סָגוֹס עָבֶה וְכוֹפֶת עָבֶה, אֵינָן מְבִיאִין אֶת הַטּוּמְאָה, עַד שֶׁיְּהוּ גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח.

סָגוֹס (מעיל צמר) עָבֶה וְכוֹפֶת (גזיר עץ) עָבֶה שיש תחתיהם טומאת מת, אף שיש בהם עובי טפח – אֵינָן מְבִיאִין אֶת הַטּוּמְאָה תחתיהם מצדם האחד לצדם השני, עַד שֶׁיְּהוּ הם עצמם גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח.

קְפוּלִין זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הַטּוּמְאָה, עַד שֶׁתְּהֵא הָעֶלְיוֹנָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח.

קְפוּלִין, מיני בגדים מקופלים, זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, המונחות על הקרקע – אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הַטּוּמְאָה מצד לצד עַד שֶׁתְּהֵא הָעֶלְיוֹנָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח, שרואים את הבגדים שלמטה ממנה כחלל טפח, והרי הכסות העליונה נחשבת אוהל.

טַבְלָיוֹת שֶׁל עֵץ זוֹ עַל גַּב זוֹ,

וכן טַבְלָיוֹת (לוחות) שֶׁל עֵץ זוֹ עַל גַּב זוֹ –

אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הַטּוּמְאָה, עַד שֶׁתְּהֵא הָעֶלְיוֹנָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח.

אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הַטּוּמְאָה, עַד שֶׁתְּהֵא הָעֶלְיוֹנָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח, ואז מה שלמטה ממנה נחשב כחלל.

וְאִם הָיוּ שֶׁל שַׁיִשׁ – טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

וְאולם, אִם הָיוּ לוחות שֶׁל שַׁיִשׁ, אין רואים את הטבלה העליונה כאוהל שיש תחתיה חלל, אלא טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

טַבְלָיוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁהֵן נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ בְּקַרְנוֹתֵיהֶם, וְהֵן גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח;

טַבְלָיוֹת (לוחות) שֶׁל עֵץ שֶׁהֵן מונחות זו לצד זו ונוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ בְּקַרְנוֹתֵיהֶם, בפינות שלהן, וְהֵן גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח,

טוּמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן –

כאשר טוּמְאָה מן המת תַּחַת אַחַת מֵהֶן –

הַנּוֹגֵעַ בַּשְּׁנִיָּה טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה.

אדם הַנּוֹגֵעַ בַּטבלה השְּׁנִיָּה טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה, כדין הנוגע בכלי שנגע באוהל המת (ראו פ"א מ"ג).

כֵּלִים שֶׁתַּחַת הָרִאשׁוֹנָה – טְמֵאִים,

כֵּלִים שֶׁתַּחַת הָרִאשׁוֹנָה – טְמֵאִים, מפני שהם נמצאים עם הטומאה תחת אותו אוהל,

וְשֶׁתַּחַת הַשְּׁנִיָּה – טְהוֹרִין.

וְכלים שֶׁתַּחַת הַשְּׁנִיָּה – טְהוֹרִין, מפני שאינם באוהל אחד עם הטומאה.

הַשֻּׁלְחָן אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה, עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ רִיבּוּעַ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.

הַשֻּׁלְחָן אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה תחתיו עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ רִיבּוּעַ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, שיהיה בו טפח רבוע ותחתיו חלל בגובה טפח. אבל אם היה צר מטפח או נמוך מטפח אינו מביא את הטומאה.

חָבִיּוֹת שֶׁהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל שׁוּלֵיהֶן אוֹ מוּטּוֹת עַל צִידֵּיהֶן, בָּאֲוִיר, וְהֵן נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח;

חָבִיּוֹת חרס שֶׁהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל שׁוּלֵיהֶן (תחתיתן) כרגיל אוֹ מוּטּוֹת עַל צִידֵּיהֶן, מושכבות על הקרקע, בָּאֲוִיר הפתוח, ולא בבית, וְהֵן נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, שבנקודת המגע בין החביות נוצר 'גג' טפח רבוע בגובה טפח;

טוּמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן –

אם הייתה טוּמְאָה מן המת מתַּחַת אַחַת מֵהֶן –

טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

הטוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה מעל החבית, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת מתחתיה, כדין טומאה רצוצה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּטְהוֹרוֹת.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בּחביות טְהוֹרוֹת, שלא קיבלו טומאה מקודם, לפני שנטמאו במת, וגם עכשיו, הטומאה הבוקעת אינה מטמאת את החביות, שאין כלי חרס נטמא מגבו.

