הָעוֹשֶׂה מָאוֹר בַּתְּחִלָּה – שִׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה.

הָעוֹשֶׂה מָאוֹר, חלון או ארובה לשם כניסת אור, בַּתְּחִלָּה, שפותח חור בקיר לשם כך – שִׁעוּרוֹ להביא טומאה כמְלֹא עובי מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה, חדר מיוחד במקדש, מקדח שקוטרו כ-2.5 ס"מ.

שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר – רוּם אֶצְבָּעַיִים עַל רוֹחַב הַגּוּדָל.

שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר, מה שנותר מחלון קיים – שיעורם רוּם (גובה) כרוחב אֶצְבָּעַיִים (שתי אצבעות), עַל רוֹחַב הַגּוּדָל (בוהן היד), גדול מעט יותר.

אֵלּוּ הֵן שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר: חַלּוֹן שֶׁסְּתָמָהּ וְלֹא הִסְפִּיק לְגוֹמְרָהּ.

ומבארים: אֵלּוּ הֵן שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר? חַלּוֹן שֶׁסְּתָמָהּ וְלֹא הִסְפִּיק לְגוֹמְרָהּ, לסתום אותו לגמרי, מסיבה כלשהי.

חֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים, אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת – שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף.

חלון שנעשה מאליו, כגון שחֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים, אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת (אדמה מלוחה) – שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף גדול.

חִשֵּׁב עָלָיו לְתַשְׁמִישׁ – שִׁעוּרוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח;

חִשֵּׁב עָלָיו, על החלון שנוצר מאליו, לְתַשְׁמִישׁ כלשהו, כגון להניח בו חפצים – שִׁעוּרוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח (טפח על טפח), כדין חלון שנעשה לתשמיש.

לְמָאוֹר – שִׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ.

אבל אם חישב עליו לְשם מָאוֹר – שִׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ, כחלון שנעשה בתחילה למאור.

הַסְּרִיגוֹת וְהָרְפָפוֹת מִצְטָרְפוֹת כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד מְלֹא מַקְדֵּחַ.

הַסְּרִיגוֹת וְהָרְפָפוֹת, סוגי סבכות או תריסים, בחלון, מִצְטָרְפוֹת, החללים שבהן מצטרפים להיחשב כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אין הטומאה עוברת עַד שֶׁיְּהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד חלל מְלֹא מַקְדֵּחַ. והלכה כבית הלל.

לְהָבִיא הַטּוּמְאָה, וּלְהוֹצִיא הַטּוּמְאָה.

שיעורים אלו אמורים לְהָבִיא הַטּוּמְאָה אל הבית, וּלְהוֹצִיא הַטּוּמְאָה מן הבית.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְהָבִיא הַטּוּמְאָה; אֲבָל לְהוֹצִיא אֶת הַטּוּמְאָה – בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: רק לְהָבִיא הַטּוּמְאָה; אֲבָל לְהוֹצִיא אֶת הַטּוּמְאָה – בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. והלכה כתנא הראשון.

חַלּוֹן שֶׁהִיא לָאֲוִיר – שִׁעוּרָהּ מְלֹא מַקְדֵּחַ.

חַלּוֹן שֶׁהִיא פתוחה לָאֲוִיר, לשטח פתוח, ואין כנגדו קיר או תקרה מאפילים – שִׁעוּרָהּ מְלֹא מַקְדֵּחַ, כדינו של חלון שעשוי למאור במשנה הקודמת, שהרי הוא משמש למאור.

בָּנָה בַּיִת חוּצָה לָהּ – שִׁעוּרָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.

אבל אם בָּנָה בַּיִת חוּצָה לָהּ, והבית מאפיל על אור השמש – שִׁעוּרָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, כדין חלון העשוי לשימושים אחרים, שהרי מעתה אין זה חלון למאור.

נָתַן אֶת הַתִּקְרָה בְּאֶמְצַע הַחַלּוֹן – הַתַּחְתּוֹן בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, וְהָעֶלְיוֹן מְלֹא מַקְדֵּחַ.

נָתַן אֶת הַתִּקְרָה של הבית שבנה בחוץ בְּאֶמְצַע גובה הַחַלּוֹן, והחלון נחצה לשניים – החלק הַתַּחְתּוֹן של החלון, שהוא חסום על ידי התקרה – שיעורו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, וְהחלק הָעֶלְיוֹן שמעל התקרה – מְלֹא מַקְדֵּחַ, שהרי אותו חלק משמש לאורה.

