כָּל הַמְעוֹרָב לַמִּקְוֶה – כַּמִּקְוֶה.

כָּל מקום שיש בו מים הַמְעוֹרָב (המחובר) לַמִּקְוֶה – דינו כַּמִּקְוֶה.

חוֹרֵי הַמְּעָרָה וְסִדְקֵי הַמְּעָרָה – מַטְבִּיל בָּהֶם כְּמָה שֶׁהֵם.

ומפרטים: חוֹרֵי קירות הַמְּעָרָה שיש בה ארבעים סאה, וְכן סִדְקֵי קירות הַמְּעָרָה, ומי המערה נכנסים לתוכם – מַטְבִּיל בָּהֶם כלים טמאים כְּמָה (כפי) שֶׁהֵם, אף אם נקב צר מחבר אותם, מפני שהם חלק מן המקווה.

עוּקַת הַמְּעָרָה – אֵין מַטְבִּילִין בָּהּ אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה נְקוּבָה כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

לעומתם, עוּקַת הַמְּעָרָה, גומה גדולה בצד המקווה – אֵין מַטְבִּילִין בָּהּ אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה נְקוּבָה למקווה בקוטר כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד (הקנה שבפי נוד העור), ששתי אצבעות מסתובבות בו.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהִיא מַעֲמֶדֶת עַצְמָהּ אֲבָל אִם אֵינָהּ מַעֲמֶדֶת עַצְמָהּ – מַטְבִּילִין בָּהּ כְּמָה שֶׁהִיא.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי נצרך קוטר כזה? בִּזְמַן שֶׁהִיא, העוקה, יציבה ומַעֲמֶדֶת את עַצְמָהּ בנפרד מהמקווה, אֲבָל אִם אֵינָהּ מַעֲמֶדֶת עַצְמָהּ, שהמחיצה כולה רופפת – מַטְבִּילִין בָּהּ כְּמָה שֶׁהִיא, גם אם יש במחיצה נקב קטן בלבד. וכך הלכה.

דְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא כֵּלִים, וְהִטְבִּילָן – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים.

דְּלִי, כלי שאיבה בעל פה צר, והוא טמא, שֶׁהוּא מָלֵא כֵּלִים טמאים, וְהִטְבִּילָן יחד במקווה – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים, אפילו אם פי הדלי צר.

וְאִם לֹא טָבַל – אֵין הַמַּיִם מְעוֹרָבִין, עַד שֶׁיִּהְיוּ מְעוֹרָבִין כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

וְאִם לֹא טָבַל את הדלי כדי לטהר אותו, שהדלי טהור, ורק הכלים שבתוכו טמאים – אֵין הַמַּיִם שבדלי נחשבים מְעוֹרָבִין (מחוברים) עם מי המקווה, עַד שֶׁיִּהְיוּ מְעוֹרָבִין כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד, שפי הדלי יהיה רחב כקוטר הקנה שבפי חמת עור, שהוא רוחב שתי אצבעות (להלן משנה ז), ואז הכלים טהורים.

שְׁלֹשָׁה מִקְוָאוֹת,

שְׁלֹשָׁה מִקְוָאוֹת (בורות טבילה) סמוכים זה לזה,

בָּזֶה עֶשְׂרִים סְאָה וּבָזֶה עֶשְׂרִים סְאָה, וּבָזֶה עֶשְׂרִים סְאָה מַיִם שְׁאוּבִין,

בָּזֶה יש עֶשְׂרִים סְאָה מים כשרים, וּבָזֶה יש עֶשְׂרִים סְאָה מים כשרים, וּבָזֶה יש עֶשְׂרִים סְאָה מַיִם שְׁאוּבִין,

וְהַשָּׁאוּב מִן הַצַּד,

וְהמקווה הַשָּׁאוּב הוא מִן הַצַּד,

וְיָרְדוּ שְׁלֹשָׁה וְטָבְלוּ בָּהֶן וְנִתְעָרְבוּ –

וְיָרְדוּ שְׁלֹשָׁה טמאים וְטָבְלוּ בָּהֶן, אחד בכל מקווה, וכך צפו המים וְנִתְעָרְבוּ יחד –

הַמִּקְוָאוֹת טְהוֹרִין וְהַטּוֹבְלִים טְהוֹרִים.

הַמִּקְוָאוֹת עצמם טְהוֹרִין (כשרים) בשעת הטבילה, ששני המקוואות הכשרים שסמוכים מצטרפים יחד למקווה של ארבעים סאה, שאינו נפסל על ידי מים שאובים. ואדרבה, ההשקה של המקווה השלישי להם מכשירה גם את השאובים שבו, וְכך שלושת הַטּוֹבְלִים טְהוֹרִים.

