הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה;

אישה הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה, גוש בשר שאינו ולד;

אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם – טְמֵאָה. וְאִם לָאו – טְהוֹרָה.

אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם, שיצא עמה – טְמֵאָה טומאת נידה. וְאִם לָאו, שלא היה דם – טְהוֹרָה, שאינה נידה וגם אינה נחשבת יולדת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ ובֵין כָּךְ – טְמֵאָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – טְמֵאָה טומאת נידה, מפני שוודאי יצא ממנה גם דם.

הַמַּפֶּלֶת כְּמִין קְלִיפָּה, כְּמִין שַׂעֲרָה, כְּמִין עָפָר, כְּמִין יַבְחוּשִׁים אֲדוּמִּים –

אישה הַמַּפֶּלֶת חתיכה כְּמִין קְלִיפָּה, חתיכה דקה, או כְּמִין שַׂעֲרָה, כְּמִין עָפָר, כְּמִין יַבְחוּשִׁים (יתושים קטנים) אֲדוּמִּים –

תַּטִּיל לַמַּיִם; אִם נִמּוֹחוּ – טְמֵאָה. וְאִם לָאו – טְהוֹרָה.

תַּטִּיל אותן לַמַּיִם לבדיקה; אִם נִמּוֹחוּ והפכו לדם – טְמֵאָה טומאת נידה, שהתברר, שהיה זה דם קרוש, וְאִם לָאו, שנותרו יבשות – טְהוֹרָה, שאין זה דם ולא ולד.

הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים, חֲגָבִים, שְׁקָצִים, וּרְמָשִׂים; אִם יֵשׁ עִמָּהֶם דָּם – טְמֵאָה. וְאִם לָאו – טְהוֹרָה.

הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים, חֲגָבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים; אִם יֵשׁ יחד עִמָּהֶם דָּם – טְמֵאָה טומאת נידה, וְאִם לָאו, שלא ראתה דם – טְהוֹרָה, כדעת חכמים במשנה הקודמת.

הַמַּפֶּלֶת מִין בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִים; אִם זָכָר – תֵּשֵׁב לְזָכָר. וְאִם נְקֵבָה – תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה.

הַמַּפֶּלֶת נפל כמִין בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף, בֵּין מינים טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִים; אִם הנפל ממין זָכָר – תֵּשֵׁב (תשהה) ימי טומאה וטהרה שאישה יושבת לְלידת זָכָר, שהיא טמאה שבעה ימים וטובלת, ובמשך שלושים ושלושה הימים הבאים דמיה טהורים. וְאִם היה הנפל ממין נְקֵבָה – תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה, ארבעה עשר ימי טומאה וששים ושישה ימי טוהר (ויקרא יב,א–ח).

וְאִם אֵין יָדוּעַ – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וְאִם אֵין יָדוּעַ מינו של הנפל – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה, שעליה להחמיר לשני הצדדים – טמאה שבועיים כמו בלידת נקבה, ודמיה טהורים רק עד ארבעים יום מהלידה כמו בלידת זכר, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵין בּוֹ מִצּוּרַת אָדָם – אֵינוֹ וָלָד.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֹּל נפל שֶׁאֵין בּוֹ כלל מִצּוּרַת אָדָם – אֵינוֹ וָלָד לטומאת לידה, ואם אין דם, היא טהורה.

הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר מָלֵא מַיִם, מָלֵא דָּם, מָלֵא גְּנוּנִים – אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְוָלָד.

אישה הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר, שפופרת, מעטפת של עובר, מָלֵא מַיִם או מָלֵא דָּם או מָלֵא גְּנוּנִים (כעין תולעים), ואין רואים עובר – אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְקיומו של וָלָד, ואינה טמאה כיולדת.

וְאִם הָיָה מְרוּקָּם – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה.

וְאִם הָיָה השפיר מְרוּקָּם, שהתחיל להתפתח בו עובר – תֵּשֵׁב (תשהה) ימי טומאה וטהרה לְפי זָכָר ולפי נְקֵבָה. עליה לנהוג מספק ימי טומאה כנקבה, שבועיים, וימי טוהר קצרים כזכר, עד ארבעים יום בלבד מהלידה (ראו במשנה הקודמת).

הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל אוֹ שִׁלְיָא –

אישה הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל, חתיכה שטוחה הנראית כסנדל, אוֹ שִׁלְיָא, שהעובר ניזון ממנה –

תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה.

הרי זה סימן לעובר, אלא שאין ידוע מינו, ולכן תֵּשֵׁב (תשהה) ימי טומאה וטהרה לְפי זָכָר ולפי נְקֵבָה, שבועיים ימי טומאה כנקבה, וימי טוהר קצרים כזכר, עד ארבעים יום בלבד מהלידה (ראו לעיל משנה ב).

שִׁלְיָא בַּבַּיִת – הַבַּיִת טָמֵא.

שִׁלְיָא שנמצאת בַּבַּיִת – הַבַּיִת טָמֵא, כדין בית שיש בו מת (במדבר יט,יד–יח).

לֹא שֶׁהַשִּׁלְיָא וָלָד, אֶלָּא שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד.

ומבארים: לֹא שֶׁהַשִּׁלְיָא היא וָלָד, אֶלָּא שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד, ואם יצאה, בוודאי יצא גם עובר, אלא שנימוח או נעלם מעינינו.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נִמּוֹק הַוָּלָד עַד שֶׁלֹּא יָצָא.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נִמּוֹק הַוָּלָד עַד שֶׁלֹּא יָצָא מהרחם, ואין הבית טמא. והלכה כתנא הראשון.

