הַנְּתָקִים מִיטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת,

הַנְּתָקִים מִיטַּמְּאִין בּהסגר שיכול להימשך עד שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת,

וּבִשְׁנֵי סִימָנִים: בְּשֵׂעָר צָהוֹב דַּק, וּבְפִשְׂיוֹן.

וּבאחד משְׁנֵי סִימָנִים להחלט: בְּ"שֵׂעָר צָהוֹב (זהוב) דַּק" (ויקרא יג,ל) וּבְפִשְׂיוֹן, אם הנגע פשה, התפשט (שם פסוק לו).

בְּשֵׂעָר צָהוֹב דַּק –

ומה ששנינו בְּשֵׂעָר צָהוֹב דַּק –

לָקוּי קָצָר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

“דק״ כוונתו לָקוּי (פגום), שהשיער דק מכרגיל, וגם קָצָר, אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אָרוֹךְ.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אָרוֹךְ.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: מַה הַלָּשׁוֹן אוֹמְרִים, “דַּק מַקֵּל זֶה״, “דַּק קָנֶה זֶה״? דַּק לָקוּי קָצָר, אוֹ דַּק לָקוּי אָרוֹךְ.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי ראיה לדבריו: והרי מַה משמעות הַלָּשׁוֹן שאנשים אוֹמְרִים: "דַּק מַקֵּל זֶה", "דַּק קָנֶה זֶה" – דַּק לָקוּי קָצָר, אוֹ דַּק לָקוּי אָרוֹךְ, כלומר או כך או כך.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: עַד שֶׁאָנוּ לְמֵדִים מִן הַקָּנֶה, נִלְמַד מִן הַשֵּׂעָר; “דַּק שְׂעָרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״ – דַּק לָקוּי קָצָר, לֹא דַּק לָקוּי אָרוֹךְ.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: עַד שֶׁאָנוּ לְמֵדִים מִן הלשון המדוברת בעניין הַקָּנֶה, נִלְמַד מִן הַשֵּׂעָר עצמו; כשאומרים: "דַּק שְׂעָרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי" מתכוונים: דַּק לָקוּי קָצָר, ולֹא דַּק לָקוּי אָרוֹךְ. והלכה כרבי עקיבא.

שֵׂעָר צָהוֹב דַּק מְטַמֵּא

שֵׂעָר צָהוֹב דַּק, שתי שערות לפחות של שיער צהוב בנתק, מְטַמֵּא, עושה אותו מצורע 'מוחלט',

מְכוּנָּס וּמְפוּזָּר,

בין שהוא מְכוּנָּס שהשערות מקובצות יחד, ובין שהוא מְפוּזָּר, בנתק,

וּמְבוּצָּר וְשֶׁלֹּא מְבוּצָּר,

בין כשהוא מְבוּצָּר, מוקף, באמצע הנתק וְשֶׁלֹּא במְבוּצָּר, בקצה הנתק.

הָפוּךְ וְשֶׁלֹּא הָפוּךְ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

ומטמא בין הָפוּךְ, שהפך לצהוב (או שצמח) לאחר שהנתק הופיע שם, ובין שֶׁלֹּא הָפוּךְ, שהיה שם שיער צהוב דק לפני שהופיע הנתק, אלו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: השיער אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ, שהשיער הפך צהוב או צמח בעקבות הנתק.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְדִין הוּא! מָה אִם שֵׂעָר לָבָן, שֶׁאֵין שֵׂעָר אַחֵר מַצִּיל מִיָּדוֹ – אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ, שֵׂעָר צָהוֹב דַּק שֶׁשֵּׂעָר אַחֵר מַצִּיל מִיָּדוֹ – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ?

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, והרי דִין (קל וחומר) הוּא: מָה אִם שֵׂעָר לָבָן, שהוא סימן טומאה בנגעי העור, שֶׁאֵין שֵׂעָר אַחֵר מַצִּיל מִיָּדוֹ, שאם יש עמו בנגע שיער נוסף שאינו לבן, עדיין הוא מטמא – אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ, רק אם השיער הלבן הופיע בעקבות הנגע; שֵׂעָר צָהוֹב דַּק שמטמא בנתקים, שדינו קל יותר, שֶׁשֵֹּׂעָר אַחֵר מַצִּיל מִיָּדוֹ, שאם יש שיער שחור בנתק, הריהו טהור (ויקרא יג,לא) – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ?

