הַמַּנִּיחַ כֵּלִים תַּחַת הַצִּנּוֹר; אֶחָד כֵּלִים גְּדוֹלִים וְאֶחָד כֵּלִים קְטַנִּים, אֲפִילּוּ כְּלֵי גְלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, כְּלֵי אֲדָמָה – פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה.

הַמַּנִּיחַ כֵּלִים תַּחַת הַצִּנּוֹר, כגון מרזב שעוברים בו מי גשמים, והתמלאו מים; אֶחָד (בין) כֵּלִים גְּדוֹלִים מאוד שאינם מקבלים טומאה, וְאֶחָד (ובין) כֵּלִים קְטַנִּים מאוד שאין להם חשיבות ואינם מקבלים טומאה, ואֲפִילּוּ כְּלֵי גְלָלִים, העשויים מגללי בעלי חיים, או כְּלֵי אֲבָנִים, או כְּלֵי אֲדָמָה, שלא נצרפו בכבשן, שעשויים מחומרים שאינם מקבלים טומאה – פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה אם נשפכו מהם המים לתוכו, כאשר לא היו בו ארבעים סאה כשרים.

אֶחָד הַמַּנִּיחַ וְאֶחָד הַשּׁוֹכֵחַ, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין בַּשּׁוֹכֵחַ.

אֶחָד הַמַּנִּיחַ את הכלים שם כדי שיתמלאו, וְאֶחָד הַשּׁוֹכֵחַ אותם שם, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין בַּשּׁוֹכֵחַ, שאינם נחשבים מים שאובים, הואיל ולא התכוון שיתמלאו.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל. וּמוֹדִים בְּשׁוֹכֵחַ בֶּחָצֵר שֶׁהוּא טָהוֹר.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: נִמְנוּ, נספרו החכמים, כדי להכריע את ההלכה על פי הרוב, וְרַבּוּ חכמי בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל, וקבעו, שגם בשוכח פסול. וּמוֹדִים בית שמאי בְּשׁוֹכֵחַ כלים בֶּחָצֵר, ולא תחת הצינור, ונתמלאו במי גשמים, שֶׁהוּא טָהוֹר, כלומר שאינם נחשבים שאובים, מכיוון שלא הייתה כוונתו למלא אותם.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: עֲדַיִין מַחֲלוֹקֶת בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: עֲדַיִין מַחֲלוֹקֶת בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, שלא הוכרעה הלכה כבית שמאי.

הַמַּנִּיחַ טַבְלָא תַּחַת הַצִּנּוֹר;

הַמַּנִּיחַ טַבְלָא (לוח, מגש) תַּחַת הַצִּנּוֹר (מרזב) שיורדים בו מי גשמים, ומשם הם יורדים אל המקווה שאין בו ארבעים סאה;

אִם יֵשׁ לָהּ לְבִזְבֵּז – פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה.

אִם יֵשׁ לָהּ לְבִזְבֵּז (מסגרת) סביב – פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה, שטבלה כזו היא כלי קיבול, והמים שבה נחשבים מים שאובים.

וְאִם לָאו – אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה.

וְאִם לָאו, שהיא שטוחה ללא מסגרת – אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה, שאיננה כלי קיבול, והמים כשרים.

זְקָפָהּ לִידּוֹחַ –

ואם זְקָפָהּ, העמיד את הטבלה, תחת הצינור כדי לִידּוֹחַ, להדיח אותה מלכלוך, ולא כדי להעביר את המים למקווה –

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אפילו אם יש לה מסגרת, אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה, מפני שלא הונחה הטבלה כדרך קבלתה, ואין המים נחשבים שאובים.

הַחוֹטֵט בַּצִּנּוֹר לְקַבֵּל צְרוֹרוֹת;

הַחוֹטֵט, חורץ ועושה שקע, בַּצִּנּוֹר כדי לְקַבֵּל לתוכו צְרוֹרוֹת (אבנים קטנות) שלא יפריעו לזרימת המים;

בְּשֶׁל עֵץ – כָּל שֶׁהוּא. וּבְשֶׁל חֶרֶס – רְבִיעִית.

