עֲשָׂרָה בָּתִּים הֵן:

עֲשָׂרָה מצבי בָּתִּים הֵן, לאחר שהופיע הנגע בתחילה:

הַכֵּהֶה בָּרִאשׁוֹן, וְהַהוֹלֵךְ לוֹ – קוֹלְפוֹ וְהוּא טָהוֹר.

א) נגע הַכֵּהֶה, שנחלש בּשבוע הרִאשׁוֹן של ההסגר, ב) וְנגע הַהוֹלֵךְ, שנעלם לוֹ בשבוע הראשון – קוֹלְפוֹ, את מקום הנגע, וְהוּא, הבית, טָהוֹר.

הַכֵּהֶה בַּשֵּׁנִי, וְהַהוֹלֵךְ לוֹ – קוֹלְפוֹ וְהוּא טָעוּן צִפֳּרִים.

ג) והַנגע כֵּהֶה בַּשבוע השֵּׁנִי, לאחר שנשאר בשבוע הראשון כפי שהיה והוסגר שוב, ד) וְנגע הַהוֹלֵךְ לוֹ בשבוע השני – קוֹלְפוֹ, וְהוּא טָעוּן הבאת שתי צִפֳּרִים לטהר את הבית, כפי שיתבאר בהמשך המסכת.

הַפּוֹשֶׂה בָּרִאשׁוֹן – חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ; חָזַר – יִנָּתֵץ. לֹא חָזַר – טָעוּן צִפֳּרִים.

נגע הַפּוֹשֶׂה בּמשך השבוע הרִאשׁוֹן – חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ; ה) חָזַר הנגע לבית – יִנָּתֵץ. ו) לֹא חָזַר – טָעוּן הבאת שתי צִפֳּרִים, וייטהר בכך.

עָמַד בָּרִאשׁוֹן וּפָשָׂה בַּשֵּׁנִי – חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ; חָזַר – יִנָּתֵץ. לֹא חָזַר – טָעוּן צִפֳּרִים.

עָמַד כפי שהוא בָּרִאשׁוֹן וּפָשָׂה בַּשֵּׁנִי – חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ נוסף; ואף בזה ז) חָזַר – יִנָּתֵץ. ח) לֹא חָזַר – טָעוּן צִפֳּרִים.

עָמַד בָּזֶה וּבָזֶה – חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ; חָזַר – יִנָּתֵץ. לֹא חָזַר – טָעוּן צִפֳּרִים.

עָמַד בָּזֶה וּבָזֶה, בראשון ובשני – חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ שלישי; ט) חָזַר – יִנָּתֵץ. י) לא חָזַר – טָעוּן צִפֳּרִים.

אִם עַד שֶׁלֹּא טִהֲרוֹ בַּצִּפֳּרִים נִרְאָה בּוֹ נֶגַע – הֲרֵי זֶה יִנָּתֵץ. וְאִם מִשֶּׁטִּהֲרוֹ בַּצִּפֳּרִים נִרְאָה בּוֹ נֶגַע – יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה.

והבאת הציפורים היא שמסיימת את תהליך הטהרה של הבית. ולפיכך, אִם עַד שֶׁלֹּא טִהֲרוֹ בַּצִּפֳּרִים נִרְאָה בּוֹ שוב נֶגַע – הֲרֵי זֶה יִנָּתֵץ, שזה בכלל נגע החוזר. וְאִם מִשֶּׁטִּהֲרוֹ בַּצִּפֳּרִים נִרְאָה בּוֹ נֶגַע – יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה, שהוא כנגע חדש, שהרי הבית כבר נטהר.

הָאֶבֶן שֶׁבַּזָּוִית;

הָאֶבֶן שֶׁבַּזָּוִית, בפינת הבית, ומשמשת לבית המנוגע ולבית חברו הצמוד לו;

בִּזְמַן שֶׁהוּא חוֹלֵץ – חוֹלֵץ אֶת כּוּלּוֹ.

בִּזְמַן שֶׁהוּא חוֹלֵץ אותה, כאשר נשאר בה נגע לאחר הסגר – חוֹלֵץ אֶת כּוּלּוֹ, את כל האבן,

וּבִזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵץ – נוֹתֵץ אֶת שֶׁלּוֹ, וּמַנִּיחַ אֶת שֶׁל חֲבֵירוֹ.

ובִזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵץ את הבית, אם חזר הנגע – נוֹתֵץ אֶת חלק האבן שהיא שֶׁלּוֹ, וּמַנִּיחַ, משאיר, אֶת החלק שֶׁל חֲבֵירוֹ.

