חזור
מקואות
פרק זיֵשׁ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה וְלֹא פּוֹסְלִין,
יֵשׁ דברים שמַעֲלִין (משלימים ומכשירים) אֶת הַמִּקְוֶה לארבעים סאה, שהם נחשבים מים, וְאולם לֹא פּוֹסְלִין אותו, אם נפלו למקווה חסר מתוך כלי, שאין דינם כמים שאובים שנפלו אליו ופוסלים אותו,
פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין,
יש נוזלים שפּוֹסְלִין מקווה חסר, אם נפלו לתוכו שלושה לוגין מהם, שלא ניתן עוד למלא אותו, וְגם אם הם בכמות קטנה יותר, לֹא מַעֲלִין את המקווה לארבעים סאה, שיהיה כשר,
לֹא מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין.
ויש נוזלים שלֹא מַעֲלִין וְגם לֹא פּוֹסְלִין, שאינם נחשבים מים.
אֵלּוּ מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין: הַשֶּׁלֶג, וְהַבָּרָד, וְהַכְּפוֹר, וְהַגְּלִיד, וְהַמֶּלַח, וְהַטִּיט הַנָּרוֹק.
אֵלּוּ מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין: הַשֶּׁלֶג, וְהַבָּרָד, וְהַכְּפוֹר (טיפות שקפאו), וְהַגְּלִיד (קרח), וְהַמֶּלַח ממי ים, וְהַטִּיט הַנָּרוֹק, בוץ רך שניתן להריק מכלי לכלי (ראו לעיל פ"ב מ"י). כל אלה מכשירים מקווה ולא פוסלים.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּן כְּנֶגְדִּי לוֹמַר, הַשֶּׁלֶג אֵינוֹ מַעֲלֶה אֶת הַמִּקְוֶה. וְהֵעִידוּ אַנְשֵׁי מֵידְבָא מִשְּׁמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם: "צְאוּ וְהָבִיאוּ שֶׁלֶג וַעֲשׂוּ מִקְוֶה בַּתְּחִלָּה".
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּן כְּנֶגְדִּי לוֹמַר: הַשֶּׁלֶג אֵינוֹ מַעֲלֶה (אינו משלים) אֶת הַמִּקְוֶה. וְאולם, הֵעִידוּ אַנְשֵׁי מֵידְבָא מִשְּׁמוֹ של רבי ישמעאל שֶׁאָמַר לָהֶם: "צְאוּ וְהָבִיאוּ שֶׁלֶג וַעֲשׂוּ מִקְוֶה בַּתְּחִלָּה, בבור שכעת הוא ריק לגמרי", והרי שרק דן בכך אולם להלכה התיר.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אֶבֶן הַבָּרָד – כַּמַּיִם.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אֶבֶן (גוש) הַבָּרָד – כַּמַּיִם לגמרי, שפוסלת כמים שאובים. ואין הלכה כמותו.
כֵּיצַד מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין? מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, נָפַל מֵהֶם סְאָה לְתוֹכוֹ וְהֶעֱלָהוּ – נִמְצְאוּ מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין.
ומפרשים את דין המנויים ברשימה הזו: כֵּיצַד מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין? מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר סאה אַחַת, כלומר שלושים ותשע סאים, מים כשרים, אם נָפַל מֵהֶם, מהמפורטים לעיל, סְאָה לְתוֹכוֹ וְהֶעֱלָהוּ, השלים אותו לארבעים – נִמְצְאוּ אלה מַעֲלִין את שיעור המקווה להכשיר אותו, וְלֹא פּוֹסְלִין אותו, גם אם אסף אותם אדם והכניס למקווה – שאין דינם כמים שאובים.
אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין: הַמַּיִם, בֵּין טְמֵאִים בֵּין טְהוֹרִים, וּמֵי כְבָשִׁים, וּמֵי שְׁלָקוֹת, וְהַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ,
אֵלּוּ נוזלים פּוֹסְלִין מקווה שנפלו לתוכו, וְלֹא מַעֲלִין (משלימים) אותו לארבעים סאה שיהיה כשר: הַמַּיִם השאובים בכלי, בֵּין אם הם טְמֵאִים, שנגעו בטומאה כלשהי, בֵּין טְהוֹרִים; וּמֵי כְבָשִׁים, שכבשו בהם ירקות, וּמֵי שְׁלָקוֹת, שבישלו בהם ירקות, וְהַתֶּמֶד, מים ששורים בהם פסולת סחיטת ענבים, עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ, שעדיין לא התהווה חומץ. כל אלו דינם כמים לכל דבר.
כֵּיצַד פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין? מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר קֹרְטוֹב, וְנָפַל מֵהֶם קֹרְטוֹב לְתוֹכוֹ – לֹא הֶעֱלָהוּ, פּוֹסְלוֹ בִּשְׁלשָׁה לוּגִּין.
ומפרשים את הדין: כֵּיצַד הם פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין? מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר קֹרְטוֹב (מידה זעירה), כלומר מעט פחות מארבעים סאה מים כשרים, וְנָפַל מֵהֶם קֹרְטוֹב לְתוֹכוֹ, וכעת יש ארבעים סאה – לֹא הֶעֱלָהוּ, שאינו כשר לטבילה, עד שיתמלא במים כשרים, ואף פּוֹסְלוֹ בִּשְׁלשָׁה לוּגִּין (כליטר), שאם נפלה כמות זו מהם למקווה חסר – לא ניתן כבר למלא אותו במים כשרים (לעיל פ"ב מ"ג–מ"ד).
אֲבָל שְׁאָר הַמַּשְׁקִין, וּמֵי פֵירוֹת, וְהַצִּיר, וְהַמּוּרְיָיס, וְהַתֶּמֶד מִשֶּׁהֶחְמִיץ – פְּעָמִים מַעֲלִין וּפְעָמִים שֶׁאֵינָן מַעֲלִין.
אֲבָל שְׁאָר הַמַּשְׁקִין, כגון יין, חלב ושמן, וּמֵי פֵירוֹת (מיץ סחוט), וְהַצִּיר, רוטב בישול דג, וְהַמּוּרְיָיס, רוטב דגים כבושים במלח, וְהַתֶּמֶד מִשֶּׁהֶחְמִיץ, שנעשה חומץ – פְּעָמִים שהם מַעֲלִין ומשלימים את שיעור המקווה וּפְעָמִים שֶׁאֵינָן מַעֲלִין.
כֵּיצַד? מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, נָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מֵהֶם – לֹא הֶעֱלָהוּ.
ומפרשים: כֵּיצַד? מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת (שלושים ותשע סאים) מים כשרים, ונָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מֵהֶם, מהמשקים הללו – לֹא הֶעֱלָהוּ, שאינם מים, וניתן למלא עוד סאה מים כשרים ולהכשיר את המקווה, שלא נפסל מהמשקים.
הָיוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, נָתַן סְאָה וְנָטַל סְאָה – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
אבל אם הָיוּ בּוֹ, במקווה, אַרְבָּעִים סְאָה מים כשרים, ונָתַן בו סְאָה מהמשקים וְנָטַל (הוציא) אחר כך סְאָה מהמקווה – הֲרֵי זֶה נשאר כָּשֵׁר, שכבר היו ארבעים סאה כשרים, והמשקים הללו מתבטלים ויכולים להשלים לשיעור.
הֵדִיחַ בּוֹ סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו – כָּשֵׁר.
אם הֵדִיחַ בּוֹ, במקווה, סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים מהשאריות שעליהם, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו, שמימיו נצבעו – כָּשֵׁר לטבילה, שאין ממשות של הצבע במקווה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵי הַצֶּבַע פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשָׁה לוּגִּין, וְאֵינָן פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵי הַצֶּבַע, ששרו בהם צבע, פּוֹסְלִין אוֹתוֹ, את המקווה, בִּשְׁלֹשָׁה לוּגִּין שנפלו לתוכו בעוד שהוא חסר, כדין מים שאובים (במשנה הקודמת), וְאולם, אֵינָן פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה, אם הם פחות משלושה לוגים, או נפלו מי הצבע למקווה שלם, ואף שהשתנה כעת צבעו, הוא כשר.
נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן וּמוֹחַל, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו – פָּסוּל.
מנגד, אם נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן וכן מוֹחַל, נוזל כהה המופרש מהזיתים, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו – פָּסוּל, שיש ממשות של הצבע במקווה.
כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים וְיַחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמַּיִם. הָיוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה – מְמַלֵּא בַּכָּתֵף וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ עַד שֶׁיַּחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמַּיִם.
כֵּיצַד יַעֲשֶׂה להכשיר חזרה את המקווה, אם לא היו בו עדיין ארבעים סאה? יַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים וימלאו אותו, וְיַחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן של מי המקווה לְמַרְאֵה הַמַּיִם, אך אי אפשר למלא אותו במים שאובים. ואם כבר הָיוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מים כשרים, לפני שנפל היין או המוחל וצבעו אותו – שואב ומְמַלֵּא מים בַּכָּתֵף וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמַּיִם, שמקווה שלם אינו נפסל ממים שאובים.
נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ מוֹחַל וְשִׁנּוּ מִקְצָת מַרְאָיו, אִם אֵין בּוֹ מַרְאֵה מַיִם אַרְבָּעִים סְאָה – הֲרֵי זֶה לֹא יִטְבּוֹל בּוֹ.
אם נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ מוֹחַל וְשִׁנּוּ מִקְצָת מַרְאָיו, שרק חלק ממי המקווה נצבעו – אִם אֵין בּוֹ מַרְאֵה מַיִם בכמות של אַרְבָּעִים סְאָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִטְבּוֹל בּוֹ, ואם יש ארבעים סאה צלולים – יטבול היכן שצלול.
שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם, וְנָפַל לְתוֹכָן קֹרְטוֹב יַיִן, וַהֲרֵי מַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה הַיַּיִן, וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה – לֹא פְּסָלוּהוּ.
אם יש בכלי שְׁלֹשָׁה לוּגִּין (כליטר) מַיִם, וְנָפַל לְתוֹכָן קֹרְטוֹב (מידה זעירה) של יַיִן, וַהֲרֵי מַרְאֵיהֶן של המים אדום כְּמַרְאֵה הַיַּיִן, שמעט יין צובע הרבה מים, וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה שאין בו ארבעים סאה – לֹא פְּסָלוּהוּ, שהמים הצבועים מיין, דינם כיין שאינו פוסל (לעיל משנה ב), וניתן למלא את המקווה במים כשרים.
שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם חָסֵר קֹרְטוֹב, וְנָפַל לְתוֹכָן קֹרְטוֹב חָלָב, וַהֲרֵי מַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה הַמַּיִם, וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה – לֹא פְּסָלוּהוּ.
וגם להפך: אם יש בכלי שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם חָסֵר קֹרְטוֹב, וְנָפַל לְתוֹכָן קֹרְטוֹב חָלָב, וַהֲרֵי מַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה הַמַּיִם, שמעט חלב מאבד את צבעו בהרבה מים, וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה – לֹא פְּסָלוּהוּ, שאין החלב מצטרף לשיעור שלושה לוגים.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמַּרְאֶה.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמַּרְאֶה, ולכן במקרה השני פסול, שכן הם נראים כשלושה לוגים מים שאובים. והלכה כתנא הראשון.
מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכוּוָּנוֹת, יָרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ זֶה אַחַר זֶה – הָרִאשׁוֹן טָהוֹר וְהַשֵּׁנִי טָמֵא.
מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכוּוָּנוֹת (בדיוק), יָרְדוּ שְׁנַיִם (שני אנשים) וְטָבְלוּ זֶה אַחַר זֶה – הָרִאשׁוֹן טָהוֹר, וְהַשֵּׁנִי טָמֵא, מפני שהראשון הוציא אתו מעט מים, וכעת המקווה חסר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיוּ רַגְלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם – אַף הַשֵּׁנִי טָהוֹר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיוּ רַגְלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת עדיין בַּמַּיִם בשעת טבילת השני – אַף הַשֵּׁנִי טָהוֹר, מפני שהמים שעל גופו של הראשון מחוברים למקווה ומשלימים את השיעור.
