חזור
כלים
פרק התַּנּוּר – תְּחִלָּתוֹ אַרְבָּעָה, וּשְׁיָרָיו אַרְבָּעָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
התַּנּוּר, שיעור גובהו לקבל טומאה, בתְחִלָּתוֹ, תחילת עשייתו – אַרְבָּעָה טפחים (כ-32 ס"מ). וכן שְׁיָרָיו, לאחר שנשבר, רק אם יש בו אַרְבָּעָה טפחים הריהו מקבל טומאה. שבפחות מכך אינו ראוי לשימושו. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּגָדוֹל. אֲבָל בְּקָטָן – תְּחִלָּתוֹ כָּל שֶׁהוּא, וּשְׁיָרָיו רוּבּוֹ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּתנור גָדוֹל, העשוי לאפייה רגילה או לצלייה. אֲבָל בְּתנור קָטָן, תְּחִלָּתוֹ כָּל שֶׁהוּא, טפח, כפי שרגילים לעשות תנורים קטנים, וּשְׁיָרָיו – רוּבּוֹ של גובהו המקורי.
מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ.
והתנור מקבל טומאה בכל השיעורים הללו רק מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ.
אֵיזֶהוּ גְּמַר מְלַאכְתּוֹ? מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סוּפְגָּנִין.
אֵיזֶהוּ גְּמַר מְלַאכְתּוֹ? מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ, משיבעיר בו אש ויתחמם כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סוּפְגָּנִין, הממהרים להיאפות.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִשֶּׁיַּסִּיק אֶת הֶחָדָשׁ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בַּיָּשָׁן סוּפְגָּנִין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִשֶּׁיַּסִּיק אֶת התנור הֶחָדָשׁ כְּדֵי שיעור הזמן שנצרך לֶאֱפוֹת בּתנור יָשָׁן סוּפְגָּנִין. שבתנור הישן שנעשה בו שימוש, ואינו צונן ולח, הסופגנין נאפים בזמן קצר יותר. ואין הלכה כמותו.
כִּירָה,
הכִּירָה, מבנה חרס מלבני שמבעירים בתוכו אש ומניחים מעליו קדרות לבישול,
תְּחִלָּתָהּ – שָׁלשׁ, וּשְׁיָרֶיהָ – שָׁלשׁ,
שיעור גובהה בתְּחִלָּתָהּ הוא שָׁלשׁ אצבעות (כ-6 ס"מ), ואף שְׁיָרֶיהָ של כירה, לאחר שנשברה, הם שָׁלשׁ אצבעות.
מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ.
ומקבלת טומאה בשיעור זה רק מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ.
אֵיזוֹהִי גְּמַר מְלַאכְתָּהּ?
אֵיזוֹהִי גְּמַר מְלַאכְתָּהּ?
מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָּאִלְפָס.
מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה בשיעור שהוא כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, שהיא ביצת תרנגולת, טְרוּפָה (מעורבבת) וּנְתוּנָה בָּאִלְפָס (מעין מחבת), שכך היא מתבשלת מהר.
הַכּוּפָּח,
הַכּוּפָּח, כלי דומה לכירה אך קטן יותר, ועושים אותו לאפייה בתוכו או לבישול, דין גמר מלאכתו משתנה:
עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּיה – שִׁיעוּרוֹ כַּתַּנּוּר. עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל – שִׁיעוּרוֹ כַּכִּירָה.
אם עֲשָׂאוֹ לצורך אֲפִיָּה, הצריכה חום גבוה – שִׁיעוּרוֹ כַּתַּנּוּר, משיסיק אותו לאפות בו סופגנין. עֲשָׂאוֹ לְצורך בִשּׁוּל – שִׁעוּרוֹ כַּכִּירָה, משיסיק אותו כדי לבשל ביצה קלה וטרופה באלפס.
הָאֶבֶן הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר טֶפַח, וּמִן הַכִּירָה שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת – חִבּוּר.
הָאֶבֶן הַיּוֹצֵא, הבולט מִן הַתַּנּוּר באורך טֶפַח (ארבע אצבעות, כ-8 ס"מ), והיוצא מִן הַכִּירָה באורך שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת – נחשב חִבּוּר. שאם התנור או הכירה טמאים – נטמאת גם האבן מדין 'יד'. אך לא מעבר לשיעור זה.
