מִי שֶׁטָּבַל בַּנָּהָר,

מִי שֶׁטָּבַל בַּנָּהָר כדי להיטהר, ונמצא שהמים שעליו תלושים לרצונו,

וְהָיָה לְפָנָיו נָהָר אַחֵר וְעָבַר בּוֹ

וְהָיָה לְפָנָיו נָהָר אַחֵר, וְעָבַר בּוֹ, כדי שיוכל להמשיך בדרכו –

טִהֲרוּ שְׁנִיִּים אֶת הָרִאשׁוֹנִים.

טִהֲרוּ שְׁנִיִּים, מי הנהר השני, שלא רצה בהם, אֶת הָרִאשׁוֹנִים, והמים שעליו אינם מכשירים.

דָּחָהוּ חֲבֵרוֹ לְשָׁכְרוֹ, וְכֵן לִבְהֶמְתּוֹ –

וכן, אם לאחר שעלה מן הנהר דָּחָהוּ (דחף אותו) חֲבֵרוֹ לנהר לְשָׁכְרוֹ, מתוך שכרות, וְכֵן אם עשה כן חברו לִבְהֶמְתּוֹ, מתוך שכרות, לאחר שבעליה רחץ אותה בנהר –

טִהֲרוּ שְׁנִיִּים אֶת הָרִאשׁוֹנִים.

טִהֲרוּ שְׁנִיִּים, שלא היו לרצון וכוונה, אֶת הָרִאשׁוֹנִים.

וְאִם כִּמְשַׂחֵק עִמּוֹ – הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן'.

וְאִם דחף אותו חברו למים כִּמְשַׂחֵק עִמּוֹ, בתוך כדי משחק, ולא מתוך שכרות – הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי היה זה בכוונה.

הַשָּׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם,

הַשָּׁט, השוחה עַל פְּנֵי הַמַּיִם,

הַנִּיתָּזִין – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

המים הַנִּיתָּזִין בתוך כדי כך – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי לא אכפת לו מהם, ואין לו רצון להרטיב בהם דבר.

וְאִם נִתְכַּוֵּין לְהַתִּיז עַל חֲבֵרוֹ – הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן'.

וְאִם נִתְכַּוֵּין לְהַתִּיז מים עַל חֲבֵרוֹ – הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן'.

הָעוֹשֶׂה צִפּוֹר בַּמַּיִם,

הָעוֹשֶׂה 'צִפּוֹר' בַּמַּיִם, כגון שנושף לתוך כלי (כעין ציפור) שמכניס למים כדי להעלות בועות או כדי להשמיע קולות,

הַנִּיתָּזִין וְאֶת שֶׁבָּהּ – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

המים הַנִּיתָּזִין בתוך כדי פעולת הנשיפה, וְאֶת שֶׁבָּהּ, המים שנשארים ב׳ציפור׳ – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', אינם מכשירים מאכל לקבל טומאה, מפני שאינו רוצה להרטיב בהם דבר.

פֵּירוֹת שֶׁיָּרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָן, וּבְלָלָן שֶׁיְּנוּגְּבוּ –

פֵּירוֹת שֶׁיָּרַד הַדֶּלֶף, מי גשמים מן הגג, לְתוֹכָן, וּבְלָלָן, ערבב את הפירות, כדי שֶׁיְּנוּגְּבוּ (יתייבשו) על יד פיזור המים –

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּ'כִי יוּתַּן'.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הרי זה בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי רצה שהמים ייתלשו ויעברו מפרי לפרי.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי עשה כן רק מפני שלא רצה במים שעל הפירות. והלכה כחכמים.

הַמּוֹדֵד אֶת הַבּוֹר,

הַמּוֹדֵד אֶת הַבּוֹר, באמצעות קנה מדידה,

בֵּין לְעָמְקוֹ בֵּין לְרָחְבּוֹ –

בֵּין לְעָמְקוֹ של הבור, בֵּין לְרָחְבּוֹ, ונרטב הקנה במי הבור –

הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן', דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.

הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן', דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן, שהרי אינו יכול למדוד ללא שיירטב הקנה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְעָמְקוֹ – בְּ'כִי יוּתַּן',

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: המודד את הבור לְעָמְקוֹ – בְּ'כִי יוּתַּן', מפני שהוא רוצה במים שעל הקנה, כי לפי גובה הרטיבות על הקנה הוא יודע כמה עמוק הבור.

וּלְרָחְבּוֹ – אֵינוֹ בְּ'כִי יוּתַּן'.

וּלְרָחְבּוֹ – אֵינוֹ בְּ'כִי יוּתַּן', שאין לו צורך במים שעל הקנה, שאינם מועילים למדידת רוחב הבור. והלכה כרבי עקיבא.

פָּשַׁט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אוֹ קָנֶה לַבּוֹר לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם –

פָּשַׁט (הושיט) אדם את יָדוֹ, אוֹ רַגְלוֹ, אוֹ קָנֶה, לַבּוֹר כדי לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם בכלל, ונרטבו –

אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

המים שעליהם אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי אינו צריך אותם על ידו, על רגלו או על הקנה.

