נוֹמֵי הַסָּדִין, וְהַסּוּדָרִין, וְהַטַּרְטִין וְהַפִּלְיוֹן שֶׁל רֹאשׁ – שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת.

נוֹמֵי (נימים, חוטים) היוצאים מן הַסָּדִין שמשמש למצע או לעיטוף, וְהַסּוּדָרִין, צעיף הנכרך על הראש או הצוואר, וְהַטַּרְטִין וְהַפִּלְיוֹן שֶׁל רֹאשׁ, מיני כיסויי ראש – אורכם כדי שיחשבו חיבור לבגדים אלה הוא עד כדי שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת (כ-12 ס"מ).

שֶׁל אַפְקַרְסִין – עֶשֶׂר.

הנימים שֶׁל אַפְקַרְסִין, מעין חלוק שנקשר על הכתפיים – נחשבים מחוברים לבגד עד עֶשֶׂר אצבעות (כ-20 ס"מ).

נִימֵי סָגוֹס, וְהָרְדִיד, וְהֶחָלוּק, וְהַטַּלִּית – שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.

נִימֵי סָגוֹס, לבוש עליון עבה מצמר, וְהָרְדִיד, מעטה של נשים, וְהֶחָלוּק (כותונת ארוכה), וְהַטַּלִּית – נחשבים מחוברים לבגד עד שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת (כ-6 ס"מ).

נִימֵי כִּפָּה שֶׁל זְקֵנָה, וְהַגּוּמְדִין שֶׁל עַרְבִיִּין, וְהַקּוּלְקִין, וְהַפּוּנְדָּא, וְהַמַּעְפּוֹרֶת, וְהַפַּרְגּוֹד – נִימֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן.

נִימֵי כִּפָּה שֶׁל זְקֵנָה, מטפחת ראש של אישה מבוגרת, וְהַגּוּמְדִין שֶׁל עַרְבִיִּין, בגד שיושבי המדבר נותנים על פניהם להגנה מפני הקור והסופות, וְהַקּוּלְקִין, בגד עבה העשוי משער בעלי חיים, וְהַפּוּנְדָּא (חגורה רחבה), וְהַמַּעְפּוֹרֶת, סודר המולבש מעל הבגדים, וְהַפַּרְגּוֹד, גלימה רקומה, חלוק בעל שרוולים – נִימֵיהֶן נחשבים מחוברים בכָל שֶׁהֵן, בכל אורך שהוא.

שָׁלֹשׁ כְּסָתוֹת שֶׁל צֶמֶר, שֵׁשׁ שֶׁל פִּשְׁתָּן, שְׁלֹשָׁה סְדִינִין, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִטְפָּחוֹת, שְׁנֵי סוּבְרִיקִין,

שָׁלֹשׁ כְּסָתוֹת (כריות) שֶׁל צֶמֶר המחוברות זו לזו בתפירה או באריגה, שֵׁשׁ כסתות שֶׁל פִּשְׁתָּן, שְׁלֹשָׁה סְדִינִין, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִטְפָּחוֹת, שְׁנֵי סוּבְרִיקִין (מכנסי ירך או מעין שרוולים),

חָלוּק אֶחָד, טַלִּית אֶחָד, קְלוּבְקָרִין אֶחָד –

חָלוּק אֶחָד, טַלִּית אֶחָד, קְלוּבְקָרִין (מין בגד או כסות עבה) אֶחָד –

חִבּוּר לְטוּמְאָה וּלְהַזָּיָיה.

נחשבים חִבּוּר לְטוּמְאָה, שכאשר נטמא אחד מהם, נטמאו גם השאר, וכן נחשבים חיבור לְהַזָּיָיה, שאם הוזה על אחד מהם מים שהתקדשו באפר פרה אדומה – נטהרו כולם, מפני שנחשבים כלי אחד.

יָתֵר מִכָּאן – חִבּוּר לְטוּמְאָה, וְאֵין חִבּוּר לְהַזָּיָיה.

