כָּל מַשְׁקֶה שֶׁתְּחִלָּתוֹ לְרָצוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפוֹ לְרָצוֹן;

כָּל מַשְׁקֶה שֶׁתְּחִלָּתוֹ לְרָצוֹן, שמתחילה רצה האדם שירטיב משהו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפוֹ לְרָצוֹן, שנפלו אחר כך על פירותיו שלא לרצונו;

אוֹ שֶׁסּוֹפוֹ לְרָצוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תְּחִלָּתוֹ לְרָצוֹן –

אוֹ שֶׁסּוֹפוֹ לְרָצוֹן, שנוח לו שפירותיו שטופים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תְּחִלָּתוֹ לְרָצוֹן, שלא היה לו צורך מתחילה -

הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן'.

– הֲרֵי זֶה בְּ'כִי יוּתַּן', כלומר הנוזל מכשיר את המאכל לקבל טומאה, כאמור בתורה: “וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם״ (ויקרא יא,לח).

מַשְׁקִין טְמֵאִים – מְטַמְּאִין לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן.

ומוסיפים: ומה שצריך רצון במגע הנוזל, כדי שייטמא המאכל, הוא רק כדי להכשיר את המאכל לקבל טומאה לכשייגע בו שרץ טמא. אבל מַשְׁקִין טְמֵאִים מצד עצמם, שמטמאים את המאכל – מְטַמְּאִין לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן.

הַמַּרְעִיד אֶת הָאִילָן, לְהַשִּׁיר מִמֶּנּוּ אוֹכָלִין, אוֹ אֶת הַטּוּמְאָה –

הַמַּרְעִיד (מנענע) אֶת הָאִילָן כדי לְהַשִּׁיר (שינשרו) מִמֶּנּוּ אֹכָלִין, מאכלים שהונחו עליו, אוֹ להשיר ממנו אֶת הַטּוּמְאָה, כגון נבלת שרץ טמא שהייתה מונחת בין ענפיו, ומתוך הנענוע נפלו מי גשמים מן העלים על פירות תלושים שהיו תחתיו –

אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', לא הוכשרו הפירות לקבל טומאה, שהרי המים שהרטיבו אותם לא נתלשו לרצונו.

לְהַשִּׁיר מִמֶּנּוּ מַשְׁקִין –

אבל אם הרעיד את האילן כדי לְהַשִּׁיר מִמֶּנּוּ מַשְׁקִין, כגון מי גשמים שעל העלים; ובמקרה זה נתלשים המים לרצונו –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הַיּוֹצְאִין וְאֶת שֶׁבּוֹ – בְּ'כִי יוּתַּן'.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: גם המים הַיּוֹצְאִין בשעה שהרעיד את האילן, וְגם אֶת המים שֶׁנשארו בּוֹ, אם לאחר מכן נרטבו בהם פירות – הרי אלו בְּ'כִי יוּתַּן', הכשירו אותם לקבלת טומאה.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: הַיּוֹצְאִין – בְּ'כִי יוּתַּן'.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: רק המים הַיּוֹצְאִין מן האילן – בְּ'כִי יוּתַּן', כלומר מכשירים;

וְאֶת שֶׁבּוֹ – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין שֶׁיֵּצְאוּ מִכּוּלּוֹ.

וְאֶת שֶׁבּוֹ, המים שלא נשרו מן האילן – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין, בשעה שהוא מרעיד את האילן מתחילה, שֶׁיֵּצְאוּ מים מִכּוּלּוֹ, כל המים שבאילן, ואין רצונו במים שנשארו בו. והלכה כבית הלל.

הַמַּרְעִיד אֶת הָאִילָן וְנָפַל עַל חֲבֵרוֹ,

הַמַּרְעִיד אֶת הָאִילָן, וְנָפַל האילן עַל חֲבֵרוֹ, אילן סמוך לו,

אוֹ סוֹכָה וְנָפְלָה עַל חֲבֶרְתָּהּ, וְתַחְתֵּיהֶן זְרָעִים אוֹ יְרָקוֹת הַמְחוּבָּרִין לַקַּרְקַע –

אוֹ שנענע סוֹכָה, ענף של אילן, וְנָפְלָה עַל חֲבֶרְתָּהּ, סוכה אחרת שעל אותו אילן, וְתַחְתֵּיהֶן זְרָעִים אוֹ יְרָקוֹת הַמְחוּבָּרִין לַקַּרְקַע, ונפלו המים מן האילן השני או מן הסוכה השנייה על הזרעים או על הירקות – נחלקו חכמים בדבר,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּ'כִי יוּתַּן'. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מים אלה הם בְּ'כִי יוּתַּן', הכשירו את הזרעים או הירקות לקבל טומאה. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', הואיל ולא נפלו על הזרעים לרצונו וכוונתו.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי חֲלִי קוּפְרִי אִישׁ טִבְעוֹן: תְּמַהּ עַצְמְךָ, אִם יֵשׁ מַשְׁקֶה טָמֵא בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּין וְיִתֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע".

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִשּׁוּם (בשם) אַבָּא יוֹסֵי חֲלִי קוּפְרִי אִישׁ טִבְעוֹן, כדי להסביר את טעמם של בית הלל: תְּמַהּ לעַצְמְךָ, אִם יֵשׁ מַשְׁקֶה טָמֵא בַּתּוֹרָה, כלומר הרי אין משקה מכשיר לקבל טומאה, עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּין האדם וְיִתֵּן אותו על הזרעים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע" (ויקרא יא,לח). והרי אדם זה לא התכוון שיבואו המים על הזרעים. והלכה כבית הלל.

הַנּוֹעֵר אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק, וְיָרְדוּ מִצַּד הָעֶלְיוֹן לַתַּחְתּוֹן – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּ׳כִי יוּתַּן׳. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינָם בְּ'כִי יוּתַּן'.

הַנּוֹעֵר (המנער) אֲגֻדָּה (חבילה) רטובה שֶׁל יָרָק, כגון של בצל ירוק, מן המים שעליה, וְיָרְדוּ מים מִצַּד הָעֶלְיוֹן, מן הקלחים העליונים של האגודה, לַצד התַּחְתּוֹן שלה, לקלחים התחתונים – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: המים שהגיעו לקלחים שבצד התחתון – בְּ'כִי יוּתַּן', מכשירים לקבל טומאה, שהרי המים נתלשו ממקומם לרצונו. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינָם בְּ'כִי יוּתַּן', שאינם נחשבים כתלושים ממקומם עד שייפלו מן האגודה כולה.

אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: וַהֲלֹא הַנּוֹעֵר אֶת הַקֶּלַח, חוֹשְׁשִׁין אָנוּ שֶׁמָּא יָצְאוּ מִן הֶעָלֶה לֶעָלֶה?

אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: וַהֲלֹא הַנּוֹעֵר אֶת הַקֶּלַח הבודד, שיש בו כמה עלים, וכי חוֹשְׁשִׁין אָנוּ שֶׁמָּא יָצְאוּ מים מִן הֶעָלֶה האחד לֶעָלֶה האחר, לומר שהם תלושים ממקומם ומכשירים? ודאי שלא. כך אין לחשוש ולהכשיר מים שיצאו מקלח לקלח באגודה.

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי: שֶׁהַקֶּלַח אֶחָד, וַאֲגֻדָּה קְלָחִים הַרְבֵּה.

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי: יש הבדל, שֶׁהַקֶּלַח – אֶחָד, ואין המים נחשבים כתלושים עד שיצאו מכולו, וַאֲגֻדָּה – יש בה קְלָחִים הַרְבֵּה.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: הֲרֵי הַמַּעֲלֶה שַׂק מָלֵא פֵּירוֹת וּנְתָנוֹ עַל גַּב הַנָּהָר, חוֹשְׁשִׁין אָנוּ שֶׁמָּא יָרְדוּ מִצַּד הָעֶלְיוֹן לַתַּחְתּוֹן?

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לבית שמאי הוכחה אחרת לדעתם: הֲרֵי הַמַּעֲלֶה שַׂק מָלֵא פֵּרוֹת שנפל לנהר שלא לרצונו, וּנְתָנוֹ עַל גַּב הַנָּהָר, כלומר על שפת הנהר, כדי שיצאו ממנו המים, וכי חוֹשְׁשִׁין אָנוּ שֶׁמָּא יָרְדוּ מִצַּד הָעֶלְיוֹן לַתַּחְתּוֹן, והפירות התחתונים מוכשרים? הרי רצונו שיצאו מן השק כולו! כך יש לטהר גם כאשר יצאו מקלח לקלח באותה אגודה.

אֲבָל אִם הֶעֱלָה שְׁנַיִם וּנְתָנָן זֶה עַל גַּב זֶה – הַתַּחְתּוֹן בְּ'כִי יוּתַּן'.

