חזור
נגעים
פרק בבַּהֶרֶת עַזָּה נִרְאֵית בַּגֶּרְמָנִי כֵּהָה, וְהַכֵּהָה בַּכּוּשִׁי – עַזָּה.
בַּהֶרֶת עַזָּה, ששנינו בפרק הקודם, שהיא ממראות הנגעים, נִרְאֵית, כאשר היא מופיעה בַּגֶּרְמָנִי, בהיר העור, ככֵּהָה, שאינה טמאה. וְכן להפך, הַכֵּהָה נראית בַּכּוּשִׁי, כהה העור, כעַזָּה ובהירה ביותר, וטמאה.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי כַּפָּרָתָן, הֲרֵי הֵן כְּאֶשְׁכְּרוֹעַ – לֹא שְׁחוֹרִים וְלֹא לְבָנִים, אֶלָּא בֵּינוֹנִיִּים.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי כַּפָּרָתָן, הֲרֵי הֵן בגוון עורם כְּעץ אֶשְׁכְּרוֹעַ – לֹא שְׁחוֹרִים (כהים מאוד) וְלֹא לְבָנִים (בהירים מאוד) אֶלָּא בֵּינוֹנִיִּים, ולפי גוון זה של רוב ישראל בוחנים את הנגע.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יֵשׁ לַצַּיָּירִים סַמְמָנִין שֶׁהֵן צָרִין צוּרוֹת שְׁחוֹרוֹת, לְבָנוֹת וּבֵינוֹנִיּוֹת; מֵבִיא סַם בֵּינוֹנִי וּמַקִּיפוֹ מִבַּחוּץ, וְתֵרָאֶה בַּבֵּינוֹנִי.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הדרכה מעשית, בדומה לשיטת רבי ישמעאל: יֵשׁ לַצַּיָּרִים סַמְמָנִין (צבעים) שֶׁהֵן צָרִין (מציירים) בהם צוּרוֹת שְׁחוֹרוֹת וּלְבָנוֹת וּבֵינוֹנִיּוֹת. וכאשר בא הכהן לראות את הנגע באדם שגוון עורו בהיר או כהה מן הרגיל – מֵבִיא סַם בגוון עור בֵּינוֹנִי, וּמַקִּיפוֹ, את הנגע, בצבע זה מִבַּחוּץ, וְכך תֵרָאֶה הבהרת כפי שהיא נראית בּאדם שגוון עורו בֵּינוֹנִי.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַרְאוֹת נְגָעִים לְהָקֵל אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר; יֵרָאֶה הַגֶּרְמָנִי בִּבְשָׂרוֹ לְהָקֵל, וְהַכּוּשִׁי בַּבֵּינוֹנִי לְהָקֵל.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַרְאוֹת נְגָעִים הולכים בהם לְהָקֵל אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר; ולכן, יֵרָאֶה הנגע אצל הַגֶּרְמָנִי בּיחס לבְשָׂרוֹ כפי שהוא, לְהָקֵל. וְאילו הַכּוּשִׁי ייראה בּהשוואה לבֵּינוֹנִי, לְהָקֵל באופן יחסי לעורו הכהה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה בַּבֵּינוֹנִי.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה, הגרמני והכושי, ייראו בַּבֵּינוֹנִי, וכשיטת רבי ישמעאל ורבי עקיבא. וכן הלכה.
אֵין רוֹאִים הַנְּגָעִים בְּשַׁחֲרִית וּבֵין הָעַרְבַּיִם,
אֵין רוֹאִים את הַנְּגָעִים בְּשַׁחֲרִית, וּבֵין הָעַרְבַּיִם (לפנות ערב),
וְלֹא בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא בְּיוֹם הַמְעוּנָּן – לְפִי שֶׁהַכֵּהָה נִרְאֵית עַזָּה.
וְלֹא בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא בְּיוֹם הַמְעוּנָּן – לְפִי שֶׁהצרעת הַכֵּהָה נִרְאֵית באור המועט כאילו היא עַזָּה (בהירה).
וְלֹא בַּצָּהֳרַיִם – לְפִי שֶׁעַזָּה נִרְאֵית כֵּהָה.
וְלֹא בַּצָּהֳרַיִם – לְפִי שֶׁהבהרת העַזָּה נִרְאֵית באור החזק כאילו היא כֵּהָה.
אֵימָתַי רוֹאִין?
אֵימָתַי רוֹאִין?
בְּשָׁלשׁ, בְּאַרְבַּע, וּבְחָמֵשׁ, וּבְשֶׁבַע, וּבִשְׁמֹנֶה, וּבְתֵשַׁע. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
בְּשָׁלשׁ, בשעה השלישית של היום, בְּאַרְבַּע, בשעה הרביעית, וּבְחָמֵשׁ, וּבְשֶׁבַע, וּבִשְׁמוֹנֶה, וּבְתֵשַׁע. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּאַרְבַּע, בְּחָמֵשׁ, בִּשְׁמֹנֶה, וּבְתֵשַׁע.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּאַרְבַּע, בְּחָמֵשׁ, בִּשְׁמוֹנֶה, וּבְתֵשַׁע, אבל לא בשעות השלישית והשביעית. וכן הלכה.