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הָפוּךְ – אָמַר הָפוּךְ. אֲבָל הַנֶּתֶק שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "לֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהוֹב", מְטַמֵּא הָפוּךְ וְשֶׁלֹּא הָפוּךְ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הָפוּךְ – אָמַר הכתוב בפירוש: “הָפוּךְ״, כפי שנאמר בנגעי העור: “וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן״ (שם פסוק ג), אֲבָל הַנֶּתֶק שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ רק: "לֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב" (שם פסוק לב), ולא אמר: ‘ולא הפך שיער צהוב׳, הריהו מְטַמֵּא הָפוּךְ וְשֶׁלֹּא הָפוּךְ.

הַצּוֹמֵחַ מַצִּיל מִיַּד הַשֵּׂעָר צָהוֹב וּמִיַּד הַפִּשְׂיוֹן –

השיער השחור הַצּוֹמֵחַ בנתק לאחר שנוצר הנתק, מַצִּיל מן הטומאה בין מִיַּד הַשֵּׂעָר צָהוֹב וּבין מִיַּד הַפִּשְׂיוֹן, שהם סימני טומאה,

מְכוּנָּס, וּמְפוּזָּר, מְבוּצָּר, וְשֶׁלֹּא מְבוּצָּר.

בין שהשיער השחור מְכוּנָּס וּבין שמְפוּזָּר, בין שהוא מְבוּצָּר, מוקף על ידי הנתק, ובין שֶׁלֹּא מְבוּצָּר.

וְהַמְשׁוֹאָר מַצִּיל מִיַּד שֵׂעָר צָהוֹב, וּמִיַּד הַפִּשְׂיוֹן –

וְהשיער השחור הַמְשׁוֹאָר, שהיה שם מתחילה, ונשאר שם לאחר שנוצר הנתק, מַצִּיל מִיַּד שֵׂעָר צָהוֹב וּמִיַּד הַפִּשְׂיוֹן,

מְכוּנָּס, וּמְפוּזָּר, וּמְבוּצָּר.

בין שהוא מְכוּנָּס וּבין שמְפוּזָּר, ואולם רק כשהוא מְבוּצָּר, באמצע הנתק, אבל לא בקצה הנתק.

וְאֵינוֹ מַצִּיל מִן הַצַּד, עַד שֶׁיְּהֵא רָחוֹק מִן הַקָּמָה מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.

וְאֵינוֹ מַצִּיל כשהוא מִן הַצַּד, בתוך הנתק סמוך לקצהו, עַד שֶׁיְּהֵא רָחוֹק מִן הַקָּמָה, שיהיה רווח בינו לבין השיער המצוי סביבות הנתק, בשיעור מְקוֹם צמיחת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, ופחות מזה אינו נחשב מבוצר בנתק.

אַחַת צְהוּבָּה וְאַחַת שְׁחוֹרָה, אַחַת צְהוּבָּה וְאַחַת לְבָנָה – אֵינָן מַצִּילוֹת.

שערה אַחַת צְהוּבָּה וְאַחַת שְׁחוֹרָה, או אַחַת צְהוּבָּה וְאַחַת לְבָנָה – אֵינָן מַצִּילוֹת, ש"שֵׂעָר שָׁחֹר" הוא שתי שערות לפחות.

שֵׂעָר צָהוֹב שֶׁקָּדַם אֶת הַנֶּתֶק – טָהוֹר.

שֵׂעָר צָהוֹב שֶׁקָּדַם אֶת הַנֶּתֶק, שהיה שם לפני שנוצר נתק – טָהוֹר, כדין שיער לבן בנגעי עור הבשר.

רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא.

רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא גם במקרה זה, שלדעתו, אין ללמוד משיער לבן בנגעי העור.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא מְטַמֵּא וְלֹא מַצִּיל.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא מְטַמֵּא וְלֹא מַצִּיל את הנגע מטומאה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ סִימַן טוּמְאָה בַּנֶּתֶק – הֲרֵי הוּא סִימַן טָהֳרָה בַּנֶּתֶק.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ סִימַן טוּמְאָה בַּנֶּתֶק – הֲרֵי הוּא סִימַן טָהֳרָה בַּנֶּתֶק, ולכן, שיער צהוב שקדם לנתק – מציל.