הַיּוֹצֵא מִן הַכּוּפָּח – עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּיה, שִׁיעוּרוֹ כַּתַּנּוּר; עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל – שִׁיעוּרוֹ כַּכִּירָה.
והאבן הַיּוֹצֵא מִן הַכּוּפָּח, שיעורו תלוי בייעוד הכופח: שאם עֲשָׂאוֹ, את הכופח, לַאֲפִיָּה – שִׁיעוּרוֹ כַּשיעור שנאמר בתַּנּוּר, ואם עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל – שִׁיעוּרוֹ כַּשיעור שנאמר בכִּירָה.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא אָמְרוּ טֶפַח אֶלָּא בֵּין הַתַּנּוּר וְלַכּוֹתֶל.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא אָמְרוּ טֶפַח חיבור לתנור אֶלָּא באבן שבֵּין הַתַּנּוּר וְלַכּוֹתֶל, שמה שהוא יתר על טפח עומד להסרה, מפני שהוא מפריע ותופס מקום. אבל אבן שלא לצד הכותל נחשבת חיבור גם ביותר מכך. ואין הלכה כמותו.
הָיוּ שְׁנֵי תַנּוּרִין סְמוּכִים זֶה לָזֶה, נוֹתֵן לָזֶה טֶפַח וְלָזֶה טֶפַח, וְהַשְּׁאָר טָהוֹר.
הָיוּ שְׁנֵי תַנּוּרִין סְמוּכִים זֶה לָזֶה, ואבן ביניהם, נוֹתֵן לָזֶה טֶפַח הסמוך לו וְלָזֶה טֶפַח הסמוך לו, והם נחשבים לתנורים כ'יד' לעניין הטומאה, וְהַשְּׁאָר מן האבן טָהוֹר.
עֲטֶרֶת כִּירָה – טְהוֹרָה.
עֲטֶרֶת הכִּירָה, מעין מסגרת על שפת הכירה, כדי לשמר את חום הקדרות – טְהוֹרָה.
טִירַת הַתַּנּוּר, בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה אַרְבָּעָה טְפָחִים – מִטַּמְּאָה בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר. פְּחוּתָה מִכָּאן – טְהוֹרָה.
טִירַת הַתַּנּוּר, מבנה מוקף, כעין 'חומה' לפני התנור; בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה אַרְבָּעָה טְפָחִים – מִטַּמְּאָה בְּמַגָּע, אם נגעה בה טומאה, וּבָאֲוִיר, אם נפלה לחללה טומאה, כדין התנור. פְּחוּתָה מִכָּאן, מגובה זה – טְהוֹרָה, שאין משתמשים בה.
אִם חִבְּרָהּ לוֹ, אֲפִילּוּ עַל שָׁלשׁ אֲבָנִים – טְמֵאָה.
ואִם חִבְּרָהּ לוֹ, הטירה אל התנור, ואֲפִילּוּ חיבור קל, כשהיא מונחת ומיוצבת עַל ידי שָׁלשׁ אֲבָנִים – טְמֵאָה בכל גודל שהוא, מפני שהיא חלק מהתנור.
בֵּית הַפַּךְ וּבֵית הַתַּבְלִין וּבֵית הַנֵּר שֶׁבַּכִּירָה – מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וְאֵינָן מִטַּמְּאִין בָּאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
בֵּית הַפַּךְ, שקע או בליטה להנחת פך שמן, וּבֵית הַתַּבְלִין, מקום להנחת תבלינים, וּבֵית הַנֵּר, שֶׁמותקנים בּצדי כִּירָה – מִטַּמְּאִין עמה בְּמַגָּע, כשהטומאה נגעה בה, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין בָּאֲוִיר, כשהטומאה הייתה רק בחלל הכירה. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מְטַהֵר.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מְטַהֵר בין במגע בין באוויר, שהם נידונים ככלים נפרדים מהכירה לכל דבר. ואין הלכה כמותו.
