כָּל הַיָּד הַמַּרְבָּה לִבְדּוֹק בַּנָּשִׁים – מְשׁוּבַּחַת. וּבָאֲנָשִׁים – תִּקָּצֵץ.

כָּל הַיָּד של אדם הַמַּרְבָּה לִבְדּוֹק את עצמו מטומאה; בַּנָּשִׁים הבודקות את עצמן מדם נידה – מְשׁוּבַּחַת, שזו היא דרך טובה. ואילו בָאֲנָשִׁים, הבודק ומקנח את איברו, לדעת אם ראה קרי – ראוי שתִּקָּצֵץ היד, שזהו מעשה אסור, מפני שהמשמוש באיבר עלול לגרום להוצאת זרע לבטלה.

הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וְהַסּוּמָא וְשֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתָּהּ, אִם יֵשׁ לָהֶן פִּקְחוֹת – מְתַקְּנוֹת אוֹתָן וְהֵן אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה.

הַחֵרֶשֶׁת, שאינה שומעת ואינה מדברת, וְהַשּׁוֹטָה (חסרת דעת), וְהַסּוּמָא (עיוורת), וְשֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתָּהּ (שאיבדה את שפיותה); אִם יֵשׁ לָהֶן נשים פִּקְחוֹת, שלמות בדעתן, רואות ושומעות, הדואגות להן – מְתַקְּנוֹת אוֹתָן, בודקות אותן ומטבילות אותן כדין, וְהֵן, הנשים שאינן יכולות לבדוק בעצמן, אם הן כהנות אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה על סמך הבדיקה.

דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל – מְשַׁמְּשׁוֹת בִּשְׁנֵי עִדִּים, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לָהּ.

דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הראויה, להיות מְשַׁמְּשׁוֹת עם בעליהן בִּשְׁנֵי עִדִּים (פיסות בד) לבדיקה אחרי התשמיש, אֶחָד לוֹ, לבעל, שיבדוק ויוודא שאין על האיבר שלו דם, וְאֶחָד לָהּ, שתבדוק בגופה.

הַצְּנוּעוֹת – מְתַקְּנוֹת לָהֶן שְׁלִישִׁי לְתַקֵּן אֶת הַבַּיִת.

והנשים הַצְּנוּעוֹת (החסודות) מְתַקְּנוֹת (מכינות) לָהֶן עד שְׁלִישִׁי לְתַקֵּן אֶת הַבַּיִת מראש, שבודקות גם לפני התשמיש.

נִמְצָא עַל שֶׁלּוֹ –

אם נִמְצָא דם עַל העד שֶׁלּוֹ, של הבעל, שקינח את האיבר לאחר התשמיש –

טְמֵאִין וְחַיָּיבִין קָרְבָּן.

טְמֵאִין שניהם בטומאת נידה, שוודאי בא הדם ממנה, וְחַיָּיבִין להביא קָרְבָּן חטאת, כל אחד מהם, שעברו בשוגג על איסור בעילת נידה.

נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ אוֹתְיוֹם –

וכן, אם נִמְצָא דם עַל העד שֶׁלָּהּ אוֹתְיוֹם (תיכף ומיד) לאחר התשמיש –

טְמֵאִין וְחַיָּיבִין קָרְבָּן.

טְמֵאִין וְחַיָּיבִין קָרְבָּן, שוודאי חטאו.

נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן –

אולם אם נִמְצָא עַל העד שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן ולא מיד לאחר מעשה –

טְמֵאִים מִסָּפֵק, וּפְטוּרִים מִן הַקָּרְבָּן.

טְמֵאִים מִסָּפֵק בלבד, וּפְטוּרִים מִן הַקָּרְבָּן, שאולי נטמאה האישה רק לאחר הבעילה, ולא נכשלו בחטא.

אֵיזֶהוּ אַחַר זְמַן? כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ פָּנֶיהָ.

אֵיזֶהוּ "אַחַר זְמַן"? שחלף די זמן כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ (תקנח) פָּנֶיהָ שלמטה, מקום הערווה. שאין זה מיד ממש, אולם זהו זמן קצר, וסביר, שאכן הייתה טמאה בשעת מעשה.

וְאַחַר כָּךְ מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ.

וְאם מצאה דם אַחַר כָּךְ, כעבור זמן ארוך יותר – מְטַמְּאָה למפרע טהרות שעסקה בהן מֵעֵת לְעֵת (יממה לאחור) מספק, מתקנת חכמים (לעיל פ״א מ״א), וְאולם אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, אדם שבעל אותה בתוך מעת לעת, שאינו טמא שבעה ימים כבועל נידה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף מְטַמְּאָה מספק אֶת בּוֹעֲלָהּ שבעל אותה בתוך מעת לעת ממציאת הדם כבועל נידה, לעניין טהרות שייגע בהן.

וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּרוֹאָה כֶּתֶם, שֶׁמְּטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ.

וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּרוֹאָה כֶּתֶם של דם על גופה או בגדיה, שֶׁמְּטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, שמניחים, שהכתם הוא מדם נידה, ובועלה טמא מכאן ולהבא כבועל נידה. והלכה כחכמים.

כָּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְבַעֲלֵיהֶן.

כָּל הַנָּשִׁים הן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְבַעֲלֵיהֶן, שכל עוד אינו יודע שהיא נטמאה, הוא רשאי לנהוג היתר בלי לברר.

הַבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ – נְשֵׁיהֶן לָהֶן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה.

