זֵיעַת בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת – טְהוֹרָה.

זֵיעַת בָּתִּים, לחות הנוצרת מעצמה על קירות הבית או על דפנות בּוֹרוֹת, שִׁיחִין (שוחות, חפירות), וּמְעָרוֹת – טְהוֹרָה, אינה נחשבת 'משקה', המכשיר מאכל לקבל טומאה.

זֵיעַת הָאָדָם – טְהוֹרָה.

זֵיעַת הָאָדָם – טְהוֹרָה, אינה מכשירה מאכל לקבל טומאה.

שָׁתָה מַיִם טְמֵאִים וְהֵזִיעַ – זֵיעָתוֹ טְהוֹרָה.

ואפילו שָׁתָה מַיִם טְמֵאִים וְאחר כך הֵזִיעַ – זֵיעָתוֹ טְהוֹרָה.

בָּא בְּמַיִם שְׁאוּבִים וְהֵזִיעַ – זֵיעָתוֹ טְמֵאָה.

אבל אם בָּא (נכנס) האדם בְּמַיִם שְׁאוּבִים על ידי אדם, כגון לתוך ברכה, ובעודו רטוב מהמים השאובים הֵזִיעַ – זֵיעָתוֹ טְמֵאָה, מכשירה לטומאה, כי היא מעורבת במים המכשירים לקבל טומאה שנשאבו ברצון.

נִסְתַּפֵּג וְאַחַר כָּךְ הֵזִיעַ – זֵיעָתוֹ טְהוֹרָה.

ואולם, אם לאחר שהתרחץ במים שאובים נִסְתַּפֵּג (התנגב) וְאַחַר כָּךְ הֵזִיעַ – זֵיעָתוֹ טְהוֹרָה.

מֶרְחָץ טְמֵאָה – זֵיעָתָהּ טְמֵאָה.

מֶרְחָץ (בית מרחץ) שהיא טְמֵאָה, ששפכו לתוכה מים טמאים – זֵיעָתָהּ, האדים שהתעבו לטיפות על קירות המרחץ, טְמֵאָה.

וּטְהוֹרָה – בְּ'כִי יֻתַּן'.

וּמרחץ טְהוֹרָה, שמימיה שאובים אך טהורים – דין הזיעה שלה בְּ'כִי יֻתַּן', כלומר מכשירה מאכל שנרטב על ידה לקבל טומאה.

הַבְּרֵכָה שֶׁבַּבַּיִת, הַבַּיִת מֵזִיעַ מֵחֲמָתָהּ,

הַבְּרֵכָה, ברכת מים חמים, שֶׁמצויה בַּבַּיִת, בתוך מבנה, והַבַּיִת מֵזִיעַ מֵחֲמָתָהּ (בגללה), שיש על קירות הבית רטיבות מהאדים היוצאים מן הברכה,

אִם טְמֵאָה – זֵיעַת כָּל הַבַּיִת שֶׁמֵּחֲמַת הַבְּרֵכָה טְמֵאָה.

אִם הברכה טְמֵאָה – זֵיעַת כָּל הַבַּיִת שֶׁמֵּחֲמַת הַבְּרֵיכָה טְמֵאָה. אבל זיעת הבית שאינה מחמת הברכה – טהורה, כפי ששנינו במשנה א.

שְׁתֵּי בְרֵכוֹת, אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה;

שְׁתֵּי בְרֵכוֹת של מים חמים המצויות בבית אחד, אַחַת טְהוֹרָה, וְאַחַת טְמֵאָה;

הַמֵּזִיעַ קָרוֹב לַטְּמֵאָה – טָמֵא. קָרוֹב לַטְּהוֹרָה – טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – טָמֵא.

אם הַמֵּזִיעַ קָרוֹב לַטְּמֵאָה – טָמֵא, הזיעה שעליו טמאה. ואם קָרוֹב לַטְּהוֹרָה – טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, קרוב לכאן ולכאן – טָמֵא.

