַת הָעֲצָמוֹת,

או שחרש מִצְּבִירַת הָעֲצָמוֹת, ממקום שליקטו אליו עצמות,

מִשָּׂדֶה שֶׁאָבַד הַקֶּבֶר בְּתוֹכָהּ,

או מִשָּׂדֶה שֶׁאָבַד הַקֶּבֶר בְּתוֹכָהּ, שידוע, שיש בה קבר, אבל מקומו אינו ידוע,

אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָּהּ קֶבֶר,

אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָּהּ קֶבֶר לאחר שחרש,

הַחוֹרֵשׁ אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ,

וכן הַחוֹרֵשׁ אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ,

וְכֵן נָכְרִי שֶׁחָרַשׁ –

וְכֵן נָכְרִי שֶׁחָרַשׁ –

אֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בֵּית פְּרַס,

בכל אלו אֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בֵּית פְּרַס,

שֶׁאֵין בֵּית פְּרַס לַכּוּתִיִּים.

שֶׁכך נתקבל במסורת: אֵין בֵּית פְּרַס לַכּוּתִיִּים (השומרונים) וכל שכן לגויים.

שְׂדֵה בֵּית הַפְּרַס עַל גַּבֵּי טְהוֹרָה;

שְׂדֵה שהיא בֵּית הַפְּרַס, שנחרש בה קבר, שהיא נמצאת במדרון עַל גַּבֵּי (מעל) שדה טְהוֹרָה,

שָׁטְפוּ גְּשָׁמִים מִבֵּית פְּרַס לַטְּהוֹרָה,

שָׁטְפוּ (זרמו, הציפו) גְּשָׁמִים מִבֵּית פְּרַס לַטְּהוֹרָה,

אֲפִילּוּ אֲדוּמָּה וְהִלְבִּינוּהָ, אוֹ לְבָנָה וְהֶאְדִּימוּהָ –

אֲפִילּוּ גררו עמהם עפר רב, עד שנשתנה צבעה של השדה הטהורה, שהייתה מקודם אֲדוּמָּה, וְהִלְבִּינוּהָ הגשמים מהעפר הלבן של בית הפרס, אוֹ שהייתה לְבָנָה, וְהֶאְדִּימוּהָ מהאדמה האדומה של בית הפרס –

אֵין עוֹשָׂה אוֹתָהּ בֵּית הַפְּרַס.

אֵין השדה העליונה עוֹשָׂה אוֹתָהּ, את התחתונה, בֵּית הַפְּרַס.

שָׂדֶה שֶׁאָבַד קֶבֶר בְּתוֹכָהּ, וּבָנָה בָּהּ בַּיִת וַעֲלִיָּה עַל גַּבָּיו;

שָׂדֶה שֶׁאָבַד קֶבֶר בְּתוֹכָהּ, והיא מטמאת מה שמעליה, וּבָנָה בָּהּ בַּיִת וַעֲלִיָּה (קומה שנייה) עַל גַּבָּיו, הבית מוגדר טמא, שהרי ייתכן שהוא בנוי על הקבר, אלא שלגבי העלייה יש לבדוק;

אִם הָיְתָה פִּתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה מְכוּוָן כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁל בַּיִת – עֲלִיָּה טְהוֹרָה.

אִם הָיְתָה פִּתְחָהּ, היה פתח הכניסה, שֶׁל עֲלִיָּה מְכוּוָן כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁל בַּיִת – העֲלִיָּה טְהוֹרָה, כי גם אם הקבר טמון תחת הבית או האסקופה שלו – תקרת הבית או המשקוף חוצצים בפני הטומאה מלעלות. ואם הקבר תחת כותלי הבית – הטומאה עולה רק לכתלים שמעליהם (לעיל פ"ז מ"א).

וְאִם לָאו – עֲלִיָּה טְמֵאָה.

וְאִם לָאו, שאין פתח העלייה מכוון כנגד פתח הבית – עֲלִיָּה טְמֵאָה, שמא הקבר מתחת לכותל הבית במקום שתחת פתח העלייה, והטומאה בוקעת ועולה ומגיעה לפתח העלייה ונכנסת לעלייה.

עֲפַר בֵּית הַפְּרַס וַעֲפַר חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁבָּא בְּיָרָק – מִצְטָרְפִין כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

עֲפַר בֵּית הַפְּרַס, שהוא טמא, וַעֲפַר, או עפר, חוּצָה לָאָרֶץ, שגם הוא טמא מגזרת חכמים (ראו לעיל פ"ב מ"ג), שֶׁבָּא דבוק בְּיָרָק – מִצְטָרְפִין גושי העפר לטמא, אם שיעורם יחד כְּגודלו של חוֹתַם טיט שחותמים באמצעותו את הַמַּרְצוּפִים, שקים גדולים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם אֶחָד כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אין מצטרפים עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם אֶחָד לפחות כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין, רק אז כל שאר הגושים טמאים גם כן.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ אִגְּרוֹת בָּאוֹת מִמְּדִינַת הַיָּם לִבְנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, וְהָיוּ בָּהֶם כִּסְאָה וּכְסָאתַיִם חוֹתָמוֹת, וְלֹא חָשׁוּ לָהֶם חֲכָמִים מִשּׁוּם טוּמְאָה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הוכחה לדברי חכמים: מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ אִגְּרוֹת בָּאוֹת מִמְּדִינַת הַיָּם לִבְנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, וְהָיוּ בָּהֶם כּנפח סְאָה וּכְסָאתַיִם של חוֹתָמוֹת, וְלֹא חָשׁוּ לָהֶם חֲכָמִים מִשּׁוּם טוּמְאָה, מפני שלא נמצא באחד מהם כחותם המרצופים.