מַרְאוֹת נְגָעִים – שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה.

מַרְאוֹת (גוני) הנְגָעִים של צרעת העור, הם שְׁנַיִם המפורשים בתורה בשמותם: “שְׂאֵת״ ו״בַהֶרֶת״, שֶׁהֵן בסך הכול אַרְבָּעָה מראות, מפני שלכל נגע יש “סַפַּחַת״, כלומר גוון משני, נספח לו.

בַּהֶרֶת – עַזָּה כְּשֶׁלֶג, שְׁנִיָּה לָהּ – כְּסִיד הַהֵיכָל.

ה'בַּהֶרֶת' – עַזָּה, חזקה בבהירותה כְּשֶׁלֶג, והמראה השְׁנִיָּה (המשנית) לָהּ – נראית כְּסִיד הַהֵיכָל, שאיננו עז כל כך.

וְהַשְּׂאֵת – כִּקְרוּם בֵּיצָה, שְׁנִיָּה לָהּ – כְּצֶמֶר לָבָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וְהַ'שְׂאֵת' – נראית כִּקְרוּם שמתחת לקליפת הבֵּיצָה, שהוא מראה כהה יותר מהקודמים, והשְׁנִיָּה (המשנית) לָהּ – כְּצֶמֶר לָבָן. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַשְּׂאֵת – כְּצֶמֶר לָבָן, שְׁנִיָּה לָהּ – כִּקְרוּם בֵּיצָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַשְּׂאֵת – כְּצֶמֶר לָבָן, שְׁנִיָּה לָהּ – כִּקְרוּם בֵּיצָה. והלכה כחכמים.

הַפָּתוּךְ שֶׁבַּשֶּׁלֶג – כְּיַיִן הַמָּזוּג בְּשֶׁלֶג,

המראה הַפָּתוּךְ (המעורב) בלובן ובאודם שֶׁבַּבהרת העזה כשֶּׁלֶג – נראה כְּיַיִן הַמָּזוּג (מעורב) בְּשֶׁלֶג.

הַפָּתוּךְ שֶׁבַּסִּיד – כְּדָם הַמָּזוּג בְּחָלָב.

והמראה הַפָּתוּךְ שֶׁבּתולדת הבהרת, שהיא כסִּיד ההיכל – נראה כְּדָם הַמָּזוּג בְּחָלָב.

דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

אלו דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲדַמְדַּם שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה – כְּיַיִן הַמָּזוּג בְּמַיִם.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: 'אֲדַמְדַּם' האמור בתורה שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה, בשלג ובסיד, נראה כְּיַיִן הַמָּזוּג בְּמַיִם.

אֶלָּא שֶׁל שֶׁלֶג עַזָּה, וְשֶׁל סִיד דֵּיהָה מִמֶּנָּה.

אֶלָּא שֶׁל השֶׁלֶג עַזָּה, וְשֶׁל הסִיד דֵּהָה (חלשה) מִמֶּנָּה. והלכה כמותו.

אַרְבָּעָה מַרְאוֹת הָאֵלּוּ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִפְטוֹר, וּלְהַחְלִיט, וּלְהַסְגִּיר:

אַרְבָּעָה מַרְאוֹת נגעים הָאֵלּוּ ששנינו במשנה א, מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, אם יש שני מראות נגעים צמודים זה לזה, ובשניהם יחד יש גודל כגריס, הריהם נחשבים נגע אחד לכל עניין: לִפְטוֹר את הנגע מכל טומאה, וּלְהַחְלִיט, לטמא באופן מוחלט, וּלְהַסְגִּיר, להצריך הסגר שבוע ימים כדי לחזור ולבדוק אותו.

לְהַסְגִּיר אֶת הָעוֹמֵד בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן;

לְהַסְגִּיר לשבוע נוסף אֶת הנגע הָעוֹמֵד בעינו בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן. ואף אם התחלף גוון הנגע, או שהוא מצורף מכמה גוונים – נחשב נגע אחד לעניין זה.

