שֵׁשׁ מַעֲלוֹת בְּמִקְוָאוֹת, זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, וְזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ:

שֵׁשׁ מַעֲלוֹת (דרגות) הלכתיות יש בְּמִקְוָאוֹת, זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וְזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ.

מֵי גְבָאִים.

הדרגה הנמוכה ביותר היא מֵי גְבָאִים, מים מכונסים בשקעים קטנים שבסלע או באדמה. מים אלה אינם מטהרים דבר טמא שנפל לתוכם, אך גם אינם נטמאים ממנו.

שָׁתָה טָמֵא, וְשָׁתָה טָהוֹר – טָמֵא. שָׁתָה טָמֵא, וּמִלֵּא בִּכְלִי טָהוֹר – טָמֵא.

אם שָׁתָה אדם טָמֵא מהגֵב, וְשָׁתָה אחריו אדם טָהוֹר – נעשה טָמֵא גם השני, שכן טיפות מים שנפלו מפיו של הטמא אל הגֵב, ולא נטהרו במימיו, נמצאות במים ששותה הטהור, ומטמאות אותם וגם את האדם. וכן אם שָׁתָה אדם טָמֵא, וּמִלֵּא אחריו בִּכְלִי טָהוֹר – טָמֵא הכלי, שטיפות מים שנפלו מפיו של הטמא אל הגֵב מעורבות במים ששאב בכלי, והן מטמאות את המים ואת הכלי.

שָׁתָה טָמֵא, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה; אִם הֵדִיחַ – טָמֵא, וְאִם לֹא הֵדִיחַ – טָהוֹר.

ומוסיפים: דין זה, שמים שנתלשו נטמאים ומטמאים, הוא רק כאשר רצונו של האדם בהם, כגון לשתייה. אך אם שָׁתָה הטָמֵא, וְאחר כך נָפַל לגֵב כִּכָּר לחם שֶׁל תְּרוּמָה, המיועדת לכהנים וצריך לשמור על טהרתה, במקרה זה, שאין רצונו של האדם בהרטבה של הכיכר, רק אִם הֵדִיחַ (רחץ) אדם את הכיכר במי הגֵב, ובכך הראה שרצונו במים אלה – הכיכר טָמֵא בגלל טיפות המים הטמאות המעורבות במים שעל הכיכר לאחר ההוצאה מן המים. וְאִם לֹא הֵדִיחַ אותו – טָהוֹר, שאף שהמים שעליו נתלשו מן הקרקע – לא היה זה לרצונו, והמים אינם נטמאים מן הטיפות שנפלו מפיו של הטמא, אלא הן בטלות בהם ברוב.

מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא, וְשָׁתָה טָהוֹר – טָמֵא.

אם מִלֵּא מים מהגֵב בִּכְלִי טָמֵא, וְשָׁתָה אחר כך אדם טָהוֹר ממי הגב – טָמֵא האדם, שכן טיפות מים שנשפכו מהכלי הטמא לגב ולא נטהרו במימיו נמצאות במים ששותה הטהור, ומטמאות אותם (שכבר ‘נתלשו׳) וגם את האדם.

מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא, וּמִלֵּא בִּכְלִי טָהוֹר – טָמֵא.

וכן, אם מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא, וּמִלֵּא אחריו בִּכְלִי טָהוֹר – טָמֵא הכלי, שטיפות מים שנפלו מן הכלי הטמא אל הגֵב מעורבות במים ששאב בכלי הטהור, והן מטמאות את המים ואת הכלי.

מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה;

אך אם מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא, וְאחר כך נָפַל לגֵב כִּכָּר לחם שֶׁל תְּרוּמָה;

אִם הֵדִיחַ – טָמֵא.

אִם הֵדִיחַ (רחץ) אדם את הכיכר במי הגֵב, ובכך הראה שרצונו במים אלה – הכיכר טָמֵא בגלל טיפות המים הטמאות המעורבות במים שעל הכיכר, כשהוציא אותו מן המים.