כֵּיצַד מְגַלְּחִין אֶת הַנֶּתֶק?

כֵּיצַד מְגַלְּחִין אֶת הַנֶּתֶק?

מְגַלֵּחַ חוּצָה לוֹ וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָמוּךְ לוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִיכָּר אִם פָּשָׂה.

מְגַלֵּחַ חוּצָה לוֹ וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָמוּךְ לוֹ מכל סביבותיו, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִיכָּר אִם פָּשָׂה הנתק אם לאו.

הֶחְלִיטוֹ בְּשֵׂעָר צָהוֹב, הָלַךְ שֵׂעָר צָהוֹב וְחָזַר שֵׂעָר צָהוֹב, וְכֵן בְּפִשְׂיוֹן;

אם לאחר שכהן הֶחְלִיטוֹ, את הנתק לטומאה בְּשֵׂעָר צָהוֹב, הָלַךְ שֵׂעָר צָהוֹב, וְשוב חָזַר שֵׂעָר צָהוֹב, וְכֵן בְּפִשְׂיוֹן, אם פשה הנגע, אף שלא חזר השיער הצהוב;

בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר – הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה.

בין שהוחלט בשיער הצהוב בַּתְּחִלָּה, כשהובא לפני הכהן, בין בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, לאחר ההסגר, או בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, אם לא היה בו סימן טומאה בראשון, או לְאַחַר הַפְּטוּר – בכל אלו הֲרֵי הוּא טמא כְּמוֹת שֶׁהָיָה, ואין צריך שיטמאו הכהן שוב, אף על פי שהסימן עצמו התחלף.

הֶחְלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן, וְהָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן וְחָזַר הַפִּשְׂיוֹן, וְכֵן בְּשֵׂעָר צָהוֹב;

וכן, כאשר הֶחְלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן, הָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן וְחָזַר הַפִּשְׂיוֹן, וְכֵן בְּשֵׂעָר צָהוֹב שצמח בו, אף שלא חזר ופשה;

בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר – הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁהָיָה.

בין שהוחלט בפשיון בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בין בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, או לְאַחַר הַפְּטוּר (אך לא בתחילה, שהרי אין פשיון ניכר אלא לאחר הסגר) – הֲרֵי הוּא טמא כְּמוֹ שֶׁהָיָה.

שְׁנֵי נְתָקִים זֶה בְּצַד זֶה, וְשִׁטָּה שֶׁל שֵׂעָר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם; נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד – טָמֵא. מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת – טָהוֹר.

שְׁנֵי נְתָקִים זֶה בְּצַד זֶה, וְשִׁטָּה (שורה) שֶׁל שֵׂעָר שחור מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם; אם נִפְרַץ השיער שמפסיק ביניהם מִמָּקוֹם אֶחָד – המצורע נשאר טָמֵא. אבל אם נפרץ השיער מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת שונים – טָהוֹר, מפני שבאופן זה השיער שנותר בין שתי הפרצות הוא מבוצר בתוך הנתק הגדול שנוצר, ומטהר אותו.

כַּמָּה תְּהֵא הַפִּרְצָה? מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.

כַּמָּה תְּהֵא הַפִּרְצָה בכל אחד משני המקומות? בשיעור מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אבל בפרצות קטנות משיעור זה השיער השחור באמצע אינו נחשב מבוצר בתוך הנתק (כאמור לעיל משנה ג), ולפיכך אינו מציל.

נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד כַּגְּרִיס – טָמֵא.

ומוסיפים: אף ששנינו, שאם נפרץ משני מקומות טהור, אם נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד מהם כַּגְּרִיס, שהוא שיעור שלם של נתק – טָמֵא, מפני שהפרצה נעשתה לנתק בפני עצמו, והשיער שבינה לבין הפרצה האחרת אינו נחשב מבוצר בתוך נתק אלא בצדו.

