הַקַּלָּתוּת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים שֶׁנִּפְחֲתָה פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה טְפָחִים – טְמֵאָה, שֶׁהוּא מַסִּיק מִלְּמַטָּן וּקְדֵירָה בְּשֵׁלָה מִלְמַעְלָן.

הַקַּלָּתוּת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, מתקן בישול ביתי שיש לו תחתית עבה מאד אשר עליה מבעירים גחלים, ועל פתחו מלמעלה מניחים קדרה, שֶׁנִּפְחֲתָה, נעשה חור בתחתית שלה, אך פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה טְפָחִים (24 ס"מ) – טְמֵאָה, מפני שעדיין היא ראויה לשימושה, שֶׁהרי הוּא מַסִּיק מִלְּמַטָּן, וּקְדֵירָה בְּשֵׁלָה מִלְמַעְלָן.

יָתֵר מִכָּאן – טְהוֹרָה.

ואם היה הפחת יָתֵר מִכָּאן, שלושה טפחים ויותר – טְהוֹרָה, שאינה ראויה עוד לשימושה.

נָתַן אֶבֶן אוֹ צְרוֹר – טְהוֹרָה.

במקרה זה, אף אם נָתַן אֶבֶן אוֹ צְרוֹר כדי לסתום את החלל – טְהוֹרָה, שסתימה זמנית זו אינה נחשבת תיקון.

מֵרְחָהּ בְּטִיט – מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא.

אבל אם מֵרְחָהּ בְּטִיט במקומו של הפחת – מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא ככלי חדש.

זוֹ הָיְתָה תְּשׁוּבַת רַבִּי יְהוּדָה בְּתַנּוּר שֶׁנְּתָנוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַדּוּת.

ומעירים, שהלכה זוֹ, שאין חולק עליה, הָיְתָה תְּשׁוּבַת (ראיית) רַבִּי יְהוּדָה במחלוקתו עם החכמים בְּדין תַנּוּר שֶׁנְּתָנוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַדּוּת. שלדעתו, אין התנור טמא, כאשר ההסקה שבתחתית הבור אינה מגיעה אליו (לעיל פ"ה מ"ו).

דָּכוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל קְדֵירוֹת –

דָּכוֹן, מתקן צמוד לכירה, ויש להם דופן משותפת, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל לקְדֵרוֹת, שקעים שמניחים בתוכם קדרות לאחר הבישול –

טָהוֹר מִשּׁוּם כִּירָה, וְטָמֵא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל.

טָהוֹר מִשּׁוּם 'כִּירָה' מפני שהוא כלי נפרד, ולכן אם נטמאת הכירה – הדכון טהור, וְטָמֵא, מקבל טומאה בפני עצמו, מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל.

הַצְּדָדִין שֶׁלּוֹ – הַנּוֹגֵעַ בָּהֶם אֵינוֹ טָמֵא מִשּׁוּם כִּירָה.

ומפרטים יותר: הַצְּדָדִין שֶׁלּוֹ, שאינם צמודים לכירה, הַנּוֹגֵעַ בָּהֶם אֵינוֹ טָמֵא מִשּׁוּם כִּירָה, כאמור לעיל.

הָרַחַב שֶׁלּוֹ – רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר, וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא.

אמנם, לעניין הָרַחַב שֶׁלּוֹ, הדופן המשותפת – רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר, כפי ששנינו תחילה, וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא. והלכה כרבי יהודה.

וְכֵן הַכּוֹפֶה אֶת הַסַּל וְעוֹשֶׂה עַל גַּבָּיו כִּירָה.

ומוסיפים: וְכֵן דינו של הַכּוֹפֶה (הופך) אֶת הַסַּל וְעוֹשֶׂה עַל גַּבָּיו כִּירָה, והסל בולט לצדדים, ונותנים עליו כלים, שהוא טהור, מפני שאינו חלק מהכירה.