ואף הַבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ, שלא היו בבית במשך תקופה – נְשֵׁיהֶן לָהֶן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה, כשהם שבים הביתה, והם רשאים להניח שהאישה טהורה מבלי לשאול אותה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: צְרִיכָה שְׁנֵי עִדִּים עַל כָּל תַּשְׁמִישׁ וְתַשְׁמִישׁ,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: צְרִיכָה לבדוק בשְׁנֵי עִדִּים (פיסות בד) נקיים, אחד לו ואחד לה, עַל כָּל תַּשְׁמִישׁ וְתַשְׁמִישׁ, לאחר כל פעם, ולמחרת יראו את כולם, שמא הקינוח המאוחר הסתיר טיפת דם שהייתה על העד.

אוֹ תְּשַׁמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר.

אוֹ תְּשַׁמֵּשׁ, ולאחר כל פעם יבדקו את העדים לְאוֹר הַנֵּר, וכך יוכלו להשתמש בהם שוב.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: דַּיָּהּ בִּשְׁנֵי עִדִּים כָּל הַלַּיְלָה.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: דַּיָּהּ בִּשְׁנֵי עִדִּים, אחד לו ואחד לה, לכָל הַלַּיְלָה, שיבדקו בהם לאחר כל תשמיש, ובבוקר יראו. וכך הלכה.

מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה:

מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בּגוף האִשָּׁה כדי לתאר את הדם המטמא:

הַחֶדֶר, וְהַפְּרוֹזְדוֹר, וְהָעֲלִיָּיה.

הַחֶדֶר, ה׳נרתיק׳, התעלה הפנימית המובילה לרחם, וְהַפְּרוֹזְדוֹר, ה׳מבואה׳ החיצונית שאליה פתוח ה׳חדר׳, וְהָעֲלִיָּיה (הקומה השנייה) שלפוחית השתן, שהשופכה שלה פתוחה לפרוזדור שמתחתיה, ולעתים מעורב בשתן דם אשר אינו מטמא.

דַּם הַחֶדֶר – טָמֵא.

דַּם הַחֶדֶר, הנמצא בחדר – טָמֵא בוודאות, שהוא בא מן הרחם.

נִמְצָא בַּפְּרוֹזְדוֹר – סְפֵקוֹ טָמֵא, לְפִי שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר.

ודם שנִמְצָא בַּפְּרוֹזְדוֹר שיכול לבוא מהחדר או מהעלייה – סְפֵקוֹ טָמֵא, לְפִי שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר (הרחם), שיש להניח שמשם בא.

חֲמִשָּׁה דָּמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה:

חֲמִשָּׁה גוני דָּמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה:

הָאָדוֹם, וְהַשָּׁחוֹר, וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם, וּכְמֵימֵי אֲדָמָה, וְכַמָּזוּג.

הָאָדוֹם, וְהַשָּׁחוֹר, וּכְגוון של קֶרֶן צמח הכַּרְכּוֹם, החלק הקורן וזוהר שבו, וּכְמֵימֵי אֲדָמָה, מים שעירב בהם עפר, וְכַיין אדום המָּזוּג, מעורב במים, וכל אלה יבוארו במשנה הבאה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַף כְּמֵימֵי תִּלְתָּן, וּכְמֵימֵי בָּשָׂר צָלִי.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַף הפרשה מגוף האישה שנראית כְּמֵימֵי שריית תִּלְתָּן, צמח החילבה, וּכְמֵימֵי, רוטב של, בָּשָׂר צָלִי.

וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין.

וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין את שני הגוונים הללו.

הַיָּרוֹק – עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים.

הַיָּרוֹק, הפרשה צהובה – עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אִם אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם, מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אף אִם אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם, שאינו דם נידה, מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה, שדינו ככל דם, שהוא אחד משבעת המשקים, שאם נרטב על ידם מאכל כלשהו, הוכשר לקבל טומאה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא כָּךְ וְלֹא כָּךְ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא כָּךְ וְלֹא כָּךְ, שהירוק אינו דם נידה, וגם אינו נחשב משקה. והלכה כרבי יוסי.

אֵיזֶהוּ אָדוֹם? כְּדַם הַמַּכָּה.

אֵיזֶהוּ אָדוֹם? כְּדַם הַמַּכָּה (פצע).

שָׁחוֹר – כַּחֶרֶת.

איזהו שָׁחוֹר המטמא? כשמראהו כַּחֶרֶת (החומר השחור שבדיו),

עָמוֹק מִכֵּן – טָמֵא. דֵּיהֶה מִכֵּן – טָהוֹר.

ומעירים: גם אם הוא שחור עָמוֹק (חזק) יותר מִכֵּן – טָמֵא, אבל אם דֵּיהֶה (דהוי) יותר מִכֵּן – טָהוֹר.

וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם – כַּבָּרוּר שֶׁבּוֹ.

וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם – כשהוא נראה כַּבָּרוּר שֶׁבּוֹ, כמראה הגוון החד מבין עלי הכרכום.

וּכְמֵימֵי אֲדָמָה – מִבִּקְעַת בֵּית כֶּרֶם, וּמֵצִיף מַיִם.

וּכְמֵימֵי אֲדָמָה –שלוקח אדמה מִבִּקְעַת בֵּית כֶּרֶם ומניח בכלי וּמֵצִיף מעט מַיִם על העפר.

וְכַמָּזוּג – שְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם, וְאֶחָד יַיִן, מִן הַיַּיִן הַשָּׁרוֹנִי.

וְכַמָּזוּג – היחס של שְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם וְאֶחָד יַיִן, מִן הַיַּיִן הַשָּׁרוֹנִי, מהכרמים שבאזור השרון.