בַּרְזֶל טָמֵא שֶׁבְּלָלוֹ עִם בַּרְזֶל טָהוֹר;

בַּרְזֶל טָמֵא, כלי ברזל שנטמא, שֶׁבְּלָלוֹ (עירב אותו) עִם בַּרְזֶל טָהוֹר, שהתיך אותם יחד ועשה כלי;

אִם רוֹב מִן הַטָּמֵא – טָמֵא. וְאִם רוֹב מִן הַטָּהוֹר – טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – טָמֵא.

אִם רוֹב הכלי החדש מִן הַטָּמֵא – טָמֵא. וְאִם רוֹב מִן הַטָּהוֹר – טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – טָמֵא.

גַּסְטְרָיוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְגוֹיִם מַטִּילִין לְתוֹכָן; אִם רוֹב מִן הַטָּמֵא – טָמֵא. וְאִם רוֹב מִן הַטָּהוֹר – טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – טָמֵא.

גַּסְטְרָיוֹת, שברי כלי חרס, שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְגוֹיִם מַטִּילִין מי רגליים (שתן) לְתוֹכָן, ומי רגלים של גוי נחשבים כטמאים; אִם רוֹב מי הרגליים שבגסטרא מִן הַטָּמֵא – טָמֵא. וְאִם רוֹב מִן הַטָּהוֹר – טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – טָמֵא.

מֵי שְׁפִיכוֹת שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶן מֵי גְשָׁמִים; אִם רוֹב מִן הַטָּמֵא – טָמֵא. וְאִם רוֹב מִן הַטָּהוֹר – טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – טָמֵא.

מֵי שְׁפִיכוֹת (שופכים), שהם בחזקת טמאים, שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶן מֵי גְשָׁמִים, שהם טהורים, והם מעורבים יחד בכלי; אִם רוֹב מִן הַטָּמֵא, ממי השפיכות – טָמֵא. וְאִם רוֹב מִן הַטָּהוֹר, ממי הגשמים – טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – טָמֵא.

אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁקָּדְמוּ מֵי שְׁפִיכוֹת, אֲבָל אִם קָדְמוּ מֵי גְשָׁמִים, אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהֵן לְמֵי שְׁפִיכוֹת – טָמֵא.

ומוסיפים: אֵימָתַי אמרו, שכשהרוב מן הטהור טהור? בִּזְמַן שֶׁקָּדְמוּ מֵי השְׁפִיכוֹת בכלי, ונוספו ורבו עליהם מי הגשמים, מפני שמי הגשמים אינם מקבלים טומאה. אֲבָל אִם קָדְמוּ מֵי גְשָׁמִים בכלי, אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהֵן, מרובים מאוד, לְמֵי שְׁפִיכוֹת – הכול טָמֵא. שכיוון שנכנסו מי הגשמים לכלי, הריהם ראויים לקבל טומאה, ואפילו טיפה קטנה של משקה טמא מטמאת אותם.

הַטּוֹרֵף אֶת גַּגּוֹ, וְהַמְכַבֵּס אֶת כְּסוּתוֹ,

הַטּוֹרֵף (שוטף) אֶת גַּגּוֹ, וְהַמְכַבֵּס אֶת כְּסוּתוֹ במי שפיכות, ונוטפים מהם מים,

וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים;

וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים, שהם טהורים, והכול נוטף יחד מן הגג או מן הכסות;

אִם רוֹב מִן הַטָּמֵא – טָמֵא. וְאִם רוֹב מִן הַטָּהוֹר – טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – טָמֵא.

אִם רוֹב המים מִן הַטָּמֵא – טָמֵא. וְאִם רוֹב מִן הַטָּהוֹר – טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – טָמֵא.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הוֹסִיפוּ לְנַטֵּף.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כיצד יודעים שרוב מן הטהור? אִם המים היורדים מן הגג או מן הכסות, הוֹסִיפוּ לְנַטֵּף, נטפו בקצב מהיר יותר בעקבות הגשמים.

עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים דָּרִים בָּהּ, וְהָיָה בָּהּ מֶרְחָץ מַרְחֶצֶת בַּשַּׁבָּת;

עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים דָּרִים בָּהּ, וְהָיָה בָּהּ בית מֶרְחָץ מַרְחֶצֶת, פועלת, בַּשַּׁבָּת, מה יעשה אדם הרוצה לרחוץ בה במוצאי בשבת?

אִם רוֹב נָכְרִים – רוֹחֵץ מִיָּד.

אִם רוֹב תושבי העיר נָכְרִים – רוֹחֵץ במרחץ מִיָּד במוצאי שבת, מפני שהמרחץ חומם בעיקר בעבור גויים.

וְאִם רוֹב יִשְׂרָאֵל – יַמְתִּין כְּדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ הַחַמִּין.

וְאִם רוֹב יִשְׂרָאֵל, יַמְתִּין כְּדֵי שיעור הזמן שֶׁיֵּחַמּוּ המים הַחַמִּין במרחץ לאחר צאת השבת, ורוחץ.

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – יַמְתִּין כְּדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ הַחַמִּין.

היו בעיר מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה ישראל וגויים – יַמְתִּין מצאת השבת שיעור זמן כְּדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ הַחַמִּין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּאַמְבָּטִי קְטַנָּה, אִם יֵשׁ בָּהּ רָשׁוּת – רוֹחֵץ בָּהּ מִיָּד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כאשר מדובר בְּאַמְבָּטִי קְטַנָּה בבית המרחץ, אִם יֵשׁ בָּהּ, בעיר, רָשׁוּת, אנשי שלטון – רוֹחֵץ בָּהּ מִיָּד, אף אם רוב העיר מישראל, מפני שמחממים את המרחץ באופן קבוע בעבור הרשות, ולא בעבור היהודים.

מָצָא בָּהּ יָרָק נִמְכָּר;

מָצָא בָּהּ בעיר, במוצאי שבת, יָרָק נִמְכָּר, ויש חשש שנקטף מן השדה בשבת בעבור ישראל, ואסור לקצור או לתלוש מן הקרקע בשבת;

אִם רוֹב גּוֹיִם – לוֹקֵחַ מִיָּד.

אִם רוֹב אנשי העיר גּוֹיִם – לוֹקֵחַ (קונה) מִיָּד לאחר השבת, מפני שהוא נקטף בעיקר בעבור הגויים.

וְאִם רוֹב יִשְׂרָאֵל – יַמְתִּין כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב.

וְאִם רוֹב יִשְׂרָאֵל – יַמְתִּין לאחר השבת כְּדֵי הזמן שֶׁיָּבוֹאוּ אנשים עם ירק מִמָּקוֹם קָרוֹב, כך שייתכן, שאינו קונה ממה שנקטף והובא בשבת, ואז מותר לו לקנות.

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – יַמְתִּין כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב.

היו בעיר מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, ישראל וגויים – יַמְתִּין כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב, כאילו היו רוב ישראל.

וְאִם יֵשׁ בּוֹ רָשׁוּת – לוֹקֵחַ מִיָּד.

וְאִם יֵשׁ בּוֹ רָשׁוּת, שלטון – לוֹקֵחַ מִיָּד, מפני שבוודאי הביאו בעבורם.

מָצָא בָּהּ תִּינוֹק מוּשְׁלָךְ;

מָצָא בָּהּ בעיר תִּינוֹק מוּשְׁלָךְ, ואינו יודע אם מישראל הוא או מן הגויים;

אִם רוֹב גּוֹיִם – גּוֹי,

אִם רוֹב אנשי העיר גּוֹיִם – מתייחסים אליו כאל גּוֹי, וכגון שמותר להאכילו דברים האסורים על ישראל.

וְאִם רוֹב יִשְׂרָאֵל – יִשְׂרָאֵל.

וְאִם רוֹב אנשי העיר יִשְׂרָאֵל – נוהגים בו כיִשְׂרָאֵל.

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – יִשְׂרָאֵל.

ואם אוכלוסיית אנשי העיר היא מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יהודים וגויים – נוהגים בו כיִשְׂרָאֵל.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הוֹלְכִין אַחַר רֹב הַמַּשְׁלִיכִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הוֹלְכִין אַחַר רוֹב הַמַּשְׁלִיכִין תינוקות, שהם גויים, ואפילו היה שם רוב ישראל – הרי זה גוי. ואין הלכה כרבי יהודה.