כִּירָה שֶׁנֶּחְלְקָה לְאָרְכָּהּ – טְהוֹרָה. וּלְרָחְבָּהּ – טְמֵאָה.

כִּירָה, שיש בה מקום לשפות שתי קדרות, שֶׁנֶּחְלְקָה לשניים לְאָרְכָּהּ – טְהוֹרָה, שהרי בטל שימושה. ואם נחלקה לְרָחְבָּהּ – טְמֵאָה, שעדיין אפשר לשפות קדרה בכל חלק.

כּוּפָּח שֶׁנֶּחֱלַק, בֵּין לְאָרְכּוֹ בֵּין לְרָחְבּוֹ – טָהוֹר.

וכוּפָּח, שיש בו מקום לשפיתת קדרה אחת, שֶׁנֶּחֱלַק בֵּין לְאָרְכּוֹ בֵּין לְרָחְבּוֹ – טָהוֹר, שהרי בטל שימושו.

חֲצַר הַכִּירָה,

חֲצַר הַכִּירָה,

בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת – מִטַּמְּאָה בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר.

בִּזְמַן שֶׁהִיא, החצר, גְּבוֹהָה שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, כשיעור גובהה של כירה מינימלית – מִטַּמְּאָה אגב הכירה, כאשר זו נטמאה בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר.

פְּחוּתָה מִכָּאן – מִטַּמְּאָה בְּמַגָּע וְאֵינָהּ מִטַּמְּאָה בָּאֲוִיר.

פְּחוּתָה מִכָּאן, מגובה שלוש אצבעות – מִטַּמְּאָה עם הכירה, כאשר זו נטמאה בְּמַגָּע, וְאֵינָהּ מִטַּמְּאָה עמה, כאשר נטמאה בָּאֲוִיר. וכן להפך, שהכירה נטמאת אגב החצר באופנים אלה.

כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָה?

כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ, את החצר, מה נחשב ל'אווירה'?

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: נוֹתֵן אֶת הַשְּׁפוּד מִלְמַעְלָן לְמַטָּן, וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמְּאָה בָּאֲוִיר.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: נוֹתֵן אֶת הַשְּׁפוּד באלכסון מִלְמַעְלָן לְמַטָּן, מגג הכירה לדופנות החצר, וּכְנֶגְדּוֹ, כל החלל שמתחת לגובה המסומן על ידי השפוד – הריהו בכלל החצר, ומִטַּמְּאָה החצר שם בָּאֲוִיר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: נִטְמְאָה הַכִּירָה – נִטְמֵאת הֶחָצֵר, נִטְמְאָה הֶחָצֵר – לֹא נִטְמֵאת הַכִּירָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: החצר והכירה אינן נחשבות כלי אחד, אלא החצר טפלה לכירה. ולכן, אם נִטְמֵאת הַכִּירָה – נִטְמֵאת הֶחָצֵר. אבל נִטְמֵאת הֶחָצֵר – לֹא נִטְמֵאת הַכִּירָה. ואין הלכה כמותו.

הָיְתָה מוּפְרֶשֶׁת מִן הַכִּירָה,

הָיְתָה החצר מוּפְרֶשֶׁת, מובדלת, מִן הַכִּירָה,

בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת – מִטַּמָּא בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר.

בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת – מִטַּמָּא בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר עם הכירה,

פְּחוּתָה מִכָּאן אוֹ שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה – טְהוֹרָה.

פְּחוּתָה מִכָּאן, אוֹ שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה, שטוחה בלא דפנות – טְהוֹרָה.

פִּטְפּוּטֵי כִּירָה שְׁלשָׁה שֶׁל שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת – מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר.

פִּטְפּוּטֵי כִּירָה – שְׁלשָׁה פטפוטים שֶׁל שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת (כ-6 ס"מ) – מִטַּמְּאִים עם הכירה בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר, מפני שהם חלק מהכירה, או 'יד' לה.