כֹּהֵן הַסּוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו, אוֹ שֶׁכָּהָה מְאוֹר עֵינָיו – לֹא יִרְאֶה אֶת הַנְּגָעִים,
כֹּהֵן הַסּוּמָא (עיוור) בְּאַחַת מֵעֵינָיו, אוֹ שֶׁכָּהָה (נחלש) מְאוֹר עֵינָיו – לֹא יִרְאֶה אֶת הַנְּגָעִים,
שֶׁנֶּאֱמַר "לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן".
שֶׁנֶּאֱמַר: "לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן" (ויקרא יג,יב), ומשמע, שצריך ראייה שלמה.
בַּיִת הָאָפֵל – אֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת אֶת נִגְעוֹ.
הבַּיִת הָאָפֵל, שאין בו חלונות, ונראה בו נגע – אֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת כדי לִרְאוֹת אֶת נִגְעוֹ, ומכיוון שלא ניתן לראות את הנגע כראוי, נמצא שנגעי אותו בית טהורים.
כֵּיצַד רְאִיַּית הַנֶּגַע?
כֵּיצַד רְאִיַּית הַנֶּגַע על ידי הכהן באזורים שיש בהם קפלים וסתרים?
הָאִישׁ נִרְאֶה כְּעוֹדֵר, וּכְמוֹסֵק זֵיתִים.
הָאִישׁ נִרְאֶה לכהן כְּאילו הוא עוֹדֵר, חופר את האדמה, שרגליו מפוסקות, וּכְמוֹסֵק (קוטף) זֵיתִים, שזרועותיו מורמות, אך לא מתוחות למעלה. שנגע שמופיע במפשעה, או בבית השחי, ייראה לכהן, כשהגוף נמצא בתנוחות טבעיות אלו, אך לא יותר.
הָאִשָּׁה כְּעוֹרֶכֶת, וְכִמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ,
והָאִשָּׁה נראית כְּעוֹרֶכֶת (מגלגלת בצק), שעומדת ורגליה מפוסקות מעט, וְכִמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ, שהדד שלה מורם מהרגיל,
כְּאוֹרֶגֶת בְּעוֹמְדִין לַשֶּׁחִי לְיָד הַיְּמָנִית.
וכְאוֹרֶגֶת בגד בְּעוֹמְדִין, באריגה הנעשית בנול מעומד – לעניין תנוחת בית השֶּׁחִי לְיָד הַיְּמָנִית, שבאריגה כזאת, יד ימין של האורגת פשוטה כלפי מעלה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף כְּטוֹוָה בַּפִּשְׁתָּן לַשְּׂמָאלִית.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף כְּטוֹוָה בַּפִּשְׁתָּן – לעניין היד השְּׂמָאלִית, שהיא מורמת מעט לצורך החזקת הפלך. ואין הלכה כמותו.
כְּשֵׁם שֶׁנִּרְאֶה לְנִגְעוֹ, כָּךְ הוּא נִרְאֶה לְתִגְלַחְתּוֹ.
ומוסיפים: כְּשֵׁם שֶׁהמצורע נִרְאֶה לְנִגְעוֹ, כָּךְ הוּא נִרְאֶה לְתִגְלַחְתּוֹ ביום טהרתו, שצריך לגלח את כל שער הגוף הנראה, אך לא את המוסתר (ראו להלן פי״ד מ״ב), ומה שנאמר במשנתנו נוגע גם לעניין זה.
כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ.
כָּל הַנְּגָעִים אָדָם, שהוא כהן, רוֹאֶה, חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ, שאינו רשאי לטמא או לטהר את עצמו.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף לֹא נִגְעֵי קְרוֹבָיו.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף לֹא את נִגְעֵי קְרוֹבָיו, קרובי המשפחה שהוא פסול לדון אותם. ואין הלכה כמותו.
כָּל הַנְּדָרִים אָדָם מַתִּיר, חוּץ מִנִּדְרֵי עַצְמוֹ.
כָּל הַנְּדָרִים, אָדָם שהוא חכם ומוסמך להתיר נדרים מַתִּיר, חוּץ מִנִּדְרֵי עַצְמוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף לֹא נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף לֹא מתיר את נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים, כגון שאסרה על עצמה בנדר הנאה מנכסי אדם מסוים. ואולם נדרים שבינו לבינה – מודה רבי יהודה, שהבעל מפר לאשתו, ככתוב בתורה (במדבר ל,ט).
כָּל הַבְּכוֹרוֹת אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִבְּכוֹרוֹת עַצְמוֹ.
וכדומה, כָּל הַבְּכוֹרוֹת של הבהמה הטהורה אָדָם שמוסמך לכך רוֹאֶה ובודק, אם יש בהם מום קבוע, שאז אינם קרבים לקרבן במקדש, אלא נשחטים על ידי הכהן בכל מקום, חוּץ מִבְּכוֹרוֹת עַצְמוֹ, שאינו נאמן לראות בהם מום ולהתיר את שחיטתם.