כָּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטּוּמְאָה כְּעוֹבִי הַמַּרְדֵּעַ.

שנו בבית המדרש: כָּל החפצים הַמִּטַּלְטְלִין שהאהילו על המת מְבִיאִין אֶת הַטּוּמְאָה לכל מה שמתחתם, כְּשהם בעוֹבִי הַמַּרְדֵּעַ (מלמָד הבקר), מקל שמכוונים בו את הפרה החורשת, אף שאין רוחב טפח.

אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: אֲקַפַּח אֶת בָּנַי שֶׁזּוֹ הֲלָכָה מְקוּפַּחַת, שֶׁשָּׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ, וְטָעָה,

אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן דרך שבועה: אֲקַפַּח (אאבד, אשכל) אֶת בָּנַי, שֶׁזּוֹ הֲלָכָה מְקוּפַּחַת (ש'כרתו' אותה), שֶׁשָּׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ דין שנאמר בשם חכמים וְטָעָה במה ששמע,

שֶׁהָאִיכָּר עוֹבֵר וְהַמַּרְדֵּעַ עַל כְּתֵפוֹ, וְהֶאֱהִיל צִדּוֹ אֶחָד עַל הַקֶּבֶר, וְטִמְּאוּהוּ מִשּׁוּם כֵּלִים הַמַּאֲהִילִים עַל הַמֵּת.

שֶׁכך היה הנידון: הָאִיכָּר עוֹבֵר, וְהַמַּרְדֵּעַ מונח עַל כְּתֵפוֹ ובולט מלפניו ומאחריו, וְהֶאֱהִיל צִדּוֹ אֶחָד של המרדע עַל הַקֶּבֶר, וְטִמְּאוּהוּ, חכמים את המרדע, מִשּׁוּם 'כֵּלִים הַמַּאֲהִילִים עַל הַמֵּת', כלומר כדין כלי שהאהיל על המת, שנטמא בכל שיעור שהוא (וכן נטמא האיכר שנגע בו, שנגע בכלי שנטמא מן המת). אך המרדע לא נעשה אוהל להביא את הטומאה, שהרי אין בו רוחב טפח.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אֲנִי אֲתַקֵּן שֶׁיְּהוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים קַיָּימִין,

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אֲנִי אֲתַקֵּן, אערוך את הדברים, כדי שֶׁיְּהוּ (שיהיו) דִּבְרֵי חֲכָמִים, שאמרו: "כל המטלטלין מביאין את הטומאה כעובי המרדע", קַיָּימִין ונכונים להלכה:

שֶׁיְּהוּ כָּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטּוּמְאָה עַל אָדָם הַנּוֹשְׂאָן – בְּעוֹבִי הַמַּרְדֵּעַ,

שֶׁיְּהוּ כָּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטּוּמְאָה עַל אָדָם הַנּוֹשְׂאָן, שייחשב כנמצא באוהל אחד עם המת – בְּעוֹבִי הַמַּרְדֵּעַ, אף שאין זה מעיקר הדין אלא תקנה מיוחדת;

וְעַל עַצְמָן – בְּכָל שֶׁהֵן,

וְהמיטלטלין המאהילים על המת מביאים טומאה עַל עַצְמָן, כלומר נטמאים – אפילו שיעורם בְּכָל שֶׁהֵן,

וְעַל שְׁאָר אָדָם וְכֵלִים – בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.

וְעַל שְׁאָר כל אָדָם שאינו נושא אותם, וְכן על כֵלִים אחרים – מביאים טומאה, רק אם יש בהם רוחב בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, כפי שיבואר במשנה הבאה. והלכה כרבי עקיבא.

כֵּיצַד?

כֵּיצַד המיטלטלין מביאים טומאה על עצמם בכל רוחב שיש בהם?

כּוֹשׁ שֶׁהוּא תָּחוּב בַּכּוֹתֶל, כַּחֲצִי זַיִת מִתַּחְתָּיו וְכַחֲצִי זַיִת מֵעַל גַּבָּיו,

כּוֹשׁ, פלך, מוט שמשמש לטוויית חוטים, שֶׁהוּא תָּחוּב בַּכּוֹתֶל ובולט, כַּחֲצִי זַיִת, מן המת, מונח מִתַּחְתָּיו וְכַחֲצִי זַיִת מֵעַל גַּבָּיו,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְכֻוָּונִין – טָמֵא.