נִמְצָא חוֹמֶר בַּחֲלִיצָה מִבַּנְּתִיצָה.

נִמְצָא חוֹמֶר בַּחֲלִיצָה מִבַּנְּתִיצָה, שחליצה נעשית באבן כולה, אף אם היא משמשת בית נוסף, ונתיצה רק בשלו.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בַּיִת הַבָּנוּי רֹאשׁ וּפָתִין; נִרְאָה בָּרֹאשׁ – נוֹטֵל אֶת כּוּלּוֹ. נִרְאָה בַּפָּתִין – נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ וּמַנִּיחַ אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בַּיִת הַבָּנוּי בתבנית של 'רֹאשׁ' וּ'פָתִין׳, שכתליו בנויים לסירוגין, אבן רחבה התופסת את כל רוחב הכותל המשותף לביתו ולבית חברו (‘ראש׳), ושתי אבנים צרות, זו לצד ביתו וזו לצד בית חברו (ראו איורים); אם נִרְאָה הנגע בָּרֹאשׁ – נוֹטֵל אֶת כּוּלּוֹ. נִרְאָה בַּפָּתִין – נוֹטֵל אֶת האבן שֶׁלֹּוֹ וּמַנִּיחַ אֶת האבן שֶׁל חֲבֵרוֹ.

בַּיִת שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע,

בַּיִת שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע וחויב בנתיצה;

הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו – נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לָעֲלִיָּה.

הָיְתָה עֲלִיָּה, קומה שנייה, עַל גַּבָּיו – נוֹתֵן (משייך) אֶת הַקּוֹרוֹת שבתקרת הבית לָעֲלִיָּה ואינו נותץ אותן.

נִרְאָה בָּעֲלִיָּה – נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לַבַּיִת.

נִרְאָה הנגע בָּעֲלִיָּה – נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לַבַּיִת, שהן תקרתו.

לֹא הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו – אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ נִתָּצִין עִמּוֹ.

לֹא הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו – כל אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ נִתָּצִין עִמּוֹ.

וּמַצִּיל עַל הַמַּלְבְּנִים וְעַל שְׂרִיגֵי הַחַלּוֹנוֹת.

וּמַצִּיל עַל הַמַּלְבְּנִים (מסגרות החלונות) וְעַל שְׂרִיגֵי הַחַלּוֹנוֹת (רשתות, סורגים), שאלו אינם חלק מהמבנה היסודי של הבית.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַלְבֵּן הַבָּנוּי עַל גַּבָּיו, נִיתָּץ עִמּוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַלְבֵּן הַבָּנוּי עַל גַּבָּיו, מסגרת עץ המונחת על גבי הבית שעליה מונחות הקורות – נִיתָּץ עִמּוֹ. ואין הלכה כמותו.

אֲבָנָיו, וְעֵצָיו, וַעֲפָרוֹ – מְטַמְּאִין בְּכַזַּיִת,

אֲבָנָיו, וְעֵצָיו, וַעֲפָרוֹ – מְטַמְּאִין בְּגודל כַזַּיִת.

רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר: בְּמַה שֶּׁהֵן.

רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר: בְּמַה שֶּׁהֵן, ואפילו בפחות מכזית. ואין הלכה כמותו.

בַּיִת הַמּוּסְגָּר – מְטַמֵּא מִתּוֹכוֹ.

בַּיִת הַמּוּסְגָּר, שנראה בו נגע, והסגירו אותו לשבוע, ועדיין לא הוחלט לטומאה – מְטַמֵּא בנגיעה רק מִתּוֹכוֹ, ככתוב: "וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ יִטְמָא וגו'" (ויקרא יד,מו).

וְהַמּוּחְלָט – מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו.

וְהַמּוּחְלָט, שטעון נתיצה – מטמא מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו, שנאמר: "צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִיא בַּבַּיִת – טָמֵא הוּא" (שם פסוק מד). שהכתוב הוסיף טומאה על טומאתו, ולפיכך גם הנוגע בו מבחוץ – טמא.

זֶה וָזֶה מְטַמְּאִין בְּבִיאָה.

זֶה וָזֶה, המוסגר והמוחלט, מְטַמְּאִין בְּבִיאָה. שהנכנס לבית נטמא אף בלא מגע, ככתוב.