תַּנּוּר שֶׁהוּסַּק מֵאֲחוֹרָיו,
תַּנּוּר שֶׁהוּסַּק היסק ראשוני מֵאֲחוֹרָיו, מצדו החיצוני, ולא על ידי הבערת עצים בתוכו, כדרכו;
אוֹ שֶׁהוּסַּק שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ,
אוֹ שֶׁהוּסַּק שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, לידיעתו, או לרצונו, של בעליו,
אוֹ שֶׁהוּסַּק בְּבֵית הָאוּמָּן –
אוֹ שֶׁהוּסַּק בְּבֵית הָאוּמָּן, לפני שנקבע במקומו –
טָמֵא.
בכל אלו טָמֵא, אף שאין זה היסק רגיל, מפני שסוף סוף נצרף התנור ונגמרה מלאכתו.
מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְּלֵיקָה בְּתַנּוּרֵי כְּפָר סִגְנָה, וּבָא מַעֲשֶׂה לְיַבְנֶה, וְטִימְּאָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
ומסופר: מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה בְּתַנּוּרֵי כְּפָר סִגְנָה, שם היו מייצרים תנורים, והבעירה את התנורים מבחוץ ושלא מדעת בעליהם, וּבָא מַעֲשֶׂה לְיַבְנֶה, וְטִימְּאָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
מוּסַף הַתַּנּוּר
מוּסַף (תוספת) הַתַּנּוּר, תוספת כעין טבעת בגובה טפח (כ-8 ס"מ) סביב פי התנור מלמעלה, כדי לשמר את חומו או כדי להגביהו;
שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – טָהוֹר.
אם התנור שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, אנשים רגילים – טָהוֹר, אם נגעה טומאה בתנור, מפני שאין משתמשים באותו חלק.
וְשֶׁל נַחְתּוֹמִין – טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו אֶת הַשְּׁפוּד.
וְאם שֶׁל נַחְתּוֹמִין – טָמֵא בטומאת התנור, מִפְּנֵי שֶׁהוּא, הנחתום, רגיל להיות סוֹמֵךְ עָלָיו אֶת הַשְּׁפוּד שתחובים בו נתחי בשר לשם צלייתם, וכיוון שכך, הוא נידון כחלק מהתנור.
רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹפֶה בּוֹ כְּשֶׁהוּא נִדְחָק.
רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר טעם אחר: מִפְּנֵי שֶׁהוּא, הנחתום, אוֹפֶה בּוֹ, מדביק את הפת על דופן המוסף, כְּשֶׁהוּא נִדְחָק, דחוק במקום, שהתנור מלא ולא נותר עוד מקום לאפות בו.
כַּיּוֹצֵא בוֹ, מוּסַף הַיּוֹרָה שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים – טָמֵא.
כַּיּוֹצֵא בוֹ, מוּסַף, תוספת טיט בגובה שני טפחים, שעושים סביב שפת הַיּוֹרָה (דוד) שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים, מבשלי הזיתים, להפיק מהם את שארית השמן – טָמֵא, מפני שהוא משמש למניעת גלישת המים הרותחים עם הזיתים.
וְשֶׁל צַבָּעִים – טָהוֹר.
וְאילו ביורה שֶׁל צַבָּעִים, צובעי בגדים – טָהוֹר, שאין בו צורך לצביעת הבגדים.
תַּנּוּר שֶׁנָּתַן בּוֹ עָפָר עַד חֶצְיוֹ;
תַּנּוּר שֶׁנָּתַן בּוֹ עָפָר, ומילא אותו עַד חֶצְיוֹ,
מֵעָפָר וּלְמַטָּן – מִטַּמֵּא בְּמַגָּע. מֵעָפָר וּלְמַעְלָן – מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר.
משפת העָפָר וּלְמַטָּן – מִטַּמֵּא בְּמַגָּע, אם נגעה טומאה בתנור בחלק התחתון אך לא ב'אוויר', שאם יש טומאה בתוך העפר, ואינה נוגעת בדפנות – מה שבתנור טהור. וכן, אם התנור טמא, ויש אוכל טמון בעפר – אינו נטמא. ואילו מֵעָפָר וּלְמַעְלָן – מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר, כשאר תנורים.
נְתָנוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַדּוּת וְנָתַן שָׁם אֶבֶן,
תנור שנְתָנוֹ, הניחו עַל פִּי (פתח) הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַדּוּת, מבנה סגור בקרקע, מעין מרתף. וְכיוון שהיה פתח הבור גדול מן התנור, נָתַן שָׁם, בין דופן התנור לדופנות הבור, אֶבֶן כדי להעמיד את התנור,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם מַסִּיק מִלְּמַטָּן וְהוּא נִסּוֹק מִלְמַעְלָן – טָמֵא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם כשמַסִּיק את האש מִלְּמַטָּן, בקרקעית הבור, הוּא, התנור, נִסּוֹק ומובער מִלְמַעְלָן – טָמֵא. אבל אם ההסקה בבור אינה מסיקה כראוי את התנור, אינו מקבל טומאה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הוֹאִיל וְהוּסַּק מִכָּל מָקוֹם – טָמֵא.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הוֹאִיל וְהוּסַּק מִכָּל מָקוֹם, גם אם לא על ידי ההיסק שבקרקעית הבור – טָמֵא. וכן הלכה.
תַּנּוּר שֶׁנִּטְמָא, כֵּיצַד מְטַהֲרִין אוֹתוֹ?
תַּנּוּר שֶׁנִּטְמָא, כֵּיצַד מְטַהֲרִין אוֹתוֹ?
חוֹלְקוֹ לִשְׁלֹשָׁה, וְגוֹרֵר אֶת הַטְּפֵלָה עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ.
חוֹלְקוֹ לִשְׁלֹשָׁה חלקים לאורכו, וְגוֹרֵר (מגרד) ומסיר אֶת הַטְּפֵלָה, הטיח שמדביקים על התנור, עַד שֶׁיְּהֵא התנור מחולק בָּאָרֶץ, עד גובה הקרקע.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לִגְרוֹר אֶת הַטְּפֵלָה, וְלֹא עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ. אֶלָּא מְמַעֲטוֹ מִבִּפְנִים אַרְבָּעָה טְפָחִים.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לִגְרוֹר אֶת הַטְּפֵלָה כלל, וְלֹא לחלק את התנור עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ, אֶלָּא די בכך שמְמַעֲטוֹ מִבִּפְנִים, שיהא גובהו בצדו הפנימי אַרְבָּעָה טְפָחִים, הוא השיעור המינימלי של תנור (לעיל משנה א).
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: וְצָרִיךְ לְהַסִּיעוֹ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לא זו בלבד שצריך לחלקו ולגררו – אלא צָרִיךְ גם לְהַסִּיעוֹ, לעקור את חלקיו ממקומם ולהפרידם זה מזה, שרק זה בכלל 'יֻתָּץ'. ואין הלכה לא כרבי מאיר ולא כרבי שמעון.
חֲלָקוֹ לִשְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן – הַגָּדוֹל טָמֵא וְהַקָּטָן טָהוֹר.
אם חֲלָקוֹ לִשְׁנַיִם, לשני חלקים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן – הַגָּדוֹל טָמֵא מפני שיש בו רובו של תנור, וְהַקָּטָן טָהוֹר, שאינו אלא שבר.
חֲלָקוֹ לִשְׁלשָׁה, אֶחָד גָּדוֹל כִּשְׁנַיִם – הַגָּדוֹל טָמֵא, וּשְׁנַיִם הַקְּטַנִּים טְהוֹרִין.
וכן אם חֲלָקוֹ לִשְׁלשָׁה חלקים, וחלק אֶחָד גָּדוֹל כִּשְׁנַיִם – הַגָּדוֹל טָמֵא, שהוא רובו של תנור, וּשְׁנַיִם הַקְּטַנִּים טְהוֹרִין.
חִתְּכוֹ חוּלְיוֹת לְרָחְבּוֹ, פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים – טָהוֹר.
אם חִתְּכוֹ, חתך את התנור הטמא חוּלְיוֹת, לחלקים טבעתיים, לְרָחְבּוֹ, שגובה כל חלק פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים, שהוא שיעור מינימלי של תנור – טָהוֹר.
מֵרְחוֹ בְּטִיט – מְקַבֵּל טוּמְאָה מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סוּפְגָּנִין.