שְׁנֵי נְתָקִין זֶה לִפְנִים מִזֶּה, וְשִׁטָּה שֶׁל שֵׂעָר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן;

שְׁנֵי נְתָקִין זֶה לִפְנִים מִזֶּה, וְשִׁטָּה שֶׁל שֵׂעָר שחור מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם, הנתק החיצון טהור שיש שיער שחור בתוכו, אך המצורע טמא מפני הנתק הפנימי, שאין בו שיער שחור.

נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד – טָמֵא. מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת – טָהוֹר.

נִפְרַץ השיער מִמָּקוֹם אֶחָד – המצורע עדיין טָמֵא. אבל אם נפרץ מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת – טָהוֹר, ששתי הפרצות מחשיבות את שני הנתקים לנתק אחד גדול שמבוצר בתוכו שיער שחור.

כַּמָּה תְּהֵא הַפִּרְצָה? מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.

כַּמָּה תְּהֵא הַפִּרְצָה בכל אחת משתי הפרצות? מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לפחות.

נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד כַּגְּרִיס – טָהוֹר.

וכן, אם נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד כַּגְּרִיס – טָהוֹר. שפרצה גדולה כזו מחשיבה את שני הנתקים לנתק אחד גדול, והשיער השחור שנותר בתוכו נחשב מבוצר בנגע, ומטהרו.

מִי שֶׁהָיָה בּוֹ נֶתֶק וּבוֹ שֵׂעָר צָהוֹב – טָמֵא.

מִי שֶׁהָיָה בּוֹ נֶתֶק וּבוֹ שֵׂעָר צָהוֹב – טָמֵא.

נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר – טָהוֹר.

נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר – טָהוֹר, כאמור במשניות הקודמות.

אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ לוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר – טָהוֹר.

ומוסיפים: אַף עַל פִּי שֶׁלאחר זמן הָלַךְ לוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר, ונשאר השיער הצהוב – נשאר טָהוֹר. ומכל מקום, לדעתו של תנא זה, אם לאחר שילך השיער השחור, ייוולד בו שיער צהוב חדש או יפשה – ייטמא.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: כָּל נֶתֶק שֶׁטָּהַר שָׁעָה אַחַת – אֵין לוֹ טוּמְאָה לְעוֹלָם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: כָּל נֶתֶק שֶׁטָּהַר שָׁעָה אַחַת מכל סיבה שהיא – אֵין לוֹ טוּמְאָה לְעוֹלָם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל שֵׂעָר צָהוֹב שֶׁטָּהַר שָׁעָה אַחַת – אֵין לוֹ טוּמְאָה לְעוֹלָם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כפי המסורת שנאמרה בשמו בסתם: כָּל שֵׂעָר צָהוֹב שֶׁטָּהַר שָׁעָה אַחַת על ידי שיער שחור – אֵין לוֹ טוּמְאָה לְעוֹלָם בשיער צהוב, אפילו אם לאחר שילך השיער השחור, יצמח שיער צהוב חדש. אבל לשיטתו, אם יפשה הנתק – יטמא. והלכה כתנא הראשון.

מִי שֶׁהָיָה בּוֹ נֶתֶק כַּגְּרִיס, וְנִיתַּק כָּל רֹאשׁוֹ – טָהוֹר.

מִי שֶׁהָיָה בּוֹ נֶתֶק, ששערו נשר, בגודל כַּגְּרִיס, שהוא טמא להצריך הסגר, והוסיף וְנִתַּק שיער כָּל רֹאשׁוֹ – טָהוֹר. בדומה לדין צרעת העור שפשתה בכל הגוף.

הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן אֵין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן אֵין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, אלא כל אחד נידון לעצמו. וכגון שאם ניתק כל שער הראש – נטהר הנתק שבו, אף שלא ניתק שער הזקן. אלו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, מפני ששניהם מיטמאים בנתקים. ולפיכך, אין הנתק נטהר כל זמן שנשאר שיער באחד מהם.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְדִין הוּא, מָה אִם עוֹר הַפָּנִים וְעוֹר הַבָּשָׂר, שֶׁיֵּשׁ דָּבָר אַחֵר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה – הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן, שֶׁאֵין דָּבָר אַחֵר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּעַכְּבוּ זֶה אֶת זֶה?