הַבּוֹנֶה מִן הַמּוּסְגָּר בְּטָהוֹר, וְחָזַר נֶגַע לַבַּיִת –

הַבּוֹנֶה אבנים שנלקחו מִן הבית הַמּוּסְגָּר בְּבית טָהוֹר, וְחָזַר נֶגַע לַבַּיִת המוסגר, והתחייב בנתיצה –

חוֹלֵץ אֶת הָאֲבָנִים.

חוֹלֵץ אֶת הָאֲבָנִים שבנה בבית הטהור, מפני שהן נגררות אחר מקורן וחייבות נתיצה.

חָזַר עַל הָאֲבָנִים –

חָזַר הנגע עַל הָאֲבָנִים שנבנו בבית הטהור –

הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן יִנָּתֵץ,

הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן, המוסגר, יִנָּתֵץ כדין בית שחזר אליו נגע.

וְהָאֲבָנִים יְשַׁמְּשׁוּ אֶת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי בְּסִימָנִין.

וְאותן הָאֲבָנִים לא יינתצו מיד, אלא יְשַׁמְּשׁוּ אֶת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי בְּסִימָנִין (לבדיקה), שמסגירים אותו ורואים אם הנגע כהה או עומד או פושה, כפי ששנינו בראש הפרק. ורק אחר כך יינתצו, אף אם יתברר שהבית טהור.

בַּיִת שֶׁהוּא מֵיסֵךְ עַל גַּבֵּי בַּיִת הַמְנוּגָּע,

בַּיִת שֶׁהוּא מֵיסֵךְ (מסוכֵך) עַל גַּבֵּי הבַּיִת הַמְנוּגָּע,

וְכֵן אִילָן שֶׁהוּא מֵיסֵךְ עַל גַּבֵּי בַּיִת הַמְנוּגָּע;

וְכֵן אִילָן שֶׁהוּא מֵיסֵךְ עַל גַּבֵּי הבַּיִת הַמְנוּגָּע;

הַנִּכְנָס לַחִיצוֹן – טָהוֹר, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.

הַנִּכְנָס לַחלל הבית או האילן החִיצוֹן – טָהוֹר, שהרי לא בא אל הבית המנוגע עצמו. אלו דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מָה אִם אֶבֶן אַחַת מִמֶּנּוּ מְטַמָּא בְּבִיאָה, הוּא עַצְמוֹ לֹא יְטַמֵּא בְּבִיאָה?

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בן שמוע: מָה אִם אֶבֶן אַחַת מִמֶּנּוּ, מהבית המנוגע, מְטַמָּא בְּבִיאָה, שהבא לתוך בית שהיא מונחת בו נטמא, כמפורש במשנה הבאה, הוּא (הבית) עַצְמוֹ לֹא יְטַמֵּא בְּבִיאָה? ולכן, הנכנס אל תחת הבית החיצון או העץ נטמא. וכן הלכה.

הַטָּמֵא עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן, וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר – טָמֵא.

הַטָּמֵא (המצורע) שהיה עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן, וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר שם – הטהור נעשה טָמֵא.

הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן, וְהַטָּמֵא עוֹבֵר – טָהוֹר.

אבל כאשר הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן, וְהַטָּמֵא עוֹבֵר – הריהו נותר טָהוֹר, שאין זה מקומו של הטמא.

אִם עָמַד – טָמֵא.

ואולם, אִם עָמַד המצורע תחת האילן, שעצר מהליכתו – הטהור העומד שם טָמֵא, מפני שעמידת המצורע קובעת את המקום למקום הנגע.

וְכֵן בְּאֶבֶן הַמְנוּגַּעַת – טָהוֹר. וְאִם הִנִּיחָהּ – הֲרֵי זֶה טָמֵא.

וְכֵן הדין בְּאֶבֶן הַמְנוּגַּעַת שעוברת תחת האילן – שהעומד שם טָהוֹר, וְאִם הִנִּיחָהּ הנושא אותה (או אם עמד במקומו) – הֲרֵי זֶה טָמֵא.

טָהוֹר שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לְבַיִת טָמֵא –

אדם טָהוֹר שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לְבַיִת טָמֵא (מנוגע) –

נִטְמָא.

נִטְמָא, ואף על פי שלא נכנס כולו.

וְטָמֵא שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לְבַיִת טָהוֹר –

וְכן טָמֵא (מצורע) שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לְבַיִת טָהוֹר –

טִמְּאָהוּ.

טִמְּאָהוּ, שנחשב שנכנס אל הבית.