הָיָה הַשָּׁאוּב בָּאֶמְצַע, וְיָרְדוּ שְׁלֹשָׁה וְטָבְלוּ בָּהֶם וְנִתְעָרְבוּ –

אולם, אם הָיָה הבור הַשָּׁאוּב בָּאֶמְצַע, וְיָרְדוּ שְׁלֹשָׁה טמאים וְטָבְלוּ בָּהֶם, וְנִתְעָרְבוּ המים מעל המחיצות –

הַמִּקְוָאוֹת כְּמוֹת שֶׁהָיוּ, וְהַטּוֹבְלִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ.

הַמִּקְוָאוֹת נשארו כְּמוֹת (כמו) שֶׁהָיוּ לפני החיבור, מפני שהשאובים הפרידו בין הכשרים, וְלכן, שלושת הַטּוֹבְלִים נשארים בטומאתם כְּמוֹת שֶׁהָיוּ, שכן לא טבלו במקווה של ארבעים סאה כשרים.

הַסְּפוֹג וְהַדְּלִי שֶׁהָיוּ בָּהֶן שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם, וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה –

הַסְּפוֹג וְכן הַדְּלִי שֶׁהָיוּ בָּהֶן שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם בדיוק, ומים שבספוג ובדלי הרי הם שאובים, וְנָפְלוּ הספוג והדלי לַמִּקְוֶה שיש בו פחות מארבעים סאה מים כשרים –

לֹא פְּסָלוּהוּ,

לֹא פְּסָלוּהוּ, ויכול להשלים אחר כך לארבעים סאה מים כשרים,

שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא “שְׁלֹשָׁה לוּגִּין שֶׁנָּפְלוּ".

מפני שֶׁלֹּא אָמְרוּ חכמים בעניין זה אֶלָּא: "שְׁלֹשָׁה לוּגִּין שֶׁנָּפְלוּ למקווה", וכאן לא התערבו שלושה לוגים מים השאובים במי המקווה, שהרי נותרו בספוג או בדלי.

הַשִּׁידָּה וְהַתֵּיבָה שֶׁבַּיָּם – אֵין מַטְבִּילִין בָּהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ נְקוּבִין כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

הַשִּׁידָּה (ארון נמוך) וְהַתֵּיבָה (ארגז גדול) שֶׁמונחים בַּיָּם – אֵין מַטְבִּילִין בָּהֶם כלים טמאים שמצויים בהם, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ השידה והתיבה נְקוּבִין, שיש בהם חור שגודלו כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד לפחות, ואז נחשבים המים שבתוכם מעורבים במי הים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּכְלִי גָּדוֹל – אַרְבָּעָה טְפָחִים. וּבְקָטָן – רוּבּוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כאשר מטבילים בכלים, אין די בכך, אלא בִּכְלִי גָּדוֹל – נקב של אַרְבָּעָה טְפָחִים (כ-32 ס"מ), וּבכלי קָטָן שארבעה טפחים הם יותר מרוב הכלי, די בנקב ברוּבּוֹ של גובה הכלי. ואין הלכה כרבי יהודה.

אִם הָיָה שַׂק אוֹ קוּפָּה – מַטְבִּילִין בָּהֶם כְּמָה שֶׁהֵם, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מְעוֹרָבִין.

ומעירים: הצורך בנקב בכלי החיצון כדי להטביל בתוכו הוא בכלי שדפנותיו אטומות, אבל אִם הָיָה שַׂק אוֹ קוּפָּה (סל), שהם כרשת – מַטְבִּילִין בָּהֶם כלים טמאים כְּמָה שֶׁהֵם, ואין צורך לנקב אותם, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם שבתוכם מְעוֹרָבִין במי הים.

הָיוּ נְתוּנִים תַּחַת הַצִּינּוֹר –אֵינָם פּוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה,

אם הָיוּ שק או קופה נְתוּנִים תַּחַת הַצִּינּוֹר (מרזב), ומי הגשמים עוברים דרכם למקווה חסר – אֵינָם פּוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה, שאין המים שבהם נחשבים שאובים בכלי, שאינם מחזיקים בתוכם את המים.

אֶלָּא מַטְבִּילִין אוֹתָן וּמַעֲלִין אוֹתָן כְּדַרְכָּן.

