הַתַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ בִּנְסָרִים אוֹ בִּירִיעוֹת; נִמְצָא שֶׁרֶץ בְּמָקוֹם אֶחָד – הַכֹּל טָמֵא.

הַתַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ, שעשה בו מחיצה וחילקו לשניים בִּנְסָרִים אוֹ בִּירִיעוֹת; אם נִמְצָא שֶׁרֶץ מת בְּמָקוֹם אֶחָד של התנור – הַכֹּל טָמֵא, ואין המחיצה מונעת את התפשטות הטומאה בכל חלל התנור.

כַּוֶּורֶת פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ, וּמְשׁוּלְשֶׁלֶת לַאֲוִיר הַתַּנּוּר;

כַּוֶּורֶת של דבורים, מעין כלי גלילי מוארך, שהיא פְּחוּתָה, יש בה חור גדול, וּפְקוּקָה במקום הפחת בְּקַשׁ, וּמְשׁוּלְשֶׁלֶת לַאֲוִיר (לחלל) הַתַּנּוּר;

הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ – הַתַּנּוּר טָמֵא. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר – אוֹכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִין. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר.

אם היה הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ – הַתַּנּוּר טָמֵא. וכן אם היה הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר – אוֹכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִין, שכוורת פחותה ופקוקה בקש אינה נחשבת 'כלי' אלא כמחיצה שאינה מצילה מפני הטומאה. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אִם הִצִּילָה בְּמֵת הֶחָמוּר, לֹא תַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל?

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: והרי כוורת כזאת המצויה באוהל שהמת בתוכו מצילה על מה שבתוכה מלהיטמא (אהלות פ"ט מ"ג). ומעתה, אִם הִצִּילָה כוורת כזו בְּאוהל המֵת הֶחָמוּר, האם לֹא תַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל? שהמת מטמא את כל הנמצא עמו באוהל – אדם וכלים – שבעה ימים, ואילו כלי חרס שנפלה טומאה לתוכו – רק אוכלים ומשקים שבתוכו נטמאים.

אָמְרוּ לוֹ: אִם הִצִּילָה בְּמֵת הֶחָמוּר, שֶׁכֵּן חוֹלְקִים אֹהָלִים, תַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל? שֶׁאֵין חוֹלְקִים כְּלִי חֶרֶס!

אָמְרוּ לוֹ חכמים: לא, אִם הִצִּילָה בְּמֵת הֶחָמוּר – הרי יש לכך טעם, שֶׁכֵּן חוֹלְקִים אֹהָלִים במחיצות, שאם חצו את אוהל המת במחיצה, מה שנמצא בצד השני אינו נטמא, והכוורת נחשבת מחיצה. האם נלמד מכאן שתַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל? שֶׁהרי אֵין חוֹלְקִים כְּלִי חֶרֶס במחיצה, כפי ששנינו בראש המשנה. והלכה כחכמים.

הָיְתָה שְׁלֵימָה, וְכֵן הַקּוּפָּה, וְכֵן הַחֵמֶת;

הָיְתָה הכוורת המשולשלת לתנור שְׁלֵימָה, וְכֵן הַקּוּפָּה (מעין סל), וְכֵן הַחֵמֶת (נאד, שק עור לנוזלים), ופיה בגובה שפת הכלי או למעלה ממנה;

הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ – הַתַּנּוּר טָהוֹר. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר – אוֹכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין.

היה הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ – הַתַּנּוּר טָהוֹר; היה הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר – אוֹכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין, שכלי המשולשל לתוך כלי חרס מציל מפני הטומאה.

נִקְּבוּ, הֶעָשׂוּי לְאוֹכָלִין – שִׁיעוּרָן בְּזֵיתִים.

נִקְּבוּ הכלים המצויים בתנור; כלי הֶעָשׂוּי לְאוֹכָלִין – שִׁיעוּרָן בְּזֵיתִים, שאם זיתים יוצאים מהנקב, אין זה כלי לחצוץ בפני הטומאה.

הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין – שִׁיעוּרָן בְּמַשְׁקִים.

וכלי הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין – שִׁיעוּרָן בְּמַשְׁקִים, שהוא שיעור 'כונס משקה' (ראו להלן), ואם אינו מכיל את המשקים, אינו כלי.

הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ – מַטִּילִים אוֹתוֹ לְחוּמְרוֹ, בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה.

וכלי הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ, לאוכלים ולמשקים – מַטִּילִים אוֹתוֹ לְחוּמְרוֹ, נותנים לו את הדין החמור שבו, ואם ניקב בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה, שאם היה מונח בתוך משקים, הם נכנסים וחודרים אליו דרך הנקב – אינו נחשב כלי, ואינו מציל מפני הטומאה.

סְרִידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר וְשׁוֹקַעַת לְתוֹכוֹ, וְאֵין לָהּ גַּפַּיִים;

סְרִידָה, מעין שבכה של חרס או לוח קעור, שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר מלמעלה וְשׁוֹקַעַת לְתוֹכוֹ, וְאֵין לָהּ גַּפַּיִים, ידיות אחיזה, או מסגרת סביב העושה אותה לכלי;

הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ – הַתַּנּוּר טָמֵא, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר – אוֹכָלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִין. שֶׁאֵין מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס אֶלָּא כֵּלִים.

אם היה הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ – הַתַּנּוּר טָמֵא, ואם היה הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר – אוֹכָלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִין. מפני שהשרץ נמצא בחלל התנור, וכלל הוא, שֶׁאֵין מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס אֶלָּא כֵּלִים שלמים.

חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין וּנְתוּנָה לְמַטָּה מִנְּחוּשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר,

חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין וּנְתוּנָה לְמַטָּה מִנְּחוּשְׁתּוֹ (תחתיתו) שֶׁל תַּנּוּר;

הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר – הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין.

הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר – הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין, מפני שאינם נמצאים בתוך חלל התנור.

הָיְתָה כְּפוּיָה וּפִיהָ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר – מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית טָהוֹר.

וכן אם הָיְתָה החבית כְּפוּיָה מעל התנור, וּפִיהָ פתוח לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, והיה הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר – מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ (מעט הנוזל) שֶׁדבוק בְּשׁוּלֵי הֶחָבִית טָהוֹר, מפני שאינו בתוך אוויר התנור.

קְדֵירָה שֶׁהִיא נְתוּנָה בַּתַּנּוּר,

קְדֵירָה (סיר חרס) שֶׁהִיא נְתוּנָה כולה בּתוך תַּנּוּר,

הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר – הַקְּדֵירָה טְהוֹרָה,

אם היה שֶׁרֶץ מת בַּתַּנּוּר – הַקְּדֵירָה טְהוֹרָה,

שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מְטַמֵּא כֵּלִים.

שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס, כגון תנור, מְטַמֵּא כֵּלִים המצויים בו אלא אוכלים ומשקים בלבד.

הָיָה בָּהּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ – נִטְמָא, וְטִמְּאָהּ.

אבל אם הָיָה בָּהּ, בקדרה, מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ (מרטיב), שמלחלח את הנוגע בו – נִטְמָא המשקה מן התנור, וְהמשקה טִמְּאָהּ, טימא את הקדרה.

הֲרֵי זֶה אוֹמֵר: "מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי".

הֲרֵי זֶה, הכלי שבתנור, אוֹמֵר כביכול למשקה: "מְטַמְּאֶיךָ, התנור הטמא, לֹא טִמְּאוּנִי – וְאילו אַתָּה, שנטמאת מהשרץ, טִמֵּאתָנִי".

תַּרְנְגוֹל שֶׁבָּלַע אֶת הַשֶּׁרֶץ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר – טָהוֹר.

תַּרְנְגוֹל שֶׁבָּלַע אֶת הַשֶּׁרֶץ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר – התנור טָהוֹר, שהטומאה הבלועה בגוף חי אינה מטמאת.

וְאִם מֵת – טָמֵא.

וְאִם התרנגול מֵת – התנור טָמֵא.

הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַּתַּנּוּר – הַפַּת שֶׁבְּתוֹכוֹ שְׁנִיָּה, שֶׁהַתַּנּוּר תְּחִלָּה.

