נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַּנּוּר חָדָשׁ, וְעוֹדֵף מִכָּל צְדָדָיו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח;

נֶסֶר (לוח, קרש) שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי (פתח) שבראש תַּנּוּר חָדָשׁ, שעדיין לא הוסק, ולא נגמרה מלאכתו, וְהנסר, שאינו כלי המקבל טומאה, עוֹדֵף מִכָּל צְדָדָיו, של התנור בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, טפח על טפח לפחות, והתנור עומד תחת כיפת השמים;

טוּמְאָה תַּחְתָּיו – כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים. טוּמְאָה עַל גַּבָּיו – כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִים.

אם נמצאת טוּמְאָה תַּחְתָּיו, תחת הנסר – כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים, שמכיוון שיש שם טפח על טפח, הרי זה עושה אותו אוהל, שאמנם מביא את הטומאה לכל הכלים שתחתיו, אך גם חוצץ בפני הטומאה מלעבור דרכו. ומאותו טעם, אם הטוּמְאָה עַל גַּבָּיו – כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִים.

וּבַיָּשָׁן – טָמֵא.

וּבתנור יָשָׁן, שהוסק פעם אחת, ונעשה כלי, כאשר יש טומאה במקום אחד תחת הנסר – הכול טָמֵא, שהנסר מביא את הטומאה אל התנור, וגם הכלים שמעל הנסר ומתחתיו טמאים, שכן אוהל העומד על ידי כלי (=התנור) מביא טומאה אבל לא חוצץ בפני הטומאה (כמבואר בפ"ו מ"א ועוד).

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר את התנור, מפני שפי התנור סגור על ידי הנסר, ואין התנור מקבל טומאה מגבו.

נָתוּן עַל פִּי שְׁנֵי תַנּוּרִים;

היה הנסר נָתוּן עַל פִּי שְׁנֵי תַנּוּרִים ישנים;

טוּמְאָה בֵּינֵיהֶם – הֵם טְמֵאִים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר.

טוּמְאָה בֵּינֵיהֶם, בין התנורים תחת הנסר – הֵם (התנורים) טְמֵאִים, שכן הכלים אינם עושים אוהל לחצוץ כאמור. וגם כאן רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר את התנורים. והלכה כתנא הראשון.

סְרִידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר מוּקָּף צָמִיד פָּתִיל;

סְרִידָה, מעין מגש לבצק, שאינה מקבלת טומאה, שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר המוּקָּף צָמִיד פָּתִיל, שהוא סגור בכיסוי מהודק, כך שאינו מקבל טומאה מאוהל המת;

טוּמְאָה תַּחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו – הַכֹּל טָמֵא.

והייתה טוּמְאָה תַּחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו, מתחת לסרידה או מעליה, הַכֹּל, כל מה שמתחתיה ומעליה – טָמֵא, שהסרידה נחשבת עם דפנות התנור כאוהל להביא את הטומאה מתחתיה, אך בהיותה כלי, אינה נחשבת כאוהל לחצוץ בפני הטומאה.

כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנוּר – טָהוֹר.

ואולם, מה שעל הסרידה כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל התַּנוּר, מעליו – טָהוֹר, שהתנור עצמו לא נטמא, מפני שהוא מוקף צמיד פתיל, על כן, כל מה שכנגדו טהור.

טוּמְאָה כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר,

הייתה הטוּמְאָה מונחת מעל הסרידה כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר –

כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ – טָמֵא.

כל מה שכְּנֶגְדּוֹ, כנגד הטומאה מלמעלה, עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. וכל השאר טהור, שכן התנור חוצץ בפני הטומאה, לפיכך תוכו ותחת הסרידה – הכול טהור.

נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַּנּוּר יָשָׁן, יוֹצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה טֶפַח אֲבָל לֹא מִן הַצְּדָדִים,

נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַּנּוּר יָשָׁן, שהוא יוֹצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, משני צדי התנור טֶפַח, אֲבָל לֹא מִן הַצְּדָדִים האחרים, כגון שהנסר עובר ממזרח למערב;

טוּמְאָה בְּצַד זֶה, כֵּלִים שֶׁבְּצַד הַשֵּׁנִי – טְהוֹרִים.

אם הטוּמְאָה מונחת תחת הנסר בְּצַד זֶה של התנור, כגון במזרח – כֵּלִים שֶׁבְּצַד הַשֵּׁנִי של התנור, במערב, טְהוֹרִים, שאין שם אוהל אחד משותף, שהרי התנור חוצץ.

רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא.

ואילו רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, שלדעתו, הטומאה עוברת לכל מה שתחת הנסר, והתנור אינו חוצץ בפני הטומאה. והלכה כתנא הראשון.

הַבְּטַח אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה.

הַבְּטַח, חגורה של טיח המודבקת על התנור מבחוץ, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה למה שמתחתיו, מפני שאין בו שיעור פותח טפח.