לֵידַע כַּמָּה מַיִם יֵשׁ בּוֹ – הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן'.

אבל אם עשה כן כדי לֵידַע כַּמָּה מַיִם יֵשׁ בּוֹ, בבור, לפי גובה הרטיבות שעל ידו – הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי רצונו במים, כפי ששנינו במשנה הקודמת.

זָרַק אֶבֶן לַבּוֹר לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם;

זָרַק אֶבֶן לַבּוֹר כדי לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם, לפי צליל הנפילה של האבן, והאבן פגעה במים;

הַנִּיתָּזִין – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

המים הַנִּיתָּזִין מנפילת האבן – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי אינו רוצה בהם.

וְאֶת שֶׁבָּאֶבֶן – טְהוֹרִים.

וְאֶת שֶׁבָּאֶבֶן, המים שעל האבן כשהיא מונחת בבור, אף על פי שהיא בולטת מעל פני המים – טְהוֹרִים, אינם מקבלים טומאה, שדינם כמי הבור.

הַחוֹבֵט עַל הַשֶּׁלַח;

מעבד העורות (הבורסי) הַחוֹבֵט עַל הַשֶּׁלַח, עור שהופשט מן הבהמה, כדי להוציא ממנו את הלכלוך וכדי לרככו, ונעזר לכך במים שבברכה;

חוּץ לַמַּיִם – בְּ'כִי יוּתַּן'.

אם חבט עליו חוּץ לַמַּיִם – דין המים שניתזו ממנו בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי רצונו שיצאו המים מן השלח.

לְתוֹךְ הַמַּיִם – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

אבל אם חבט עליו לְתוֹךְ (בתוך) הַמַּיִם – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', אף אם ניתזו החוצה, שהרי מדובר במים המחוברים לקרקע, ואינו רוצה עדיין להפריד את המים מן השלח ולייבשו.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף לְתוֹךְ הַמַּיִם – בְּ'כִי יוּתַּן',

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף החובט על השלח לְתוֹךְ הַמַּיִם – דין המים בְּ'כִי יוּתַּן',

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין שֶׁיֵּצְאוּ עִם הַצּוֹאָה.

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין שֶׁיֵּצְאוּ המים מן השלח עִם הַצּוֹאָה שמעורבת בהם, ויבואו לתוכו מים אחרים.

הַמַּיִם הָעוֹלִין בַּסְּפִינָה וּבָעֵקֶל וּבַמְּשׁוֹטוֹת –

הַמַּיִם הָעוֹלִין בַּסְּפִינָה, על דופן הספינה, וּבָעֵקֶל, ברזל שמטילים למים כדי לעכב את הספינה, וּבַמְּשׁוֹטוֹת, משוטי הספינה –

אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', מפני שאין לו צורך במים שעליהם.

בַּמְּצוֹדוֹת וּבָרְשָׁתוֹת וּבַמִּכְמָרוֹת – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

וכן המים העולים בַּמְּצוֹדוֹת וּבָרְשָׁתוֹת וּבַמִּכְמָרוֹת, שצדים בהם דגים – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

וְאִם נִעֵר – בְּ'כִי יוּתַּן'.

וְאִם נִעֵר אותן מן המים – המים בְּ'כִי יוּתַּן', לפי שנתלשו על ידו בכוונה.

הַמּוֹלִיךְ אֶת הַסְּפִינָה לַיָּם הַגָּדוֹל לְצָרְפָהּ,

הַמּוֹלִיךְ אֶת הַסְּפִינָה לַיָּם הַגָּדוֹל לאחר שבנו אותה כדי לְצָרְפָהּ, לחזק אותה, כדי שלא תיסדק מחמת היובש,

הַמּוֹצִיא מַסְמֵר לַגְּשָׁמִים לְצָרְפוֹ,

וכן הַמּוֹצִיא מַסְמֵר, שהוא מלובן באש, החוצה לַגְּשָׁמִים כדי לְצָרְפוֹ, לחַסֵם אותו,

הַמַּנִּיחַ אֶת הָאוּד בַּגְּשָׁמִים לְכַבּוֹתוֹ –

וכן הַמַּנִּיחַ אֶת הָאוּד (גחלת) בַּגְּשָׁמִים כדי לְכַבּוֹתוֹ –

הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן'.

הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן', המים שעליהם, שהרי רצה בהם.

קַסְיָא שֶׁל שׁוּלְחָנוֹת, וְהַשִּׁיפָא שֶׁל לְבֵנִים –

קַסְיָא (כיסוי) שֶׁל שׁוּלְחָנוֹת, להגן עליו מלכלוך ורטיבות, וְהַשִּׁיפָא (מחצלת) שֶׁל לְבֵנִים, שעשויה להגן עליהן ממי הגשמים, לפני שצרפו אותן בתנור –

אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

מי גשמים שהצטברו עליהן אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי לא נפלו עליהן לרצון.

וְאִם נִעֵר – בְּ'כִי יוּתַּן'.

וְאִם נִעֵר את הקסיא והשיפא מן המים – הרי הן בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי הן תלושות על ידו בכוונה.