הַשֶּׁרֶץ המת, שהוא 'אב הטומאה', שֶׁנִּמְצָא בַּתַּנּוּר – הַפַּת שֶׁבְּתוֹכוֹ נעשית 'שְׁנִיָּה לטומאה', מפני שֶׁהַתַּנּוּר נעשה תְּחִלָּה, 'ראשון לטומאה'. והפת נטמאת מן התנור ולא מן השרץ.

בֵּית שְׂאוֹר מוּקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנָתוּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר; הַשְּׂאוֹר וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכוֹ וְהַקֶּרֶץ בֵּינְתַיִם –

בֵּית שְׂאוֹר, כלי חרס שמניחים בו את השאור, המחמיץ את העיסה, שהוא מוּקָּף צָמִיד פָּתִיל, סגור במכסה צמוד ומהודק, וְנָתוּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר; והַשְּׂאוֹר וְהַשֶּׁרֶץ המת בְּתוֹכוֹ של הבית שאור, וְהַקֶּרֶץ, כעין מחיצה, חוצץ בֵּינְתַיִם, בין השאור לבין השרץ –

הַתַּנּוּר טָמֵא וְהַשְּׂאוֹר טָהוֹר.

הַתַּנּוּר טָמֵא, שכלי המוקף צמיד פתיל אינו מונע את הטומאה מלצאת ממנו. וְאילו הַשְּׂאוֹר טָהוֹר, מפני שהקרץ המפריד בינו ובין השרץ מחשיב את מקומו לכלי נפרד, המוקף צמיד פתיל, שמונע מן הטומאה להיכנס לתוכו.

וְאִם הָיָה כַּזַּיִת מִן הַמֵּת – הַתַּנּוּר וְהַבַּיִת טָמֵא, וְהַשְּׂאוֹר טָהוֹר.

וְכן בדומה לכך, אִם הָיָה בבית השאור כַּזַּיִת מִן האדם הַמֵּת – הַתַּנּוּר וְהַבַּיִת טָמֵא, כדין כל אשר בבית שהמת שם, שאין הצמיד פתיל מונע מן הטומאה לצאת; וְהַשְּׂאוֹר טָהוֹר, שהרי הוא נתון בכלי מוקף צמיד פתיל.

אִם יֵשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח – הַכֹּל טָמֵא.

ואולם אִם יֵשׁ שָׁם, במחיצה שבתוך בית השאור, חור בשיעור של פּוֹתֵחַ טֶפַח, טפח מרובע (8 ס"מ) – הַכֹּל טָמֵא, שטומאת המת עוברת בפותח טפח.

הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בָּעַיִן שֶׁל תַּנּוּר, בָּעַיִן שֶׁל כִּירָה, בָּעַיִן שֶׁל כּוּפָּח;

הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בָּעַיִן שֶׁל תַּנּוּר, וכן בָּעַיִן שֶׁל כִּירָה, וכן בָּעַיִן שֶׁל כּוּפָּח;

מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ – טָהוֹר.

הכלל הוא, שחלל ה'עין' שבדופן העבה של התנור אינו חלק מתוכו (החלל) של התנור, ואם השרץ נמצא מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית של העין, של דופן התנור, וְלַחוּץ – התנור טָהוֹר.

וְאִם הָיָה בָּאֲוִיר, אֲפִילּוּ כַּזַּיִת מִן הַמֵּת – טָהוֹר.

וְאִם הָיָה התנור בָּאֲוִיר הפתוח, ולא תחת קורת גג, אֲפִילּוּ כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, שטומאתו חמורה, מונח בעין – התנור טָהוֹר, שאין הטומאה מתפשטת מן העין לתנור.

וְאִם יֵשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח – הַכֹּל טָמֵא.

וְאולם אִם יֵשׁ שָׁם, בעין התנור עצמה, פּוֹתֵחַ טֶפַח, חלל שגובהו טפח ורוחבו טפח, שהוא שיעור 'אוהל' – הַכֹּל טָמֵא, שטומאת המת מתפשטת באוהל, וממנו נכנסת לתנור.

