הַשּׁוֹחֶה לִשְׁתּוֹת;

הַשּׁוֹחֶה (המתכופף) אל הנהר כדי לִשְׁתּוֹת;

הַמַּיִם הָעוֹלִים בְּפִיו וּבִשְׂפָמוֹ – בְּ'כִי יוּתַּן'.

הַמַּיִם הָעוֹלִים בְּפִיו וּבִשְׂפָמוֹ – בְּ'כִי יוּתַּן', מכשירים מאכלים לקבל טומאה, כי נתלשו לרצונו, שהרי אינו יכול לשתות מבלי שיירטב שפמו.

בְּחוֹטְמוֹ וּבְרֹאשׁוֹ וּבִזְקָנוֹ – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

אבל המים שבְּחוֹטְמוֹ וּבְרֹאשׁוֹ וּבִזְקָנוֹ – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי אינו מעוניין בהם, ויכול לשתות גם ללא שיירטבו.

הַמְמַלֵּא בְּחָבִית;

הַמְמַלֵּא (שואב) מים בְּחָבִית מן הנהר או מן הבור;

הַמַּיִם הָעוֹלִים אַחֲרֶיהָ, וּבַחֶבֶל שֶׁהוּא מְכוּנָּן עַל צַוָּארָהּ, וּבַחֶבֶל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ – הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן'.

הַמַּיִם הָעוֹלִים אַחֲרֶיהָ, המטפטפים ממנה כשהוא מוציא אותה מן המים, וּבַחֶבֶל שֶׁהוּא מְכוּנָּן (מלופף) עַל צַוָּארָהּ, כדי להעלות אותה מן המים, וּבַחֶבֶל שֶׁהוּא משמש לְצָרְכָּהּ, חוץ מהחלק המכונן על צווארה – הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן', שאי אפשר למלא בה מים בלא שיירטבו אחוריה והחבל.

כַּמָּה הוּא צָרְכָּהּ? רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: טֶפַח.

ומבארים: כַּמָּה אורך החבל שהוּא נחשב לצָרְכָּהּ? רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: טֶפַח (8 ס"מ), רוחב כף היד.

נְתָנָהּ תַּחַת הַצִּנּוֹר – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

ומוסיפים: אם נְתָנָהּ, את החבית, תַּחַת הַצִּנּוֹר המוריד מי הגשמים מן הגג, המים שבאחוריה והחבל שסביב צווארה אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי אין בהם צורך למילוי המים.

מִי שֶׁיָּרְדוּ עָלָיו גְּשָׁמִים, אֲפִלּוּ אַב הַטּוּמְאָה – אֵינוֹ בְּ'כִי יוּתַּן'.

מִי שֶׁיָּרְדוּ עָלָיו גְּשָׁמִים, אֲפִלּוּ הוא עצמו אַב הַטּוּמְאָה, כגון שנגע במת – אֵינוֹ בְּ'כִי יוּתַּן', אין המים מכשירים מאכלים לקבל טומאה, שהרי אינם תלושים לרצונו.

וְאִם נִעֵר – בְּ'כִי יוּתַּן'.

וְאִם נִעֵר ממנו את המים – הרי הם בְּ'כִי יוּתַּן', מפני שייחס להם חשיבות, שרצה שייתלשו.

עָמַד תַּחַת הַצִּנּוֹר לְהָקֵר אוֹ לִידּוֹחַ, בַּטָּמֵא – טְמֵאִין. וּבַטָּהוֹר – בְּ'כִי יוּתַּן'.

עָמַד אדם תַּחַת הַצִּנּוֹר, המוריד מי הגשמים מן הגג, כדי לְהָקֵר (להתקרר) אוֹ לִידּוֹחַ (להישטף), אם מדובר בּאדם טָמֵא – המים הנושרים מגופו טְמֵאִין, שהרי הם תלושים לרצונו ומקבלים טומאה, וּבַטָּהוֹר – בְּ'כִי יוּתַּן', מכשירים מאכלים לקבל טומאה.

הַכּוֹפֶה קְעָרָה עַל הַכּוֹתֶל בִּשְׁבִיל שֶׁתּוּדַח –

הַכּוֹפֶה (הופך) קְעָרָה עַל הַכּוֹתֶל בִּשְׁבִיל שֶׁתּוּדַח (שתישטף) הקערה במי הגשמים –

הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן'.

הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן', המים שנפלו עליה מכשירים פירות לקבל טומאה, שהרי נתלשו לרצונו.

אִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִלְקֶה הַכּוֹתֶל –

אִם כפה אותה, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִלְקֶה (יינזק) הַכּוֹתֶל –

אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

המים שנפלו עליה אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

חָבִית שֶׁיָּרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ –

חָבִית העומדת בבית, ובתוכה פירות, שֶׁיָּרַד הַדֶּלֶף, מים מן הגג, לְתוֹכָהּ, שלא לרצונו, ואינו רוצה שהפירות יוכשרו במים לקבל טומאה –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יְשַׁבֵּר.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יְשַׁבֵּר את החבית, כדי שיתברר בוודאות שאין רצונו במים.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: יְעָרֶה.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: יְעָרֶה (ישפוך) את המים מן החבית, ודי בכך כדי להוכיח שאין רצונו בהם.

וּמוֹדִים שֶׁהוּא מוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְנוֹטֵל פֵּירוֹת מִתּוֹכָהּ, וְהֵם טְהוֹרִים.

וּמוֹדִים בית שמאי, שֶׁהוּא מוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְנוֹטֵל פֵּירוֹת מִתּוֹכָהּ, וְהֵם טְהוֹרִים, אינם מוכשרים לקבל טומאה, שהרי המים שעליהם אינם לרצונו.

עֲרֵיבָה שֶׁיָּרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ – הַנִּיתָּזִין וְהַצָּפִין אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

עֲרֵיבָה (גיגית) שהייתה מונחת בבית, שֶׁיָּרַד הַדֶּלֶף מן הגג לְתוֹכָהּ שלא לרצונו – המים הַנִּיתָּזִין ממנה בשעה שנפלו עליה, וְהַצָּפִין על שפתה כשהיא מתמלאת, ונשפכים ממנה, אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', אינם מכשירים אוכל לקבל טומאה, כפי שאין המים שבתוכה מכשירים, שהרי אינם שם לרצונו.

נְטָלָהּ לְשָׁפְכָהּ – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּ׳כִי יוּתַּן׳. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

אם נְטָלָהּ בידיו כדי לְשָׁפְכָהּ, לשפוך את המים במקום אחר – נחלקו, מה דין המים שבתוכה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי רצונו כעת, שיהיו המים בכלי עד שישפוך אותם. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי לא ניתנו בה לרצונו, וגם כוונתו כעת לשפוך אותם.

הִנִּיחָהּ שֶׁיֵּרֵד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ, הַנִּיתָּזִין וְהַצָּפִין – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּ׳כִי יוּתַּן׳. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'. נְטָלָהּ לְשָׁפְכָהּ – אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁהֵן בְּ'כִי יוּתַּן'.

אבל אם הִנִּיחָהּ, את הערבה, כדי שֶׁיֵּרֵד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ, ולא יירטב הבית, נחלקו בעניין הַנִּיתָּזִין ממנה וְהַצָּפִין ונשפכים ממנה – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הרי הם בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי נפלו לשם מדעתו. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי לא רצה במים אלה. אם לאחר שהניחה, כדי שירד הדלף לתוכה, והתמלאה, נְטָלָהּ לְשָׁפְכָהּ במקום אחר – אֵלּוּ וָאֵלּוּ, בית שמאי ובית הלל, מוֹדִים שֶׁהֵן בְּ'כִי יוּתַּן'.

הַמַּטְבִּיל אֶת הַכֵּלִים וְהַמְכַבֵּס אֶת כְּסוּתוֹ בַּמְּעָרָה; הַמַּיִם הָעוֹלִים בְּיָדָיו – בְּ׳כִי יוּתַּן׳, בְּרַגְלָיו – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

הַמַּטְבִּיל אֶת הַכֵּלִים וְהַמְכַבֵּס אֶת כְּסוּתוֹ בַּמְּעָרָה; הַמַּיִם הָעוֹלִים בְּיָדָיו – בְּ'כִי יוּתַּן', שנוח לו בהם, שהרי לא ניתן לטבול את הכלים ולכבס בלי שיירטבו ידיו. אבל המים העולים בְּרַגְלָיו – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי אינו רוצה בהם, ואין בהם צורך לטבילת הכלים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֵּרֵד אֶלָּא אִם כֵּן נִטַּנְּפוּ רַגְלָיו – אַף הָעוֹלִין בְּרַגְלָיו בְּ'כִי יוּתַּן'.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֵּרֵד למערה כדי לטבול כליו או לכבס, אֶלָּא אִם כֵּן נִטַּנְּפוּ רַגְלָיו בבוץ – אַף המים הָעוֹלִין בְּרַגְלָיו בְּ'כִי יוּתַּן', כי על דעת כן ירד לטבול את הכלים. ואין הלכה כרבי אליעזר.

קוּפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה תּוּרְמֹסִין וּנְתָנוּהָ לְתוֹךְ מִקְוֶה –

קוּפָּה, מעין סל, שֶׁהִיא מְלֵאָה תּוּרְמֹסִין, מין קטנית, וּנְתָנוּהָ לְתוֹךְ מִקְוֶה כדי לטבול או להדיח אותה –

מוֹשִׁיט יָדוֹ וְנוֹטֵל תּוּרְמֹסִין מִתּוֹכָהּ, וְהֵם טְהוֹרִים.

מוֹשִׁיט אדם יָדוֹ וְנוֹטֵל תּוּרְמֹסִין מִתּוֹכָהּ, כשהיא בתוך המקווה, וְהֵם טְהוֹרִים, כלומר לא הוכשרו לקבל טומאה במים שעליהם, מפני שאין בהם צורך לתורמוסים.

הֶעֱלָם מִן הַמַּיִם;

אם הֶעֱלָם מִן הַמַּיִם, את הקופה עם התורמוסים בתוכה;

הַנּוֹגְעִים בַּקּוּפָּה – טְמֵאִים,

התורמוסים הַנּוֹגְעִים בַּקּוּפָּה – טְמֵאִים, הוכשרו לקבל טומאה, שהרי המים שבקופה הם לרצונו.

וּשְׁאָר כָּל הַתּוּרְמֹסִים – טְהוֹרִים.

וּשְׁאָר כָּל הַתּוּרְמֹסִים – טְהוֹרִים.

צְנוֹן שֶׁבַּמְּעָרָה – נִדָּה מְדִיחָתוֹ וְהוּא טָהוֹר.

צְנוֹן שֶׁמונח במים בַּמְּעָרָה – אפילו אישה נִדָּה, שהיא טמאה טומאה חמורה, מְדִיחָתוֹ (רוחצת אותו) בתוך המים, וְהוּא טָהוֹר, שאין המים המחוברים מכשירים את הצנון לקבל טומאה מן הנידה.

הֶעֱלַתּוּ כָּל שֶׁהוּא מִן הַמַּיִם – טָמֵא.

אבל אם הֶעֱלַתּוּ, את הצנון, אפילו כָּל שֶׁהוּא מִן הַמַּיִם – טָמֵא, מפני שהמים שעל הצנון נחשבים כתלושים לרצון, ומכיוון שכן נטמא הצנון מידיה הטמאות.

פֵּירוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ אַמַּת הַמַּיִם;

פֵּירוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ אַמַּת (תעלת) הַמַּיִם, שלא בכוונה;

פָּשַׁט מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וּנְטָלָן –

פָּשַׁט מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וצריכות טבילה, וּנְטָלָן, את הפירות, מן המים –

יָדָיו טְהוֹרוֹת, וְהַפֵּירוֹת טְהוֹרִים.

יָדָיו טְהוֹרוֹת, שנטהרו במים, וְהַפֵּירוֹת טְהוֹרִים, שלא נטמאו מידיו, ואף לא הוכשרו במים, שהרי לא רצה שייפלו למים.

וְאִם חִשֵּׁב שֶׁיּוּדְחוּ יָדָיו –

וְאִם חִשֵּׁב (התכוון) בשעה שנטל את הפירות, שֶׁיּוּדְחוּ יָדָיו –

יָדָיו טְהוֹרוֹת, וְהַפֵּירוֹת – בְּ'כִי יוּתַּן'.

יָדָיו טְהוֹרוֹת, וְהַפֵּירוֹת – בְּ'כִי יוּתַּן', הוכשרו לקבל טומאה במים שעל ידיו, שהרי המים נתלשו לרצון.

קְדֵרָה שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם וּנְתוּנָה לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה,

קְדֵרָה עשויה חרס שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם, וּנְתוּנָה לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה עם המים שבתוכה, והם נושקים למי המקווה, וכך אינם מקבלים טומאה,

וּפָשַׁט אַב הַטּוּמְאָה אֶת יָדוֹ לְתוֹכָהּ – טְמֵאָה.

וּפָשַׁט אַב הַטּוּמְאָה, כגון זב, אֶת יָדוֹ לְתוֹכָהּ – טְמֵאָה, שכלי חרס אינו נטהר במקווה, והוא נטמא כאשר טומאה מגיעה לחללו.

מַגַּע טוּמְאוֹת – טְהוֹרָה.

