Niddah 9

חזור

נדה

פרק ט

הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה צְרָכֶיהָ, וְרָאֲתָה דָּם;

הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה צְרָכֶיהָ, וְרָאֲתָה דָּם בשתן –

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם עוֹמֶדֶת – טְמֵאָה. וְאִם יוֹשֶׁבֶת – טְהוֹרָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם השתינה בעודה עוֹמֶדֶת – טְמֵאָה, שבאופן זה השתן עלול להביא עמו דם המגיע מהרחם, וְאִם יוֹשֶׁבֶת – טְהוֹרָה, שכך אין דם הרחם מתערב בשתן, ומדובר בדם מן הכליות או מערכת השתן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרָה, שזהו דם מחולי או מכה. והלכה כרבי יוסי.

אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁעָשׂוּ צָרְכֵיהֶן לְתוֹךְ הַסֵּפֶל, וְנִמְצָא דָּם עַל הַמַּיִם –

אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁעָשׂוּ צָרְכֵיהֶן זה אחר זה לְתוֹךְ אותו הַסֵּפֶל, כלי חרס גדול ובו מים, וְנִמְצָא דָּם עַל הַמַּיִם –

רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר.

רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר, כפי שטיהר במשנה הקודמת, כשמצאה בתוך שלה לבד.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאִישׁ לְהוֹצִיא דָּם, אֶלָּא שֶׁחֶזְקַת דָּמִים מִן הָאִשָּׁה.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא, מפני שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאִישׁ לְהוֹצִיא דָּם, אֶלָּא אומרים אנו, שֶׁחֶזְקַת דָּמִים מִן הָאִשָּׁה. והלכה כרבי יוסי.

הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ לַנָּכְרִית אוֹ לַנִּדָּה – הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָּהּ.

אישה שהִשְׁאִילָה את חֲלוּקָהּ לַנָּכְרִית אוֹ לַנִּדָּה, וגם היא לבשה אותו, ואחר כך נמצא בו כתם – הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָּהּ, בנכרית או בנידה, שאולי הדם ממנה, והיא טהורה.

שָׁלשׁ נָשִׁים שֶׁלָּבְשׁוּ חָלוּק אֶחָד, אוֹ שֶׁיָּשְׁבוּ עַל סַפְסָל אֶחָד וְנִמְצָא עָלָיו דָּם – כּוּלָּן טְמֵאוֹת.

אבל שָׁלשׁ נָשִׁים טהורות שֶׁלָּבְשׁוּ חָלוּק אֶחָד, זו אחר זו, אוֹ שֶׁיָּשְׁבוּ עַל סַפְסָל אֶחָד, זו אחר זו באותו מקום, וְנִמְצָא עָלָיו דָּם – כּוּלָּן טְמֵאוֹת מספק, מפני שבוודאי יש כאן אישה שנטמאה, ואי אפשר לדעת ממי יצא.

יָשְׁבוּ עַל סַפְסָל שֶׁל אֶבֶן אוֹ עַל הָאִצְטַבָּא שֶׁל מֶרְחָץ – רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַהֵר. שֶׁהָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה – אֵינוֹ מְקַבֵּל כְּתָמִים.

ומעירים: אם יָשְׁבוּ הנשים עַל סַפְסָל שֶׁל אֶבֶן אוֹ עַל הָאִצְטַבָּא (מדרגת אבן) שֶׁל מֶרְחָץ – רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַהֵר, מפני שֶׁהָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כלל: כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה – אֵינוֹ מְקַבֵּל כְּתָמִים, כלומר לא גזרו חכמים טומאה על כתם הנמצא עליו, ואפילו הייתה זו אישה אחת. וכך הלכה.

שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת, וְנִמְצָא דָּם תַּחַת אַחַת מֵהֶן –

שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת יחד בְּמִטָּה אַחַת, וְנִמְצָא דָּם במיטה תַּחַת אַחַת מֵהֶן –

כּוּלָּן טְמֵאוֹת.

כּוּלָּן טְמֵאוֹת מספק.

בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת טְמֵאָה – הִיא טְמֵאָה וּשְׁתֵּיהֶן טְהוֹרוֹת,

ואם בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן את עצמה מיד וְנִמְצֵאת טְמֵאָה – הִיא טְמֵאָה, וּשְׁתֵּיהֶן, האחרות, טְהוֹרוֹת, שתולים את הדם בזו שנטמאה, ואין חוששים, שעוד אחת נטמאה.

וְתוֹלוֹת זוֹ בָּזוֹ.

וְכך תוֹלוֹת הדם זוֹ בָּזוֹ, כגון כאשר אחת (או שתיים מהן) מעוברת או מניקה, וחזקתה שאינה רואה דם נידה – תולה במי שראויה לראות דם.

וְאִם לֹא הָיוּ רְאוּיוֹת לִרְאוֹת – רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן רְאוּיוֹת.

וְאִם שלושתן לֹא הָיוּ רְאוּיוֹת לִרְאוֹת – רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן כולן רְאוּיוֹת, וכולן טמאות מספק.

שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת, וְנִמְצָא דָּם תַּחַת הָאֶמְצָעִית – כּוּלָּן טְמֵאוֹת.

שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת, וְנִמְצָא דָּם תַּחַת הָאֶמְצָעִית – כּוּלָּן טְמֵאוֹת, שהן נעות בזמן השינה, ואפשר, שבא הדם מכל אחת מהן.

תַּחַת הַפְּנִימִית – שְׁתַּיִם הַפְּנִימִיּוֹת טְמֵאוֹת, וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה.

אם נמצא הדם תַּחַת הַפְּנִימִית, הסמוכה לקיר – שְׁתַּיִם הַפְּנִימִיּוֹת טְמֵאוֹת, הפנימית והאמצעית, וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה, שהיא רחוקה מהפנימית ואין חוששים שבא ממנה.

תַּחַת הַחִיצוֹנָה – שְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת טְמֵאוֹת, וְהַפְּנִימִית טְהוֹרָה.

וכן, אם נמצא תַּחַת הַחִיצוֹנָה – שְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת, החיצונית והאמצעית, טְמֵאוֹת, וְהַפְּנִימִית טְהוֹרָה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁעָבְרוּ דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה. אֲבָל אִם עָבְרוּ שְׁלָשְׁתָּן דֶּרֶךְ עָלֶיהָ – כּוּלָּן טְמֵאוֹת.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי הפנימית טהורה? בִּזְמַן שֶׁעָבְרוּ למיטה ויצאו ממנה דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה, ולא עברו מעל החיצונה, אֲבָל אִם עָבְרוּ שְׁלָשְׁתָּן למקומן דֶּרֶךְ עָלֶיהָ, מעל מקום החיצונה – כּוּלָּן טְמֵאוֹת, שמא בא הדם מאחת מהן כשעברה שם.

בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת טְהוֹרָה – הִיא טְהוֹרָה וּשְׁתַּיִם טְמֵאוֹת.

ובמקרים שכולן טמאות מספק, אם בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן את עצמה מיד וְנִמְצֵאת טְהוֹרָה – הִיא טְהוֹרָה, וּשְׁתַּיִם האחרות טְמֵאוֹת, שמניחים, שבא הדם מאחת מהן.

בָּדְקוּ שְׁתַּיִם וּמָצְאוּ טְהוֹרוֹת – הֵן טְהוֹרוֹת וּשְׁלִישִׁית טְמֵאָה.

וכן אם בָּדְקוּ שְׁתַּיִם וּמָצְאוּ שהן טְהוֹרוֹת – הֵן טְהוֹרוֹת, וּשְׁלִישִׁית, שלא בדקה, טְמֵאָה.

שְׁלָשְׁתָּן וּמָצְאוּ טְהוֹרוֹת – כּוּלָּן טְמֵאוֹת.

אבל אם בדקו שְׁלָשְׁתָּן וּמָצְאוּ שהן טְהוֹרוֹת – כּוּלָּן טְמֵאוֹת, שחזרו כולן למצב שווה, ובוודאי יצא מאחת מהן הדם.

לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְגַל טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בֵּין שְׁנֵי גַלִּים טְהוֹרִים, וּבָדְקוּ אֶחָד מֵהֶן וּמָצְאוּ טָהוֹר – הוּא טָהוֹר וּשְׁנַיִם טְמֵאִין. שְׁנַיִם וּמָצְאוּ טְהוֹרִים – הֵם טְהוֹרִים וּשְׁלִישִׁי טָמֵא. שְׁלָשְׁתָּן וּמָצְאוּ טְהוֹרִים – כּוּלָּן טְמֵאִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

ומוסיפים: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? כלומר, יש ללמוד מכאן לְגַל (ערמת) אבנים טָמֵא, שנקבר תחתיו מת, שהמאהיל עליו טמא, שֶׁנִּתְעָרֵב בֵּין שְׁנֵי גַלִּים טְהוֹרִים, שאין זוכרים איזה מהם טמא, וּבָדְקוּ אֶחָד מֵהֶן וּמָצְאוּ שהוא טָהוֹר, שאין בו מת – הוּא טָהוֹר, וּשְׁנַיִם האחרים טְמֵאִין. וכן, אם בדקו שְׁנַיִם וּמָצְאוּ שהם טְהוֹרִים – הֵם טְהוֹרִים, וּשְׁלִישִׁי טָמֵא. אבל אם בדקו את שְׁלָשְׁתָּן וּמָצְאוּ טְהוֹרִים – כּוּלָּן טְמֵאִים, שהרי בוודאי יש שם טומאה, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

שֶׁרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת טֻמְאָה – לְעוֹלָם הוּא בְּטוּמְאָתוֹ, עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ טוּמְאָה הֵיכָן הִיא.

שֶׁרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת טֻמְאָה, מכיוון שיש בו חשש טומאה – לְעוֹלָם הוּא נשאר בְּטוּמְאָתוֹ, עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ טוּמְאָה הֵיכָן הִיא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בּוֹדֵק עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַסֶּלַע אוֹ לַבְּתוּלָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בּוֹדֵק את המקום המסופק עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַסֶּלַע האם, שאין תחתיו אדמה, אוֹ לשכבת קרקע בְּתוּלָה, שלא עובדה מעולם, ואם לא מצא את הטומאה – טהור המקום. והלכה כחכמים.

שִׁבְעָה סַמָּנִין מַעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם:

שִׁבְעָה סַמָּנִין (חומרי ניקוי) מַעֲבִירִין (משפשפים) עַל הַכֶּתֶם, כדי לנקותו:

רוֹק תָּפֵל, וּמֵי גְרִיסִין, וּמֵי רַגְלַיִם, וְנֶתֶר, וּבוֹרִית, קְמוֹנְיָא, וְאַשְׁלָג.

רוֹק תָּפֵל, ללא טעם, וּמֵי גְרִיסִין, שברי פול לעוסים מעורבים ברוק, וּמֵי רַגְלַיִם (שתן), וְנֶתֶר, וּבוֹרִית, קְמוֹנְיָא, וְאַשְׁלָג.

הִטְבִּילוֹ וְעָשָׂה עַל גַּבָּיו טְהָרוֹת, הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמָּנִין וְלֹא עָבַר – הֲרֵי זֶה צֶבַע, הַטְּהָרוֹת טְהוֹרוֹת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטְבִּיל.

וכך הדין בעניין זה: אם הִטְבִּילוֹ במקווה, את הבגד המוכתם בדם, לטהרה, וְעָשָׂה עַל גַּבָּיו, על סמך כך שהוא טהור, טְהָרוֹת, מאכלים ששומרים על טהרתם, שנגעו בבגד, והֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמָּנִין הללו, וְלֹא עָבַר הכתם – הֲרֵי זֶה צֶבַע ואיננו דם, ולכן הַטְּהָרוֹת טְהוֹרוֹת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטְבִּיל שוב את הבגד, שהרי התברר, שלא נטמא.

עָבַר אוֹ שֶׁדֵּהָה – הֲרֵי זֶה כֶּתֶם, וְהַטְּהָרוֹת טְמֵאוֹת, וְצָרִיךְ לְהַטְבִּיל.

אבל אם עָבַר הכתם, אוֹ שֶׁדֵּהָה צבעו ונחלש – הֲרֵי שהיה זֶה כֶּתֶם דם טמא, וְהַטְּהָרוֹת טְמֵאוֹת, וְצָרִיךְ לְהַטְבִּיל שוב את הבגד, שהרי לא הועילה הטבילה הקודמת, שהיה עליו דם, והוא חוצץ.