לִפְטוֹר אֶת הָעוֹמֵד בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי;

לִפְטוֹר אֶת הנגע הָעוֹמֵד בעינו בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי של ההסגר. שאם לאחר שבועיים של הסגר לא היה כל שינוי בנגע – הכהן פוטרו, והוא טהור. ואף אם התחלף גוון הנגע, אינו נחשב לנגע חדש לעניין זה.

לְהַחְלִיט אֶת שֶׁנּוֹלַד לוֹ מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר;

לְהַחְלִיט, לטמא באופן מוחלט, אֶת הנגע שֶׁנּוֹלַד לוֹ, בתוכו, מִחְיָה, רקמת בשר (עור) בריאה, אוֹ שצמח בו שֵׂעָר לָבָן, בכל שלב שהוא – בין שהיו בו בַּתְּחִלָּה, כשראה אותו הכהן לראשונה, בין שהיו שם בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן של הסגר, בין בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, ואפילו לְאַחַר הַפְּטוּר, שפטר הכהן את הנגע.

לְהַחְלִיט אֶת שֶׁנּוֹלַד לוֹ פִּשְׂיוֹן בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר;

וכן מצטרפים לְהַחְלִיט אֶת הנגע שֶׁנּוֹלַד לוֹ פִּשְׂיוֹן (התפשטות), אפילו פשה בגוון אחר – בין שפשה בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן של ההסגר, בין בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, ובין שפשה לְאַחַר הַפְּטוּר.

לְהַחְלִיט אֶת הַהוֹפֵךְ כּוּלּוֹ לָבָן מִתּוֹךְ הַפְּטוּר; לִפְטוֹר אֶת הַהוֹפֵךְ כּוּלּוֹ לָבָן מִתּוֹךְ הֶחְלֵט אוֹ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר;

ומצטרפים לְהַחְלִיט לטומאה אֶת האדם הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן, שהנגע מכסה את כל גופו, אם היה זה מִתּוֹךְ הַפְּטוּר, שהוסגר, ופטרו הכהן, או אם לא הוסגר כלל. וכן, לִפְטוֹר ולטהר אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן, כאשר התפשט הנגע מִתּוֹךְ הֶחְלֵט אוֹ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר.

אֵלּוּ מַרְאוֹת נְגָעִים שֶׁכָּל נְגָעִים תְּלוּיִם בָּהֶן.

ומסכמים את הנאמר עד כאן: אֵלּוּ הם מַרְאוֹת נְגָעִים, ארבעה לבנים וארבעה פתוכים, שֶׁכָּל הנְגָעִים תְּלוּיִים בָּהֶן. שאין בנגעי העור מראה נגע צרעת אחר.

רַבִּי חֲנִינָה סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: מַרְאוֹת נְגָעִים שִׁשָּׁה עָשָׂר. רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס אוֹמֵר: מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה. עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם.

רַבִּי חֲנִינָה סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: סך מַרְאוֹת נְגָעִים הם שִׁשָּׁה עָשָׂר. רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס אוֹמֵר: מַרְאוֹת נְגָעִים – שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה. עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם.

רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: אֵין רוֹאִים אֶת הַנְּגָעִים בַּתְּחִלָּה לְאַחַר הַשַּׁבָּת, שֶׁשָּׁבוּעַ שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת.

רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים (הממונה על הכהנים במקדש) אוֹמֵר: אֵין רוֹאִים הכהנים אֶת הַנְּגָעִים בַּתְּחִלָּה (בפעם הראשונה) לְאַחַר הַשַּׁבָּת, ביום ראשון – מפני שֶׁגמר השָּׁבוּעַ הראשון של ההסגר שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, ואז יצטרך הכהן לראותו שוב, והרי אין רואים את הנגעים בשבת.

וְלֹא בַּשֵּׁנִי, שֶׁשָּׁבוּעַ שֵׁנִי שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת.

וכמו כן, לֹא רואים בתחילה בּיום שֵׁנִי – שֶׁגמר השָּׁבוּעַ השֵׁנִי שֶׁלּוֹ, אם יוסגר פעמיים, חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, מפני שהיום השביעי של ההסגר הראשון, שיחול ביום ראשון הבא, נחשב גם כיום הראשון של ההסגר השני, ונמצא, שהיום השביעי שלו יחול בשבת.

