חזור
מקואות
פרק חאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל טְהוֹרָה, וּמִקְוְאוֹתֶיהָ טְהוֹרִים.
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל טְהוֹרָה, שההולך בה אינו צריך לחשוש שנטמא במת בניגוד לחוץ לארץ (אהלות פ״ב מ״ג), וכן מִקְוְאוֹתֶיהָ, מאגרי המים שבה טְהוֹרִים, כשרים לטבילה, ואין חוששים שיש בהם מים שאובים.
מִקְוְאוֹת הָעַמִּים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ – כְּשֵׁרִים לְבַעֲלֵי קְרָיִין, אֲפִילּוּ נִתְמַלְּאוּ בְּקִילוֹן.
ומפרטים: מִקְוְאוֹת הָעַמִּים, בורות מים, שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ – כְּשֵׁרִים רק לטבילת בַעֲלֵי קְרָיִין, אנשים שיצא מגופם זרע, שאסור להם ללמוד ולהתפלל עד שיטבלו, ולטבילה זו כל המקוואות כשרים, אֲפִילּוּ אם נִתְמַלְּאוּ בְּאמצעות קִילוֹן (מתקן שאיבה), שמים שאובים כשרים לכך.
שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל;
ואילו לגבי מקוואות שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יש חילוק;
שֶׁחוּץ לַמַּפְתֵּחַ – כְּשֵׁרִים אַף לַנִּדּוֹת.
אלו שֶׁחוּץ לַמַּפְתֵּחַ (לפתח) היישוב – כְּשֵׁרִים אַף לַנִּדּוֹת, שטמאות מן התורה ואסורות לבעליהן באיסור חמור. שאין לחשוש שמולאו בידי אדם, אלא ודאי התמלאו מגשמים.
מִלִּפְנִים מִן הַמַּפְתֵּחַ – כְּשֵׁרִים לְבַעֲלֵי קְרָיִין, וּפְסוּלִים לְכָל הַטְּמֵאִים.
ומקוואות שהם מִלִּפְנִים מִן הַמַּפְתֵּחַ של היישוב – כְּשֵׁרִים רק לְבַעֲלֵי קְרָיִין, וּפְסוּלִים לְכָל הַטְּמֵאִים, שיש לחשוש, שמילא בהם אדם מים, כדי להשתמש בהם לשימושים שונים.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַקְּרוֹבִים לָעִיר וְלַדֶּרֶךְ – טְמֵאִים מִפְּנֵי הַכְּבִיסָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אפילו מחוץ למפתח, הַקְּרוֹבִים לָעִיר וְלַדֶּרֶךְ – טְמֵאִים, פסולים לטהרת הטמאים, מִפְּנֵי הַכְּבִיסָה, שרגילים לכבס בהם.
וְהָרְחוֹקִים – טְהוֹרִים.
וְרק הָרְחוֹקִים שאין מכבסים בהם – טְהוֹרִים, כשרים לכל טבילה. והלכה כתנא הראשון.
אֵלּוּ בַּעֲלֵי קְרָיִין שֶׁהֵם צְרִיכִין טְבִילָה:
אֵלּוּ הם בַּעֲלֵי קְרָיִין שֶׁהֵם צְרִיכִין טְבִילָה:
רָאָה מַיִם חֲלוּקִים אוֹ עֲכוּרִים; בַּתְּחִלָּה – טָהוֹר. בָּאֶמְצַע וּבַסּוֹף – טָמֵא. מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף – טָהוֹר.
אם כשהשתין רָאָה מַיִם חֲלוּקִים, שלא בקילוח רציף, אוֹ עֲכוּרִים (לא צלולים); אם היה כך בַּתְּחִלָּה, כשהתחיל להשתין – טָהוֹר, שמחמת עצירת השתן יצא כך. ואם יצא כך רק בָּאֶמְצַע וּבַסּוֹף – טָמֵא טומאת קרי, שזהו זרע שהתערב בשתן. ואם יצא כך מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף – טָהוֹר, שאין זה זרע, אלא כך המשיך השתן.