אֵיזֶהוּ רוֹק תָּפֵל? כֹּל שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם.

אֵיזֶהוּ רוֹק תָּפֵל שמעבירים על הכתם? כֹּל רוק שֶׁלֹּא טָעַם האדם כְּלוּם באותו יום עדיין.

מֵי גְרִיסִין – לְעִיסַת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל, חֲלוּקַת נֶפֶשׁ.

אלו הם מֵי גְרִיסִין? לְעִיסַת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל, חֲלוּקַת נֶפֶשׁ, לאחר שהפול נפרד מהקליפה מעצמו.

מֵי רַגְלַיִם – שֶׁהֶחְמִיצוּ.

אלו הם מֵי רַגְלַיִם? שעמדו עד שֶׁהֶחְמִיצוּ (הצחינו).

וְצָרִיךְ לְכַסְכֵּס שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

וְצָרִיךְ לְכַסְכֵּס, לשפשף את צדי הבגד זה על זה, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים על הכתם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד משבעת החומרים שבמשנה הקודמת.

הֶעֶבִירָן שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן, אוֹ שֶׁהֶעֱבִיר שִׁבְעָה סַמְמָנִין כְּאַחַת –

אם הֶעֶבִירָן את הסממנים שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן המנוי שם, אוֹ שֶׁהֶעֱבִיר שִׁבְעָה סַמְמָנִין כְּאַחַת, שעירב ושפשף בכולם יחד –

לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם.

לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם, שאין זה מועיל להסרת דם, וגם אם הכתם נשאר, אפשר שהוא דם טמא.

כָּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת – דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ.

כָּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת (הרגל) קבוע מתי היא רואה דם – דַּיָּהּ לטומאה בשְׁעָתָהּ כשהגיעה, ואינה חוששת שנטמאה כבר מקודם, ונטמאו טהרות שעסקה בהן (לעיל פ"א מ"א).

וְאֵלּוּ הֵן הַוְּסָתוֹת:

וְאֵלּוּ הֵן הַוְּסָתוֹת הקבועות:

מְפַהֶקֶת, וּמְעַטֶּשֶׁת, וְחוֹשֶׁשֶׁת בְּפִי כְרֵיסָהּ וּבְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ, וְשׁוֹפַעַת, וּכְמִין צְמַרְמוֹרֶת אוֹחֲזִין אוֹתָהּ, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.

אם לקראת הדימום היא מְפַהֶקֶת או מְעַטֶּשֶׁת, או חוֹשֶׁשֶׁת (חשה כאבים) בְּפִי כְרֵיסָהּ (מרכז הבטן) וּבְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ (הבטן התחתונה), וְשׁוֹפַעַת הפרשות טהורות, וּכְמִין צְמַרְמוֹרֶת אוֹחֲזִין אוֹתָהּ, וְכֵן תופעות כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.

וְכֹל שֶׁקָּבְעָה לָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים – הֲרֵי זֶה וֶסֶת.

וְכֹל אישה שֶׁקָּבְעָה לָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תופעות כאלה – הֲרֵי זֶה וֶסֶת קבוע, שבכל פעם שיופיעו, זהו זמן הווסת שלה.

הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בִּתְחִלַּת הַוְּסָתוֹת –

אם הָיְתָה לְמוּדָה (רגילה) לִהְיוֹת רוֹאָה דם בִּתְחִלַּת הַוְּסָתוֹת שפורטו במשנה הקודמת, פיהוק, עיטוש וכדומה, שהתופעות נמשכות כמה שעות, והיא רואה בתחילתן –

כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְּתוֹךְ הַוְּסָתוֹת טְמֵאוֹת.

כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁעָשְׂתָה, שעסקה בהן, בְּתוֹךְ משך הַוְּסָתוֹת טְמֵאוֹת, אף אם לא ראתה דם בתחילה, אלא בשלב מאוחר מן הרגיל, כי תולים שהדימום החל בתחילת הווסת כרגיל.