הָיָה בּוֹ זִיז,

הָיָה בּוֹ, בתוך הבטח, בחלק העליון של חגורת הטיח, זִיז, בליטה של חרס היוצאת מן התנור, ויש בו שיעור טפח –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה, שהבטח ממעט את הזיז שבו משיעור פותח טפח.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: רוֹאִים אֶת הַבְּטַח כְּאִלּוּ אֵינוֹ, וְהַזִּיז הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: רוֹאִים אֶת הַבְּטַח כְּאִלּוּ אֵינוֹ, שאינו חשוב לבטל שיעור אוהל מהזיז, וְהַזִּיז הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה מכיוון שיש בו בפני עצמו שיעור פותח טפח. והלכה כרבי יהושע.

סַנְדָּל שֶׁל עֲרִיסָה שֶׁפְּחָתוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת,

סַנְדָּל שֶׁל עֲרִיסָה, כסות מתכת המולבשת על רגלי מיטת תינוק העומדת בעלייה, שֶׁפְּחָתוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, ששיקע אותו בחור שעשה בתקרת הבית, ונעשה כמו חלק מתקרת הבית.

אִם יֵשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח – הַכֹּל טָמֵא.

כאשר טומאה מן המת נמצאת בבית, אִם יֵשׁ בּוֹ, בסנדל, פּוֹתֵחַ טֶפַח (טפח רבוע) – הַכֹּל טָמֵא, העריסה וכל מה שבעלייה, שהרי הסנדל אינו חוצץ בפני הטומאה מלהיכנס לעלייה.

וְאִם לָאו – מוֹנִין בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין בַּמֵּת.

וְאִם לָאו, שאין בו טפח, וכך אין פותח טפח מן הבית לעלייה, אך מצד אחר הסנדל נטמא מן הטומאה שבבית – מוֹנִין את דרגות הטומאה בּוֹ (בסנדל) כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין בַּמֵּת, כפי ששנינו לעיל פ"א מ"א; הסנדל מיטמא מן המת טומאת שבעה, ומטמא את העריסה טומאת שבעה, והעריסה מטמאת את הנוגע בה טומאת ערב.

קוֹרוֹת הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן מַעֲזִיבָה, וְהֵן מְכוּוָנוֹת;

קוֹרוֹת הַבַּיִת וְקורות הָעֲלִיָּה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן מַעֲזִיבָה, שכבה האוטמת את התקרה, ויש ביניהן מִרווחים, וְהֵן מְכוּוָנוֹת, קורות הבית וקורות העלייה, זו תחת זו;

טוּמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן – תַּחְתֶּיהָ טָמֵא.

הייתה טוּמְאָה מן המת תַּחַת אַחַת מֵהֶן, מקורות הבית, ויש בהן רוחב טפח – רק מה שתַּחְתֶּיהָ, תחת אותה הקורה, טָמֵא, שאוהל טפח מביא את הטומאה למה שתחתיו וחוצץ בפני הטומאה מלעבור דרכו.

בֵּין הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה – בֵּינֵיהֶן טָמֵא.

הייתה הטומאה בֵּין הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה, מעל קורת הבית ותחת קורת העלייה – מה שבֵּינֵיהֶן, בין קורת הבית לקורת העלייה טָמֵא, אבל מה שתחת קורת הבית או מעל קורת העלייה טהור, וכן כל מה שנמצא בחלל הבית והעלייה.

עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

הייתה הטומאה עַל גַּבֵּי הקורה הָעֶלְיוֹנָה – כְּנֶגְדּוֹ, כנגד הדבר המטמא, עַד הָרָקִיעַ טָמֵא, אבל מה שמתחת לקורה טהור.

הָיוּ הָעֶלְיוֹנוֹת כְּבֵין הַתַּחְתּוֹנוֹת;

עד כאן דובר, כשהקורות העליונות והתחתונות מכוונות זו תחת זו. אולם אם הָיוּ הקורות הָעֶלְיוֹנוֹת מונחות כְּנגד המרווחים שבֵין הקורות הַתַּחְתּוֹנוֹת;

טוּמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן – תַּחַת כּוּלָּם טָמֵא.

אם הטוּמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן, אחת מקורות הבית או העלייה – תַּחַת כּוּלָּם (כל הקורות) טָמֵא, שרואים את הבית והעלייה כאילו הם מקורים בתקרה אחת הסותמת את החלל כולו, על כן הטומאה מתפשטת בכל הבית ובכל העלייה.

עַל גַּבֵּיהֶן – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

הייתה הטומאה מונחת עַל גַּבֵּיהֶן, על אחת הקורות של העלייה – כְּנֶגְדּוֹ, כנגד הדבר המטמא, עַד הָרָקִיעַ טָמֵא, שהרי אין דבר המאהיל על הטומאה. וכל השאר טהור.

קוֹרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה מִכּוֹתֶל לְכוֹתֶל, וְטוּמְאָה תַּחְתֶּיהָ;

קוֹרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה (מונחת) מִכּוֹתֶל לְכוֹתֶל, בבית שאינו מקורה עדיין, וְטוּמְאָה מן המת נמצאת תַּחְתֶּיהָ;

אִם יֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח – מְבִיאָה אֶת הַטּוּמְאָה תַּחַת כּוּלָּהּ.