אֲבָל אִם הָיוּ טְמֵאוֹת אוֹ גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח,

אֲבָל אִם הָיוּ החביות טְמֵאוֹת, והרי דבר טמא אינו חוצץ בפני הטומאה, ולכן הטומאה נכנסת אל תוכן, אוֹ אפילו טהורות, אלא שהן גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח, והרי הן אוהל;

טוּמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן – תַּחַת כֻּלָּם טָמֵא.

טוּמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן – תַּחַת כֻּלָּם טָמֵא, מפני שהחביות נוגעות זו בזו בטפח וכולן נחשבות כאוהל אחד. וכשהן טמאות, אף כשאינן גבוהות טפח, הצד העליון שלהן נעשה 'אוהל' ונטמא כל מה שתחת החביות.

בַּיִת שֶׁחֲצָצוֹ בִּנְסָרִים אוֹ בִּירִיעוֹת, מִן הַצְּדָדִים אוֹ מִן הַקּוֹרוֹת;

בַּיִת שֶׁחֲצָצוֹ, חילק אותו על ידי מחיצה שעשה, בִּנְסָרִים (לוחות עץ) אוֹ בִּירִיעוֹת בד, שעשה מחיצה מִן הַצְּדָדִים במקביל לכותלי הבית, לכל גובהו, אוֹ מִן הַקּוֹרוֹת, במקביל לתקרה, בכל שטחו;

טוּמְאָה בַּבַּיִת – כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ טְהוֹרִים.

אם טוּמְאָה מן המת מונחת בַּבַּיִת – הכֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ, המקום המובדל על ידי המחיצה, טְהוֹרִים, שהנסרים והיריעות חוצצים בפני הטומאה מלהיכנס לחצץ, שהוא כמקום בפני עצמו.

טוּמְאָה בַּחֲצָץ – כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִין.

אבל אם טוּמְאָה מונחת בַּחֲצָץ – כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִין, שאין המחיצה, שהיא עראית ביחס למחיצות הבית, מונעת מן הטומאה מלצאת מהחצץ אל הבית.

כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ, אִם יֵשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח – טְמֵאִים. וְאִם לָאו – טְהוֹרִים.

ובמקרה זה, שהטומאה בחצץ, כֵּלִים שֶׁנמצאים גם הם בַּחֲצָץ; אִם יֵשׁ שָׁם בחצץ פּוֹתֵחַ טֶפַח, חלל טפח על טפח – טְמֵאִים, שהרי החצץ הוא אוהל ומביא את הטומאה בכולו. וְאִם לָאו – טְהוֹרִים, שאין זה אוהל.

חֲצָצוֹ מֵאַרְצוֹ;

חֲצָצוֹ, הפריד את הבית, מֵאַרְצוֹ, מכיוון הקרקע, שעשה חיץ בין הרצפה לחלל הבית;

טוּמְאָה בַּחֲצָץ – כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִים.

טוּמְאָה בַּחֲצָץ – כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִים,

טוּמְאָה בַּבַּיִת,

טוּמְאָה בַּבַּיִת;

כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח – טְהוֹרִים.

כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח – טְהוֹרִים, שהרי הם כמונחים באוהל נפרד.

וְאִם לָאו – טְמֵאִין, שֶׁאַרְצוֹ שֶׁל בַּיִת כָּמוֹהוּ עַד הַתְּהוֹם.

וְאִם לָאו, אם אין במקום הכלים פותח טפח – טְמֵאִין, שֶׁאַרְצוֹ (קרקעו) שֶׁל בַּיִת כָּמוֹהוּ עַד הַתְּהוֹם.

בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא תֶּבֶן, וְאֵין בֵּינוֹ לְבֵין הַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח;

בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא תֶּבֶן, וְאֵין בֵּינוֹ, בין התבן, לְבֵין הַקּוֹרוֹת שבתקרת הבית פּוֹתֵחַ טֶפַח, נחשב מקום התבן כמקום בפני עצמו, כאילו עשה מחיצה בינו לבין הבית;

טוּמְאָה בִּפְנִים – כֵּלִים שֶׁכְּנֶגֶד יְצִיאָה טְמֵאִים.