כָּל הַנִּצּוֹק – טָהוֹר,

כָּל הַנִּצּוֹק, קילוח של משקה טהור למשקה טמא – טָהוֹר הקילוח, שאינו נחשב מחובר למשקה שבכלי התחתון, כדי שייטמא כמותו. וממילא, גם מה שבכלי העליון אינו נטמא או מכשיר לקבלת טומאה,

חוּץ מִדְּבַשׁ הַזִּיפִין וְהַצַּפַּחַת.

חוּץ מִדְּבַשׁ הַזִּיפִין, וְהַצַּפַּחַת, בלילה של קמח ודבש, שהם סמיכים במיוחד, ודינם כגוש אחד של מאכל. ולכן, אף מה שבכלי העליון טמא או מכשיר.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַף הַמִּקְפָּה שֶׁל גְּרִיסִין וְשֶׁל פּוֹל, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סוֹלֶדֶת לְאַחֲרֶיהָ.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַף הַמִּקְפָּה (תבשיל סמיך) שֶׁל גְּרִיסִין וְשֶׁל פּוֹל חיבור לטומאה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סוֹלֶדֶת (נרתעת, חוזרת) לְאַחֲרֶיהָ כאשר נפסק הקילוח, ומכאן שהיא עדיין מחוברת בכלי העליון.

הַמְעָרֶה מֵחַם לְחַם, וּמִצּוֹנֵן לְצוֹנֵן, וּמֵחַם לְצוֹנֵן – טָהוֹר.

הַמְעָרֶה (השופך) משקה טהור למשקה טמא, אם היה זה מֵחַם לְחַם, וּמִצּוֹנֵן לְצוֹנֵן, וּמֵחַם לְצוֹנֵן – טָהוֹר ה׳ניצוק׳ ומה שבכלי העליון.

מִצּוֹנֵן לְחַם – טָמֵא.

אבל אם שפך מִטהור צוֹנֵן לְטמא חַם – טָמֵא הניצוק וגם מה שבכלי העליון, מפני שהאדים הטמאים העולים מן המשקה הטמא מתערבים במשקה שבעמוד הניצוק וכן במשקה שנותר בכלי העליון.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף הַמְעָרֶה מֵחַם לְחַם, וְכֹחוֹ שֶׁל תַּחְתּוֹן יָפֶה מִשֶּׁל עֶלְיוֹן – טָמֵא.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף הַמְעָרֶה מטהור חַם לְטמא חַם, וְכֹחוֹ שֶׁל תַּחְתּוֹן יָפֶה מִשֶּׁל עֶלְיוֹן, שהוא חם יותר – טָמֵא הניצוק והעליון. ואין הלכה כרבי שמעון.

הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ יָדֶיהָ טְהוֹרוֹת, וּמְגִיסָה בִּקְדֵרָה טְמֵאָה,

הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ יָדֶיהָ טְהוֹרוֹת, וּמְגִיסָה (מערבבת) באמצעות כף בִּקְדֵרָה טְמֵאָה, כלומר קדרה שיש בה תבשיל טמא;

אִם הֵזִיעוּ יָדֶיהָ – טְמֵאוֹת.

אִם הֵזִיעוּ יָדֶיהָ, ויש עליהן לחות – הן טְמֵאוֹת מהלחות, שזו לחות טמאה שמקורה מהאדים הטמאים.

הָיוּ יָדֶיהָ טְמֵאוֹת, וּמְגִיסָה בִּקְדֵרָה טְהוֹרָה,

ואפילו אם הָיוּ יָדֶיהָ של האישה טְמֵאוֹת, והיא מְגִיסָה בִּקְדֵרָה טְהוֹרָה,

אִם הֵזִיעוּ יָדֶיהָ – הַקְּדֵרָה טְמֵאָה.

אִם הֵזִיעוּ יָדֶיהָ – הַקְּדֵרָה טְמֵאָה, שהאדים מחברים בין הלחות שעל ידיה לבין התבשיל שבקדרה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם נָטְפוּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רק אִם נָטְפוּ טיפות זיעה מידיה לתוך הקדרה, התבשיל טמא. ואין הלכה כרבי יוסי.

הַשּׁוֹקֵל עֲנָבִים בְּכַף מֹאזְנַיִם,

הַשּׁוֹקֵל עֲנָבִים בְּכַף מֹאזְנַיִם,

הַיַּיִן שֶׁבַּכַּף – טָהוֹר, עַד שֶׁיְּעָרֶה לְתוֹךְ הַכְּלִי.

הַיַּיִן שֶׁבַּכַּף שיצא מן הענבים – טָהוֹר, שאינו מכשיר לקבלת טומאה, מפני שלא פרש מן הענבים לרצונו, ואין בו חשיבות של ‘משקה׳ לקבל טומאה בעצמו, עַד שֶׁיְּעָרֶה (ישפוך) אותו לְתוֹךְ הַכְּלִי.

הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְסַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים כְּשֶׁהֵן מְנַטְּפִין.

ומעירים: הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְסַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים שמביאים מן הכרם כְּשֶׁהֵן מְנַטְּפִין, שכך הוא דינם.