ומוסיפה המשנה: אֲבָל, גם לדעת בית הלל, אִם הֶעֱלָה שְׁנַיִם, שני שקים מן הנהר, וּנְתָנָן זֶה עַל גַּב זֶה – הפירות שבשק הַתַּחְתּוֹן בְּ'כִי יוּתַּן', שהוכשרו במים שנתלשו מן השק העליון כולו.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַתַּחְתּוֹן טָהוֹר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַתַּחְתּוֹן טָהוֹר, כלומר גם הפירות שבו אינם מוכשרים לקבלת טומאה. ואין הלכה כרבי יוסי.

הַמְמַחֵק אֶת הַכְּרֵישָׁה,

הַמְמַחֵק אֶת הַכְּרֵישָׁה, מקנח ממנה מי גשמים שנפלו עליה,

וְהַסּוֹחֵט שְׂעָרוֹ בִּכְסוּתוֹ –

וְהַסּוֹחֵט שְׂעָרוֹ הרטוב בִּכְסוּתוֹ –

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַיּוֹצְאִין – בְּ'כִי יוּתַּן',

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: המים הַיּוֹצְאִין מן הכרשה או מן השער – בְּ'כִי יוּתַּן', מכשירים לקבלת טומאה, שהרי החשיב אותם.

וְאֶת שֶׁבּוֹ – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן',

וְאֶת שֶׁבּוֹ, המים שנותרו על הכרשה או על שערו – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן',

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין שֶׁיֵּצְאוּ מִכּוּלּוֹ.

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין כשהוא סוחט שֶׁיֵּצְאוּ המים מִכּוּלּוֹ, ומה שנשאר אינו לרצונו. והלכה כרבי יוסי.

הַנּוֹפֵחַ בָּעֲדָשִׁים לְבָדְקָן אִם יָפוֹת הֵן – רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינָן בְּ׳כִי יוּתַּן׳. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּ'כִי יוּתַּן'.

הַנּוֹפֵחַ בפיו בָּעֲדָשִׁים שבידו כדי לְבָדְקָן אִם יָפוֹת הֵן, ואגב כך הן נרטבות ברוק היוצא מפיו – רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', אינן מוכשרות לקבל טומאה, שאין זה לרצונו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּ'כִי יוּתַּן'. כיוון שרצונו בנפיחה זו, ואי אפשר שלא יירטבו ברוק. והלכה כחכמים.

וְהָאוֹכֵל שׁוּמְשְׁמִין בְּאֶצְבָּעוֹ, מַשְׁקִין שֶׁעַל יָדוֹ – רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינָן בְּ׳כִי יוּתַּן׳. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּ'כִי יוּתַּן'.

וְהָאוֹכֵל שֻׁמְשְׁמִין בְּאֶצְבָּעוֹ, שמחזיק בכף ידו זרעי שומשום, ומרטיב את אצבע ידו השנייה ברוק כדי שיידבקו בה זרעי השומשום, וכך יכול להביא אותם לפיו, מַשְׁקִין (הרוק) שֶׁעַל יָדוֹ, שנרטבה מן הרוק במהלך האכילה – רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', אם נגעו במאכלים אחרים, מפני שאינו רוצה שידו תישאר רטובה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּ'כִי יוּתַּן', שהרי רצה ברוק שעל אצבעו כדי לאכול את השומשום, ואי אפשר שלא תירטב ידו. והלכה כחכמים.

הַטּוֹמֵן פֵּירוֹתָיו בַּמַּיִם מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

הַטּוֹמֵן (מחביא) פֵּרוֹתָיו בַּמַּיִם מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, שלא יגלו אותם – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן', מפני שאינו רוצה כלל שיירטבו.

מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁטָּמְנוּ דְּבֵילָתָן בַּמַּיִם מִפְּנֵי הַסִּיקָרִין, וְטִהֲרוּ לָהֶן חֲכָמִים.

וכן מסופר מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁטָּמְנוּ דְּבֵילָתָן (גוש תאנים מיובשות) בַּמַּיִם, מִפְּנֵי הַסִּיקָרִין (גזלנים), וְטִהֲרוּ לָהֶן חֲכָמִים.

הַנּוֹתֵן פֵּרוֹתָיו בְּשִׁבּוֹלֶת הַנָּהָר לַהֲבִיאָן עִמּוֹ – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.

ובדומה לכך, הַנּוֹתֵן פֵּרוֹתָיו בְּשִׁבֹּלֶת (בשטף) הַנָּהָר כדי לַהֲבִיאָן עִמּוֹ, שישוטו על פני הנהר, ולא יצטרך לשאת אותם בעצמו – אֵינָן בְּ'כִי יוּתַּן'.