וְלֹא בַּשְּׁלִישִׁי לַבָּתִּים, שֶׁשָּׁבוּעַ שְׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת.

וְלֹא רואים בתחילה בּיום שְׁלִישִׁי לעניין נגעי בָּתִּים, שבהם מסגירים את הנגעים עד שלושה שבועות, מפני שֶׁראיית הבית בסוף שָׁבוּעַ שְׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שגמר השבוע הראשון (ותחילת השבוע השני) הוא ביום שני שאחריו, וגמר השבוע השני (ותחילת השבוע השלישי) ביום הראשון שאחר כך, וכך מסתיים השבוע השלישי בשבת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְעוֹלָם רוֹאִים. חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת – מַעֲבִירִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וְיֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְעוֹלָם רוֹאִים את הנגעים גם ביום ראשון ושני. ואם חָל היום השביעי לִהְיוֹת בְּתוֹךְ יום הַשַּׁבָּת – מַעֲבִירִין, דוחים, את הראייה לְאַחַר הַשַּׁבָּת, ליום המחרת. וכן הלכה. ומוסיפים: וְיֵשׁ בַּדָּבָר, בדחייה זו, לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, כפי שיפורט בשתי המשניות הבאות.

כֵּיצַד לְהָקֵל?

כֵּיצַד הדחייה לְהָקֵל? כאשר מסתלק אחד מסימני הטומאה שהיו בנגע בשבת: שיער לבן (שתי שערות לבנות) שצמח בנגע או מחיה (עור בריא) או פשיון (התפשטות).

הָיָה בּוֹ שֵׂעָר לָבָן וְהָלַךְ לוֹ שֵׂעָר לָבָן,

הָיָה בּוֹ, בנגע, שֵׂעָר לָבָן, וְהָלַךְ לוֹ (נעלם) השֵׂעָר הלָבָן לאחר השבת, לפני שהכהן ראה אותו,

הָיוּ לְבָנוֹת וְהִשְׁחִירוּ, אַחַת לְבָנָה וְאַחַת שְׁחוֹרָה וְהִשְׁחִירוּ שְׁנֵיהֶם;

או אם הָיוּ בשבת שתי שערות לְבָנוֹת, וְהִשְׁחִירוּ לאחר השבת, או שהיו אַחַת לְבָנָה וְאַחַת שְׁחוֹרָה, וְהִשְׁחִירוּ שְׁנֵיהֶם,

אֲרוּכּוֹת וְהִקְצִירוּ, אַחַת אֲרוּכָּה וְאַחַת קְצָרָה וְהִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן;

או שהיו בו שערות לבנות אֲרוּכּוֹת וְהִקְצִירוּ, נעשו קצרות משיעורן המינימלי (ראו להלן פ״ד מ״ד), או הייתה אַחַת אֲרוּכָּה וְאַחַת קְצָרָה, וְהִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן.

נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, הִקִּיף הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, אוֹ חִלְּקָן – הַשְּׁחִין, וּמִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבּוֹהַק.

וכן אם לאחר השבת נִסְמַךְ הַשְּׁחִין (מחלת עור) לִשְׁתֵּיהֶן, לשתי השערות, אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, שאז אינן סימן טומאה, מפני שאינן מוקפות בנגע שבעור רגיל. או שהִקִּיף (סבב) הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן, את שתי השערות, אוֹ לְאַחַת מֵהֶן. אוֹ שחִלְּקָן, חילק השחין והפריד בין השערות; בין שהיה זה הַשְּׁחִין או מִחְיַת הַשְּׁחִין, שהשחין החל להבריא אך לא החלים לגמרי, וכן הַמִּכְוָה (כוויית אש) או מִחְיַת הַמִּכְוָה או הַבּוֹהַק (מראה נגע שאיננו מטמא).