ומשום כך, אם טובל אותם במקווה שיש בו ארבעים סאה בדיוק, אינו צריך להפוך אותם על פיהם לפני שיוציא אותם מן המקווה, כדי שלא יהיו המים שבתוכם שאובים ויפסלו את המקווה כשייפלו לתוכו (כדרך ששנינו להלן פ״ז מ״ו בכסת של עור). אֶלָּא מַטְבִּילִין אוֹתָן במקווה וּמַעֲלִין אוֹתָן מהמקווה כְּדַרְכָּן כשפיהם למעלה, והמים נוזלים דרך הנקבים שבהם אל המקווה, שאין המים נעשים שאובים.

גִּסְטְרָא שֶׁבַּמִּקְוֶה, וְהִטְבִּיל בָּהּ אֶת הַכֵּלִים –

גִּסְטְרָא, כלי חרס שבור בראשו, טמאה שֶׁעומדת בַּמִּקְוֶה, ושפתה הפגומה בולטת מעל המים, והמים ממלאים אותה דרך הפגמים, וְהִטְבִּיל בָּהּ אֶת הַכֵּלִים הטמאים –

טָהֲרוּ מִטּוּמְאָתָן, אֲבָל טְמֵאִים עַל גַּב כְּלִי חֶרֶס.

טָהֲרוּ הכלים מִטּוּמְאָתָן, מפני שהמים מחוברים למקווה, אֲבָל כשהכלים עולים מהמקווה הם טְמֵאִים שוב עַל גַּב (על ידי) טומאת כְּלִי חֶרֶס, שמטמא את מה שנמצא בחלל שלו. ואף על פי שכלים אינם נטמאים בחלל כלי החרס, המים שעל הכלים נטמאים ומטמאים את הכלים.

אִם הָיוּ הַמַּיִם צָפִים עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהֵן – טְהוֹרִין.

אִם הָיוּ הַמַּיִם צָפִים עַל גַּבָּיו (על הגסטרא) אפילו רק כָּל שֶׁהֵן, שאינו בולט מעל המים – טְהוֹרִין הכלים לגמרי, שאין חלל החרס מטמא את המקווה.

מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר, וְיָרַד וְטָבַל בְּתוֹכוֹ –

מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר, תנור חרס העשוי כעין כיפה גדולה מכסה את המעיין, והתנור טמא, וְיָרַד אדם טמא וְטָבַל בְּתוֹכוֹ, במעיין שבחללו של התנור, ויצא –

הוּא טָהוֹר וְיָדָיו טְמֵאוֹת.

הוּא טָהוֹר, שאדם אינו מקבל טומאה מכלי ולא ממים שנטמאו מכלי, וְאולם יָדָיו טְמֵאוֹת מחלל התנור מגזרת חכמים (ידיים פ"ג מ"א).

וְאִם הָיוּ עַל גַּבָּיו רוּם יָדָיו – אַף יָדָיו טְהוֹרוֹת.

וְאִם הָיוּ מי המעיין צפים עַל גַּבָּיו של התנור ברוּם (בגובה) יָדָיו של הטובל, שלאחר שהוציא את ידיו מן התנור עדיין היו בתוך המעיין – אַף יָדָיו טְהוֹרוֹת, שנטהרו במי המעיין.

עֵרוּב מִקְוָאוֹת –

עֵרוּב וחיבור בין מִקְוָאוֹת, כדי להכשיר טבילה גם בחלק שאינו כשר מצד עצמו –

כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד, כְּעוֹבְיָהּ וְכַחֲלָלָהּ, כִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת חוֹזְרוֹת לִמְקוֹמָן.

נעשה על ידי נקב בקוטר כִּשְׁפוֹפֶרֶת (קנה) שבפי הַנּוֹד (שק עור לנוזלים), ועל הנקב להיות כְּעוֹבְיָהּ של השפופרת עצמה וְכַחֲלָלָהּ, כלומר כקוטר השפופרת מבחוץ, והוא כִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת שמסתובבות וחוֹזְרוֹת לִמְקוֹמָן בתוכו באופן חופשי.

סָפֵק כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד סָפֵק שֶׁאֵינָהּ כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד – פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה.

אם ישנו סָפֵק, אם הנקב הוא כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד, סָפֵק שֶׁאֵינָהּ כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד – הטבילה פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁטבילה במקווה שלם הִיא מִן הַתּוֹרָה, ובספק של תורה מחמירים.

וְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵילָה, וְכָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ.

וְכֵן בטומאה של כַּזַּיִת מִן בשר האדם הַמֵּת, וְכַזַּיִת מִן בשר הַנְּבֵילָה של חיה ובהמה, וכגודל עֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ המת, שמטמאים, אם יש ספק מה גודל החתיכה, מכריעים לחומרה.

כֹּל שֶׁיַּעֲמוֹד כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד – מְמַעֲטָהּ.