נִמְצָא מְקוֹם הַנָּחַת הָעֵצִים,

נִמְצָא השרץ במְקוֹם הַנָּחַת הָעֵצִים, מן הפתח שבדופן הכירה המיועד להכנסת העצים ופנימה;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִן הַשָּׂפָה הַחִיצוֹנָה וְלִפְנִים – טָמֵא.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אם נמצא מִן הַשָּׂפָה הַחִיצוֹנָה של הכירה, וְלִפְנִים ממנה – טָמֵא, שכל עובי הדופן של הכירה נחשב חלל הכירה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ – טָהוֹר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כל שהוא מִשָּׂפָה הַפְּנִימִית, מן הצד הפנימי של דופן הכירה, וְלַחוּץ, ובכלל זה כל עובי הדופן – טָהוֹר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִכְּנֶגֶד שְׁפִיתַת הַקְּדֵירָה וְלִפְנִים – טָמֵא, מִכְּנֶגֶד שְׁפִיתַת הַקְּדֵירָה וְלַחוּץ – טָהוֹר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אם הוא נמצא מִכְּנֶגֶד מקום שְׁפִיתַת הַקְּדֵירָה, תחת המקום שבו מונחת הקדרה על גג הכירה, וְלִפְנִים – טָמֵא, ומִכְּנֶגֶד שְׁפִיתַת הַקְּדֵירָה וְלַחוּץ – טָהוֹר. והלכה כחכמים.

נִמְצָא מְקוֹם יְשִׁיבַת הַבַּלָּן, מְקוֹם יְשִׁיבַת הַצַּבָּע, מְקוֹם יְשִׁיבַת שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים – טָהוֹר.

אבל לדעת הכול, נִמְצָא השרץ במְקוֹם יְשִׁיבַת הַבַּלָּן, המחמם את מי המרחץ, או במְקוֹם יְשִׁיבַת הַצַּבָּע, המבשל את הצֶּבע ביורה, או מְקוֹם יְשִׁיבַת שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים – טָהוֹר;

אֵין טָמֵא אֶלָּא מִן הַסְּתִימָה וְלִפְנִים.

אֵין טָמֵא אֶלָּא אם נמצא מִן הַסְּתִימָה וְלִפְנִים, בחלל הסתום של הכירה, שהוא נחשב תוך הכירה, ולא בחלק הפתוח וגלוי שלה.

בּוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית שְׁפִיתָה – טָמֵא.

בּוֹר (או: כּוּר) שדפנותיו מצופות חרס, ומבעירים בתוכו אש, והוא משמש להתכה של מתכות, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית שְׁפִיתָה, מקום להנחת קדרות – טָמֵא.

וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית, אִם יֵשׁ בּוֹ בֵּית שְׁפִיתָה – טָמֵא.

וְכן כור שֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית, שמתיכים בו חול לזכוכית, אף על פי שאינו עשוי לבישול, אִם יֵשׁ בּוֹ בֵּית שְׁפִיתָה, הרי זה בכלל כירה וטָמֵא.

כִּבְשָׁן שֶׁל סַיָּידִין וְשֶׁל זַגָּגִין וְשֶׁל יוֹצְרִים – טְהוֹרָה.

כִּבְשָׁן שֶׁל סַיָּידִין, ששורפים בו אבנים לסיד, וְשֶׁל זַגָּגִין, מעצבי כלי זכוכית, וְשֶׁל יוֹצְרִים, עושי כלי חרס – טְהוֹרָה, שאינו עשוי לבישול ולאפייה.

פּוּרְנָה, אִם יֵשׁ לָהּ לִיזְבֵּז – טְמֵאָה.

פּוּרְנָה, תנור אפייה שפתחו מן הצד, ולא מדביקים את הפת לדופן שלו כמו תנור, או מניחים קדרה על גביו כמו קדרה, אלא הם מונחים על הקרקע, ונמצא, שאינו כלי כמו תנור או כירה; אִם יֵשׁ לָהּ לִיזְבֵּז, מסגרת בקרקעיתה או על גגה, להעמיד עליה קדרות – טְמֵאָה, מקבלת טומאה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ לָהּ אִסְטְגִיּוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ לָהּ אִסְטְגִיּוֹת, מעין כיפות המשמשות לאפייה או בישול, מקבלת טומאה.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם יֵשׁ לָהּ שְׂפָיוֹת.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם יֵשׁ לָהּ אפילו שְׂפָיוֹת, מסגרות להעמיד עליהן קדרות.