הִטְבִּיל בּוֹ אֶת הַסָּגוֹס וְהֶעֱלָהוּ, מִקְצָתוֹ נוֹגֵעַ בַּמַּיִם – טָהוֹר.
אם הִטְבִּיל בּוֹ אֶת הַסָּגוֹס, בגד צמר עבה, וְהֶעֱלָהוּ מהמקווה וטבל כלי אחר או אדם, אם מִקְצָתוֹ של הסגוס נוֹגֵעַ עדיין בַּמַּיִם – טָהוֹר גם הטובל השני, שהמים שבסגוס מחוברים למקווה ומשלימים אותו.
הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר, כֵּיוָן שֶׁהִגְבִּיהַּ שִׂפְתוֹתֵיהֶם מִן הַמַּיִם – הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָן שְׁאוּבִין.
הַכַּר (כרית) וְהַכֶּסֶת (מזרן) שֶׁל עוֹר שנטמאו, והטבילם במקווה מדויק, והתמלאו מים, כֵּיוָן שֶׁהִגְבִּיהַּ שִׂפְתוֹתֵיהֶם (צד הפתח) מִן הַמַּיִם – הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָן שְׁאוּבִין, שהתנתקו ממי המקווה, ושיעור המקווה נחסר, ואם ישפוך מהם חזרה שלושה לוגין מים, ייפסל המקווה.
כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? מַטְבִּילָן וּמַעֲלֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ שׁוּלֵיהֶם.
כֵּיצַד יַעֲשֶׂה כדי למנוע זאת? מַטְבִּילָן וּמַעֲלֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ שׁוּלֵיהֶם, כשהצד התחתון למעלה, והצד הפתוח כלפי מטה, וכך לא יתמלאו מים.
הִטְבִּיל בּוֹ אֶת הַמִּטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁרַגְלֶיהָ שׁוֹקְעוֹת בַּטִּיט הֶעָבֶה – טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מְקַדְּמִין.
אם הִטְבִּיל בּוֹ, במקווה מצומצם, אֶת הַמִּטָּה שנטמאה, אַף עַל פִּי שֶׁרַגְלֶיהָ שׁוֹקְעוֹת בַּטִּיט הֶעָבֶה בקרקעית המקווה, שגובה המים אינו יותר מגובה המיטה, והרי אינה טבולה בבת אחת במים – טְהוֹרָה המיטה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מְקַדְּמִין להרטיב את רגלי המיטה לפני ששקעו בטיט, ונחשבת טבילה.
מִקְוֶה שֶׁמֵּימָיו מְרוּדָּדִין – כּוֹבֵשׁ אֲפִילּוּ חֲבִילֵי עֵצִים, אֲפִילּוּ חֲבִילֵי קָנִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְפְּחוּ הַמַּיִם, וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל.
מִקְוֶה שֶׁמֵּימָיו מְרוּדָּדִין (רדודים), ואין הטובל יכול לטבול בבת אחת – כּוֹבֵשׁ, מכביד על ידי אבנים, אֲפִילּוּ חֲבִילֵי עֵצִים, אֲפִילּוּ חֲבִילֵי קָנִים לצד אחד של המקווה, כְּדֵי שֶׁיִּתְפְּחוּ (יעלו) הַמַּיִם בצד השני, וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל שם.
מַחַט שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה, הָיָה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בַּמַּיִם, כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלֶיהָ הַגַּל – טְהוֹרָה.
מַחַט טמאה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל מַעֲלוֹת (מדרגות) הַמְּעָרָה היורדות אל המקווה שבתחתית המערה, שחושש להטבילה במקווה עצמו, שמא תאבד, אם הָיָה האדם מוֹלִיךְ וּמֵבִיא (מנענע) בַּמַּיִם, כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלֶיהָ, על המחט, הַגַּל של מי המקווה – טְהוֹרָה, מפני שהגל מחובר למקווה.