בְּסוֹף הַוְּסָתוֹת –

אבל אם היא רגילה לראות רק בְּסוֹף הַוְּסָתוֹת –

כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְּתוֹךְ הַוְּסָתוֹת טְהוֹרוֹת.

כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְּתוֹךְ הַוְּסָתוֹת טְהוֹרוֹת, שרק סוף הווסת הוא זמן ראייתה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף יָמִים וְשָׁעוֹת וְסָתוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי מוסיף ואוֹמֵר: לא רק וסת הגוף, אַף וסת יָמִים וְשָׁעוֹת קבועים – וְסָתוֹת, ואינה חוששת אלא בשעה שבה היא רגילה לראות.

הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה – אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא עִם הָנֵץ הַחַמָּה.

למשל, אם הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה – אֵינָהּ אֲסוּרָה לשמש אֶלָּא עִם הָנֵץ הַחַמָּה, שמא תראה תוך כדי תשמיש. אבל כל הלילה שלפניו מותרת, וכן, אם לא ראתה עם הנץ החמה – מותרת ביום.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַיּוֹם שֶׁלָּהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַיּוֹם – הוא שֶׁלָּהּ, שאם לא ראתה עם הנץ מותרת לשמש, אבל בלילה שלפניו אסורה, והלכה כרבי יהודה.

הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְשִׁנְּתָה לִהְיוֹת רוֹאָה לְיוֹם עֶשְׂרִים – זֶה וָזֶה אֲסוּרִין.

אישה שהָיְתָה לְמוּדָה (רגילה) לִהְיוֹת רוֹאָה דם ביוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בחודש עברי, וְשִׁנְּתָה פעם אחת את הרגלה לִהְיוֹת רוֹאָה לְיוֹם עֶשְׂרִים בחודש – זֶה וָזֶה אֲסוּרִין, שבחודש הבא עליה לפרוש מבעלה בשני התאריכים.

שִׁינְּתָה פַּעֲמַיִם לְיוֹם עֶשְׂרִים – זֶה וָזֶה אֲסוּרִין.

ואם שִׁינְּתָה פַּעֲמַיִם רצופות לְיוֹם עֶשְׂרִים – עדיין זֶה וָזֶה אֲסוּרִין.

שִׁינְּתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְיוֹם עֶשְׂרִים – הוּתַּר חֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְקָבְעָה לָהּ יוֹם עֶשְׂרִים.

וכאשר שִׁינְּתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְיוֹם עֶשְׂרִים – הוּתַּר לה מעתה יום חֲמִשָּׁה עָשָׂר בחודשים הבאים להיות עם בעלה, וְקָבְעָה לָהּ וסת את יוֹם עֶשְׂרִים.

שֶׁאֵין אִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת עַד שֶׁתִּקְבְּעֶנָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְאֵינָהּ מְטַהֶרֶת הַוֶּסֶת עַד שֶׁתֵּעָקֵר מִמֶּנָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.

והכלל בעניין זה, שֶׁאֵין אִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת עַד שֶׁתִּקְבְּעֶנָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְאֵינָהּ מְטַהֶרֶת את הַוֶּסֶת הקבועה עַד שֶׁתֵּעָקֵר מִמֶּנָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.

נָשִׁים בִּבְתוּלֵיהֶם כַּגְּפָנִים;

נָשִׁים בּדם בְתוּלֵיהֶם הן כַּגְּפָנִים;

יֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ אָדוֹם, וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ שָׁחוֹר,

יֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ אָדוֹם, וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ שָׁחוֹר,

וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ מְרוּבֶּה, וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ מוּעָט.

וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ מְרוּבֶּה, וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ מוּעָט. על כן, כל דם נחשב כדם בתולים, ומצד אחר, לא ניתן להבחין בין דם בתולים לדם נידה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל גֶּפֶן יֵשׁ בָּהּ יַיִן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל גֶּפֶן יֵשׁ בָּהּ יַיִן, כלומר לכל אישה יש דם בתולים ודם נידה.

וְשֶׁאֵין בָּהּ יַיִן – הֲרֵי זֶה דּוֹרְקְטִי.

וְשֶׁאֵין בָּהּ יַיִן – הֲרֵי זֶה מכונה דּוֹרְקְטִי, אישה 'יבשה', שאינה יולדת.