שְׁנַיִם טְמֵאִים בְּמֵת;

יש אופן שבו שְׁנַיִם נעשים טְמֵאִים בְּטומאת מֵת, כאשר אחד נטמא במת עצמו, והאחר נטמא ממנו;

אֶחָד טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה, וְאֶחָד טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.

האֶחָד, הראשון, טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה ימים, וְאֶחָד, השני, טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב, יום אחד עד הערב.

שְׁלֹשָׁה טְמֵאִין בְּמֵת;

יש אופן ששְׁלֹשָׁה טְמֵאִין בְּמֵת;

שְׁנַיִם טְמֵאִין טוּמְאַת שִׁבְעָה, וְאֶחָד טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.

שְׁנַיִם, הראשונים, טְמֵאִין טוּמְאַת שִׁבְעָה, וְאֶחָד, השלישי, טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.

אַרְבָּעָה טְמֵאִין בְּמֵת;

יש, שאַרְבָּעָה טְמֵאִין בְּמֵת;

שְׁלֹשָׁה טְמֵאִין טוּמְאַת שִׁבְעָה, וְאֶחָד טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.

שְׁלֹשָׁה הראשונים טְמֵאִין טוּמְאַת שִׁבְעָה, וְאֶחָד, הרביעי, טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.

כֵּיצַד שְׁנַיִם?

ומפרטים: כֵּיצַד מתקיים מה ששנינו, ששְׁנַיִם נטמאים במת?

אָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת – טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה, וְאָדָם הַנּוֹגֵע בּוֹ – טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.

אָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת – טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה, וְאָדָם הַנּוֹגֵע בּוֹ, באדם שנגע במת – טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.

כֵּיצַד שְׁלֹשָׁה?

כֵּיצַד מתקיים מה ששנינו: שְׁלֹשָׁה נטמאים במת, שניים טומאת שבעה, ואחד טומאת ערב?

כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, וְכֵלִים בַּכֵּלִים –

כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, וְכֵלִים שנגעו בַּכֵּלִים שנגעו במת –

טְמֵאִין טוּמְאַת שִׁבְעָה.

טְמֵאִין טוּמְאַת שִׁבְעָה ימים.

הַשְּׁלִישִׁי, בֵּין אָדָם וּבֵין כֵּלִים –

הַשְּׁלִישִׁי, שנגע בכלים השניים, בֵּין אם היה זה אָדָם וּבֵין אם כֵּלִים –

טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.

טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.

כֵּיצַד אַרְבָּעָה?

כֵּיצַד מתקיים מה ששנינו, שיש שאַרְבָּעָה נטמאים במת, שלושה טומאת שבעה, ואחד טומאת ערב?

כֵּלִים נוֹגְעִין בְּמֵת, וְאָדָם בַּכֵּלִים, וְכֵלִים בָּאָדָם –

כֵּלִים נוֹגְעִין בְּמֵת, וְאָדָם שנגע בַּכֵּלִים שנגעו במת, וְכֵלִים שנגעו בָּאָדָם הזה –

טְמֵאִין טוּמְאַת שִׁבְעָה.

טְמֵאִין כולם טוּמְאַת שִׁבְעָה.

הָרְבִיעִי, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים – טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.

הָרְבִיעִי, שנגע בכלים האחרונים, בֵּין אם היה הנוגע אָדָם ובֵין אם כֵּלִים – טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: יֵשׁ לִי חֲמִישִׁי – הַשְּׁפוּד הַתָּחוּב בָּאֹהֶל;

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: יֵשׁ לִי חֲמִישִׁי – הַשְּׁפוּד, מוט העשוי מתכת, הַתָּחוּב בָּאֹהֶל שבו נמצא המת;

הָאֹהֶל, וְהַשְּׁפוּד, וְאָדָם הַנּוֹגֵעַ בַּשְּׁפוּד, וְכֵלִים בָּאָדָם – טְמֵאִין טוּמְאַת שִׁבְעָה.

במקרה זה, הָאֹהֶל שבו נמצא המת, וְהַשְּׁפוּד, וְאָדָם הַנּוֹגֵעַ בַּשְּׁפוּד, וְכֵלִים שנגעו בָּאָדָם שנגע בשפוד – כולם טְמֵאִין טוּמְאַת שִׁבְעָה.

הַחֲמִישִׁי, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים – טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.

הַחֲמִישִׁי, שנגע בכלים האחרונים, בֵּין אָדָם ובֵין כֵּלִים – טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.

אָמְרוּ לוֹ: אֵין הָאֹהֶל מִתְחַשֵּׁב.

אָמְרוּ לוֹ, לרבי עקיבא: אֵין הָאֹהֶל מִתְחַשֵּׁב (נחשב) בספירה של משנתנו, שכן השפוד לא נטמא מפני שהוא נוגע באוהל, אלא מפני שכל המונח יחד עם המת באוהל נחשב כאילו נגע במת עצמו.