אבל אם נגע בתוכה אדם שהוא רק מַגַּע טוּמְאוֹת, כלומר שנגע באב הטומאה, והוא ולד הטומאה – טְהוֹרָה, שוולד הטומאה אינו מטמא כלים.

וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין – טְמֵאִין, שֶׁאֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִים אֶת שְׁאָר הַמַּשְׁקִין.

וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין חוץ מן המים, כגון יין או שמן, שהיו בתוך קדרה שנתונה לתוך מקווה, אם פשט מי שהיה ולד הטומאה את ידו ונגע בם – טְמֵאִין, ואף מטמאים את הקדרה מדברי חכמים. ולא תועיל העובדה שהם נמצאים בתוך מי המקווה, שֶׁאֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִים בהשקה אֶת שְׁאָר הַמַּשְׁקִין אלא רק את המים.

הַמְמַלֵּא בַּקִּילוֹן,

הַמְמַלֵּא (שואב מים) מן הבאר בַּקִּילוֹן, מתקן שאיבה, ולאחר זמן נפלו לתוכו פירות, ואינו יודע אם נרטבו מן המים שבקילון, והם מוכשרים לקבלת טומאה, שהרי מי הקילון 'נתלשו' לרצון;

עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים – טְמֵאִין.

אם עברו עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים מאז השאיבה האחרונה – פירות שנפלו לתוכו טְמֵאִין, כלומר הוכשרו לקבל טומאה, שיש להניח שנרטבו במי הקילון. ולאחר מכן, יש להניח שלא הוכשרו.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אִם נִגְּבוּ – מִיָּד טְהוֹרִים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אִם נִגְּבוּ, התייבשו המים מן הקילון – מִיָּד טְהוֹרִים.

וְאִם לֹא נִגְּבוּ – אֲפִלּוּ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם טְמֵאִים.

וְאִם לֹא נִגְּבוּ – אֲפִלּוּ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם טְמֵאִים.

עֵצִים שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶם מַשְׁקִין, וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים,

עֵצִים, גזרי עצים העומדים להסקה, שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶם מַשְׁקִין טמאים, וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים שלא לרצונו,

אִם רַבּוּ – טְהוֹרִים.

אִם רַבּוּ מי הגשמים על המשקים – טְהוֹרִים כל המשקים שעל העצים, מפני שמי הגשמים אינם מקבלים טומאה, עד שירצה בהם, והם מבטלים ברוב את המשקים הטמאים.

הוֹצִיאָם שֶׁיֵּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים,

אבל אם הוֹצִיאָם, את גזרי העצים, כדי שֶׁיֵּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים,

אַף עַל פִּי שֶׁרַבּוּ – טְמֵאִים.

אַף עַל פִּי שֶׁרַבּוּ מי הגשמים על המשקים – טְמֵאִים המשקים שעל העצים. שכיוון שרצה במי הגשמים – נעשו ראויים לקבל טומאה, ונטמאו מהמשקים הטמאים.

בָּלְעוּ מַשְׁקִים טְמֵאִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאָם שֶׁיֵּרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים – טְהוֹרִין.

וכל זה, אם המשקים הטמאים נמצאים על פני העצים. אבל אם בָּלְעוּ העצים מַשְׁקִים טְמֵאִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאָם, את העצים, כדי שֶׁיֵּרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים – טְהוֹרִין מי הגשמים שנפלו עליהם, שהמשקים הבלועים לא נגעו בהם ולא טימאו אותם.

וְלא יַסִּיקֵם אֶלָּא בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת בִּלְבָד.

ומעירים: וְלא יַסִּיקֵם, את העצים שירדו עליהם מי גשמים, בתוך תנור חרס, אֶלָּא בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת בִּלְבָד, שאם ידיו טמאות – ייטמאו מהם מי הגשמים, וייטמא התנור ממי הגשמים שבתוכו.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם הָיוּ לַחִין וְהִסִּיקָן, וְרַבּוּ הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן עַל הַמַּשְׁקִין שֶׁבָּלְעוּ – טְהוֹרִים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בדומה לכך, אִם העצים הָיוּ לַחִין (טריים), ונבלעו בהם משקים טמאים, וְהִסִּיקָן, וְראה, שרַבּוּ הַמַּשְׁקִין הטבעיים הַיּוֹצְאִין מֵהֶן עַל הַמַּשְׁקִין הטמאים שֶׁבָּלְעוּ – טְהוֹרִים המשקים הנפלטים מן העצים.