הַמַּפֶּלֶת טוּמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה.

אישה הַמַּפֶּלֶת או יולדת טוּמְטוּם (אטום), שלא ידוע מינו, וְכן, אם הילד אַנְדְּרוֹגִינוֹס, שיש בו איברי זכר ונקבה יחד – תֵּשֵׁב (תשהה) ימי טומאה וטהרה מספק לְפי זָכָר ולפי נְקֵבָה, שבועיים ימי טומאה כנקבה, וימי טוהר קצרים, כזכר, עד ארבעים יום בלבד מהלידה (ראו לעיל משנה ב).

טֻמְטוּם וְזָכָר, אַנְדְּרוֹגִינוֹס וְזָכָר – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה.

המפלת או יולדת תאומים, אם הם טֻמְטוּם וְזָכָר או אַנְדְּרוֹגִינוֹס וְזָכָר – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה, שמא הטומטום או האנדרוגינוס נקבה.

טֻמְטוּם וּנְקֵבָה, אַנְדְּרוֹגִינוֹס וּנְקֵבָה – תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה בִּלְבָד.

ואם הם טֻמְטוּם וּנְקֵבָה או אַנְדְּרוֹגִינוֹס וּנְקֵבָה – תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה בִּלְבָד, כלומר שבועיים ימי טומאה ועוד ששים ושישה ימי טהרה.

יָצָא מְחֻתָּךְ אוֹ מְסֹרָס – מִשֶּׁיָּצָא רֻבּוֹ הֲרֵי הוּא כַּיָּלוּד.

אם יָצָא העובר מבטן אמו מְחֻתָּךְ איברים איברים, אוֹ אף אם יצא שלם אלא שנולד מְסֹרָס, שלא כסדר הרגיל, שלא יצא ראשו תחילה – מִשֶּׁיָּצָא רֻבּוֹ הֲרֵי הוּא כַּיָּלוּד, וכגון אם הייתה הלידה בסמוך לשקיעת החמה, מונים את ימי הטומאה מרגע שיצא רוב הגוף.

יָצָא כְּדַרְכּוֹ – עַד שֶׁיֵּצֵא רֹב רֹאשׁוֹ.

אם יָצָא כְּדַרְכּוֹ, הראש תחילה – ממתינים רק עַד שֶׁיֵּצֵא רֹב רֹאשׁוֹ, וכבר הוא נחשב ילוד, אף שרוב הגוף בפנים.

וְאֵיזֶהוּ רֹב רֹאשׁוֹ? מִשֶּׁתֵּצֵא פַּדַּחְתּוֹ.

וְאֵיזֶהוּ רֹב רֹאשׁוֹ? מִשֶּׁתֵּצֵא פַּדַּחְתּוֹ (מצחו).

הַמַּפֶּלֶת וְאֵין יָדוּעַ מַה הוּא –

אישה הַמַּפֶּלֶת נפל, וְאֵין יָדוּעַ מַה הוּא, שלא בדקו את מינו ואבד –

תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה.

תֵּשֵׁב (תשהה) ימי טומאה וטהרה לְפי זָכָר ולפי נְקֵבָה, לנהוג ימי טומאה כנקבה שבועיים, וימי טוהר קצרים כזכר, עד ארבעים יום בלבד מהלידה (ראו לעיל משנה ב).

אֵין יָדוּעַ אִם וָלָד הָיָה אִם לָאו – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה.

ואם כלל אֵין יָדוּעַ אִם וָלָד הָיָה אִם לָאו, שלא ידעה שהיא בהיריון, ולא זוהה בבירור נפל, אלא אולי הייתה זו חתיכה (לעיל משנה א) – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה כיולדת ספק, וּלְנִדָּה, אם רואה דם.

הַמַּפֶּלֶת לְיוֹם אַרְבָּעִים – אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְוָלָד.

אישה הַמַּפֶּלֶת לְיוֹם אַרְבָּעִים של ההיריון – אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְטומאת לידה מפני הוָלָד, שלא הושלמה יצירתו עדיין, ואין זו לידה המטמאה.

לְיוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה.

ואולם המפלת לְיוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד ואילך – תֵּשֵׁב (תשהה) ימי טומאה וטהרה לְזָכָר וְלִנְקֵבָה, וּלְנִדָּה אם רואה דם, שאולי נוצר כבר ולד, ואולי לא, ועליה להחמיר לכל צד, כמבואר במשנה הקודמת.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד – תֵּשֵׁב לְזָכָר וּלְנִדָּה.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מיוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד – תֵּשֵׁב לְזָכָר על הלידה וּלְנִדָּה אם רואה דם, ואינה חוששת ללידת נקבה,

יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה. שֶׁהַזָּכָר נִגְמָר לְאַרְבָּעִים וְאֶחָד, וְהַנְּקֵבָה לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד.

ורק המפלת מיוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד ואילך – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה. וטעמו, שֶׁהַזָּכָר נִגְמָר, יצירתו נשלמת, לְאַרְבָּעִים וְאֶחָד יום, וְהַנְּקֵבָה לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד, ואם הייתה זו נקבה לפני שמונים ואחד יום, אין טומאת לידה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד בְּרִיַּית הַזָּכָר וְאֶחָד בְּרִיַּית הַנְּקֵבָה, זֶה וָזֶה לְאַרְבָּעִים וְאֶחָד.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד הוא בְּרִיַּית הַזָּכָר וְאֶחָד הוא בְּרִיַּית הַנְּקֵבָה, כלומר אין הבדל ביניהם. אלא זֶה וָזֶה גמר יצירתם לְאַרְבָּעִים וְאֶחָד. והלכה כחכמים.