אַף עַל פִּי שֶׁשני החצאים אֵינָן מְכֻוָּונִין זה כנגד זה, אלא אחד מעל קצהו האחד, והאחר מתחת לקצהו השני – הכוש טָמֵא.

נִמְצָא מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה לְעַצְמוֹ בְּכָל שֶׁהוּא.

נִמְצָא הכוש מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה לְעַצְמוֹ בְּכָל שֶׁהוּא, על אף שאין בו טפח ואפילו לא עובי מרדע.

הַקַּדָּר שֶׁהוּא עוֹבֵר וְהַסַּל עַל כְּתֵיפוֹ, וְהֶאֱהִיל צִדּוֹ אַחַת עַל הַקֶּבֶר –

וכיצד המיטלטלין מביאים טומאה על כלים בפותח טפח? הַקַּדָּר (יוצר כלי חרס) שֶׁהוּא עוֹבֵר, וְהַסַּל (אסל, מוט נשיאה) עם הכלים עַל כְּתֵיפוֹ, וְהֶאֱהִיל צִדּוֹ אַחַת (האחד) של הסל עַל הַקֶּבֶר –

הַכֵּלִים שֶׁבְּצַד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִין.

הַכֵּלִים שֶׁתלויים בְּצַד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִין.

אִם יֵשׁ בַּסַּל פּוֹתֵחַ טֶפַח – טְמֵאִים.

ואִם יֵשׁ בַּסַּל פּוֹתֵחַ טֶפַח, רוחב טפח – הכלים שבצד השני טְמֵאִים, כי הם נתונים תחת אוהל המאהיל על הקבר.

הַתְּלוּלִיּוֹת הַקְּרוֹבוֹת, בֵּין לָעִיר בֵּין לַדֶּרֶךְ; אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת – טְמֵאוֹת.

הַתְּלוּלִיּוֹת (גבשושיות עפר) הַקְּרוֹבוֹת למקום בני אדם, בֵּין לָעִיר בֵּין לַדֶּרֶךְ; אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת, בין שנעשו מקרוב בין בעבר – טְמֵאוֹת, מפני שהנשים היו רגילות לקבור את הנפלים שלהן בסמוך.

הָרְחוֹקוֹת; חֲדָשׁוֹת – טְהוֹרוֹת, וִישָׁנוֹת – טְמֵאוֹת.

התלוליות הָרְחוֹקוֹת מהעיר ומהדרך; אם הן חֲדָשׁוֹת – טְהוֹרוֹת, שלא היו רגילים להרחיק לכת לשם כך. וִישָׁנוֹת – טְמֵאוֹת, שמא בעבר הרחוק הן היו סמוכות לעיר או לדרך, או אולי פעם קברו שם ונשכח הדבר.

אֵיזוֹ הִיא קְרוֹבָה? חֲמִשִּׁים אַמָּה. וִישָׁנָה – שִׁשִּׁים שָׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

ומבררים: אֵיזוֹ הִיא תלולית שמוגדרת קְרוֹבָה לעיר או לדרך? חֲמִשִּׁים אַמָּה (כ-25 מטר). ואיזו היא תלולית יְשָׁנָה – שִׁשִּׁים שָׁנָה, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: קְרוֹבָה – שֶׁאֵין קְרוֹבָה מִמֶּנָּה. וִישָׁנָה – שֶׁאֵין אָדָם זוֹכְרָהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: קְרוֹבָה – שֶׁאֵין תלולית קְרוֹבָה מִמֶּנָּה. וִישָׁנָה – שֶׁאֵין אָדָם זוֹכְרָהּ, מתי נוצרה. והלכה כרבי יהודה.

הַמּוֹצֵא מֵת בַּתְּחִלָּה מוּשְׁכָּב כְּדַרְכּוֹ –

הַמּוֹצֵא מֵת קבור באדמה בַּתְּחִלָּה, כשמתחיל לחפור, מוּשְׁכָּב כְּדַרְכּוֹ, כדרך הנקברים היהודים –

נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ.

אם ירצה להעבירו, נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ, העפר שתחתיו, שספג את הנוזלים של המת, וקוברם במקום אחר.

מָצָא שְׁנַיִם – נוֹטְלָן וְאֶת תְּבוּסָתָן.

מָצָא שְׁנַיִם, שני מתים – נוֹטְלָן וְאֶת תְּבוּסָתָן.