בְּצינור שֶׁל עֵץ – אפילו שקע כָּל שֶׁהוּא, עושה אותו כלי לעשות את המים שבצינור שאובים, וּבְשֶׁל חֶרֶס, שהוא חומר פשוט – רק אם השקע מכיל רְבִיעִית הלוג (כ-86 סמ"ק) נחשב הצינור 'כלי'.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף בְּשֶׁל חֶרֶס – כָּל שֶׁהוּא. לֹא אָמְרוּ רְבִיעִית אֶלָּא בְּשִׁבְרֵי כְלֵי חֶרֶס.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף בְּשֶׁל חֶרֶס גם שקע כָּל שֶׁהוּא נחשב לעניין זה, שלֹא אָמְרוּ חכמים, שאין כלי חרס נחשב כלי קיבול בפחות מרְבִיעִית, אֶלָּא בְּשִׁבְרֵי כְלֵי חֶרֶס, שאינם נחשבים כלל, אבל צינור חרס – גם על ידי שקע קטן נחשב כלי קיבול. ואין הלכה כרבי יוסי.

הָיוּ צְרוֹרוֹת מִתְחַלְחֲלִים בְּתוֹכוֹ – פּוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה. יָרַד לְתוֹכוֹ עָפָר וְנִכְבַּשׁ – כָּשֵׁר.

ומעירים: אם הָיוּ צְרוֹרוֹת מִתְחַלְחֲלִים, מתנדנדים, רפויים, בְּתוֹכוֹ, בתוך השקע – פּוֹסְלִים המים שעוברים בצינור אֶת הַמִּקְוֶה, שהצינור נחשב כלי קיבול. אבל אם יָרַד לְתוֹכוֹ עָפָר, וְנִכְבַּשׁ (נדחס), וכעת תחתית הצינור שטוחה – כָּשֵׁר הצינור להזרים מים למקווה, שאינו נחשב כלי.

סִלּוֹן שֶׁהוּא צַר מִכָּאן וּמִכָּאן וְרָחָב מִן הָאֶמְצַע – אֵינוֹ פּוֹסֵל, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה.

סִלּוֹן (צינור סגור) המזרים מים למקווה שֶׁהוּא צַר מִכָּאן וּמִכָּאן, בשני פתחיו, וְרָחָב מִן הָאֶמְצַע – אֵינוֹ פּוֹסֵל את המקווה, על אף שמים מצטברים בחלק הרחב של הצינור, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה של מים כדי שיישארו בתוכו, אלא כדי ליצור זרימה חזקה, ולכן אינו נחשב כלי קיבול.

מַיִם שְׁאוּבִין וּמֵי גְשָׁמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בֶּחָצֵר, וּבָעוּקָה, וְעַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה;

מַיִם שְׁאוּבִין, שהיו בתוך כלים, שפסולים למקווה, וּמֵי גְשָׁמִים הכשרים למקווה שֶׁנִּתְעָרְבוּ בֶּחָצֵר על הקרקע, ומשם ירדו למקווה שאין בו ארבעים סאה; וכן, אם נתערבו בָעוּקָה (גומה) שבחצר ומשם ירדו למקווה; וְכן אם התערבו עַל מַעֲלוֹת (מדרגות) הַמְּעָרָה, וירדו לתחתית המערה המשמשת מקווה;

אִם רוֹב מִן הַכָּשֵׁר – כָּשֵׁר.

אִם רוֹב המים מִן הַכָּשֵׁר, ממי מהגשמים – המקווה כָּשֵׁר.

וְאִם רוֹב מִן הַפָּסוּל – פָּסוּל.

וְאִם רוֹב מִן הַפָּסוּל, מן השאובים – פָּסוּל.

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – פָּסוּל.

וכן, אם מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה בדיוק – פָּסוּל.

אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁמִּתְעָרְבִים עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַמִּקְוֶה.

ומוסיפים: אֵימָתַי מכשירים ברוב כשרים? בִּזְמַן שֶׁהמים מִתְעָרְבִים עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ, לפני שהגיעו, לַמִּקְוֶה.

הָיוּ מְקַלְּחִין בְּתוֹךְ הַמַּיִם;

אבל אם הָיוּ מי הגשמים והשאובים מְקַלְּחִין (זורמים) ישירות בְּתוֹךְ הַמַּיִם שבמקווה;

אִם יָדוּעַ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים עַד שֶׁלֹּא יָרַד לְתוֹכוֹ שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם שְׁאוּבִין – כָּשֵׁר. וְאִם לָאו – פָּסוּל.

אִם יָדוּעַ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים עַד שֶׁלֹּא (לפני ש)יָרַד לְתוֹכוֹ שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם שְׁאוּבִין – כָּשֵׁר (כמבואר לעיל פ״ב מ״ד), וְאִם לָאו, שלא ידוע שהיו כבר ארבעים סאה כשרים – פָּסוּל, ולא ניתן למלא אותו.

הַשּׁוֹקֶת שֶׁבַּסֶּלַע – אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה, וְאֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ, וְאֵין מַזִּין מִמֶּנָּה, וְאֵינָהּ צְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל, וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה.

הַשּׁוֹקֶת שֶׁחצובה בַּסֶּלַע, סמוך למעיין, ומימיו נכנסים לתוכה, אף שהיא נראית כעין גיגית – אינה נחשבת כלי. ולכן, אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה (בה) מים לצורך עשיית ‘מי חטאת׳ (פרה אדומה) לטהרת טמאי מת, וְאֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ את המים שבה באפר פרה אדומה; וְאֵין מַזִּין מִמֶּנָּה על הטמא לטהרו, שכל אלה נעשים דווקא בכלי. וְאם היא באוהל אחד עם המת אֵינָהּ צְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל (כיסוי מהודק) כדי להציל על מה שבתוכה מלהיטמא, כדין כלי, אלא די בכיסוי רגיל, כדין בור שבאוהל המת; וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה החסר מארבעים סאה, אם מי גשמים עברו דרכה לתוכו, מפני שאינה כלי, ואין המים נחשבים שאובים.

הָיְתָה כְּלִי וְחִבְּרָהּ בְּסִיד – מְמַלְּאִין בָּהּ, וּמְקַדְּשִׁין בָּהּ, וּמַזִּין מִמֶּנָּה, וּצְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל, וּפוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. נִיקְּבָה מִלְּמַטָּה אוֹ מִן הַצַּד, וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל מַיִם כָּל שֶׁהֵם – כְּשֵׁירָה.

לעומת זאת, אם הָיְתָה השוקת מתחילתה כְּלִי, וְחִבְּרָהּ לסלע בְּסִיד – דינה ככלי, ולכן מְמַלְּאִין בָּהּ מים לצורך עשיית מי חטאת, וּמְקַדְּשִׁין בָּהּ את המים באפר הפרה, וּמַזִּין מִמֶּנָּה על הטמא, וּצְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל באוהל המת כדי להציל את מה שבתוכה מהטומאה, וּפוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה שהתמלא דרכה, משום שהם מים שאובים. אבל אם נִיקְּבָה השוקת התלושה מִלְּמַטָּה אוֹ מִן הַצַּד סמוך לקרקעית, וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל מַיִם אפילו כָּל שֶׁהֵם (מעט) – כְּשֵׁירָה למילוי מקווה, שאינה נחשבת כלי.

וְכַמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב? כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

וְכַמָּה קוטר יִהְיֶה בַּנֶּקֶב המחבר את מי השוקת למי המקווה, ותיחשב השוקת כחלק מהמקווה וניתן לטבול בה? כּקוטר שְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד, קנה שבפי שק נוזלים עשוי עור, כרוחב שתי אצבעות (להלן פ"ו מ"ז).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: מַעֲשֶׂה בְּשׁוֹקֶת יֵהוּא שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, וְהָיְתָה נְקוּבָה כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד, וְהָיוּ כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם נַעֲשׂוֹת עַל גַּבָּהּ, וְשָׁלְחוּ בֵּית שַׁמַּאי וּפִחֲתוּהָ. שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: עַד שֶׁיִּפָּחֵת רוּבָּהּ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: מַעֲשֶׂה בְּ'שׁוֹקֶת יֵהוּא׳ שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, שהייתה מחוברת למקווה, וְהָיְתָה נְקוּבָה כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד, וְהָיוּ כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם נַעֲשׂוֹת עַל גַּבָּהּ, על סמך שוקת זו, שהיו טובלים בה, וְשָׁלְחוּ בֵּית שַׁמַּאי שליחים וּפִחֲתוּהָ (שברו אותה) כדי להרחיב את החיבור, מפני שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אין די להכשיר שוקת בנקב כזה, עַד שֶׁיִּפָּחֵת רוּבָּהּ.