ולכן, אם יש טוּמְאָה מן המת בִּפְנִים, בתבן, או בינו לבין התקרה – כֵּלִים שֶׁכְּנֶגֶד היְצִיאָה, בחלקו הקדמי של הבית, הפנוי מתבן, טְמֵאִים, שהטומאה יוצאת משם, כדין טומאה הנמצאת בחצץ שבבית, שהכלים שבבית טמאים (לעיל מ"ד ומ"ה).

טוּמְאָה בַּחוּץ;

אם יש טוּמְאָה בַּחוּץ, בחלק הפנוי של הבית;

כֵּלִים שֶׁבִּפְנִים, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָם טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח – טְהוֹרִים.

כֵּלִים שֶׁבִּפְנִים, בחלק התבן, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָם טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח פנוי מתבן – הרי זה כאוהל לעצמו, ועל כן טְהוֹרִים.

וְאִם לָאו – טְמֵאִים.

וְאִם לָאו, אם אין במקום הכלים חלל טפח – הכלים שבפנים טְמֵאִים, כאילו היו בחלל הבית, וכדין כלים שבחצץ במשנה הקודמת.

אִם יֵשׁ בֵּין תֶּבֶן לַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח –

אבל אִם יֵשׁ בֵּין התֶּבֶן לַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח –

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאִים.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, בין שיש במקום הכלים חלל טפח, ובין שאין בו – טְמֵאִים הכלים, מפני שבמקרה זה, התבן אינו נחשב כמקום לעצמו, אלא חלק מחלל הבית.

בַּיִת שֶׁמִּלְּאוֹ עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת, וּבִטְּלוֹ,

בַּיִת שֶׁמִּלְּאוֹ עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת (אבנים קטנות), וּבִטְּלוֹ, חשבו לאין, כלומר החליט בדעתו להשאיר את העפר והצרורות במקומם, והרי הבית נחשב כסתום ובטל משימוש;

וְכֵן כְּרִי שֶׁל תְּבוּאָה, אוֹ גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת, אֲפִילּוּ כְּגַלּוֹ שֶׁל עָכָן, וַאֲפִילּוּ טוּמְאָה בְּצַד הַכֵּלִים –

וְכֵן כְּרִי (ערמה) שֶׁל תְּבוּאָה העומד באוויר הפתוח, אוֹ גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת, אֲפִילּוּ גל אבנים גדול כְּגַלּוֹ שֶׁל עָכָן, לאחר שרגמו אותו העם באבנים (יהושע ז,כו), אם היה תחתיו טומאת מת, וגם כלים, וַאֲפִילּוּ הטוּמְאָה בְּצַד הַכֵּלִים, אך אינה נוגעת –

טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה כנגדה עד לרקיע, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, שהמקום כסתום, והטומאה רצוצה ואינה מתפשטת לצדדים.

חֲצַר הַקֶּבֶר –

חֲצַר הַקֶּבֶר, שטח שפתחי מערות הקבורה פתוחים לתוכו –

הָעוֹמֵד בְּתוֹכָהּ טָהוֹר, עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.

הָעוֹמֵד בְּתוֹכָהּ טָהוֹר, שכן אין הוא נמצא באוהל המת. עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ לכל הפחות אַרְבַּע אַמּוֹת (כ-2 מטר) רבועות, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, שחצר בגודל כזה חולקת רשות לעצמה. אבל פחות מכן, אין לחצר חשיבות לעצמה, והעומד בה טמא כאילו עומד בפתח המערה.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַרְבָּעָה טְפָחִים.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: די בחצר בשיעור אַרְבָּעָה טְפָחִים (32 ס"מ), כדי שלא ייטמא העומד בטומאת הקבר, שזהו השטח המינימלי של מקום חשוב לעצמו. והלכה כבית הלל.

קוֹרָה שֶׁעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לַקֶּבֶר, בֵּין עוֹמֶדֶת בֵּין מוּטָּה עַל צִדָּהּ –

קוֹרָה שֶׁעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל (סתימה) לַקֶּבֶר, בֵּין שהיא עוֹמֶדֶת, בֵּין מוּטָּה (שוכבת) עַל צִדָּהּ –

אֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח.

אֵין טָמֵא הנוגע בה אֶלָּא אם נגע בחלק הקורה שכְּנֶגֶד הַפֶּתַח, ולא במה שבולט מצדי הפתח.

עָשָׂה רֹאשָׁהּ גּוֹלֵל לַקֶּבֶר – אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד אַרְבָּעָה טְפָחִים. וּבִזְמַן שֶׁהוּא עָתִיד לָגוֹד.