מָצָא בָּהּ מְצִיאָה;

מָצָא בָּהּ בעיר מְצִיאָה, חפץ שאבד, ואינו יודע אם הוא של ישראל, וחובה עליו לטרוח כדי להשיב את האבדה לבעליה (דברים כב,א–ג), או של גוי, שאין באבדתו חובה זו;

אִם רוֹב גּוֹיִם – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַכְרִיז.

אִם רוֹב אנשי העיר גּוֹיִם – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַכְרִיז על האבדה ברבים.

וְאִם רוֹב יִשְׂרָאֵל – צָרִיךְ לְהַכְרִיז.

וְאִם רוֹב יִשְׂרָאֵל – צָרִיךְ לְהַכְרִיז.

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – צָרִיךְ לְהַכְרִיז.

היה הרכב אנשי העיר מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה ישראל וגויים – צָרִיךְ לְהַכְרִיז.

מָצָא בָּהּ פַּת – הוֹלְכִין אַחַר רוֹב הַנַּחְתּוֹמִין.

מָצָא בָּהּ בעיר פַּת – הוֹלְכִין אַחַר רוֹב הַנַּחְתּוֹמִין (האופים), ואם הם גויים – הפת אסורה באכילה כדין פת גויים.

וְאִם הָיְתָה פַּת עִיסָּה – הוֹלְכִים אַחַר רוֹב אוֹכְלֵי פַּת עִיסָּה.

וְאִם הָיְתָה זו פַּת עִיסָּה, פת עשויה מקמח נקי (לבן), שאנשים אופים בביתם – הוֹלְכִים אַחַר רוֹב אוֹכְלֵי פַּת עִיסָּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיְתָה פַּת קֵיבָר – הוֹלְכִין אַחַר רוֹב אוֹכְלֵי פַּת קֵיבָר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיְתָה זו פַּת קֵיבָר, עשויה מקמח שאינו נקי מסובין, שאנשים אופים בביתם – הוֹלְכִין אַחַר רוֹב אוֹכְלֵי פַּת קֵיבָר.

מָצָא בָּהּ בָּשָׂר – הוֹלְכִין אַחַר רוֹב הַטַּבָּחִים.

מָצָא בָּהּ, בעיר, חתיכת בָּשָׂר חי – הוֹלְכִין אַחַר רוֹב הַטַּבָּחִים (הקצבים). אם הם גויים – הבשר אסור, ואם ישראל – הבשר מותר.

אִם הָיְתָה מְבוּשָּׁל – הוֹלְכִין אַחַר רוֹב אוֹכְלֵי בָשָׂר מְבוּשָּׁל.

אִם הָיְתָה חתיכה של בשר מְבוּשָּׁל – הוֹלְכִין אַחַר רוֹב אוֹכְלֵי בָשָׂר מְבוּשָּׁל, ואם הם גויים, אפילו היו רוב הטבחים מישראל – הבשר אסור.

הַמּוֹצֵא פֵּירוֹת בַּדֶּרֶךְ;

הַמּוֹצֵא פֵּירוֹת בַּדֶּרֶךְ מן השדות לעיר, ואינו יודע אם צריך להפריש מהם מעשרות, לפני שיאכל מהם אכילת עראי;

אִם רוֹב מַכְנִיסִין לְבָתֵּיהֶן – פָּטוּר.

אִם רוֹב אנשי העיר מַכְנִיסִין את פירותיהם מן השדות לְבָתֵּיהֶן – פָּטוּר מלעשר אותם כשאוכלם ארעי, מפני שפירות שכאלו מתחייבים במעשר, רק לאחר שהכניס אותם לביתו (ראו מעשרות פ"א מ"ה).

וְלִמְכּוֹר בַּשּׁוּק – חַיָּיב. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – דְּמַאי.