טַלִּית טְהוֹרָה שֶׁהִכְנִיס מִמֶּנָּה שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ לְבַיִת טָמֵא –

טַלִּית טְהוֹרָה שֶׁהִכְנִיס מִמֶּנָּה חלק שגודלו שָׁלשׁ אצבעות עַל שָׁלשׁ אצבעות (כ-6 ס״מ), שהוא שיעור הבגד הקטן ביותר לקבלת טומאה, לְבַיִת טָמֵא –

נִטְמְאָה.

נִטְמְאָה, ואף על פי שרוב הטלית בחוץ, מפני שלצורך כך די בכניסת שיעור מינימלי של קבלת טומאה.

וּטְמֵאָה שֶׁהִכְנִיס מִמֶּנָּה אֲפִילּוּ כַּזַּיִת לְבַיִת טָהוֹר –

וטלית טְמֵאָה (מנוגעת) שֶׁהִכְנִיס מִמֶּנָּה אֲפִילּוּ כַּזַּיִת לְבַיִת טָהוֹר –

טִמְּאַתּוּ.

טִמְּאַתּוּ.

מִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת הַמְנוּגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵפוֹ, וְסַנְדָּלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו –

מִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת הַמְנוּגָּע, וְכֵלָיו (בגדיו) מוטלים עַל כְּתֵפוֹ, וְסַנְדָּלָיו וְטַבְּעוֹתָיו מוחזקים בְּיָדָיו –

הוּא וְהֵן טְמֵאִין מִיָּד.

הוּא וְהֵן, האדם והכלים שעל כתפו ואלו שהוא נושא בידיו, טְמֵאִין מִיָּד, שכשם שהוא בא אל הבית, כך גם הכלים שהוא נושא באו אליו.

הָיָה לָבוּשׁ בְּכֵלָיו, וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו –

אבל אם הָיָה לָבוּשׁ בְּכֵלָיו, וְסַנְדָּלָיו נעולות בְּרַגְלָיו, וְטַבְּעוֹתָיו ענודות בְּיָדָיו (באצבעותיו) –

הוּא טָמֵא מִיָּד, וְהֵן טְהוֹרִין עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס;

הוּא טָמֵא מִיָּד, וְהֵן טְהוֹרִין עַד שֶׁיִּשְׁהֶה בבית כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס (חצי כיכר), שהוא השיעור של אכילה רגילה.

פַּת חִטִּין וְלֹא פַּת שְׂעוֹרִים, מֵיסֵב וְאוֹכְלָן בְּלִפְתָּן.

ושיעור זה נמדד בחצי כיכר של פַּת חִטִּין, וְלֹא פַּת שְׂעוֹרִים, שהיא מובחרת פחות ונאכלת לאט יותר, וכן כשהוא מֵיסֵב, יושב כשהוא נשען על כרית וכדומה, כדרך הסועדים, וְאוֹכְלָן בְּלִפְתָּן, עם אוכל שרגילים לאכול עם פת, שכך נאכלת מהר יותר.

הָיָה עוֹמֵד בִּפְנִים וּפָשַׁט יָדוֹ לַחוּץ וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו;

הָיָה האדם עוֹמֵד בִּפְנִים, בתוך הבית המנוגע, וּפָשַׁט יָדוֹ לַחוּץ, וְטַבְּעוֹתָיו ענודות בְּיָדָיו;

אִם שָׁהָה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס – טְמֵאוֹת.

אִם שָׁהָה במצב זה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס – טְמֵאוֹת, אף על פי שהן בחוץ, מפני שהן טפלות לגופו של האדם העונד אותן, והוא עומד בפנים.

הָיָה עוֹמֵד בַּחוּץ וּפָשַׁט יָדוֹ לִפְנִים וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו –

ובמקרה הפוך, שהָיָה עוֹמֵד בַּחוּץ, וּפָשַׁט יָדוֹ לִפְנִים, וְטַבְּעוֹתָיו ענודות בְּיָדָיו –

רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא מִיָּד.

רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא מִיָּד, כדין כלים שהוכנסו בפני עצמם לבית המנוגע.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אינם נטמאים עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כך כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס, כדין אדם שבא אל הבית, וטבעותיו באצבעותיו.

אָמְרוּ לְרַבִּי יְהוּדָה: מָה אִם בִּזְמַן שֶׁכָּל גּוּפוֹ טָמֵא, לֹא טִימֵּא אֶת מַה שֶּׁעָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס;

אָמְרוּ לוֹ חכמים לְרַבִּי יְהוּדָה: מָה אִם בִּזְמַן שֶׁכָּל גּוּפוֹ טָמֵא, כשהוא עצמו נכנס לבית, לֹא טִימֵּא אֶת מַה שֶּׁעָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס;

בִּזְמַן שֶׁאֵין כָּל גּוּפוֹ טָמֵא – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אֶת מַה שֶּׁעָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס?

בִּזְמַן שֶׁאֵין כָּל גּוּפוֹ טָמֵא, כשהוא בחוץ, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אֶת מַה שֶּׁעָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס? והלכה כחכמים.

מְצוֹרָע שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת – כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם טְמֵאִין, אֲפִילּוּ עַד הַקּוֹרוֹת.

מְצוֹרָע שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת, כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, בבית – טְמֵאִין, אֲפִילּוּ הם בגובה עַד הַקּוֹרוֹת של התקרה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד אַרְבַּע אַמּוֹת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: רק עַד אַרְבַּע אַמּוֹת, שהוא שיעור קומת אדם ברווח. ומעל גובה זה נחשבים כאילו הם ברשות אחרת מהמצורע. ואין הלכה כרבי שמעון.

כֵּלִים, מִיָּד טְמֵאִין.

הכֵּלִים המצויים בבית – מִיָּד בכניסת המצורע לבית טְמֵאִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם שָׁהָה כְּדֵי הַדְלָקַת הַנֵּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רק אִם שָׁהָה המצורע בבית כְּדֵי הַדְלָקַת הַנֵּר. אבל אם נכנס ויצא מיד – לא נטמאו. ואין הלכה כמותו.

נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת – עוֹשִׂים לוֹ מְחִיצָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים עַל רוֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת.

כשנִכְנַס המצורע לְבֵית הַכְּנֶסֶת – עוֹשִׂים לוֹ מְחִיצָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים עַל רוֹחַב שטח של אַרְבַּע אַמּוֹת על ארבע אמות. וכך מקום המצורע מוגדר לעצמו, ולא ייטמאו ממנו שאר באי הבית.

נִכְנָס רִאשׁוֹן, וְיֹצֵא אַחֲרוֹן.

המצורע נִכְנָס לבית הכנסת רִאשׁוֹן, וְיֹצֵא אַחֲרוֹן, כדי שלא ייטמאו האנשים שבבית בזמן שהוא עובר בין הפתח למחיצה שהותקנה עבורו.

כָּל הַמַּצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת – מַצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּבַיִת הַמְנוּגָּע.

כָּל כלי הַמַּצִּיל על מה שבתוכו מפני הטומאה בצָמִיד פָּתִיל, מכסה מהודק, בְּאֹהֶל הַמֵּת, כגון כלי חרס ואבן – מַצִּיל בצָמִיד פָּתִיל גם בְּבַיִת הַמְנוּגָּע.

וְכָל הַמַּצִּיל מְכוּסֶּה בְּאֹהֶל הַמֵּת – מַצִּיל מְכוּסֶּה בְּבַיִת הַמְנוּגָּע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וְכָל הַמַּצִּיל על מה שבתוכו כשהוא מְכוּסֶּה בלבד בְּאֹהֶל הַמֵּת, כגון בור שבקרקע – מַצִּיל כשהוא מְכוּסֶּה גם בְּבַיִת הַמְנוּגָּע. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, הסבור, שדיני ההצלה מטומאת אוהל המת ומטומאת בית המנוגע שווים.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַמַּצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת – מַצִּיל מְכוּסֶּה בְּבַיִת הַמְנוּגָּע.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַמַּצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת – מַצִּיל מְכוּסֶּה בְּבַיִת הַמְנוּגָּע.

כָּל הַמַּצִּיל מְכוּסֶּה בְּאֹהֶל הַמֵּת, אֲפִילּוּ מְגוּלֶּה בְּבַיִת הַמְנוּגָּע – טָהוֹר.

וכָל הַמַּצִּיל מְכוּסֶּה בְּאֹהֶל הַמֵּת, אֲפִילּוּ הוא מְגוּלֶּה בְּבַיִת הַמְנוּגָּע – מה שבתוכו טָהוֹר. שלדעתו, הצלה מטומאת המצורע קלה בדרגה אחת מהצלה מטומאת המת. וכן הלכה.