אִם יֵשׁ בָּהּ, בקורה, פּוֹתֵחַ טֶפַח, רוחב טפח – מְבִיאָה אֶת הַטּוּמְאָה תַּחַת כּוּלָּהּ, הטומאה מתפשטת תחת כל הקורה.

וְאִם לָאו – טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

וְאִם לָאו – טוּמְאָה בּוֹקַעַת את הקורה וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת כנגדה, ואינה מתפשטת לצדדים.

כַּמָּה יְהֵא בְּהֶקֵּיפָהּ וִיהֵא בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח?

כַּמָּה יְהֵא בְּהֶקֵּיפָהּ של הקורה, וִיהֵא בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח?

בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגוּלָּה – הֶקֵּיפָהּ שְׁלשָׁה טְפָחִים.

בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגוּלָּה – הֶקֵּיפָהּ, הקו הסובב אותה, אורכו שְׁלשָׁה טְפָחִים, שהקוטר שלה הוא טפח בקירוב.

בִּזְמַן שֶׁהִיא מְרוּבַּעַת – אַרְבָּעָה,

בִּזְמַן שֶׁהִיא מְרוּבַּעַת – הקיפה אַרְבָּעָה טפחים,

שֶׁהַמְרוּבָּע יָתֵר עַל הָעִגּוּל רְבִיעַ.

שֶׁהיקף הַמְרוּבָּע יָתֵר עַל הָעִגּוּל רְבִיעַ.

עַמּוּד שֶׁהוּא מוּטָּל לָאֲוִיר;

עַמּוּד עגול שֶׁהוּא מוּטָּל (מושכב) לָאֲוִיר בשטח פתוח, מה מידת הקיפו, כדי שיהיה בחלל שמתחת צדו פותח טפח?

אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּיפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים – מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה תַּחַת דָּפְנוֹ.

אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּיפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים – מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה תַּחַת דָּפְנוֹ, שיש תחת העמוד העגול בכדי לרבע חלל טפח על טפח.

וְאִם לָאו – טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

וְאִם לָאו, שאין בהקיפו עשרים וארבעה טפחים, ונמצא, שאין שם אוהל של טפח על טפח – הטוּמְאָה שבחלל שמתחת העמוד בּוֹקַעַת וְעוֹלָה דרך העמוד ומטמאת רק מה שמעליה, וכן בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, למטה, ואינה מתפשטת תחת העמוד.

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מוּדְבָּק לָאִסְקוּפָּה –

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מוּדְבָּק לָאִסְקוּפָּה (למפתן הבית), אף על פי שהטומאה אינה תחת תקרת הבית, ולא תחת המשקוף –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אֶת הַבַּיִת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אֶת הַבַּיִת, מפני שהאסקופה נחשבת כחלק מן הבית.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר, שלדעתו, רק מה שכנגד המשקוף ופנימה נחשב כחלק מן הבית.

הָיָה נָתוּן תַּחַת הָאִסְקוּפָּה – יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה.

אם הָיָה מן המת נָתוּן באדמה מתַּחַת הָאִסְקוּפָּה – יִדּוֹן במֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, מחצי האסקופה ולפנים – כבתוך הבית, ומה שבבית טמא; מחציה ולחוץ – כלחוץ, כדין כותל (לעיל פ"ו מ"ג).

מוּדְבָּק לַמַּשְׁקוֹף – הַבַּיִת טָמֵא.

אם היה כזית מן המת מוּדְבָּק לַמַּשְׁקוֹף מבחוץ – הַבַּיִת טָמֵא אף לדעת רבי יהושע, שהמשקוף נחשב כחלק מן הבית, בשונה מהאסקופה הנמצאת מעבר למשקוף.

רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר.

רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר אף במשקוף. ואין הלכה כרבי יוסי.

הָיָה נָתוּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת;

הָיָה המת נָתוּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת,

הַנּוֹגֵעַ בַּמַּשְׁקוֹף – טָמֵא.

אדם או כלי הַנּוֹגֵעַ בַּמַּשְׁקוֹף – טָמֵא, שהטומאה שבחלל הבית מתפשטת למשקוף.

הַנּוֹגֵעַ בָּאִסְקוּפָּה –

הַנּוֹגֵעַ בָּאִסְקוּפָּה –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא, שכן לדעתו לעיל, האסקופה נחשבת כחלק מן הבית.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִטֶּפַח וּלְמַטָּן – טָהוֹר. מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן – טָמֵא.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הנוגע מִטֶּפַח וּלְמַטָּן (ולמטה) בסמוך לקרקע – טָהוֹר, שהרי זה כנוגע בקרקע שמחוץ לבית. אבל הנוגע מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן, בטפח העליון של גובה האסקופה – טָמֵא. והלכה כרבי יהושע.