מַגַּע טְמֵא מֵת, שֶׁהָיוּ אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו, הִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָהוֹר – טִמְּאוּהוּ. וְטָהוֹר שֶׁהָיָה אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו, וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָמֵא – נִטְמְאוּ.

מַגַּע טְמֵא מֵת, אדם שנגע באדם אחר שנטמא למת, ובכך נעשה ראשון לטומאה, שֶׁהָיוּ אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ (בתוך) פִּיו, והרי הם נטמאים מחמת האדם, אם הִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הטָהוֹר – טִמְּאוּהוּ, המשקים הטמאים, את התנור. וְכן להפך, אדם טָהוֹר שֶׁהָיוּ אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו, וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הטָמֵא – נִטְמְאוּ האוכלים והמשקים שבפיו מאוויר התנור.

הָיָה אוֹכֵל דְּבֵילָה בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת, הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִיטּוֹל אֶת הַצְּרוֹר – רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם הָפַךְ – טָמֵא, אִם לֹא הָפַךְ – טָהוֹר.

הָיָה אדם טהור אוֹכֵל דְּבֵילָה, גוש תאנים מיובשות, בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת ('טמאות'), ללא נטילת ידיים, והִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִיטּוֹל אֶת הַצְּרוֹר (לכלוך או אבן קטנה) – רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא את הדבלה, מפני שהידיים מטמאות את הרוק שבפיו, ומשקה שנטמא נעשה ראשון לטומאה מגזרת חכמים, ומטמא את הדבלה שתהיה שני לטומאה. רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, שלדעתו הרוק שבפי האדם לא נחשב 'משקה', ולא נטמא מהידיים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם הָפַךְ את הרוק בפיו, ונעקר ממקומו – טָמֵא, שאז נחשב הרוק משקה, ואִם לֹא הָפַךְ את הדבלה – טָהוֹר, שהרוק במקומו אינו נחשב משקה אלא כגופו של אדם.

הָיָה פּוּנְדְּיוֹן לְתוֹךְ פִּיו, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם לִצְמָאוֹ – טָמֵא.

הָיָה פּוּנְדְּיוֹן (מטבע קטן) לְתוֹךְ (בתוך) פִּיו, והושיט ידו כדי להוציאו, והיה בפיו אוכל, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם המטבע ניתן בפיו כדי להרבות את הרוק ולהשקיט בכך את צְמָאוֹ – הרוק טָמֵא, ומטמא את האוכל.

הָאִשָּׁה שֶׁנָּטַף חָלָב מִדַּדֶּיהָ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר – טָמֵא,

הָאִשָּׁה הטמאה שֶׁנָּטַף חָלָב מִדַּדֶּיהָ, וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר – טָמֵא, שהמשקה נטמא ממגע גופה ומטמא את מה שבתנור.

שֶׁהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן.

ודין זה הוא, אף על פי שהחלב לא יצא לרצונה, ואף לא נפל לתנור לרצונה, מפני שֶׁהַמַּשְׁקֶה הטמא מְטַמֵּא בין שיצא מהגוף ובא על הכלי לְרָצוֹן, ובין שבא על הכלי שֶׁלֹּא לְרָצוֹן.

הָיְתָה גּוֹרְפַתּוּ וְהִכְּתָהּ הַקּוֹץ וְיָצָא מִמֶּנָּה דָּם,

הָיְתָה האישה הטמאה גּוֹרְפַתּוּ, מנקה את התנור מהאפר שבו, וְהִכְּתָהּ (היכה אותה) הַקּוֹץ שהיה באפר, וְיָצָא מִמֶּנָּה דָּם;

אוֹ שֶׁנִּכְוָה וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ לְתוֹךְ פִּיהָ – נִטְמָא.

אוֹ שֶׁנִּכְוָה עורה וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ לְתוֹךְ פִּיהָ, כדרך מי שאצבעו נפגעה, ולאחר מכן הכניסה שוב את אצבעה לתנור – התנור נִטְמָא מהדם או מהרוק שעל ידה.