חזור
נדה
פרק אשַׁמַּאי אוֹמֵר: כָּל הַנָּשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן. הִלֵּל אוֹמֵר: מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וַאֲפִילּוּ לְיָמִים הַרְבֵּה.
שַׁמַּאי אוֹמֵר: כָּל הַנָּשִׁים כשרואות דם – דַּיָּן (די להן) שְׁעָתָן, השעה שגילו זאת, ואינן חוששות שכבר נטמאו לפני כן. הִלֵּל אוֹמֵר: עליהן לחשוש מִפְּקִידָה לִפְקִידָה (מבדיקה לבדיקה), שנטמאה מיד אחרי הפעם האחרונה שבדקה את עצמה ונמצאה טהורה, וַאֲפִילּוּ לְיָמִים הַרְבֵּה, חוששת לאחור מאז הבדיקה האחרונה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא כְּדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה. אֶלָּא מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא כְּדִבְרֵי זֶה, שמאי, וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה, הלל. אֶלָּא מֵעֵת לְעֵת, יממה שלמה, עשרים וארבע שעות, מְמַעֶטֶת עַל יַד (את) הצורך לחשוש מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וכן מִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת, שחוששת מן המאוחר שבשניהם, שאם הבדיקה האחרונה הייתה לפני מעת לעת – חוששת רק מעת לעת, ואם בדקה בתוך מעת לעת – חוששת רק מאז הבדיקה. והלכה כחכמים.
כָּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת – דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ.
כָּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת, מחזור קבוע, וראתה ביום המחזור – דַּיָּהּ לנהוג טומאה בשְׁעָתָהּ ואינה טמאה למפרע.
וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעִדִּים – הֲרֵי זוֹ כִּפְקִידָה, וּמְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת, וְעַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה.
וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת, מקיימת יחסי אישות, עם בעלה, בְּעִדִּים, חתיכות בד לקינוח ובדיקה, שהצריכו חכמים לבדוק לאחר תשמיש, ולא ראתה דם – הֲרֵי בדיקה זוֹ נחשבת כִּפְקִידָה, וּמְמַעֶטֶת את החשש עַל יַד מֵעֵת לְעֵת וְעַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, שחוששת רק לדימום שלאחר התשמיש.
כֵּיצַד דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ?
כֵּיצַד מתקיים מה ששנינו, שאישה שיש לה וסת דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ?
הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטָּה וַעֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת, וּפָרְשָׁה וְרָאֲתָה –
אם הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטָּה וַעֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת, בדברים שצריכים לשמור על טהרתם, כגון תרומה, וּפָרְשָׁה וירדה מן המיטה, וְרָאֲתָה מיד דם –
הִיא טְמֵאָה וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת.
הִיא טְמֵאָה מכאן ואילך, וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת, המיטה והטהרות, שהרי לא ישבה על המיטה ולא נגעה בטהרות משעה שראתה.
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת, אֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁרָאֲתָה.
ובאישה שאין לה וסת, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ עליה חכמים לעיל, שמְטַמְּאָה למפרע מֵעֵת לְעֵת, עשרים וארבע שעות לפני ראיית הדם – אֵינָהּ מוֹנָה שבעת ימי נידה, שרק אחריהם יכולה להיטהר, אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁרָאֲתָה את הדם, והיממה שלפני כן אינה מצטרפת לחשבון.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן: בְּתוּלָה, מְעוּבֶּרֶת, מֵנִיקָה, וּזְקֵנָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן, שאינן צריכות לחשוש למפרע לטהרות שנגעו בהן, אף שאין להן וסת קבוע, מפני שאינן רגילות לראות דם, ולא החמירו בהן חכמים: בְּתוּלָה, מְעוּבֶּרֶת, מֵנִיקָה, וּזְקֵנָה, כפי שיבואר במשניות הבאות.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא בְּתוּלָה, אֲבָל הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי מרבותיי אֶלָּא על בְּתוּלָה, אֲבָל הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
אֵיזוֹ הִיא בְּתוּלָה? כֹּל שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם מִיָּמֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁנְּשׂוּאָה.
אֵיזוֹ הִיא בְּתוּלָה שנאמר עליה שדיה שעתה? כֹּל אישה שֶׁלֹּא רָאֲתָה עדיין דָּם נידה מִיָּמֶיהָ, ואַף עַל פִּי שֶׁהיא כבר נְשׂוּאָה וכבר נבעלה ואינה בתולה במובן הרגיל.
מְעוּבֶּרֶת – מִשֶּׁיִּוָּדַע עוּבָּרָהּ.
איזו היא מְעוּבֶּרֶת לעניין זה? מִשֶּׁיִּוָּדַע עוּבָּרָהּ, שניכר ההיריון, שלושה חודשים אחרי תחילתו.
מֵנִיקָה – עַד שֶׁתִּגְמוֹל אֶת בְּנָהּ.
איזו היא מֵנִיקָה לעניין זה? עַד שֶׁתִּגְמוֹל אֶת בְּנָהּ מן ההנקה.