הָיְתָה בּוֹ מִחְיָה וְהָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה,

הָיְתָה בּוֹ מִחְיָה, וְהָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה אחר השבת, לפני שראה אותה הכהן,

הָיְתָה מְרוּבַּעַת וְנַעֲשֵׂית עֲגוּלָּה אוֹ אֲרוּכָּה, מְבוּצֶּרֶת וְנַעֲשֵׂית מִן הַצַּד;

או שהָיְתָה בו מחיה מְרוּבַּעַת, בשיעור שהיא מטמאה (ראו להלן פ״ו מ״א) וְנַעֲשֵׂית עֲגוּלָּה, אוֹ אֲרוּכָּה, ונפחת בכך שיעורה. או שהייתה המחיה מְבוּצֶּרֶת, מוקפת בנגע מכל צדדיה בשיעור של שתי שערות לפחות, וכך היא מטמאת, וְנַעֲשֵׂית מִן הַצַּד, שהנגע אינו מקיף אותה באחד מצדדיה בשיעור הראוי.

מְכוּנֶּסֶת וְנִתְפַּזְּרָה, וּבָא הַשְּׁחִין וְנִכְנַס בְּתוֹכָהּ, הִקִּיפָהּ, חִלְּקָהּ, אוֹ מִעֲטָהּ – הַשְּׁחִין, אוֹ מִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבּוֹהַק.

או שהייתה המחיה מְכוּנֶּסֶת במקום אחד וְנִתְפַּזְּרָה, שהתחלקה לחלקים קטנים, ואין בה כשיעור מחיה במקום אחד. או שבָא הַשְּׁחִין וְנִכְנַס בְּתוֹכָהּ, במחיה, הִקִּיפָהּ, או שחִלְּקָהּ, אוֹ מִעֲטָהּ מכשיעור; בין שהיה זה הַשְּׁחִין, אוֹ מִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבּוֹהַק.

הָיָה בּוֹ פִּסְיוֹן וְהָלַךְ לוֹ פִּסְיוֹן,

הָיָה בּוֹ, בנגע, פִּסְיוֹן, וְהָלַךְ לוֹ הפִּסְיוֹן לאחר השבת לפני ראיית הכהן,

אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ הָאוֹם, אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטָה וְאֵין בָּזֶה וּבָזֶה כַּגְּרִיס,

אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ (נעלמה) הָאוֹם (ה׳אם׳), הנגע המקורי, ונשאר רק הפשיון; אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטָה האום וְאֵין בָּזֶה וּבָזֶה, באום ובפשיון יחד, כַּגְּרִיס, שהוא השיעור המינימלי של נגע (ראו פ"ו מ"א),

הַשְּׁחִין, וּמִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבּוֹהַק, חוֹלְקִין בֵּין הָאוֹם לַפִּסְיוֹן –

וכן הַשְּׁחִין, וּמִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבּוֹהַק שהופיעו לאחר השבת, והם חוֹלְקִין בֵּין הָאוֹם לַפִּסְיוֹן.

הֲרֵי אֵלּוּ לְהָקֵל.

הֲרֵי כל המקרים האֵלּוּ לְהָקֵל, כאשר נדחתה ראיית הנגע מן השבת ליום ראשון.

כֵּיצַד לְהַחְמִיר?

כֵּיצַד דחיית ראיית הנגע משבת לאחר השבת, יש בה לְהַחְמִיר?

לֹא הָיָה בּוֹ שֵׂעָר לָבָן וְנוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן, הָיוּ שְׁחוֹרוֹת וְהִלְבִּינוּ, אַחַת שְׁחוֹרָה וְאַחַת לְבָנָה וְהִלְבִּינוּ שְׁתֵּיהֶן, קְצָרוֹת וְהֶאֱרִיכוּ, אַחַת קְצָרָה וְאַחַת אֲרוּכָּה וְהֶאֱרִיכוּ שְׁתֵּיהֶן, נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן אוֹ אֶת אַחַת מֵהֶן, אוֹ חִלְּקוֹ – הַשְּׁחִין, וּמִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבּוֹהַק – וְהָלְכוּ לָהֶם;