וְאִם לֹא הֵדִיחַ – טָהוֹר.

וְאִם לֹא הֵדִיחַ אותו – טָהוֹר, שאף שהמים שעליו נתלשו מן הקרקע – לא היה זה לרצונו, והמים אינם נטמאים מן הטיפות שנפלו מפיו של הטמא, אלא הן בטלות בהם ברוב.

נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים, וְשָׁתָה טָהוֹר – טָמֵא.

אם נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים לגב, וְאחר כך שָׁתָה ממנו אדם טָהוֹר – טָמֵא מחמת אותם מים.

נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים, וּמִלֵּא בִּכְלִי טָהוֹר – טָמֵא.

וכן, אם נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים, וּמִלֵּא אחר כך בִּכְלִי טָהוֹר – טָמֵא הכלי.

נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה;

ואם נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים, וְנָפַל אחר כך כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה לגב;

אִם הֵדִיחַ – טָמֵא, וְאִם לֹא הֵדִיחַ – טָהוֹר.

אִם הֵדִיחַ (רחץ) אותו במי הגב – טָמֵא הכיכר, וְאִם לֹא הֵדִיחַ – טָהוֹר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בֵּין שֶׁהֵדִיחַ, בֵּין שֶׁלֹּא הֵדִיחַ – טָמֵא.

רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק בכל המשניות הללו ואוֹמֵר: בֵּין שֶׁהֵדִיחַ את הכיכר במי הגבאים ובֵין שֶׁלֹּא הֵדִיחַ – טָמֵא הכיכר, מפני הטיפה הטמאה שנותרה עליו. ואין הלכה כמותו.

נָפַל לְתוֹכָן מֵת, אוֹ שֶׁהָלַךְ בָּהֶן הַטָּמֵא, וְשָׁתָה טָהוֹר – טָהוֹר.

אם נָפַל לְתוֹכָן, לתוך מי הגב, אדם מֵת, אוֹ שֶׁהָלַךְ בָּהֶן האדם הַטָּמֵא, וְאחר כך שָׁתָה אדם טָהוֹר מן המים – נשאר טָהוֹר, מכיוון שאינם נטמאים בעודם בקרקע.

אֶחָד מֵי גְבָאִים, מֵי בוֹרוֹת, מֵי שִׁיחִין, מֵי מְעָרוֹת, מֵי תַמְצִיּוֹת שֶׁפָּסְקוּ, וּמִקְוָאוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה;

אֶחָד (בין) מֵי גְבָאִים (גומות), או מֵי בוֹרוֹת עמוקים, או מֵי שִׁיחִין (שוחות), מֵי מְעָרוֹת, או מֵי תַמְצִיּוֹת, מים שמתמצים ונאספים מן ההרים לגומה לאחר הגשמים, שֶׁפָּסְקוּ, לאחר שכבר אין זרימת מים לתוכה, וּמִקְוָאוֹת (מאגרי מים) שונים, כל אחד מאלו שֶׁאֵין בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה (כ-330 ליטר), שבכל אלה, אם שתה מהם אדם טמא, או מילאו מהם בכלי טמא, ולאחר מכן שתה מהם אדם טהור, או מילאו בכלי טהור – האדם או הכלי טמא;

בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים – הַכֹּל טָהוֹר.

אדם המוצא מאגר מים קטן כזה, ויש לו ספק, אם שתו ממנו אנשים או מילאו ממנו בכלים טמאים, בִּשְׁעַת ירידת הַגְּשָׁמִים – הַכֹּל טָהוֹר, שאין חוששים, שטמאים שתו מהגב, ואם נטמאו מעט מים – הגשמים הרבים מבטלים אותם.

פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים; הַקְּרוֹבִים לָעִיר וְלַדֶּרֶךְ – טְמֵאִים. וְהָרְחוֹקִים – טְהוֹרִין, עַד שֶׁיְּהַלְּכוּ רוֹב בְּנֵי אָדָם.

