חזור
מקואות
פרק יכָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהִכְנִיסָן שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן, אוֹ שֶׁהִכְנִיסָן כְּדַרְכָּן וְלֹא מֵרְקָן, אוֹ שֶׁמֵּרְקָן וְנִשְׁבְּרוּ – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין.
כָּל יְדוֹת (ידיות) הַכֵּלִים שֶׁהִכְנִיסָן לכלי שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן, לא בדרך הרגילה, כגון בעיקום, אוֹ שֶׁהִכְנִיסָן כְּדַרְכָּן וְלֹא מֵרְקָן, השלים את ההכנסה לכלי, אוֹ שֶׁמֵּרְקָן וְנִשְׁבְּרוּ ואינן ראויות לשמש ידית – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין בטבילת הכלי, כך שאינן נחשבות חלק מהכלי, וחוצצות בין המים ומקום החיבור לכלי.
כְּלִי שֶׁהִטְבִּילוֹ דֶּרֶךְ פִּיו – כְּאִילּוּ לֹא טָבַל.
כְּלִי כמו כוס שֶׁהִטְבִּילוֹ הפוך דֶּרֶךְ פִּיו, שפיו כלפי מטה – כְּאִילּוּ לֹא טָבַל, שכן המים אינם נכנסים לחלל הכלי עד שיטביל אותו כדרכו, כשפיו למעלה, וכשכולו שקוע במים, נכנסים המים לתוכו.
הִטְבִּילוֹ כְּדַרְכּוֹ בְּלֹא זִבּוּרִית, עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ.
ואם הִטְבִּילוֹ כְּדַרְכּוֹ, ואולם בְּלֹא זִבּוּרִית, מעין זרבובית בולטת למעלה מן הכלי – אין זו טבילה, עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ, כך שהמים ייכנסו לתוך הכלי.
כְּלִי שֶׁהוּא צַר מִכָּאן וּמִכָּאן וְרָחָב מִן הָאֶמְצַע – אֵינוֹ טָהוֹר, עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ.
וכן, כְּלִי שֶׁהוּא צַר מִכָּאן וּמִכָּאן וְרָחָב מִן הָאֶמְצַע – אֵינוֹ טָהוֹר עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ, כך שייכנסו המים גם לחלק הרחב.
צְלוֹחִית שֶׁפִּיהָ שׁוֹקֵעַ – אֵינָהּ טְהוֹרָה, עַד שֶׁיְּנַקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ.
צְלוֹחִית (בקבוק, צנצנת) שֶׁפִּיהָ שׁוֹקֵעַ ומכופף פנימה, כך שבזמן הטבילה נלכד בחלל המקומר אוויר המונע מן המים להיכנס – אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁיְּנַקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ, כך שייכנסו המים לשם.
קַלְמָרִין הֶדְיוֹטוֹת – אֵינָהּ טְהוֹרָה, עַד שֶׁיְּנַקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ. וְקַלְמָרִין שֶׁל יוֹסֵף הַכֹּהֵן הָיְתָה נְקוּבָה בְּצִדָּהּ.
וכן קַלְמָרִין (כלי לדיו, קסת) של הֶדְיוֹטוֹת (אנשים פשוטים) שיש לה שפה מעוקמת פנימה כדי שהדיו לא יישפך, והמים אינם נכנסים לשם – אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁיְּנַקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ. וְאכן, קַלְמָרִין שֶׁל יוֹסֵף הַכֹּהֵן, שהיה מדקדק בהלכה, הָיְתָה נְקוּבָה בְּצִדָּהּ.
הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר – הֲרֵי אֵלּוּ צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם הַמַּיִם.
הַכַּר (מצע) וְהַכֶּסֶת (כרית) שֶׁל עוֹר, שיש בהם מילוי, שמוציאים אותו לעתים – הֲרֵי אֵלּוּ צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם הַמַּיִם פנימה, ויש לרוקן ולטבול את מעטפת העור לבדה.
כֶּסֶת עֲגוּלָּה, וְהַכַּדּוּר, וְהָאִמּוּם, וְהַקָּמֵיעַ, וְהַתְּפִלָּה – אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם הַמַּיִם.
לעומת זאת, כֶּסֶת עֲגוּלָּה קטנה העשויה לישיבה ולמסעד, וְהַכַּדּוּר שעשוי עור, וְהָאִמּוּם (דפוס לייצור נעל) שעשוי עור ממולא, וְהַקָּמֵיעַ, כיס עור, ובתוכו כתב או צמחים לסגולה, וְהַתְּפִלָּה (תפילין) שבתוכה פרשיות – אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם הַמַּיִם לתוכם.
זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא – טוֹבְלִים סְתוּמִים.
זֶה הַכְּלָל: כֹּל כלי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא את תכולתו לעולם – טוֹבְלִים אותם כשהם סְתוּמִים.
אֵלּוּ שֶׁאֵינָם צְרִיכִים שֶׁיָּבֹאוּ בָּהֶם הַמַּיִם:
אֵלּוּ קשרים שֶׁאֵינָם צְרִיכִים שֶׁיָּבֹאוּ בָּהֶם (בתוכם) הַמַּיִם כדי להיטהר:
קִשְׁרֵי הֶעָנִי, וְהַנִּימִין, וַחֲבָט שֶׁל סַנְדָּל,
קִשְׁרֵי הֶעָנִי, הקושר את הקרעים שבבגדיו באופן קבוע, וְקשרי הַנִּימִין (חוטים) שמשתלשלים משולי הבגד לנוי, וַחֲבָט, חיבור רצועה קבוע, שֶׁל סַנְדָּל,
וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁהִיא חוֹצָה, וְשֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת,
וקשר תְפִלָּה (תפילין) שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁהִיא, הרצועה הקשורה חוֹצָה (דחוקה, מהודקת היטב), וקשר תפילין שֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁהרצועה אֵינָהּ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בו, שהוא מהודק כך שאי אפשר להגדיל ולהקטין את גודל הלולאה שבו,
וְאָזְנֵי הַחֵמֶת, וְאָזְנֵי הַתַּרְמוּל.
וְאָזְנֵי (ידיות) הַחֵמֶת, העשויות חבל הקשורות בה, וְאָזְנֵי הַתַּרְמוּל, תרמיל, ילקוט עור, שכל הקשרים הללו אינם עשויים להתרה לעולם.
אֵלּוּ שֶׁהֵם צְרִיכִים שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם:
אֵלּוּ קשרים וקפלים שֶׁהֵם צְרִיכִים שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם, מפני שמתירים אותם לפעמים, ויש להתירם בטבילה:
הַקֶּשֶׁר שֶׁבַּפְּרַקְסִים שֶׁבַּכָּתֵף,
הַקֶּשֶׁר שֶׁבַּפְּרַקְסִים (בגד תחתון) שֶׁבַּכָּתֵף, שרגילים להתיר את הקשר כדי לפשוט אותו,
וְשָׂפָה שֶׁל סָדִין צָרִיךְ לְמַתֵּחַ,
וְשָׂפָה מכווצת שֶׁל סָדִין צָרִיךְ לְמַתֵּחַ בטבילה, כדי שייכנסו המים בכיווצים,
וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ חוֹצָה, וְשֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, וּשְׁנָצִין שֶׁל סַנְדָּל.
וקשר תְפִלָּה (תפילין) שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ, הרצועה, חוֹצָה (דחוקה, מהודקת היטב), וקשר של תפילין שֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁהִיא (הרצועה) עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בלולאה, שהיא רופפת, וּשְׁנָצִין (רצועות, שרוכים) שֶׁל סַנְדָּל, שעשויים להיפתח.
וּבְגָדִים שֶׁהִטְבִּילָן מְכוּבָּסִין – עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ.
וּבְגָדִים טמאים שֶׁהִטְבִּילָן כשהם מְכוּבָּסִין ורטובים – ימתין במים עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ, שיתחילו להעלות בועות, שאז המים הספוגים בבגד כבר התחברו למי המקווה ומטהרים את הבגד.
הִטְבִּילָן נְגוּבִין – עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ וְיָנוּחוּ מִבִּעְבּוּעָן.
אולם אם הִטְבִּילָן נְגוּבִין – ימתין עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ וְיָנוּחוּ מִבִּעְבּוּעָן, שאז כבר השתחרר כל האוויר שהיה כלוא בבגד, והמים הגיעו לכולו.
כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵם אֲרוּכִּין וְעָתִיד לִקְצוֹץ – מַטְבִּילִין עַד מְקוֹם הַמִּדָּה.
כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵם אֲרוּכִּין מדי, וְעָתִיד לִקְצוֹץ ולקצר אותם – מַטְבִּילִין עַד מְקוֹם הַמִּדָּה הראויה, ואת החלק המיועד לחיתוך אין צריך לטבול.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּטְבִּיל אֶת כּוּלּוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אין הכלי טהור, עַד שֶׁיַּטְבִּיל אֶת כּוּלּוֹ, כולל החלק העומד לחיתוך. ואין הלכה כמותו.
שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָּדוֹל – אַרְבָּעָה טְפָחִים, וְשֶׁל קָטָן – עֲשָׂרָה,
שַׁלְשֶׁלֶת של דְּלִי גָּדוֹל, אורכה הוא אַרְבָּעָה טְפָחִים (32 ס״מ), שמפני שהוא כבד, יש לאחוז קרוב אליו, וְשלשלת שֶׁל דלי קָטָן – עֲשָׂרָה טפחים (80 ס״מ), שמפני שהוא קל, ניתן לאחוז גם מרחוק.
מַטְבִּילָן עַד מְקוֹם הַמִּדָּה.
ומוסיפים: מַטְבִּילָן עַד מְקוֹם הַמִּדָּה האמורה על פי גודל הדלי, ולא יותר, כדעת התנא הראשון.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּטְבִּיל אֶת כָּל הַטַּבַּעַת.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אין הדלי טהור, עַד שֶׁיַּטְבִּיל אֶת כָּל הַטַּבַּעַת שחלקה נמצא בתוך המידה הראויה, ואין להטביל רק חלק מהטבעת. ואין הלכה כמותו.
הַחֶבֶל שֶׁהוּא קָשׁוּר בְּקוּפָּה – אֵינוֹ חִבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן תָּפַר.
הַחֶבֶל שֶׁהוּא קָשׁוּר בְּקוּפָּה (סל) כידית – אֵינוֹ נחשב חִבּוּר לקופה לעניין טומאה, שאם נגעה בו טומאה, אין הקופה נטמאת, אֶלָּא אִם כֵּן תָּפַר אותו לקופה, שאז הוא חלק מהקופה כדין ידית.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מַטְבִּילִין חַמִּין בְּצוֹנֵן, וְלֹא צוֹנֵן בְּחַמִּין,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מַטְבִּילִין מים חַמִּין טמאים בכלי בְּמקווה צוֹנֵן כדי לטהר אותם על ידי השקה שלהם למי המקווה, וְכן לֹא צוֹנֵן טמא בְּמקווה של חַמִּין;
לֹא יָפִים בְּרָעִים, וְלֹא רָעִים בְּיָפִים.
ולֹא מים יָפִים, טובים לשתייה, בְּמקווה של מים רָעִים (מסריחים), וְלֹא רָעִים בְּיָפִים, שכן מים טמאים נטהרים, רק כאשר הם נעשים חלק ממי המקווה, ולא כשהם שונים מהם.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מַטְבִּילִין.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מַטְבִּילִין גם אם הם שונים. והלכה כבית הלל.
כְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא מַשְׁקִין וְהִטְבִּילוֹ – כְּאִילּוּ לֹא טָבַל.
כְּלִי טמא שֶׁהוּא מָלֵא מַשְׁקִין שאינם מים, וְהִטְבִּילוֹ – טמא הכלי כְּאִילּוּ לֹא טָבַל, מפני שמשקים אינם בטלים למקווה, והם חוצצים בין הכלי למי המקווה.
מָלֵא מֵי רַגְלַיִם – רוֹאִים אוֹתָם כְּאִילּוּ הֵם מַיִם.
אך אם הוא מָלֵא מֵי רַגְלַיִם (שתן), והטביל אותו – רוֹאִים אוֹתָם כְּאִילּוּ הֵם מַיִם, והכלי טהור.
מָלֵא מֵי חַטָּאת – עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמַּיִם עַל מֵי חַטָּאת.
אם הכלי מָלֵא מֵי חַטָּאת (מים שנתקדשו על ידי אפר פרה אדומה) – אין דינם כמים אלא כמשקים, ואין הכלי טהור, עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמַּיִם עַל מֵי חַטָּאת, שרוב הכלי היה ריק והתמלא מהמקווה, ומי החטאת מתבטלים.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ כְּלִי מַחֲזִיק כּוֹר, וְאֵין בּוֹ אֶלָּא רְבִיעִית – כְּאִילּוּ לֹא טָבַל.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ כְּלִי גדול שמַחֲזִיק (מכיל) כּוֹר, מידת נפח גדולה, כ-250 ליטר, וְאֵין בּוֹ אֶלָּא רְבִיעִית הלוג (86 סמ״ק) מי חטאת או משקים אחרים – כְּאִילּוּ לֹא טָבַל את הכלי, שאינם בטלים ברוב מי המקווה שבכלי, והם חוצצים. והלכה כתנא הראשון.