לְבָנִים וְנִמְשָׁכִים – טָמֵא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְבָנִים כָּעֲכוּרִים.
אם ראה מים לְבָנִים וְנִמְשָׁכִים (דביקים) – בכל אופן טָמֵא, שזהו זרע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מים לְבָנִים דינם כָּעֲכוּרִים, שאם יצאו כך מתחילה – טהור. והלכה כתנא הראשון.
הַמַּטִּיל טִפִּין עָבוֹת מִתּוֹךְ הָאַמָּה – טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא.
אדם הַמַּטִּיל טִפִּין (טיפות) עָבוֹת מִתּוֹךְ הָאַמָּה (איבר המין) – טָמֵא, שאין זה שתן אלא זרע. אלו דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא. ואין הלכה כמותו.
הַמְהַרְהֵר בַּלַּיְלָה וְעָמַד וּמָצָא בְּשָׂרוֹ חַם – טָמֵא.
אדם הַמְהַרְהֵר בַּלַּיְלָה בענייני ביאה, וְעָמַד (התעורר) וּמָצָא את בְּשָׂרוֹ (איבר מינו) חַם – טָמֵא, שוודאי פלט זרע ונספג בבגד.
הַפּוֹלֶטֶת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – טְהוֹרָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.
אישה הַפּוֹלֶטֶת זֶרַע מגופה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לקיום יחסי אישות – טְהוֹרָה, שזרע מטמא רק עד סוף היום שלאחר הבעילה, שעדיין הוא כשיר להיריון. אלו דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: פְּעָמִים שֶׁהֵם אַרְבַּע עוֹנוֹת, פְּעָמִים שֶׁהֵם חָמֵשׁ, פְּעָמִים שֶׁהֵם שִׁשָּׁה.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: פְּעָמִים שֶׁמשך הזמן שהזרע מטמא הֵם אַרְבַּע עוֹנוֹת (עונה = יום או לילה) לאחר הבעילה, פְּעָמִים שֶׁהֵם חָמֵשׁ עונות, פְּעָמִים שֶׁהֵם שִׁשָּׁה. שלדעתו, פליטה עד סוף היום השלישי מטמאה, בין אם נבעלה לקראת ערב של יום ראשון, וטמאה ארבע עונות – לילה ויום של שני, ולילה ויום של שלישי; בין אם נבעלה בתחילת יום ראשון, ואז הן חמש עונות – יום ראשון, לילה ויום של שני, ולילה ויום של שלישי; ואם נבעלה בתחילת ליל ראשון – שש עונות: לילה ויום של ראשון, לילה ויום של שני, ולילה ויום של שלישי.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְעוֹלָם חָמֵשׁ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְעוֹלָם מחשבים חָמֵשׁ עונות, שתיים וחצי יממות.
נָכְרִית שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע מִיִּשְׂרָאֵל – טְמֵאָה.
נָכְרִית שֶׁפָּלְטָה מגופה שִׁכְבַת זֶרַע מִיִּשְׂרָאֵל שבעל אותה – שכבת הזרע טְמֵאָה, מפני שהיא של ישראל.
בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע מִנָּכְרִי – טְהוֹרָה.
ואילו בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע מִנָּכְרִי – טְהוֹרָה, מפני ששכבת זרע של גוי אינה טמאה.
הָאִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשָׁה בֵּיתָהּ, וְיָרְדָה וְטָבְלָה, וְלֹא כִּבְּדָה אֶת הַבַּיִת – כְּאִילּוּ לֹא טָבְלָה.
הָאִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשָׁה את בֵּיתָהּ, קיימה יחסי אישות, וְיָרְדָה למקווה וְטָבְלָה כדי להיטהר וְלֹא כִּבְּדָה (רחצה) קודם אֶת הַבַּיִת (תוך הגוף) מהזרע – דינה כְּאִילּוּ לֹא טָבְלָה, שמא הזרע ימשיך להיפלט ויטמא אותה שוב.
בַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל וְלֹא הִטִּיל אֶת הַמַּיִם, כְּשֶׁיַּטִּיל אֶת הַמַּיִם – טָמֵא.
וכן, איש בַּעַל קֶרִי, שיצא ממנו זרע, שֶׁטָּבַל וְלֹא הִטִּיל אֶת הַמַּיִם (לא השתין) לפני הטבילה, כְּשֶׁיַּטִּיל אֶת הַמַּיִם אחר כך – טָמֵא שוב, שמא נותרה שארית זרע בפתח האיבר, והיא יוצאת עם השתן הראשון.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּחוֹלֶה וּבְזָקֵן – טָמֵא. בְּיֶלֶד וּבְבָרִיא – טָהוֹר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּחוֹלֶה וכן בְזָקֵן, שאין הזרע יוצא בכוח מתחילה – טָמֵא. אבל בְּיֶלֶד (איש צעיר) וּבְמצב שהוא בָּרִיא, שמוציא את הזרע בכוח – טָהוֹר, שאין שאריות בשתן. וכך הלכה.
נִדָּה שֶׁנָּתְנָה מָעוֹת בְּפִיהָ וְיָרְדָה וְטָבְלָה –
אישה נִדָּה שהגיע זמן טבילתה, שֶׁנָּתְנָה מָעוֹת בְּפִיהָ, וְיָרְדָה למקווה וְטָבְלָה –
טְהוֹרָה מִטּוּמְאָתָהּ,
טְהוֹרָה מִטּוּמְאָתָהּ החמורה ומותרת לבעלה,
אֲבָל טְמֵאָה הִיא עַל גַּב רוּקָּהּ.
אֲבָל טְמֵאָה הִיא לעניין מגע בטהרות עַל גַּב (בגלל) רוּקָּהּ, שאדם הנוגע ברוק של נידה נטמא, והרוק שלה מלפני הטבילה נשאר על המעות שבפיה, ומטמא אותה לאחר הטבילה.
נָתְנָה שְׂעָרָהּ בְּפִיהָ, קָפְצָה יָדָהּ, קָרְצָה שִׂפְתוֹתֶיהָ – כְּאִילּוּ לֹא טָבְלָה.
אם נָתְנָה את שְׂעָרָהּ בְּפִיהָ כשטבלה, או שקָפְצָה (קמצה, סגרה) את כף יָדָהּ, או שקָרְצָה (הידקה) שִׂפְתוֹתֶיהָ – כְּאִילּוּ לֹא טָבְלָה, מפני שהמים לא באו לכל המקומות שבגוף.
הָאוֹחֵז בָּאָדָם וּבַכֵּלִים וּמַטְבִּילָן – טְמֵאִין.
כמו כן, הָאוֹחֵז בָּאָדָם וּבַכֵּלִים הטמאים וּמַטְבִּילָן במקווה – נותרים טְמֵאִין, מפני שהמים אינם נכנסים במקום האחיזה.
וְאִם הֵדִיחַ אֶת יָדוֹ בַּמַּיִם – טְהוֹרִים.
וְאִם הֵדִיחַ האוחז תחילה אֶת יָדוֹ בַּמַּיִם ואחז בהם והטביל – טְהוֹרִים, שהמים שבמקום האחיזה מתחברים למי המקווה ומטהרים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יְרַפֶּה כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם מַיִם.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יְרַפֶּה את אחיזתו בתוך המקווה, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם מַיִם, ואין הלכה כמותו.
בֵּית הַסְּתָרִים, בֵּית הַקְּמָטִים – אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן מַיִם.
בֵּית הַסְּתָרִים, מקום מוסתר בגוף, כגון תוך הפה, האף והאוזן, ובֵית (תוך) הַקְּמָטִים שבגוף – אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן מַיִם.