נָתְנָה בְּנָהּ לְמֵנִיקָה, גְּמָלַתּוּ אוֹ מֵת –
אם נָתְנָה את בְּנָהּ לְמֵנִיקָה, שתניק אותו במקומה, או שגְּמָלַתּוּ מהנקה, אוֹ אם מֵת התינוק –
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אם תראה דם, היא מְטַמְּאָה למפרע מֵעֵת לְעֵת ככל אישה, שכן אינה מניקה בפועל.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עדיין דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, עד שתחלוף תקופת ההנקה הרגילה, עשרים וארבע חודש.
אֵיזוֹ הִיא זְקֵנָה? כָּל שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלשׁ עוֹנוֹת סָמוּךְ לְזִקְנָתָהּ.
אֵיזוֹ הִיא זְקֵנָה שאמרו (לעיל משנה ג) שדיה שעתה, ולא החמירו חכמים שתחשוש לדימום למפרע? כָּל אישה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלשׁ עוֹנוֹת (תקופות וסת שהייתה אמורה לראות בהן) סָמוּךְ לְזִקְנָתָהּ (גיל המעבר), ולא ראתה, ויש להניח, שפסקה מלראות. וגם אם אחר כך ראתה, מדובר בתופעה חריגה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל אִשָּׁה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלשׁ עוֹנוֹת – דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לא רק זקנה, אלא כָּל אִשָּׁה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלשׁ עוֹנוֹת ולא ראתה, שדילגה על שלוש וסתות – דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ כשתשוב ותראה, ואינה צריכה לחשוש למפרע לטומאה. ואין הלכה כמותו.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְעוּבֶּרֶת וּמֵנִיקָה שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶן שָׁלשׁ עוֹנוֹת – דַּיָּן שְׁעָתָן.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְעוּבֶּרֶת וּמֵנִיקָה ששנינו לעיל משנה ג שדיין שעתן, דווקא משֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶן שָׁלשׁ עוֹנוֹת בזמן ההיריון או לאחר הלידה ולא ראו – דַּיָּן שְׁעָתָן, ושלא כדעת התנא במשנה ד, שמשעה שהוכר עוברה של המעוברת, וכל זמן שהיא מניקה, דיין שעתן. ואין הלכה כרבי יוסי.
וּבַמֶּה אָמְרוּ דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ? בִּרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה.
וּבַמֶּה אָמְרוּ על כל אחת מארבע נשים, שדַּיָּהּ שְׁעָתָהּ? בִּרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה של האישה בתקופה הזאת.
אֲבָל בַּשְּׁנִיָּה – מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת.
אֲבָל בַּשְּׁנִיָּה, שחזרה וראתה – מְטַמְּאָה למפרע מֵעֵת לְעֵת ככל אישה, שכבר אינה מוחזקת כ'מסולקת דמים'.
וְאִם רָאֲתָה הָרִאשׁוֹנָה מֵאוֹנֶס – אַף הַשְּׁנִיָּה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ.
וְאִם רָאֲתָה את הפעם הָרִאשׁוֹנָה מֵאוֹנֶס, בעקבות מאורע חיצוני, כגון קפיצה מגבוה, פחד גדול – נותרה בחזקת מסולקת דמים בשל מצבה, ואַף בפעם הַשְּׁנִיָּה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ.
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת, חוּץ מִן הַנִּדָּה, וְהַיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר.
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ לגבי ארבע הנשים, בתולה, מעוברת, מניקה וזקנה (משנה ג), וכן אישה שיש לה וסת קבוע (משנה א), שדַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, וכשראתה אינה חוששת לטומאה למפרע, צְרִיכָה גם היא לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת את עצמה בקביעות, כדי לוודא שלא נטמאה; וכל הנשים דינן כן, חוּץ מִן הַנִּדָּה בשבעת ימי הטומאה, שהיא טמאה בכל אופן, וְכן יולדת הַיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר, בימים שבהם היא טהורה, גם אם היא רואה דם (ויקרא יב,א-ה), שאינן צריכות לבדוק.
וּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעִדִּים, חוּץ מִיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר, וּבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִים.
וכן, על כל אישה העוסקת בטהרות להיות מְשַׁמֶּשֶׁת עם בעלה בְּעִדִּים (חתיכות בד לבדיקה), כדי לוודא שלא ראתה דם, והיא טהורה; חוּץ מִיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר שמשמשת בלי בדיקה, וּבְתוּלָה בימים הראשונים לנישואיה, מפני שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִים, שגם אם יש דם, מניחים, שהוא מפציעת הבתולים בבעילה הראשונה.
וּפַעֲמַיִם צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת, בַּשַּׁחֲרִית וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת,
וּפַעֲמַיִם ביום צְרִיכָה כל אישה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת: בַּשַּׁחֲרִית וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת (עם שקיעת החמה).
וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּיתָהּ.
וּבנוסף, בְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת (מתכוננת) לְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּיתָהּ, להיות עם בעלה.
יְתֵירָה עֲלֵיהֶן כֹּהֲנוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהֵן אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה.
ועוד בדיקה יְתֵירָה עֲלֵיהֶן, חייבות, הכֹּהֲנוֹת (נשות ובנות כהנים), שבודקות גם בְּשָׁעָה שֶׁהֵן אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה, לפני אכילה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בִּשְׁעַת עֲבָרָתָן מִלֶּאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בִּשְׁעַת עֲבָרָתָן (כשהן מסיימות) מִלֶּאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה עליהן לבדוק. ואין הלכה כמותו.