כָּל הָאוֹכָלִין מִצְטָרְפִין לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה בְּכַחֲצִי פְּרָס.
כָּל מיני הָאוֹכָלִין כשהם טמאים מִצְטָרְפִין יחד לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה (גוף האדם) מלאכול תרומה, בּאכילת כמות של כַחֲצִי פְרָס, מחצית של חצי כיכר לחם.
כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה בָּרְבִיעִית.
וכך כָּל מיני הַמַּשְׁקִין כשהם טמאים מִצְטָרְפִין יחד לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה מאכילת תרומה, בּשתיית רְבִיעִית הלוג (86 סמ"ק) משקים טמאים.
זֶה חוֹמֶר בְּשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִים מִבַּמִּקְוֶה:
דין זֶה הוא חוֹמֶר (חומרה) שיש בְּשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִים מִבּהלכות מִקְוֶה,
שֶׁעָשׂוּ בּוֹ שְׁאָר הַמַּשְׁקִין כַּמַּיִם.
שֶׁעָשׂוּ בּוֹ, בדין זה, את שְׁאָר הַמַּשְׁקִין כַּמַּיִם, שמצטרפים יחד לטמא. אבל לעניין מקווה שונה דינם, שמקווה מטהר רק מים ובהשקה ולא בשאר משקים. ובכלל – רק מים מטהרים במקווה ולא משקים אחרים, ורק מים שאובים פוסלים מקווה ולא שאר משקים (לעיל פ"ז מ"ב).
אָכַל אוֹכָלִים טְמֵאִים, וְשָׁתָה מַשְׁקִים טְמֵאִים, טָבַל וֶהֱקִיאָן –
מי שאָכַל אוֹכָלִים טְמֵאִים, וְכן מי ששָׁתָה מַשְׁקִים טְמֵאִים שאינם מים, וטָבַל במקווה ולאחר מכן הֱקִיאָן –
טְמֵאִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן טְהוֹרִים בַּגּוּף.
נשארים טְמֵאִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן נעשים טְהוֹרִים מהטבילה בעודם בלועים בַּגּוּף.
שָׁתָה מַיִם טְמֵאִים, טָבַל וֶהֱקִיאָם –
לעומת זאת, מי ששָׁתָה מַיִם טְמֵאִים, וטָבַל וֶהֱקִיאָם –
טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם טְהוֹרִים בַּגּוּף.
המים טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם טְהוֹרִים בַּגּוּף, כאילו באו במגע עם מי המקווה.
בָּלַע טַבַּעַת טְהוֹרָה, נִכְנַס לְאֹהֶל הַמֵּת, הִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל, וֶהֱקִיאָהּ –
מי שבָּלַע טַבַּעַת טְהוֹרָה ונִכְנַס לְאֹהֶל הַמֵּת ונטמא, ואחר כך הִזָּה מי חטאת ביום השלישי וְשָׁנָה, שהזה שוב ביום השביעי, וְטָבַל במקווה ונטהר בערב, שכך דינו של טמא מת (במדבר יט,יט), ואחר כך הֱקִיאָהּ, את הטבעת –
הֲרֵי הִיא כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה.
הֲרֵי הִיא טהורה כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה לפני שבלע אותה, שאינה נטמאת בהיותה בתוך גופו.
בָּלַע טַבַּעַת טְמֵאָה – טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. הֱקִיאָהּ –
אולם אדם טהור שבָּלַע טַבַּעַת טְמֵאָה ונטמא במגע הטבעת בשעת הבליעה – טוֹבֵל, וְאוֹכֵל בַּתְּרוּמָה בערב (ברכות פ״א מ״א), אף שהטבעת בתוך גופו. ואם הֱקִיאָהּ –
טְמֵאָה וְטִמְּאַתּוּ.
נשארה טְמֵאָה, שלא הועילה לה הטבילה בתוך גופו, וְאף טִמְּאַתּוּ, את האדם, במגע ביציאתה מפיו.
חֵץ שֶׁהוּא תָּחוּב בָּאָדָם; בִּזְמַן שֶׁהוּא נִרְאֶה – חוֹצֵץ. וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה – טוֹבֵל וְאוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ.
חֵץ שֶׁהוּא תָּחוּב בָּאָדָם; בִּזְמַן שֶׁהוּא, החץ, נִרְאֶה מבחוץ – חוֹצֵץ בטבילת האדם. וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה, כולו בתוך הגוף – טוֹבֵל וְאוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ, שאין זו חציצה.