ואם עָשָׂה את רֹאשָׁהּ, קצה הקורה בלבד, גּוֹלֵל לַקֶּבֶר, ואילו שאר הקורה אינו משמש כגולל – אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד אַרְבָּעָה טְפָחִים מראש הקורה, ולא שאר הקורה. וּדברים אלו אמורים בִּזְמַן שֶׁהוּא עָתִיד לָגוֹד (לחתוך) את שאר הקורה, אך אם אינו עתיד לגוד – כולה טמאה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוּלָּהּ חִבּוּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוּלָּהּ חִבּוּר, והנוגע בכל חלק ממנה – טמא, אף על פי שעתיד לגוד. והלכה כתנא הראשון.

חָבִית שֶׁהִיא מְלֵיאָה מַשְׁקִים טְהוֹרִים וּמוּקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל, וַעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לַקֶּבֶר; הַנּוֹגֵעַ בָּהּ – טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה, וְהֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין.

חָבִית חרס שֶׁהִיא מְלֵיאָה מַשְׁקִים טְהוֹרִים וּמוּקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל (כיסוי מהודק) המונע מן הטומאה מלהיכנס אל כלי חרס, וַעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל (כיסוי) לַקֶּבֶר; הַנּוֹגֵעַ בָּהּ, בחבית – טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה, כדין הנוגע בגולל, וְאולם הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין שבתוכה נשארו טְהוֹרִין, שהרי כלי חרס אינו מקבל טומאה מגבו.

בְּהֵמָה שֶׁעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לַקֶּבֶר, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ – טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה.

בְּהֵמָה חיה שֶׁעֲשָׂאָהּ (שמשתמש בה) גּוֹלֵל לַקֶּבֶר, כגון שקשר אותה על פתח הקבר; הַנּוֹגֵעַ בָּהּ כשהיא שם – טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כֹּל דבר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים – אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל. והלכה כתנא הראשון.

הַנּוֹגֵעַ בַּמֵּת וְהַנּוֹגֵעַ בַּכֵּלִים,

אדם הַנּוֹגֵעַ בַּמֵּת וְהַנּוֹגֵעַ, ונגע אותו אדם, בַּכֵּלִים,

הַמַּאֲהִיל עַל הַמֵּת וְהַנּוֹגֵעַ בַּכֵּלִים –

וכן, הַמַּאֲהִיל עַל הַמֵּת וְהַנּוֹגֵעַ, ונגע, בַּכֵּלִים –

טְמֵאִין.

הכלים טְמֵאִין, שאדם הנטמא מן המת מטמא כלים במגעו.

מַאֲהִיל עַל הַמֵּת וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים, הַנּוֹגֵעַ בַּמֵּת וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים – טְהוֹרִים.

אך אדם המַאֲהִיל עַל הַמֵּת וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים; וכן הַנּוֹגֵעַ בַּמֵּת וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים – טְהוֹרִים הכלים, שאדם שנטמא מן המת אינו מטמא כלים שהוא מאהיל עליהם, אלא במגע.

אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח – טְמֵאִין.

ואולם אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ רוחב פּוֹתֵחַ טֶפַח, וידו האחת מאהילה על הכלים, בשעה שידו האחרת מאהילה על המת – הכלים טְמֵאִין, מפני שבמקרה זה האדם אינו מטמא אותם בעצמו, אלא מפני שהוא נעשה אוהל ומביא להם את הטומאה מן המת, והרי הכלים מצויים באוהל אחד עם המת.

שְׁנֵי בָתִּים וּבָהֶן כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים,

בדומה לכך, שְׁנֵי בָתִּים שפתחיהם או חלונותיהם מכוונים זה כנגד זה, וּבָהֶן כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים, בכל בית כחצי זית מן המת;

פָּשַׁט אֶת שְׁתֵּי יָדָיו לָהֶן,

פָּשַׁט אדם העומד בחוץ אֶת שְׁתֵּי יָדָיו לָהֶן (אל תוך הבתים),

אִם יֵשׁ בְּיָדָיו פּוֹתֵחַ טֶפַח – מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה.

אִם יֵשׁ בְּיָדָיו פּוֹתֵחַ טֶפַח – מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה, שהרי נעשה האדם אוהל אחד על שני חצאי-כזית.

וְאִם לָאו – אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה.

וְאִם לָאו – אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה, שאין כאן אוהל על כזית.