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: והרי דִין הוּא, קל וחומר כשיטתי: מָה אִם עוֹר הַפָּנִים וְעוֹר הַבָּשָׂר של שאר הגוף, שֶׁיֵּשׁ דָּבָר אַחֵר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, הוא שיער הראש והזקן, ואף על פי כן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שאם פרח הנגע בכל עור הגוף אך לא בעור הפנים או להפך, לא נטהר המצורע משום פריחת הנגע בכל העור; הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן, שֶׁהם מחוברים, ואֵין דָּבָר אַחֵר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּעַכְּבוּ זֶה אֶת זֶה, ואין די בפשיון הנתק באחד מהם? ואין הלכה כרבי שמעון.

הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וְאֵין פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה.

הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לשיעור נתק כגריס המטמא, כאשר חצי ממנו בראש וחצי בזקן, וְאֵין פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה, שאם היה נתק בראש ופשה בזקן, אין זה נחשב כפשיון לטמא.

אֵיזֶה הוּא זָקָן? מִן הַפֶּרֶק שֶׁל לֶחִי עַד פִּיקָה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת.

אֵיזֶה הוּא זָקָן? מִן הַפֶּרֶק שֶׁל הלֶחִי העליונה, בגובה האוזן, עַד פִּיקָה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת, הבליטה בגרון. ולמעלה מן הפרק – זהו שיער הראש, ולמטה מן הפיקה – הרי זה עור בשר.

הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת מִטַּמְּאוֹת בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת,

הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת מִטַּמְּאוֹת בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת של הסגר, שאם לאחר שני הסגרים של שבוע לא נראה בנגע שבהן סימן טומאה, הן טהורות,

בִּשְׁנֵי סִימָנִים: בְּמִחְיָה, וּבְפִסְיוֹן.

ומטמאות בִּשְׁנֵי סִימָנִים: בְּמִחְיָה, עור בריא באמצע הנגע, וּבְפִסְיוֹן, התפשטות הנגע.

אֵיזוֹ הִיא קָרַחַת? אָכַל נֶשֶׁם, סָךְ נֶשֶׁם, מַכָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְגַדֵּל שֵׂעָר.

ומבררים: אֵיזוֹ הִיא קָרַחַת? לא רק על ידי נשירת שיער רגילה, אלא גם אם אָכַל נֶשֶׁם, מין סם המשיר את השערות, או סָךְ נֶשֶׁם, וכן, אם הייתה בראש קרחת כתוצאה ממַכָּה (פצע וכדומה) בעור שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְגַדֵּל שֵׂעָר.

אֵיזוֹ הִיא קָרַחַת? מִן הַקָּדְקֹד הַשּׁוֹפֵעַ לַאֲחוֹרָיו, עַד פִּיקָה שֶׁל צַוָּאר.

אֵיזוֹ הִיא הקָרַחַת? מִן הַקָּדְקֹד, החלק הגבוה בראש, הַשּׁוֹפֵעַ (המשתפע, נוטה) לַאֲחוֹרָיו, עַד פִּיקָה (בליטה) שֶׁל הצַוָּאר. הפרק העליון של השדרה.

אֵיזוֹ הִיא גַּבַּחַת? מִן הַקָּדְקֹד הַשּׁוֹפֵעַ לְפָנָיו, עַד כְּנֶגֶד שֵׂעָר מִלְמַעְלָן.

אֵיזוֹ הִיא גַּבַּחַת? מִן הַקָּדְקֹד הַשּׁוֹפֵעַ לְפָנָיו, עַד כְּנֶגֶד השֵׂעָר הצומח מִלְמַעְלָן, מעל המצח.

הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת אֵינָן מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ, וְאֵינָן פּוֹשׂוֹת מִזּוֹ לָזוֹ.

הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת אֵינָן מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ לשיעור נגע כגריס, וְאֵינָן פּוֹשׂוֹת מִזּוֹ לָזוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ שֵׂעָר בֵּינֵיהֶן – אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. וְאִם לָאו – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ שֵׂעָר בֵּינֵיהֶן – אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. וְאִם לָאו, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. ואין הלכה כמותו.