אָדָם וְכֵלִים מִיטַּמְּאִין בְּמֵת,

אָדָם וְכֵלִים שניהם מִיטַּמְּאִין (נטמאים) בְּמֵת,

חוֹמֶר בָּאָדָם מִבַּכֵּלִים וְכֵלִים מִבָּאָדָם.

אבל יש חוֹמֶר (חומרה) בָּאָדָם מִבַּכֵּלִים בעניין זה, וְיש חומר בכֵלִים מִבָּאָדָם.

שֶׁהַכֵּלִים שְׁלֹשָׁה, וְהָאָדָם שְׁנַיִם.

ומה הוא החומר בכלים? שֶׁהַכֵּלִים שְׁלֹשָׁה, וְהָאָדָם שְׁנַיִם, שאם נגע כלי במת, וכלי בכלי, וכלי בכלי – שלושתם טמאים; אבל אם נגע אדם במת, ונגע בו אדם אחר – שניהם טמאים, אבל אדם שלישי שנגע בשני – טהור. כפי ששנינו במשניות א–ב.

חוֹמֶר בָּאָדָם, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע – הֵן אַרְבָּעָה.

חוֹמֶר בָּאָדָם, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע, בין כלי שנגע במת לבין כלי אחר – הֵן אַרְבָּעָה. כפי ששנינו במשנה הקודמת, שאם נגע כלי במת, ואדם בכלי, וכלי באדם – שלושתם טמאים טומאת שבעה, והרביעי, בין אדם ובין כלים – טמא טומאת ערב.

וְשֶׁאֵינוֹ בָּאֶמְצַע – הֵן שְׁלֹשָׁה.

וְכל זמן שֶׁהאדם אֵינוֹ בָּאֶמְצַע – הֵן שְׁלֹשָׁה.

אָדָם וּבְגָדִים מִיטַּמְּאִים בְּזָב.

אָדָם וּבְגָדִים, שניהם מִיטַּמְּאִים בְּזָב.

חוֹמֶר בָּאָדָם מִבַּבְּגָדִים, וּבַבְּגָדִים מִבָּאָדָם.

אבל יש חוֹמֶר (חומרה) בָּאָדָם מִבַּבְּגָדִים בטומאה זו, ויש חומר בַבְּגָדִים מִבָּאָדָם.

שֶׁהָאָדָם הַנּוֹגֵע בַּזָּב מְטַמֵּא בְּגָדִים,

חומר באדם: שֶׁהָאָדָם הַנּוֹגֵע בַּזָּב מְטַמֵּא בְּגָדִים שהוא לבוש בהם בשעה שהוא נוגע בזב,

וְאֵין בְּגָדִים הַנּוֹגְעִין בַּזָּב מְטַמְּאִין בְּגָדִים.

וְאֵין בְּגָדִים הַנּוֹגְעִין בַּזָּב מְטַמְּאִין בְּגָדִים אחרים.

חוֹמֶר בַּבְּגָדִים, שֶׁהַבְּגָדִים הַנּוֹשְׂאִין אֶת הַזָּב מְטַמְּאִין אָדָם,

חוֹמֶר בַּבְּגָדִים: שֶׁהַבְּגָדִים הַנּוֹשְׂאִין אֶת הַזָּב, כגון שהזב ישב או שכב עליהם, מְטַמְּאִין אָדָם,

וְאֵין אָדָם נוֹשֵׂא אֶת הַזָּב מְטַמֵּא אָדָם.

וְאֵין אָדָם הנוֹשֵׂא אֶת הַזָּב מְטַמֵּא אָדָם.

אָדָם אֵינוֹ מְטַמֵּא, עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ.

אָדָם אֵינוֹ מְטַמֵּא כמת עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, תיפסק נשימתו לחלוטין.

וַאֲפִילּוּ מְגוּיָּיד, וַאֲפִילּוּ גּוֹסֵס,

וַאֲפִילּוּ הוא מְגוּיָּיד (מחותך), שהוא פצוע כל כך, שאין סיכוי שיחיה, וַאֲפִילּוּ הוא גּוֹסֵס, מחרחר, שהתחילו בו כבר שלבי המוות,

זוֹקֵק לְיִבּוּם וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם,

זוֹקֵק את אשת אחיו לְיִבּוּם, שאם מת אחיו ללא ילדים, אשתו אסורה להינשא לאדם שאינו אחד מאחי המת, כל זמן שלא יצאה נפש האח החי. וּפוֹטֵר הגוסס את אמו מִן הַיִּבּוּם, אם היה בחיים אפילו רגע לאחר שמת אביו.

מַאֲכִיל בִּתְרוּמָה וּפוֹסֵל בִּתְרוּמָה.

מַאֲכִיל בִּתְרוּמָה את אמו, שאם היא ישראלית שהייתה נשואה לכהן ומת בעלה, כל זמן שבנה הכהן בחיים, מותר לה לאכול תרומה; וּפוֹסֵל בִּתְרוּמָה את אמו, שאם היא בת כהן שהייתה נשואה לישראל ומת, כל זמן שיש לה בן ממנו, אינה יכולה לחזור ולאכול תרומה.