מָצָא שְׁלשָׁה;

מָצָא שְׁלשָׁה;

אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמֹנֶה, כִּמְלֹא מִטָּה וְקוֹבְרֶיהָ –

אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, כשני מטר, וְעַד שְׁמֹנֶה אמות, שהוא כִּמְלֹא מִטָּה שמוליכים בה את המת וְקוֹבְרֶיהָ –

הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת.

הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת, מקום מיועד לקבורת מתים, בית קברות, ואסור לפנותה.

בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה.

מכיוון שכך, יש לחוש לקברים נוספים באזור, על כן בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן, הלאה מהמת, עֶשְׂרִים אַמָּה.

מָצָא אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה – בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר.

אם מָצָא מת אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה – בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה נוספות, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר, יש בסיס לכך שבית קברות עתיק הוא.

שֶׁאִילּוּ מִתְּחִלָּה מְצָאוֹ – נֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ.

ולכן, גם אסור לפנות מת זה, אף שֶׁאִילּוּ מִתְּחִלָּה מְצָאוֹ, שלא בשכנות למתים אחרים – היה נֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ.

הַבּוֹדֵק, בּוֹדֵק אַמָּה עַל אַמָּה וּמַנִּיחַ אַמָּה, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה.

הַבּוֹדֵק את עשרים האמה שאמרנו – בּוֹדֵק שטח אַמָּה עַל אַמָּה וּמַנִּיחַ (עוזב) אַמָּה ללא בדיקה, וכך הלאה – בודק אמה ומניח אמה, שכך היו רגילים להשאיר רווח אמה בין מת למת. ובודק בעומק עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לקרקע בְתוּלָה, שלא נחפרה מעולם, שבוודאי אין שם קבר.

הַמּוֹצִיא אֶת הֶעָפָר מִמְּקוֹם טוּמְאָה – אוֹכֵל בְּדִמְעוֹ.

הַמּוֹצִיא (מטלטל) אֶת הֶעָפָר מִמְּקוֹם טוּמְאָה מאזור הקברים – אוֹכֵל בְּדִמְעוֹ (בתרומתו) אם כהן הוא, שאין לחוש שמא נטמא במהלך הוצאת העפר כל עוד לא נכנס אל מקום הקברים.

הַמְפַקֵּחַ בַּגַּל – אֵינוֹ אוֹכֵל בְּדִמְעוֹ.

לעומת זה, הַמְפַקֵּחַ בַּגַּל, החושף גל אבנים שנפל על אנשים – אֵינוֹ אוֹכֵל בְּדִמְעוֹ, כל עוד לא נודע שאין שם מת.

הָיָה בּוֹדֵק, הִגִּיעַ לְנַחַל אוֹ לִשְׁלוּלִית אוֹ לְדֶרֶךְ הָרַבִּים –

הָיָה בּוֹדֵק, והִגִּיעַ לְנַחַל אוֹ לִשְׁלוּלִית (תעלת מים) אוֹ לְדֶרֶךְ הָרַבִּים –

מַפְסִיק.

מַפְסִיק לבדוק הלאה, כי יש להניח, שכאן נפסקה שכונת הקברות.

שָׂדֶה שֶׁנֶּהֶרְגוּ בָּהּ הֲרוּגִים – מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר.

שָׂדֶה שֶׁנֶּהֶרְגוּ בָּהּ הֲרוּגִים על ידי חיילים או שודדים – מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם, וְהַכֹּל, שאר השטח והעפר, טָהוֹר, שאין נוטלים עמם תבוסה, ואין חוששים שנקבר שם אדם.

הַמְפַנֶּה קִבְרוֹ מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ – מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר.

הַמְפַנֶּה קִבְרוֹ ממת מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ – מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם, וְהַכֹּל טָהוֹר.

בּוֹר שֶׁמַּטִּילִים לְתוֹכוֹ נְפָלִים אוֹ הֲרוּגִים – מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר.

בּוֹר שֶׁמַּטִּילִים לְתוֹכוֹ נְפָלִים אוֹ הֲרוּגִים – מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם, וְהַכֹּל טָהוֹר, שאין זה קבר, הלכך אין לו תבוסה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם הִתְקִינוֹ לְקֶבֶר מִתְּחִלָּה, יֵשׁ לוֹ תְּבוּסָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם הִתְקִינוֹ, הכין את הבור, לְקֶבֶר מִתְּחִלָּה – יֵשׁ לוֹ תְּבוּסָה, גם אם הטילו לתוכו נפלים או הרוגים שלא לשם קבורה קבועה. ואין הלכה כרבי שמעון.