לאחר שפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים; מאגרי המים הַקְּרוֹבִים לָעִיר וְלַדֶּרֶךְ – טְמֵאִים, שמצוי, ששותים מהם אנשים טמאים, וְהמאגרים הָרְחוֹקִים – טְהוֹרִין, עַד שיעבור זמן, שיש להניח, שֶׁיְּהַלְּכוּ שם כבר רוֹב (הרבה) בְּנֵי אָדָם.

מֵאֵימָתַי טָהֳרָתָן?

מֵאֵימָתַי טָהֳרָתָן של מי הגבאים מחמת ירידת הגשמים?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּרְבּוּ וְיִשְׁטוֹפוּ.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּרְבּוּ הגשמים יותר מהמים שבגב, וגם יִשְׁטוֹפוּ, יציפו את הגב ויגלשו.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: רַבּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁטְפוּ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אם רַבּוּ הגשמים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁטְפוּ החוצה – נטהר הגב.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שָׁטְפוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רַבּוּ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אפילו כשרק שָׁטְפוּ החוצה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רַבּוּ יותר ממה שהיה בו – טהור. והלכה כבית הלל.

כְּשֵׁרִין לַחַלָּה, וְלִיטּוֹל מֵהֶן לַיָּדַיִם.

מי גבאים שנטהרו כְּשֵׁרִין לַחַלָּה, ללוש עיסה שתופרש ממנה חלה, וְכן לִיטּוֹל מֵהֶן לַיָּדַיִם לצורך אכילת תרומה, שהם טהורים לגמרי.

לְמַעְלָה מֵהֶן – מֵי תַמְצִיּוֹת שֶׁלֹּא פָּסְקוּ.

לְמַעְלָה מֵהֶן, ממי גבאים ודומיהם – מֵי תַמְצִיּוֹת שמתמצים אל המאגר מגשמי ההרים, שֶׁלֹּא פָּסְקוּ עדיין מלזרום מן ההרים. ובשונה ממי גבאים, שטיפה טמאה הנופלת לתוכם נותרת בטומאתה, וכפי שפורטו לעיל המקרים השונים (משניות א–ג), מי תמציות מטהרים את המים שנופלים לתוכם. ולכן, בכל המקרים הללו הכול טהור:

שָׁתָה טָמֵא, וְשָׁתָה טָהוֹר – טָהוֹר. שָׁתָה טָמֵא, וּמִלֵּא בִּכְלִי טָהוֹר – טָהוֹר. שָׁתָה טָמֵא, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ – טָהוֹר.

אם שָׁתָה אדם טָמֵא מהמים, וְשָׁתָה אחריו אדם טָהוֹר – טָהוֹר השני, מפני שמי המאגר מטהרים את הטיפה שנפלה מפיו של הטמא. וכן, אם שָׁתָה הטָמֵא, וּמִלֵּא אחריו אדם בִּכְלִי טָהוֹר – טָהוֹר הכלי. וכן אם שָׁתָה טָמֵא, וְנָפַל אחר כך כִּכָּר לחם שֶׁל תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ (רחץ) את הכיכר בכוונה במי המאגר – טָהוֹר הכיכר, שאין כלל טומאה במים.

מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא, וְשָׁתָה טָהוֹר – טָהוֹר. מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא, וּמִלֵּא בִּכְלִי טָהוֹר – טָהוֹר. מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ – טָהוֹר.

וכן, אם מִלֵּא אדם בִּכְלִי טָמֵא, וְשָׁתָה אחריו אדם טָהוֹר מהמאגר – טָהוֹר השותה, שאין חוששים לטיפה שנפלה מהכלי, שכבר נטהרה במאגר. וכן אם מִלֵּא אדם בִּכְלִי טָמֵא, וּמִלֵּא אחריו בִּכְלִי טָהוֹר – טָהוֹר הכלי. וכן אם מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא, וְנָפַל אחר כך כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה למאגר, אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ אותו בכוונה – טָהוֹר הכיכר.

נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים, וְשָׁתָה טָהוֹר – טָהוֹר. נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים, וּמִלֵּא בִּכְלִי טָהוֹר – טָהוֹר. נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ – טָהוֹר.

וכן, אם נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים למאגר, וְשָׁתָה משם אחר כך אדם טָהוֹר – טָהוֹר השותה. ואם נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים, וּמִלֵּא מים משם בִּכְלִי טָהוֹר – טָהוֹר הכלי. ואם נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ – טָהוֹר הכיכר.

כְּשֵׁרִים לַתְּרוּמָה וְלִטּוֹל מֵהֶם לַיָּדַיִם.

ומי התמציות הללו, אף שנפלו לתוכם מים טמאים – כְּשֵׁרִים לשימוש בתְּרוּמָה, שנדרשת לה שמירה בטהרה, וְכן לִיטּוֹל מֵהֶם לַיָּדַיִם לצורך אכילת תרומה.

לְמַעְלָה מֵהֶן – מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה,

לְמַעְלָה מֵהֶן, ממי תמציות שלא פסקו – מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה (כ-330 ליטר) מי גשמים,

שֶׁבּוֹ טוֹבְלִין וּמַטְבִּילִין.

שֶׁבּוֹ בני אדם טמאים טוֹבְלִין, וּמַטְבִּילִין בו כלים טמאים.

לְמַעְלָה מֵהֶן – מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו מוּעָטִין וְרַבּוּ עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין.

לְמַעְלָה מֵהֶן – מַעְיָן נובע שֶׁמֵּימָיו מוּעָטִין, וְרַבּוּ עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין, ששפכו לתוכו מים בכלים בכמות מרובה מזו של המעיין עצמו.

שָׁוֶה לַמִּקְוֶה – לְטַהֵר בְּאַשְׁבּוֹרֶן,

מעיין כזה שָׁוֶה לַמִּקְוֶה של מי גשמים, לכך שדינו לְטַהֵר רק בְּאַשְׁבּוֹרֶן (כינוס מים עומדים), ולא כשהוא זורם,

וְלַמַּעְיָן – לְהַטְבִּיל בּוֹ בְּכָל שֶׁהוּא.

ומאידך, הוא שווה לַמַּעְיָן, שכשר לְהַטְבִּיל בּוֹ כלים טמאים אפילו בְּכָל שֶׁהוּא כמות של מים, ואין צורך בארבעים סאה כמקווה מי גשמים.

לְמַעְלָה מֵהֶן – מַיִם מוּכִּין,

לְמַעְלָה מֵהֶן, מהמעיין שרבו עליו מים שאובים (במשנה הקודמת) – מעיינות מַיִם מוּכִּין (מקולקלים), מלוחים או חמים,

שֶׁהֵן מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין.

שֶׁהֵן מְטַהֲרִין אפילו בְּזוֹחֲלִין, שניתן לטבול בהם תוך שהם זורמים על הקרקע.

לְמַעְלָה מֵהֶן – מַיִם חַיִּים,

לְמַעְלָה מֵהֶן – מעיין מַיִם חַיִּים (טובים),

שֶׁבָּהֶן טְבִילָה לַזָּבִים, וְהַזָּיָיה לַמְּצוֹרָעִים,

שֶׁרק בָּהֶן מועילה טְבִילָה לַזָּבִים, וְהם כשרים להַזָּיָיה לַמְּצוֹרָעִים בתהליך הטהרה,

וּכְשֵׁרִים לְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת.

וּכְשֵׁרִים לְקַדֵּשׁ (להכין) מֵהֶן מֵי חַטָּאת לצורך אפר פרה אדומה לטהרת טמאי מתים.