וְכֵן בְּהֵמָה וְחַיָּה – אֵינָן מְטַמְּאִין, עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם.

ומעירים: וְכֵן בְּהֵמָה וְחַיָּה – אֵינָן מְטַמְּאִין טומאת נבלה עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם.

הוּתְּזוּ רָאשֵׁיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁמְּפַרְכְּסִים – טְמֵאִין,

אבל אם הוּתְּזוּ רָאשֵׁיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁמְּפַרְכְּסִים – טְמֵאִין,

כְּגוֹן זָנָב שֶׁל לְטָאָה שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת.

שאין הפרכוס סימן חיים, אלא כְּגוֹן (כדוגמת) זָנָב שֶׁל לְטָאָה שנחתך מגופה, שֶׁהִיא (הזנב) מְפַרְכֶּסֶת.

הָאֵיבָרִין אֵין לָהֶן שִׁיעוּר,

הָאֵיבָרִין אֵין לָהֶן שִׁיעוּר (גודל) מינימלי לעניין טומאה,

אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת,

אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת, שבדרך כלל, אינו מטמא,

וּפָחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵילָה,

וּפָחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵילָה של בהמה או חיה,

וּפָחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ –

וּפָחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה מִן נבלת הַשֶּׁרֶץ הטמא –

מְטַמְּאִין טוּמְאָתָן.

מְטַמְּאִין טוּמְאָתָן של המת, הנבלה או השרץ.

מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים בָּאָדָם:

מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים בָּאָדָם:

שְׁלֹשִׁים בְּפִיסַּת הָרֶגֶל, שִׁשָּׁה בְּכָל אֶצְבַּע.

שְׁלֹשִׁים איברים בְּפִיסַּת (כף) הָרֶגֶל, שִׁשָּׁה בְּכָל אֶצְבַּע מחמש האצבעות.

עֲשָׂרָה בַּקּוּרְסָל. שְׁנַיִם בַּשּׁוֹק.

עֲשָׂרָה בַּקּוּרְסָל (קרסול), מקום חיבור כף הרגל והשוק. שְׁנַיִם בַּשּׁוֹק.

חֲמִשָּׁה בָּאַרְכּוּבָה. אֶחָד בַּיָּרֵךְ.

חֲמִשָּׁה בָּאַרְכּוּבָה (ברך). אֶחָד בַּיָּרֵךְ.

שְׁלֹשָׁה בַּקַּטְלִית. אֶחָד עֶשְׂרֵה צְלָעוֹת.

שְׁלֹשָׁה בַּקַּטְלִית (פרק הירך). אֶחָד עֶשְׂרֵה צְלָעוֹת שמצד אחד של הגוף.

שְׁלֹשִׁים בְּפִיסַּת הַיָּד, שִׁשָּׁה בְּכָל אֶצְבַּע.

שְׁלֹשִׁים עצמות בְּפִיסַּת (כף) הַיָּד, שִׁשָּׁה בְּכָל אֶצְבַּע.

שְׁנַיִם בַּקָּנֶה. וּשְׁנַיִם בַּמַּרְפֵּק.

שְׁנַיִם בַּקָּנֶה (האמה). וּשְׁנַיִם בַּמַּרְפֵּק.

אֶחָד בַּזְּרוֹעַ. וְאַרְבָּעָה בַּכָּתֵף.

אֶחָד בַּזְּרוֹעַ, וְאַרְבָּעָה בַּכָּתֵף.

מֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה וּמֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה.

סך הכול מֵאָה וְאֶחָד איברים מִצד זֶה, ימין, וּמֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה, משמאל.

וּשְׁמֹנָה עָשָׂר חוּלְיוֹת בַּשִּׁדְרָה.

וּשְׁמֹנָה עָשָׂר חוּלְיוֹת בַּשִּׁדְרָה,

תִּשְׁעָה בָּרֹאשׁ. שְׁמֹנָה בַּצַּוָּאר.

תִּשְׁעָה עצמות באיברים שבָּרֹאשׁ. שְׁמֹנָה בַּצַּוָּאר.

שִׁשָּׁה בַּמַּפְתֵּחַ שֶׁל לֵב. וַחֲמִשָּׁה בִּנְקָבָיו.

שִׁשָּׁה בַּמַּפְתֵּחַ שֶׁל לֵב (עצמות החזה), וַחֲמִשָּׁה בִּנְקָבָיו של האדם (סביב פי הטבעת והשופכה).

כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְטַמֵּא בְּמַגָּע בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל.

ומוסיפים: כָּל אֶחָד וְאֶחָד מן האיברים בפני עצמו מְטַמֵּא בְּמַגָּע, את מה שנגע בו, בְּמַשָּׂא, את האדם הנושא אותו, וּבְאֹהֶל, את הנמצא אתו באוהל.

אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי. אֲבָל אִם אֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי – מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל.

אֵימָתַי מטמאים? בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי, שאם נשאר בשר כזה באבר שבאדם חי, היה חוזר האיבר ונרפא. אֲבָל אִם אֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי – מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל.