חזור
נגעים
פרק יאכָּל הַבְּגָדִים מִיטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִשֶּׁל גּוֹיִם.
כָּל הַבְּגָדִים, מצמר, מפשתן ומעורות, מִיטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִבגדים שֶׁל גּוֹיִם.
הַלּוֹקֵחַ בְּגָדִים מִן הַגּוֹיִם – יֵרָאוּ בַּתְּחִלָּה.
ישראל הַלּוֹקֵחַ (הקונה) בְּגָדִים מִן הַגּוֹיִם, ונמצא בהם נגע – יֵרָאוּ בַּתְּחִלָּה לכהן, כלומר יובאו לפני הכהן ככל נגע שנוצר בבגד של ישראל.
וְעוֹרוֹת הַיָּם אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים.
וְעוֹרוֹת יצורי הַיָּם אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים.
חִיבֵּר לָהֶם מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ, אֲפִילּוּ חוּט, אֲפִילּוּ מְשִׁיחָה, דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טוּמְאָה – טָמֵא.
חִבֵּר לָהֶם, לעורות הים מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ (ביבשה), אֲפִילּוּ רק חוּט אחד, אֲפִלּוּ מְשִׁיחָה (חבל דק, פתיל), מדָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טוּמְאָה – טָמֵא.
צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר רְחֵלִים שֶׁטְּרָפָן זֶה בָּזֶה;
צֶמֶר גְּמַלִּים, שאינו מיטמא בנגעים, וְצֶמֶר רְחֵלִים (כבשים) שצמרן מיטמא, שֶׁטְּרָפָן (ערבבם) זֶה בָּזֶה;
אִם רוֹב מִן הַגְּמַלִּים – אֵינָם מִיטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים.
אִם הרוֹב מִן הַגְּמַלִּים – אֵינָם מִיטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים.
אִם רוֹב מִן הָרְחֵלִים – מִיטַּמְּאִים בַּנְּגָעִים.
אִם הרוֹב מִן הָרְחֵלִים – מִיטַּמְּאִים בַּנְּגָעִים.
מֶחֱצֶה לְמֶחֱצָה – מִיטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים.
מֶחֱצֶה לְמֶחֱצָה – מִיטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים.
וְכֵן הַפִּשְׁתָּן וְהַקַּנְבּוֹס שֶׁטְּרָפָן זֶה בָּזֶה.
וְכֵן הַפִּשְׁתָּן, שהוא מיטמא, וְהַקַּנְבּוֹס, שאינו מיטמא, שֶׁטְּרָפָן זֶה בָּזֶה. שאם מחצה או יותר מן הפשתן – מיטמא.
הָעוֹרוֹת וְהַבְּגָדִים הַצְּבוּעִים – אֵין מִיטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים.
הָעוֹרוֹת וְהַבְּגָדִים הַצְּבוּעִים – אֵין מִיטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. שאין מיטמאים אלא בגדים ועורות לבנים (בהירים), בדומה לסתם "בֶּגֶד פִּשְׁתִּים" שהוא לבן.
הַבָּתִּים, בֵּין צְבוּעִים בֵּין שֶׁאֵינָן צְבוּעִים – מִיטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
ואולם הַבָּתִּים, בֵּין צְבוּעִים בֵּין שֶׁאֵינָן צְבוּעִים – מִיטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, בנגעי הבתים, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָעוֹרוֹת כַּבָּתִּים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גם הָעוֹרוֹת כַּבָּתִּים, ומיטמאים גם כשהם צבועים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַצְּבוּעִים בִּידֵי שָׁמַיִם – מִיטַּמְּאִין. וּבִידֵי אָדָם – אֵינָן מִיטַּמְּאִין.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: העורות הַצְּבוּעִים בִּידֵי שָׁמַיִם, כגון עור שמראהו הטבעי שחור או צבעוני – מִיטַּמְּאִין. והצבועים בִידֵי אָדָם – אֵינָן מִיטַּמְּאִין. וכן הלכה.
בֶּגֶד שֶׁשִּׁתְיוֹ צָבוּעַ וְעֶרְבּוֹ לָבָן, עֶרְבּוֹ צָבוּעַ וְשִׁתְיוֹ לָבָן – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה.
בֶּגֶד שֶׁשִּׁתְיוֹ, מערכת חוטי השתי שלו, צָבוּעַ וְעֶרְבּוֹ, חוט הערב, לָבָן; או להפך, שעֶרְבּוֹ צָבוּעַ וְשִׁתְיוֹ לָבָן – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר החלק הַנִּרְאֶה, שיש אריגים שבהם הערב נראה ובולט לעין, והשתי נסתר, ויש אריגים שבהם השתי נראה, והערב נסתר.
הַבְּגָדִים מִיטַּמְּאִין בִּירַקְרַק שֶׁבַּיְּרוּקִּים, וּבַאֲדַמְדַּם שֶׁבָּאֲדוּמִּים.
הַבְּגָדִים מִיטַּמְּאִין בּנגע ירַקְרַק שֶׁבַּיְּרוּקִּים, ירוק חזק ביותר, וּבַאֲדַמְדַּם שֶׁבָּאֲדוּמִּים, אדום חזק ביותר.
הָיָה יְרַקְרַק וּפָשָׂה אֲדַמְדַּם, אֲדַמְדַּם וּפָשָׂה יְרַקְרַק – טָמֵא.
הָיָה הנגע יְרַקְרַק וּפָשָׂה בגוון אֲדַמְדַּם, או אֲדַמְדַּם וּפָשָׂה יְרַקְרַק – טָמֵא. אף על פי שעיקר הנגע ופשיונו הם בגוונים שונים.
נִשְׁתַּנָּה וּפָשָׂה, נִשְׁתַּנָּה וְלֹא פָּשָׂה – כְּאִילּוּ לֹא נִשְׁתַּנָּה.
נִשְׁתַּנָּה גוון הנגע מירקרק לאדמדם או להפך וגם פָשָׂה, או נִשְׁתַּנָּה וְלֹא פָּשָׂה – כְּאִלּוּ לֹא נִשְׁתַּנָּה. אלא אם פשה – יישרף הבגד, ואם לאו – יכובס ויוסגר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מכיוון שנשתנה לגוון אחר יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה, כאילו הוא נגע חדש. ואין הלכה כמותו.
הָעוֹמֵד בָּרִאשׁוֹן – יְכַבֵּס וְיַסְגִּיר.
נגע הָעוֹמֵד בגודלו ובצבעו בּשבוע הרִאשׁוֹן, לאחר שהכהן הסגירו – יְכַבֵּס את מקום הנגע וְיַסְגִּיר לשבוע נוסף (שם פסוק נד).
הָעוֹמֵד בַּשֵּׁנִי – יִשָּׂרֵף.
הָעוֹמֵד בַּשבוע השֵּׁנִי – יִשָּׂרֵף (פסוק נה).
הַפּוֹשֶׂה בָּזֶה וּבָזֶה – יִשָּׂרֵף.
נגע הַפּוֹשֶׂה, שהתפשט בבגד, בָּזֶה וּבָזֶה, בין בסוף השבוע הראשון ובין בסוף השני – יִשָּׂרֵף הבגד (פסוקים נא–נב).
הִכְהָה בַּתְּחִלָּה –
נגע שהִכְהָה, נחלש ודהה צבעו, בַּתְּחִלָּה, לפני שהכהן הסגירו, וכבר אינו ‘ירוק שבירוקים׳ או ‘אדום שבאדומים׳ – נחלקו בדינו,
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יְכַבֵּס וְיַסְגִּיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ זָקוּק לוֹ.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יְכַבֵּס את הבגד וְיַסְגִּיר, כדין נגע שכהה בסוף שבוע ראשון, כמבואר להלן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ זָקוּק לוֹ, אינו עושה עמו דבר. שלפני שהכהן הסגירו אינו מוגדר כנגע, והרי אין בו מראה נגע. והלכה כחכמים.
הִכְהָה בָּרִאשׁוֹן – יְכַבֵּס וְיַסְגִּיר.
הִכְהָה בּסוף השבוע הרִאשׁוֹן – יְכַבֵּס וְיַסְגִּיר, כדין נגע שהוסגר ועמד בעיניו (פסוק נד).
הִכְהָה בַּשֵּׁנִי – קוֹרְעוֹ, וְשׂוֹרֵף מַה שֶּׁקָּרַע,
הִכְהָה בּסוף השבוע השֵּׁנִי – קוֹרְעוֹ, את החלק המנוגע (פסוק נו), וְשׂוֹרֵף מַה שֶּׁקָּרַע.
וְצָרִיךְ מַטְלִית.
וְצָרִיךְ לתפור מַטְלִית (טלאי) תחת החתיכה הקרועה, כדי שתהיה אפשרות לראות האם הנגע חוזר לאותו המקום שהיה בו.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ מַטְלִית.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ מַטְלִית. ואין הלכה כמותו.
חָזַר נֶגַע לַבֶּגֶד – מַצִּיל אֶת הַמַּטְלִית.
אם חָזַר נֶגַע לַבֶּגֶד שלא במקום המטלית, ויש לשרפו, כדין הכתוב – מַצִּיל הכהן אֶת הַמַּטְלִית, כלומר אינו שורף אותה.
חָזַר לַמַּטְלִית – שׂוֹרֵף אֶת הַבֶּגֶד.
ואם חָזַר הנגע לַמַּטְלִית – שׂוֹרֵף אֶת הַבֶּגֶד כולו, שהרי חזר הנגע למקום הראשון.
הַטּוֹלֶה מִן הַמּוּסְגָּר בַּטָּהוֹר,
הַטּוֹלֶה, תופר מטלית, מִן הבגד הַמּוּסְגָּר בּבגד טָהוֹר, שתיקן בגד טהור באמצעות חתיכה שקרע מבגד מוסגר;
חָזַר נֶגַע לַבֶּגֶד – שׂוֹרֵף אֶת הַמַּטְלִית.
אם חָזַר נֶגַע לַבֶּגֶד המוסגר שממנו ניטלה המטלית, והרי הבגד המוסגר טעון עתה שרפה – שׂוֹרֵף גם אֶת הַמַּטְלִית שנלקחה מהבגד המוסגר, שהיא נגררת אחרי הבגד שממנו נלקחה, וטעונה שרפה כמוהו.
חָזַר לַמַּטְלִית – הַבֶּגֶד הָרִאשׁוֹן יִשָּׂרֵף,
וכן, אם חָזַר הנגע לַמַּטְלִית – הַבֶּגֶד הָרִאשׁוֹן, המוסגר, יִשָּׂרֵף, שהרי חזר הנגע למטלית, שעדיין נחשבת חלק ממנו.
וְהַמַּטְלִית תְּשַׁמֵּשׁ אֶת הַבֶּגֶד הַשֵּׁנִי בְּסִימָנִין.
וְהַמַּטְלִית, לא תישרף מיד, אלא ישאירו אותה באופן זמני במקומה, כדי שתְּשַׁמֵּשׁ אֶת הַבֶּגֶד הַשֵּׁנִי בְּסִימָנִין. שאם יפשה בה הנגע או יעמוד שבועיים כפי שהוא – יישרף גם הבגד השני שהמטלית מחוברת בו.
קַיְיטָא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פִּסְפָּסִים צְבוּעִים וּלְבָנִים – פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה.
קַיְטָא, מין בגד, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פִּסְפָּסִים, משבצות או פסים, צְבוּעִים וּלְבָנִים – פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה, מן הלבן לצבוע, שאם יש נגע בפס לבן, צריך להסגיר אותו, כדי לראות אם יתפשט לפספס לבן אחר דרך פספס צבוע, ואז הוא נחשב סימן טומאה.
שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲרֵי הוּא פִּסְפָּס יָחִיד?
שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲרֵי אם הוּא פִּסְפָּס לבן יָחִיד בבגד שכולו צבוע, שאין פס לבן אחר לפשות עד אליו, האם יש להסגיר אותו?
אָמַר לָהֶן: לֹא שָׁמַעְתִּי.
אָמַר לָהֶן: לֹא שָׁמַעְתִּי טעם בדבר, אף שכך ההלכה.
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: אֲלַמֵּד בּוֹ?
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: אֲלַמֵּד בּוֹ טעם, ברשותך?
אָמַר לוֹ: אִם לְקַיֵּים דִּבְרֵי חֲכָמִים, הֵן.
אָמַר לוֹ: אִם לימודך בא לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים, שלעולם הבגד יוסגר – הֵן (כן).
אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא יַעֲמוֹד בּוֹ שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, וְהָעוֹמֵד בַּבְּגָדִים שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת טָמֵא.
אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא יַעֲמוֹד בּוֹ הנגע שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, שהרי הנגע הָעוֹמֵד בַּבְּגָדִים שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת – טָמֵא.
אָמַר לוֹ: חָכָם גָּדוֹל אַתָּה, שֶׁקִּיַּימְתָּ דִּבְרֵי חֲכָמִים.
אָמַר לוֹ: חָכָם גָּדוֹל אַתָּה, שֶׁקִּיַּימְתָּ דִּבְרֵי חֲכָמִים.
הַפִּשְׂיוֹן הַסָּמוּךְ, כָּל שֶׁהוּא.
הַפִּשְׂיוֹן הַסָּמוּךְ לנגע – מחליטו לטומאה בכָל שֶׁהוּא, כדין פשיון בנגעי הגוף.
הָרָחוֹק – כַּגְּרִיס. וְהַחוֹזֵר – כַּגְּרִיס.
ואולם הפשיון הָרָחוֹק בבגד, שאיננו צמוד לעיקר הנגע – צריך שיהיה בגודלו לפחות כַּגְּרִיס, כדי שיחשב לפשיון המטמא את הבגד. וְכן הנגע הַחוֹזֵר אל הבגד לאחר שנקרע ממנו הנגע הקודם – שיעורו כַּגְּרִיס.
הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב מִיטַּמְּאִים בַּנְּגָעִים מִיָּד.
הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב מִיטַּמְּאִים בַּנְּגָעִים, מִיָּד כשנטוו לחוט.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַשְּׁתִי – מִשֶּׁיִּשָּׁלֵק. וְהָעֵרֶב – מִיָּד.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חוט הַשְּׁתִי של הצמר – מִשֶּׁיִּשָּׁלֵק, שישרו אותו במים חמים, שאז נגמרת עשייתו. וְהָעֵרֶב של הצמר – מִיָּד.
וְהָאוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן – מִשֶּׁיִּתְלַבְּנוּ.
וְהָאוּנִין, חבילות חוטים טוויים, שֶׁל פִּשְׁתָּן – מִשֶּׁיִּתְלַבְּנוּ בחום התנור. ואין הלכה כמותו.
כַּמָּה יְהֵא בַּפְּקַעַת וּתְהֵא מִטַּמָּא בַּנְּגָעִים?
כַּמָּה יְהֵא בַּפְּקַעַת של חוטי הצמר, וּתְהֵא מִטַּמָּא בַּנְּגָעִים?
כְּדֵי לֶאֱרוֹג מִמֶּנָּה שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ שְׁתִי וָעֵרֶב, אֲפִילּוּ כּוּלָּהּ שְׁתִי, אֲפִילּוּ כּוּלָּהּ עֵרֶב.
כְּדֵי לֶאֱרוֹג מִמֶּנָּה בד שגודלו שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ אצבעות, שְׁתִי וָעֵרֶב. אֲפִילּוּ הייתה הפקעת כּוּלָּהּ חוט שְׁתִי, או אֲפִילּוּ כּוּלָּהּ חוט עֵרֶב.
הָיְתָה פְּסִיקוֹת, אֵינָהּ מִיטַּמְּאָה בַּנְּגָעִים.
הָיְתָה הפקעת עשויה פְּסִיקוֹת, חוטים קצרים מלופפים יחד – אֵינָהּ מִיטַּמְּאָה בַּנְּגָעִים, מפני שאין בכל חוט שיעור שלם. אבל אם היו ה'פסיקות' קשורות זה לזה – מיטמאות כאילו הן חוט אחד.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ פְּסִיקָה אַחַת וּקְשָׁרָהּ – אֵינָהּ מִיטַּמְּאָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ הייתה פְּסִיקָה אַחַת, וּקְשָׁרָהּ עם חוט ארוך שבפקעת, שיש בו כשיעור – אֵינָהּ מִיטַּמְּאָה, מפני שאין החיבור על ידי קשר נחשב לעניין זה. ואין הלכה כמותו.
הַמַּעֲלֶה מִן הַפְּקַעַת לַחֲבֶרְתָּהּ,
הַמַּעֲלֶה, מעביר חוט, מִן הַפְּקַעַת לַחֲבֶרְתָּהּ, לפקעת אחרת,
מִן הַסְּלִיל לַחֲבֵרוֹ,
או מִן הַסְּלִיל, גליל שהחוטים כרוכים עליו, לַחֲבֵרוֹ,
מִן הַכּוֹבֶד עֶלְיוֹנָה לַכּוֹבֶד הַתַּחְתּוֹנָה,
או המותח חוטים מִן הַכּוֹבֶד (הקורה) העֶלְיוֹנָה לַכּוֹבֶד הַתַּחְתּוֹנָה של נול האריגה,
וְכֵן שְׁנֵי דַפֵּי חָלוּק,
וְכֵן שְׁנֵי דַפֵּי (יריעות הבד) של חָלוּק, שהיה עשוי מחלק קדמי וחלק אחורי שהיו מחברים אותם בחוט מעל הכתפיים,
שֶׁנִּרְאָה נֶגַע בְּאֶחָד מֵהֶן –
כל אחד מאלה שֶׁנִּרְאָה נֶגַע בְּאֶחָד מֵהֶן, בפקעת, בסליל, בכובד ובדף האחד –
הֲרֵי הַשֵּׁנִי טָהוֹר.
הֲרֵי הַשֵּׁנִי טָהוֹר, שכל אחד מהם הוא כיחידה לעצמו, והחוט אינו מחברם.
בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת, וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד – הֲרֵי אֵלּוּ מִיטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים מִיָּד.
נגע שנראה בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת, בחוט הערב שכבר התחיל להשחיל אותו בין חוטי השתי, אך עדיין לא הודק לאריג הקיים כבר; או שנראה בַשְּׁתִי הָעוֹמֵד, בחוטי השתי המתוחים בין הכובד העליונה לכובד התחתונה, שמשחילים אותו ביניהן – הֲרֵי אֵלּוּ, חוטי השתי וחוט הערב, מִיטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים מִיָּד, עוד לפני סיום האריגה, שהם נחשבים יחידה אחת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַשְּׁתִי אִם הָיָה רָצוּף – מִיטַּמֵּא.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַשְּׁתִי, רק אִם הָיָה רָצוּף (מסודר) ומתוקן לאריגה – מִיטַּמֵּא כאחד לפני שהחלה האריגה. אבל אם לא היו חוטי השתי מיושרים זה בצד זה – כל אחד ואחד עומד בפני עצמו. ואין הלכה כמותו.
נִרְאָה בַּשְּׁתִי הָעוֹמֵד – הָאָרִיג טָהוֹר.
אם נגע נִרְאָה בַּשְּׁתִי הָעוֹמֵד בנול האריגה, בחלק שלא נארג באמצעות חוטי הערב, והוא עומד לחתוך את חוטי השתי מן האריג – הָאָרִיג טָהוֹר, אף על פי שהשתי מחובר לו, מפני שהוא עומד להיקצץ.
נִרְאָה בָּאָרִיג – הַשְּׁתִי הָעוֹמֵד טָהוֹר.
וכן להפך, אם נִרְאָה בָּאָרִיג – הַשְּׁתִי הָעוֹמֵד טָהוֹר.
נִרְאָה בַּסָּדִין – שׂוֹרֵף אֶת הַנִּימִין.
נִרְאָה הנגע בַּסָּדִין, וטמא הכהן – שׂוֹרֵף עם הסדין אֶת הַנִּימִין, החוטים שבשולי הסדין, שהם חלק מן הסדין ונידונים כמותו.
נִרְאָה בַּנִּימִין – הַסָּדִין טָהוֹר.
ואולם, אם נִרְאָה בַּנִּימִין – הַסָּדִין טָהוֹר ולא נגרר אחר הנימים, אלא הם נידונים בפני עצמם כחוטים מנוגעים שיש בהם נגע.
חָלוּק שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע – מַצִּיל אֶת הָאוּמְרִיּוֹת שֶׁבּוֹ, אֲפִילּוּ הֵן אַרְגָּמָן.
חָלוּק שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע – אף על פי ששורף את החלוק מַצִּיל מן השרפה אֶת הָאוּמְרִיּוֹת שֶׁבּוֹ, הפסים המחוברים בשפת הבגד לנוי, שאין שורפים אותם עם הבגד, ואֲפִילּוּ הֵן אַרְגָּמָן, צמר צבוע אדום כהה, שהוא מין המקבל טומאה.
כָּל הָרָאוּי לִיטַּמֵּא טְמֵא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִיטַּמֵּא מִדְרָס – מִיטַּמֵּא בַּנְּגָעִים.
כָּל בגד צמר או פשתים או כלי עור הָרָאוּי לִיטַּמֵּא טְמֵא מֵת, כלומר שהוא ‘כלי׳, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִיטַּמֵּא טומאת מִדְרָס, כלומר שאינו כלי הראוי לשכיבה או לישיבה וכדומה – מִיטַּמֵּא בַּנְּגָעִים.
כְּגוֹן קֶלַע שֶׁל סְפִינָה, וּוִילוֹן, וְשָׁבִיס שֶׁל סְבָכָה, וּמִטְפָּחוֹת שֶׁל סְפָרִים, וְגַלְגִּלּוֹן, וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוֹחַב כַּגְּרִיס – הֲרֵי אֵלּוּ מִיטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים.
כְּגוֹן קֶלַע (מפרש) שֶׁל סְפִינָה, וּוִילוֹן, וְשָׁבִיס שֶׁל סְבָכָה, רצועת בד מקושטת התפורה על פי הסבכה (מטפחת רשת), וּמִטְפָּחוֹת שֶׁל סְפָרִים, שעוטפים בהם ספרים, וְגַלְגִּלּוֹן (חגורה), וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוֹחַב כַּגְּרִיס – הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים.
סָגוֹס שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: עַד שֶׁיֵּרָאֶה בָּאָרִיג וּבַמּוֹכִין.
סָגוֹס, מעיל צמר שעיר, שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אינו מיטמא עַד שֶׁיֵּרָאֶה הנגע גם בָּאָרִיג, בחלק הארוג, וגם בַמּוֹכִין, שערות הצמר היוצאות ממנו.
הֵחֵמֶת וְהַתּוּרְמָל נִרְאִין כְּדַרְכָּן.
הֵחֵמֶת, שק עור לנוזלים, וְהַתּוּרְמָל, תרמיל עור, נִרְאִין לכהן כשהם קשורים וצרורים כְּדַרְכָּן, ואין פושטים ומתירים את קפליהם וקשריהם כדי לראות את הנגע,
וּפוֹשֶׂה מִתּוֹכוֹ לַאֲחוֹרָיו, וּמֵאֲחוֹרָיו לְתוֹכוֹ.
והנגע פוֹשֶׂה מִתּוֹכוֹ לַאֲחוֹרָיו, וּמֵאֲחוֹרָיו לְתוֹכוֹ, שגם אופן זה הוא בכלל 'פשיון'.
בֶּגֶד הַמּוּסְגָּר שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים – כּוּלָּן טְהוֹרִים.
בֶּגֶד מנוגע הַמּוּסְגָּר, שהסגירו אותו, ועדיין לא נטמא לחלוטין, שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים, ולא ניתן לזהות אותו, כגון שנתערב בבגדים מוכתמים או צבועים – כּוּלָּן טְהוֹרִים מספק.
קְצָצוֹ וַעֲשָׂאוֹ מוֹכִין – טָהוֹר, וּמוּתָּר בַּהֲנָיָיתוֹ.
וכן בגד מוסגר שקְצָצוֹ וַעֲשָׂאוֹ מוֹכִין, חתיכות קטנות – טָהוֹר, שהרי אינו ראוי עוד לקבל טומאה כבגד, וּמוּתָּר בַּהֲנָיָיתוֹ, ליהנות ממנו.
וְהַמּוּחְלָט שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים – כּוּלָּם טְמֵאִין.
וְאילו הבגד הַמּוּחְלָט, שדינו בשרפה, שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים – כּוּלָּם טְמֵאִין, שמשנקבע הנגע לטומאה, אין יוצא מידי טומאתו בספק, כאמור לעיל (פ"ה מ"ד).
קְצָצוֹ וַעֲשָׂאוֹ מוֹכִין – טָמֵא, וְאָסוּר בַּהֲנָיָיתוֹ.
וכן אם קְצָצוֹ וַעֲשָׂאוֹ מוֹכִין – טָמֵא, שלא פקעה טומאתו הקודמת, וְאָסוּר בַּהֲנָיָיתוֹ,