כֹּל דבר שֶׁיַּעֲמוֹד בתוך נקב שהוא כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד – מְמַעֲטָהּ, מחסיר מן הגודל הדרוש, וחיבור המקוואות מתבטל.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כֹּל שֶׁהוּא מִבְּרִיַּית הַמַּיִם – טָהוֹר.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כֹּל שֶׁהוּא מִבְּרִיַּית הַמַּיִם, שנברא במים, כגון ירוקת או תולעים – טָהוֹר כמו מים, ואינו מבטל את חיבור המקוואות. ואין הלכה כמותו.

מְטַהֲרִים אֶת הַמִּקְוָאוֹת,

מְטַהֲרִים (מכשירים) אֶת הַמִּקְוָאוֹת הפסולים, כגון שיש בהם מים שאובים, על ידי חיבור למקווה כשר,

הָעֶלְיוֹן מִן הַתַּחְתּוֹן, וְהָרָחוֹק מִן הַקָּרוֹב.

את המקווה הָעֶלְיוֹן כאשר הוא פסול, מטהרים מִן הַתַּחְתּוֹן שתחתיו במדרון, ואפילו את הָרָחוֹק מִן הַקָּרוֹב.

כֵּיצַד? מֵבִיא סִלּוֹן שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֲבָר, וּמַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו עַד שֶׁהוּא מִתְמַלֵּא מַיִם, וּמוֹשְׁכוֹ וּמַשִּׁיקוֹ, אֲפִילּוּ כַּשַּׂעֲרָה – דַּיּוֹ.

כֵּיצַד עושה זאת? מֵבִיא סִלּוֹן (צינור) שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֲבָר (עופרת) ומניח את ראשו האחד במקווה העליון, ומטה אותו כלפי המקווה התחתון, וּמַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו, בפתח התחתון של הסילון, עַד שֶׁהוּא מִתְמַלֵּא מַיִם ממי המקווה העליון, ואז מסיר את ידו, ומניח למים לרדת, וכך מוֹשְׁכוֹ, את המקווה העליון, וּמַשִּׁיקוֹ (מחבר אותו) למי המקווה התחתון, ואֲפִילּוּ בחיבור דק כַּשַּׂעֲרָה – דַּיּוֹ.

הָיָה בָּעֶלְיוֹן אַרְבָּעִים סְאָה וּבַתַּחְתּוֹן אֵין כְּלוּם –

אם הָיָה בּבור העֶלְיוֹן אַרְבָּעִים סְאָה מים כשרים, וּבַבור התַּחְתּוֹן שבהמשך המדרון אֵין כְּלוּם –

מְמַלֵּא בַּכָּתֵף וְנוֹתֵן לָעֶלְיוֹן, עַד שֶׁיֵּרְדוּ לַתַּחְתּוֹן אַרְבָּעִים סְאָה.

מְמַלֵּא מים בכלים ונושא בַּכָּתֵף וְנוֹתֵן (שופך) לָעֶלְיוֹן, עַד שיעלה על גדותיו, כך שֶׁיֵּרְדוּ לַתַּחְתּוֹן אַרְבָּעִים סְאָה, שמים שאובים שנכנסים למקווה שלם כשר כשרים אף למילוי מקווה אחר.

כּוֹתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי מִקְוָאוֹת שֶׁנִּסְדַּק לַשְּׁתִי – מִצְטָרֵף.

כּוֹתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי מִקְוָאוֹת חסרים, שֶׁנִּסְדַּק לַשְּׁתִי (במאונך) – מִצְטָרֵף הכול, וניתן לטבול בשניהם.

וְלָעֵרֶב – אֵין מִצְטָרֵף, עַד שֶׁיְּהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

וְאם נסדק לָעֵרֶב (במאוזן) – אֵין מִצְטָרֵף עַד שֶׁיְּהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד בסדק חור כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד (רוחב שתי אצבעות, ראו לעיל משנה ז).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חִלּוּף הַדְּבָרִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חִלּוּף הַדְּבָרִים (להפך), אם נסדק לערב, מצטרף בכל שהוא, ואם נסדק לשתי, מצטרף רק אם יש שם חור כשפופרת הנוד.