פָּחוֹת מִכָּאן – כָּל שֶׁכֵּן הֵן טְמֵאִים, וַאֲפִילּוּ הֵן אַרְבָּעָה.

היה אורך הפטפוטים פָּחוֹת מִכָּאן – כָּל שֶׁכֵּן שהֵן טְמֵאִים, כטפלים לכירה. וַאֲפִילּוּ הֵן אַרְבָּעָה פטפוטים – טמאים, וכן האוויר שביניהם.

נִיטַּל אֶחָד מֵהֶן –

נִיטַּל אֶחָד מֵהֶן, משלושת פטפוטי הכירה –

מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וְאֵינָם מִטַּמְּאִים בָּאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.

מִטַּמְּאִין שני הפטפוטים הנותרים בְּמַגָּע, אם נטמאה הכירה או הם במגע, וְאֵינָם מִטַּמְּאִים בָּאֲוִיר, אם נפל שרץ טמא לחלל הכירה או לחלל שביניהם, מפני שאינם משמשים כרגיל, וטומאתם היא מדברי חכמים, ולפיכך עשו בה היכר. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. ורַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר אף במגע.

עָשָׂה שְׁנַיִם זֶה כְּנֶגֶד זֶה –

עָשָׂה לכירה מתחילתה שְׁנַיִם, שני פטפוטים, ועומדים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, וניתן להעמיד עליהם קדרה, כגון שהיו רחבים –

מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.

מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר, מפני שאפשר להשתמש בהם באופן זה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. ורַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר לגמרי.

הָיוּ גְּבוֹהִין מִשָּׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת –

פטפוטי כירה שהָיוּ גְּבוֹהִין מִשָּׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת (6 ס"מ);

מִשָּׁלשׁ וּלְמַטָּן – מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר, מִשָּׁלשׁ וּלְמַעְלָן מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וְאֵינָן מִטַּמְּאִין בָּאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

מִגובה שָׁלשׁ וּלְמַטָּן, לצד הכירה – מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר, ומִשָּׁלשׁ וּלְמַעְלָן – מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וְאֵינָן מִטַּמְּאִין בָּאֲוִיר, מפני שחלק זה עומד להיקצץ. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר לגמרי את החלק העודף.

הָיוּ מְשׁוּכִים מִן הַשָּׂפָה –

הָיוּ הפטפוטים מְשׁוּכִים ומעוקמים מִן הַשָּׂפָה של פי הכירה אל מחוץ לה –

בְּתוֹךְ שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר, חוּץ מִשָּׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וְאֵינָם מִטַּמְּאִים בָּאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.

חלקי הפטפוטים שבְּתוֹךְ שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת מהשפה מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר, והחלקים שחוּץ מִשָּׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וְאֵינָם מִטַּמְּאִים בָּאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. ורַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. והלכה כרבי מאיר בכל הדינים שבמשנתנו.

כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָן?

כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין (מודדים) אוֹתָן, את הפטפוטים המשוכים מן השפה. מהו תחום ה'אוויר' שבין הפטפוטים, שאם נכנסה בו טומאה – נטמאה הכירה?

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נוֹתֵן אֶת הַכַּנָּה בֵּינֵיהֶן,

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לאחר שמסמן בכל אחד מהפטפוטים מרחק שלוש אצבעות, נוֹתֵן אֶת הַכַּנָּה (סרגל) בֵּינֵיהֶן, בין הנקודות האלה, וכך נוצר משולש;

מִן הַכַּנָּה וְלַחוּץ – טָהוֹר, מִן הַכַּנָּה וְלִפְנִים וּמְקוֹם הַכַּנָּה – טָמֵא.

חלק הפטפוטים הבולט מִן הַכַּנָּה וְלַחוּץ – טָהוֹר, והחלק שמִן הַכַּנָּה וְלִפְנִים, וּמְקוֹם הַכַּנָּה עצמו – טָמֵא.