אם לאחר שחתכו לחוליות, הניח אותן זו על זו, עד שחזר וקיבל צורת תנור, ומֵרְחוֹ בְּטִיט – מְקַבֵּל טוּמְאָה מִשעה שֶׁיַּסִּיקֶנּוּ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סוּפְגָּנִין, ככל תנור שנבנה מחדש (לעיל משנה א).
הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת הַטְּפֵלָה וְנָתַן חוֹל אוֹ צְרוֹר בֵּינְתַיִים –
ואם לאחר שחתך את התנור לחוליות לא מירח אותו, אלא הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת הַטְּפֵלָה, יצר מחוץ לו מבנה עשוי טיט, ונָתַן חוֹל אוֹ צְרוֹר (אבנים קטנות) בֵּינְתַיִם (ביניהם) –
בָּזֶה אָמְרוּ: הַנִּדָּה וְהַטְּהוֹרָה אוֹפוֹת בּוֹ וְהוּא טָהוֹר.
בּעניינו של תנור זֶה אָמְרוּ חכמים: הַנִּדָּה וְהַטְּהוֹרָה אוֹפוֹת בּוֹ, וְהוּא טָהוֹר, שאינו נטמא מן הנידה, ואינו מטמא את הטהורה.
תַּנּוּר שֶׁבָּא מְחוּתָּךְ מִבֵּית הָאוּמָּן, וְעָשָׂה בּוֹ לִמּוּדִין וְנוֹתְנָן עָלָיו וְהוּא טָהוֹר, נִטְמָא, וְסִילֵּק אֶת לִמּוּדָיו – טָהוֹר.
תַּנּוּר שֶׁבָּא מְחוּתָּךְ לחלקים לאורכו מִבֵּית הָאוּמָּן, יוצר התנורים, וְעָשָׂה בּוֹ לִמּוּדִין, מעין חישוקים לחיזוק, וְנוֹתְנָן עָלָיו מבחוץ, להעמיד את דפנותיו, ובמקרה זה הוּא טָהוֹר, אינו מקבל טומאה, שאין חיבור זה מחשיבו לתנור שלם; אם לאחר שמירחו בטיט והסיקו, נִטְמָא, וְאחר כך סִילֵּק אֶת לִמּוּדָיו – טָהוֹר, שסילוק ה'לימודין' נחשב כשבירתו של התנור.
הֶחֱזִירָן לוֹ – טָהוֹר.
וכן אם הֶחֱזִירָן לוֹ אחרי שהסירם – עדיין התנור טָהוֹר, ואינו מקבל טומאה.
מֵרְחוֹ בְּטִיט – מְקַבֵּל טוּמְאָה,
ואם מֵרְחוֹ בְּטִיט מחדש – מְקַבֵּל טוּמְאָה מכאן ולהבא, שהטיט מחבר את חלקיו להיות אחד.
וְאֵין צָרִיךְ לְהַסִּיקֶנּוּ, שֶׁכְּבָר הוּסַּק.
וְאולם אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַסִּיקֶנּוּ היסק נוסף לאחר המריחה בטיט, שֶׁהרי כְּבָר הוּסַּק מקודם, בפעם הראשונה שהרכיבוהו.
חִתְּכוֹ חוּלְיוֹת וְנָתַן חוֹל בֵּין חוּלְיָא לְחוּלְיָא,
תנור שחִתְּכוֹ חוּלְיוֹת לרוחבו, באופן שאינו מקבל טומאה (ראו לעיל משנה ח), וְנָתַן חוֹל בֵּין חוּלְיָא לְחוּלְיָא, ואחר כך טח אותו בטיח מבחוץ והסיקו –
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, שסבור, שאין זה נחשב לתנור חרס שלם, שמקבל טומאה, שהרי החול מחזיק אותו. וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין, שהרי חיזקו בטיט, והוא משמש כתנור לכל דבר. וכן הלכה.
זֶה תַּנּוּרוֹ שֶׁל עַכְנָאי.
ומעירים: זֶה הוא התנור הידוע בשם "תַּנּוּרוֹ שֶׁל עַכְנָאי", שהיה משא ומתן מרובה בעניינו, עד שבעקבות אי הסכמתו של רבי אליעזר לקבל עליו את דברי הרוב, נידו אותו חכמים (בבלי בבא מציעא נט,ב).
יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּין שֶׁהוּא חוֹפֵר בָּאָרֶץ וְטָח בְּטִיט,
יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּין, מין תנורים מאולתרים, שֶׁהוּא חוֹפֵר חפירה כעין יורה (דוד) בָּאָרֶץ וְטָח אותה בְּטִיט כדי להעמיד דפנותיה, ואופים בתוכה –
אִם יָכוֹל הַטִּיט לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ – טָמֵא.
אִם יָכוֹל הַטִּיט לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ ללא תמיכת האדמה שמסביב – טָמֵא, כתנור העשוי מטיט.
וְאִם לָאו – טָהוֹר.
וְאִם לָאו – טָהוֹר, שמכיוון שאין הטיט עומד לעצמו, נחשב הדבר שאופה בקרקע.
וְזֶה תַּנּוּרוֹ שֶׁל בֶּן דִּינָאי.
וְזֶה הוא התנור הידוע בשם "תַּנּוּרוֹ שֶׁל בֶּן דִּינָאי".
תַּנּוּר שֶׁל אֶבֶן וְשֶׁל מַתֶּכֶת – טָהוֹר,
תַּנּוּר שֶׁל אֶבֶן וְשֶׁל מַתֶּכֶת – טָהוֹר, אינו מקבל טומאה כתנור חרס, אם נפל שרץ טמא או כל טומאה לחללו.
וְטָמֵא מִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת.
וְאולם, תנור מתכת טָמֵא מִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת, שמיטמא במגע מתוכו ומגבו.
נִיקַּב, נִפְגַּם, נִסְדַּק; עָשָׂה לוֹ טְפֵלָה אוֹ מוּסָף שֶׁל טִיט –
תנור של אבן או מתכת שנִיקַּב, נִפְגַּם (נחתך חלקית) או נִסְדַּק, ועָשָׂה לוֹ טְפֵלָה (הדבקה) לסתום את הנקב אוֹ מוּסָף, תוספת על שפתו שנפגמה, שֶׁל טִיט –
טָמֵא.
טָמֵא, כדין תנור של חרס, מפני שהטיט (חומר הגלם של חרס) מכשיר אותו לשמש כתנור.
כַּמָּה יְהֵא בַּנֶּקֶב? כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בּוֹ הָאוּר.
כַּמָּה יְהֵא בַּנֶּקֶב, מה יהיה גודלו, כדי שהטיט יחשיב אותו לכלי חרס? כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בּוֹ הָאוּר (תצא דרכו האש).
וְכֵן בַּכִּירָה:
וְכֵן הוא הדין בַּכִּירָה:
כִּירָה שֶׁל אֶבֶן וְשֶׁל מַתֶּכֶת – טְהוֹרָה, וּטְמֵאָה מִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת.
כִּירָה שֶׁל אֶבֶן וְשֶׁל מַתֶּכֶת – טְהוֹרָה, ואולם כירה של מתכת טְמֵאָה מִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת.
נִקְּבָה, נִפְגְּמָה, נִסְדְּקָה, עָשָׂה לָהּ פִּטְפּוּטִין – טְמֵאָה.
נִקְּבָה, נִפְגְּמָה או נִסְדְּקָה, כך שאינו יכול להעמיד על גבה קדרה; אם עָשָׂה לָהּ פִּטְפּוּטִין, כעין בליטות על שפתה שעליהן מונחת הקדרה – טְמֵאָה, כדין כלי חרס. שפטפוטים אלה הופכים אותה לכירה של חרס, שעל ידם היא ראויה לשימוש.
מֵרְחָהּ בְּטִיט בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ – טְהוֹרָה.
כירה של אבן או מתכת, אם מֵרְחָהּ בְּטִיט, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ – טְהוֹרָה, שאין המירוח חשוב לעשותה ככלי חרס.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִבִּפְנִים – טְמֵאָה, וּמִבַּחוּץ – טְהוֹרָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מירח מִבִּפְנִים – טְמֵאָה, שבאופן זה היא נחשבת ככלי חרס, וּמִבַּחוּץ – טְהוֹרָה. ואין הלכה כמותו.