נִפְרְצוּ זֶה בְּתוֹךְ זֶה; עַל רוּם – כִּקְלִיפַּת הַשּׁוּם. וְעַל רוֹחַב – כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

וכל זה, אם יש סדק בתוך הכותל שביניהם, אבל אם נִפְרְצוּ המקוואות זֶה בְּתוֹךְ (לתוך) זֶה, כלומר למעלה בראש הכותל, הריהם מצטרפים, אם הפרצה היא עַל רוּם (גובה) כִּקְלִיפַּת הַשּׁוּם, כלומר כל שהוא, וְעַל רוֹחַב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

הָאָבִיק שֶׁבַּמֶּרְחָץ; בִּזְמַן שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע – פּוֹסֵל. מִן הַצַּד – אֵינוֹ פּוֹסֵל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמִקְוֶה סָמוּךְ לְמִקְוֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

הָאָבִיק שֶׁבּקרקעית של המֶּרְחָץ, בִּזְמַן שֶׁהוּא ממוקם בָּאֶמְצַע האמבט – הוא פּוֹסֵל אותו מלהיות מקווה כשר, שכל המים נחשבים כמצויים מעליו, והם שאובים. אולם אם האביק נמצא מִן הַצַּד – אֵינוֹ פּוֹסֵל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמִקְוֶה של שאובים הסָמוּךְ לְמִקְוֶה כשר, ורק המים שנכנסים לאביק נחשבים שאובים, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִם מְקַבֶּלֶת הָאַמְבָּטִי רְבִיעִית עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לָאָבִיק – כָּשֵׁר. וְאִם לָאו – פָּסוּל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִם כשממלאים אותה מְקַבֶּלֶת (מכילה) הָאַמְבָּטִי מים לפחות בשיעור רְבִיעִית הלוג (כ-86 סמ״ק) עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ מים לָאָבִיק, כגון שאין הוא בנקודה הנמוכה ביותר – כָּשֵׁר המקווה. וְאִם לָאו, שהמים ממלאים תחילה את האביק – פָּסוּל.

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: אִם מְקַבֵּל הָאָבִיק כָּל שֶׁהוּא – פָּסוּל.

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: אִם מְקַבֵּל (מכיל) הָאָבִיק כָּל שֶׁהוּא מים – המקווה פָּסוּל בכל מיקום שהוא.

הַמְטַהֶרֶת שֶׁבַּמֶּרְחָץ, הַתַּחְתּוֹנָה מְלֵיאָה שְׁאוּבִין וְהָעֶלְיוֹנָה מְלֵאָה כְּשֵׁרִין;

הַמְטַהֶרֶת, אמבט צונן, שֶׁבַּמֶּרְחָץ, שעשוי ברכה גבוהה וברכה נמוכה מחוברות בנקב, הַתַּחְתּוֹנָה מְלֵיאָה מים שְׁאוּבִין, וְהָעֶלְיוֹנָה מְלֵאָה כְּשֵׁרִין, אך יש בהם פחות מארבעים סאה;

אִם יֵשׁ כְּנֶגֶד הַנֶּקֶב שְׁלֹשָׁה לוּגִּין – פָּסוּל.

אִם יֵשׁ כְּנֶגֶד הַנֶּקֶב שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מים, שיוצאים ממנו שלושה לוגים בבת אחת – פָּסוּל גם העליון, שנחשב שהשאובים הם בתוכו ופוסלים אותו (לעיל פ"ב מ"ג–מ"ד).

כַּמָּה יְהֵא בַּנֶּקֶב וְיִהְיֶה בּוֹ שְׁלֹשָׁה לוּגִּין? אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים לַבְּרֵיכָה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.

ומפרטים: כַּמָּה יְהֵא בַּנֶּקֶב, מה יהיה גודלו, וְיִהְיֶה בּוֹ שְׁלֹשָׁה לוּגִּין? אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים לַבְּרֵיכָה בת ארבעים סאה (1/8 סאה = שלושה לוגין), אלו דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.

וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ הַתַּחְתּוֹנָה מְלֵיאָה כְּשֵׁרִים וְהָעֶלְיוֹנָה מְלֵיאָה שְׁאוּבִין, וְיֵשׁ בְּצַד הַנֶּקֶב שְׁלֹשָׁה לוּגִּין – כָּשֵׁר, שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא: “שְׁלֹשָׁה לוּגִּין שֶׁנָּפְלוּ".

וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אם הַתַּחְתּוֹנָה מְלֵיאָה מים כְּשֵׁרִים, וְהָעֶלְיוֹנָה מְלֵיאָה שְׁאוּבִין, והרי מים יורדים כלפי מטה, וְיֵשׁ בְּצַד הַנֶּקֶב שְׁלֹשָׁה לוּגִּין – כָּשֵׁר הכול, שֶׁלֹּא אָמְרוּ חכמים בעניין זה אֶלָּא: "שְׁלֹשָׁה לוּגִּין שֶׁנָּפְלוּ לתוך המקווה", ואם הם נוגעים בו מבחוץ, אינם פוסלים. והלכה כרבי יוסי.