לא הָיָה בּוֹ שֵׂעָר לָבָן, שתי שערות לבנות, שהוא סימן טומאה, בשבת, וְנוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן לאחר השבת, לפני שראה אותו הכהן; הָיוּ בו שערות שְׁחוֹרוֹת, שאינן סימן טומאה, וְהִלְבִּינוּ, או שהייתה שערה אַחַת שְׁחוֹרָה וְאַחַת לְבָנָה וְהִלְבִּינוּ שְׁתֵּיהֶן; היו שתי שערות קְצָרוֹת משיעור שיער וְהֶאֱרִיכוּ, או שהייתה אַחַת קְצָרָה וְאַחַת אֲרוּכָּה וְהֶאֱרִיכוּ שְׁתֵּיהֶן; נִסְמַךְ הַשְּׁחִין בשבת לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, או הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן אוֹ אֶת אַחַת מֵהֶן, אוֹ חִלְּקוֹ הַשְּׁחִין, וכן אם נסמכה, הקיפה או חילקה מִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבּוֹהַק, שבכל אחד ממקרים אלה השיער הלבן אינו מטמא – וְהָלְכוּ לָהֶם כל אלו לאחר השבת.

לֹא הָיְתָה בּוֹ מִחְיָה וְנוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה, הָיְתָה עֲגוּלָּה אוֹ אֲרוּכָּה וְנַעֲשֵׂית מְרוּבַּעַת, מִן הַצַּד וְנַעֲשֵׂת מְבוּצֶּרֶת, מְפוּזֶּרֶת וְנִתְכַּנְּסָה, וּבָא הַשְּׁחִין וְנִכְנַס בְּתוֹכָהּ, הִקִּיפָהּ, חִלְּקָּהּ, אוֹ מִעֲטָהּ – הַשְּׁחִין, אוֹ מִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבּוֹהַק – וְהָלְכוּ לָהֶן,

לֹא הָיְתָה בּוֹ בנגע מִחְיָה (בשר בריא) בשבת וְנוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה לאחר השבת; וכן אם הָיְתָה המחיה בשבת עֲגוּלָּה אוֹ אֲרוּכָּה, ואין בה שיעור טומאה, וְנַעֲשֵׂית מְרוּבַּעַת, בשיעור טומאה; או שהייתה המחיה בשבת מִן הַצַּד, ולא בתוך הנגע, וְנַעֲשֵׂת מְבוּצֶּרֶת (מוקפת) בנגע, לאחר השבת, או שהייתה מְפוּזֶּרֶת בשבת לחלקים שאין בכל אחד מהם שיעור המטמא, וְנִתְכַּנְּסָה למחיה אחת שיש בה שיעור; וכן שבָּא הַשְּׁחִין וְנִכְנַס בְּתוֹכָהּ בתוך המחיה בשבת, הִקִּיפָהּ, חִלְּקָּהּ, אוֹ מִעֲטָהּ; בין אם הַשְּׁחִין, אוֹ מִחְיַת הַשְּׁחִין, שהחל להבריא אך לא החלים לגמרי, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבּוֹהַק, מראה נגע שאינו מטמא, שכל אלו מעכבים את הטומאה, וְאחר השבת הָלְכוּ לָהֶן.

לֹא הָיָה בּוֹ פִּסְיוֹן וְנוֹלַד בּוֹ פִּסְיוֹן, הַשְּׁחִין, וּמִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבּוֹהַק חוֹלְקִין בֵּין הָאוֹם לַפִּסְיוֹן – וְהָלְכוּ לָהֶן,

לא הָיָה בּוֹ בנגע פִּסְיוֹן (התפשטות) בשבת וְנוֹלַד בּוֹ פִּסְיוֹן לאחר השבת; וכן הַשְּׁחִין, וּמִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבּוֹהַק שהיו חוֹלְקִין בשבת בֵּין הָאוֹם לַפִּסְיוֹן – וְהָלְכוּ לָהֶן לאחר השבת.

הֲרֵי אֵלּוּ לְהַחְמִיר.

– הֲרֵי כל המקרים האֵלּוּ לְהַחְמִיר כאשר נדחתה ראיית הנגע מן השבת ליום ראשון.