הַחוֹר שֶׁבַּדֶּלֶת – שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

הַחוֹר שֶׁבַּדֶּלֶת, שלא נעשה באופן מכוון למטרה כלשהי – שִׁעוּרוֹ להעברת הטומאה מְלֹא אֶגְרוֹף, כדין חלון הנעשה מאליו, לעיל משנה א. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: שיעורו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, מפני שנעשה על ידי אדם. והלכה כרבי עקיבא.

שִׁיֵּיר בָּהּ הֶחָרָשׁ מִלְּמַטָּן אוֹ מִלְמַעְלָן,

שִׁיֵּיר בָּהּ הֶחָרָשׁ (הנגר) בדלת, חריץ מִלְּמַטָּן אוֹ מִלְמַעְלָן, שהקרשים לא הספיקו לסתום הכול;

הֱגִיפָהּ וְלֹא מֵירְקָהּ, אוֹ שֶׁפְּתָחַתּוּ הָרוּחַ –

וכן דלת שלמה שהֱגִיפָהּ, סגר אותה אדם כלשהו, וְלֹא מֵירְקָהּ, לא השלים את הגפתה אלא השאירה מעט פתוחה, אוֹ דלת שֶׁפְּתָחַתּוּ הָרוּחַ מעט –

שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף.

שִׁעוּרוֹ של חריץ כזה להעביר הטומאה הוא מְלֹא אֶגְרוֹף, לדברי הכול, כדין חלון שנוצר מאליו.

הָעוֹשֶׂה מָקוֹם לַקָּנֶה, וְלָאַסְפְּתִי, וְלַנֵּר – שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.

הָעוֹשֶׂה נקב בקיר כדי שישמש מָקוֹם לַקָּנֶה, להניח בו קנה אריגה או שימוש אחר, וְלָאַסְפְּתִי, מאביזרי האריגה, ולהנחת נֵר – שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא, כל נקב לפי שימושו, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, ככל חלון העשוי לשימוש האדם. והלכה כבית הלל.

לָזוּן אֶת עֵינָיו, וּלְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ, וּלְתַשְׁמִישׁ –

העושה חור כדי לָזוּן אֶת עֵינָיו, להסתכל דרכו בנעשה בחוץ, וּלְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ, וּלְתַשְׁמִישׁ כלשהו שיצטרך לו –

בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.

בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.

אֵלּוּ מְמַעֲטִין אֶת הַטֶּפַח:

אֵלּוּ דברים מְמַעֲטִין אֶת הַטֶּפַח, שאם היו מונחים בחלון שיש בו פותח טפח, שיעור חלל החלון מתמעט על ידיהם, והטומאה אינה עוברת דרך החלון:

פָּחוֹת מִכַּזַּיִת בָּשָׂר מְמַעֵט עַל יְדֵי רוֹבַע עֲצָמוֹת,

פָּחוֹת מִכַּזַּיִת בָּשָׂר המת שמונח בחלון מְמַעֵט עַל יְדֵי רוֹבַע עֲצָמוֹת, שאם היה בבית רובע עצמות מן המת, המטמא באוהל, והיה בחלון ששיעורו טפח בדיוק פחות מכזית מן המת, שאינו מטמא, הרי הוא נחשב כמקטין את חלל החלון וחוצץ בפני הטומאה, מפני שהבשר אינו ממין העצמות.

וּפָחוֹת מֵעֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה מְמַעֵט עַל יְדֵי כַּזַּיִת בָּשָׂר,

וכן במקרה הפוך, פָחוֹת מֵעֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה, שהוא שיעור שאינו מיטמא, מְמַעֵט עַל יְדֵי כַּזַּיִת בָּשָׂר, שאם יש כזית בשר מן המת בבית, שמטמא, עצם שהיא פחות משעורה ממעטת את החלון ששיעורו טפח מצומצם.

פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת, פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה אוֹכָלִים,

פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת המונח בחלון, והטומאה בבית אינה בשר המת אלא עצמות; פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה אוֹכָלִים, שכל אלה דברים שאינם מטמאים ואינם נטמאים,

הַתְּבוּאָה שֶׁבַּחַלּוֹן, וְכָכַיי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַמָּשׁ,

וכן הַתְּבוּאָה הצומחת שֶׁעלתה בַּחַלּוֹן, וְכָכַיי, החומר הספוגי הממלא את חלל הקנה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַמָּשׁ, בתבואה או בככיי, שלא התפוררה;

וְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁלֹּא חִשֵּׁב עָלֶיהָ,

וְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁלֹּא חִשֵּׁב עָלֶיהָ שתהיה מיועדת לאכילה (לגויים), שאינה מטמאת בטומאת אוכלים, כי איננה בגדר אוכל (ראו טהרות פ"א מ"א),

וּנְבֵילַת עוֹף הַטָּמֵא שֶׁחִשֵּׁב עָלֶיהָ וְלֹא הִכְשִׁירָהּ, אוֹ הִכְשִׁירָהּ וְלֹא חִשֵּׁב עָלֶיהָ.