וְאם רובם מביאים את הפירות כדי לִמְכּוֹר אותם בַּשּׁוּק – חַיָּיב לעשר אותם גם אם יאכלם ארעי, מפני שבמקרה כזה כבר התחייבו במעשר, משעה שנגמרה מלאכתם בשדה. ויש חשש שמא המגדל הוא עם הארץ שלא עישרם, ועל המוצא לעשרם כדין דמאי. אם היה זה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, מחצה מכניסים לבתיהם ומחצה למכור בשוק – הרי הפירות דְּמַאי (ספק מעשר).

אוֹצָר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְגוֹיִם מַטִּילִין לְתוֹכוֹ;

אוֹצָר (מחסן) שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְגוֹיִם מַטִּילִין לְתוֹכוֹ פירותיהם, האם הפירות שבו חייבים בתרומות ומעשרות?

אִם רוֹב גּוֹיִם – וַדַּאי.

אִם רוֹב המטילים לתוכו הם גּוֹיִם – הרי זה וַדַּאי טבל (פירות שחייבים בתרומה וגם במעשרות), שפירות ארץ ישראל אף בשדה הגוי חייבים בתרומות ומעשרות, והגויים אינם מעשרים.

וְאִם רוֹב יִשְׂרָאֵל – דְּמַאי.

וְאִם הרוֹב הם יִשְׂרָאֵל – נוהגים בפירות כדין דְּמַאי, פירות שאדם קונה מישראל, שלא ידוע אם הוא מקפיד על הפרשת מעשרות, ועל הקונה לעשרם מספק.

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – וַדַּאי, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

ואף אם היו המטילים לאוצר מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, מחצה ישראל ומחצה גויים – הפירות הנתונים שם הם טבל וַדַּאי, כאילו היו רוב המטילים לאוצר גויים. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ כּוּלָּם גּוֹיִם וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד מַטִּיל לְתוֹכוֹ – דְּמַאי.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ כּוּלָּם גּוֹיִם, וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד מַטִּיל לְתוֹכוֹ – הרי זה דְּמַאי, שלדעתם, פירות הגויים פטורים מתרומות ומעשרות, אך מאידך יש להחמיר לעשר מספק משום מיעוט הדמאי שהתערב.

פֵּרוֹת שְׁנִיָּה שֶׁרַבּוּ עַל שֶׁל שְׁלִישִׁית,

פֵּרוֹת השנה השְׁנִיָּה שֶׁהתערבו ורַבּוּ, נמצאו הרוב בתערובת עַל פירות שֶׁל השנה השְׁלִישִׁית שהתערבו בהם,

וְשֶׁל שְׁלִישִׁית עַל שֶׁל רְבִיעִית,

ופירות שֶׁל השנה השְׁלִישִׁית שרבו עַל שֶׁל השנה הרְבִיעִית,

וְשֶׁל רְבִיעִית עַל שֶׁל חֲמִישִׁית,

וְשֶׁל רְבִיעִית עַל שֶׁל חֲמִישִׁית,

וְשֶׁל חֲמִישִׁית עַל שֶׁל שִׁשִּׁית,

וְשֶׁל חֲמִישִׁית עַל שֶׁל שִׁשִּׁית,

וְשֶׁל שִׁשִּׁית עַל שֶׁל שְׁבִיעִית,

וְשֶׁל שִׁשִּׁית עַל שֶׁל שְׁבִיעִית,

וְשֶׁל שְׁבִיעִית עַל שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית –

וְשֶׁל שְׁבִיעִית עַל שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, השנה הראשונה של מחזור השמיטה הבא –

הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב.

הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב, אחר השנה שפירותיה המרובים יותר, ונוהגים בכל הפירות שבתערובת כדין פירות אותה שנה.

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – לְהַחְמִיר.

אם היה שם מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – הולכים לְהַחְמִיר, שמחייבים את כל הפירות במעשר של שנה זו וגם של השנה האחרת מספק. ואם היו אלה פירות שביעית המעורבים בפירות שנה אחרת – נוהגת בכל הפירות חובת מעשרות, וגם נוהגים בהם הדינים המיוחדים לפירות שביעית.