וּנְבֵילַת עוֹף הַטָּמֵא שֶׁחִשֵּׁב עָלֶיהָ וְלֹא הִכְשִׁירָהּ, אוֹ הִכְשִׁירָהּ וְלֹא חִשֵּׁב עָלֶיהָ, שאינה מקבלת טומאת אוכלים, אלא אם כן גם חישב עליה לאכילה וגם הכשירה באחד מן המשקים (טהרות פ"א מ"ג).

אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְמַעֲטִים:

אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְמַעֲטִים את החלון לחצוץ בפני הטומאה:

אֵין הָעֶצֶם מְמַעֵט עַל יְדֵי עֲצָמוֹת,

אֵין הָעֶצֶם, אפילו פחות מכשעורה מְמַעֵט עַל יְדֵי עֲצָמוֹת, שאם יש עצמות מת בבית, העצם אינה חוצצת בחלון, אלא, אדרבה, מצטרפת עמהן לטומאת אוהל.

וְלֹא בָּשָׂר עַל יְדֵי בָּשָׂר,

וְלֹא בָּשָׂר עַל יְדֵי בָּשָׂר, שאם בשר המת בבית, אין הבשר שבחלון ממעט, גם אם הוא פחות מכזית.

וְלֹא כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וְלֹא כַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, וְלֹא כָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, וְלֹא כַּבֵּיצָה אוֹכָלִים,

וְלֹא כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וְלֹא כַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, וְלֹא כָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, וְלֹא כַּבֵּיצָה אוֹכָלִים, כל אלו טמאים בעצמם או מקבלים טומאה מהמת שבבית, ולכן אינם חוצצים בפני הטומאה לעבור מאוהל לאוהל,

וְלֹא תְּבוּאָה שֶׁבַּחַלּוֹנוֹת, וְלֹא כָּכַיי שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ,

וְלֹא תְּבוּאָה שֶׁבַּחַלּוֹנוֹת, וְלֹא כָּכַיי, החומר הספוגי שבקנה, שֶׁאֵין בָּהּ, בתבואה או בככיי מַמָּשׁ, כשהם רקובים ומתפוררים אינם חוצצים בפני הטומאה.

וְלֹא נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁחִשֵּׁב עָלֶיהָ,

וְלֹא נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁחִשֵּׁב עָלֶיהָ לאכילה, שהיא מקבלת טומאה ומטמאת אף בלא הכשר משקה,

וְלֹא נִבְלַת עוֹף הַטָּמֵא שֶׁחִשֵּׁב עָלֶיהָ וְהִכְשִׁירָהּ,

וְלֹא נִבְלַת עוֹף הַטָּמֵא שֶׁחִשֵּׁב עָלֶיהָ ובנוסף הִכְשִׁירָהּ במשקים, שהיא מקבלת טומאת אוכלין ומטמאת,

וְלֹא הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב הַמְנוּגָּעִים,

וְלֹא חוטי הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב (או הערב) הַמְנוּגָּעִים, שנטמאו בצרעת הבגד (ויקרא יג,מז–נט), שכל דבר טמא אינו חוצץ בפני הטומאה.

וְלֹא לְבֵינָה מִבֵּית הַפְּרַס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַלְּבֵינָה מְמַעֶטֶת, מִפְּנֵי שֶׁעֲפָרָהּ טָהוֹר.

וְלֹא לְבֵינָה העשויה מאדמת בֵּית הַפְּרַס, שדה שנחרש בו קבר, שגזרו חכמים טומאה על אדמה זו (ראו להלן פי"ז מ"א). דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, הסובר שהלבנה מקבלת טומאה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַלְּבֵינָה מְמַעֶטֶת את החלון, מִפְּנֵי שֶׁעֲפָרָהּ טָהוֹר, שגזרו רק על עפר בית הפרס ולא על לבנה שעשויה ממנו. והלכה כחכמים.

זֶה הַכְּלָל: הַטָּהוֹר מְמַעֵט, וְהַטָּמֵא אֵינוֹ מְמַעֵט.

זֶה הַכְּלָל: דבר הַטָּהוֹר מְמַעֵט בחלון, וְהַטָּמֵא אֵינוֹ מְמַעֵט לחצוץ בפני הטומאה מלעבור.