ואם חיבר זה לזה יָתֵר מִמספר הפריטים הנזכר כָּאן – הרי זה חִבּוּר רק לְטוּמְאָה, וְאֵין חִבּוּר לְהַזָּיָיה. שמחשיבים את חיבורם להחמיר, שיטמאו זה את זה, אך לא להקל, מפני שעתידים להפרידם.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף לֹא לְטוּמְאָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף לֹא לְטוּמְאָה. ואין הלכה כמותו.

חוּט הַמִּשְׁקוֹלֶת – שְׁנֵים עָשָׂר.

חוּט הַמִּשְׁקוֹלֶת (האנך), שבו בוחנים האם קיר או חפץ ישר, הוא שְׁנֵים עָשָׂר טפחים (כ-96 ס"מ), באנך ביתי.

שֶׁל חָרָשִׁין – שְׁמֹנָה עָשָׂר.

חוט האנך שֶׁל חָרָשִׁין (נגרים) – שְׁמֹנָה עָשָׂר טפחים (כ-144 ס"מ).

שֶׁל בַּנָּיִן – חֲמִשִּׁים אַמָּה.

ושֶׁל בַּנָּיִן (בנאים) הבונים מבנים גבוהים – חֲמִשִּׁים אַמָּה (כ-24 מטר).

יָתֵר מִכָּאן, אִם רָצָה לְקַיֵּם – טָהוֹר.

חלק החוט היָתֵר מִכָּאן, משיעורים אלה, אף אִם רָצָה לְקַיֵּם, להשאירו ארוך – טָהוֹר, אינו מקבל טומאה עם המשקולת, ואינו מעביר טומאה, מפני שאינו נצרך כלל למשקולת.

שֶׁל סַיָּידִין וְשֶׁל צַיָּירִין – כָּל שֶׁהֵן.

חוט האנך שֶׁל סַיָּידִין וְשֶׁל צַיָּירִין (עושי צורות בקיר) – כָּל שֶׁהֵן, בכל אורך שהוא נחשב החוט חיבור.

חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל זְהָבִים, וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי אַרְגָּמָן טוֹב – שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.

חוּט שבו אוחזים מלמעלה את המֹאזְנַיִם העדינים שֶׁל זְהָבִים (צורפי זהב) וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי אַרְגָּמָן טוֹב (צמר צבוע ארגמן משובח) – שיעורו שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת (כ-6 ס"מ), ולא יותר.

יַד הַקּוֹרְדּוֹם מֵאַחֲרָיו – שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.

יַד (קת) הַקּוֹרְדּוֹם, מעין גרזן בעל שני ראשים, מֵאַחֲרָיו, היוצא מחוץ לחור הקרדום, אחרי הברזל – שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת נצרכות לו, והעודף על כך טהור, שאינו נצרך לכלי.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: טֶפַח – טָהוֹר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מה שעודף על טֶפַח, שהוא ארבע אצבעות – טָהוֹר. ואין הלכה כמותו.

חוּט מָאזְנַיִם שֶׁל חֶנְוָנִים, שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִים – טֶפַח.

חוּט שמחזיקים בו בשעת השקילה מָאזְנַיִם שֶׁל חֶנְוָנִים, וחוט מאזנים שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִים, שיעורו לקבל טומאה – טֶפַח.

יַד הַקָּרְדוֹם מִלְּפָנָיו – טֶפַח.

יַד הַקָּרְדוֹם שמִלְּפָנָיו, בין יד האדם לברזל – טֶפַח.

שְׁיָרֵי יַד הַפַּרְגוֹל – טֶפַח.

שְׁיָרֵי יַד הַפַּרְגוֹל (המחוגה) – טֶפַח, שאם נשברה הידית, ונשאר ממנה טפח, היא מקבלת טומאה.

יַד מַקֶּבֶת שֶׁל יַד שֶׁל מְפַתְּחֵי אֲבָנִים – טֶפַח.

יַד מַקֶּבֶת שֶׁל יַד, פטיש בעל ראש מחודד לעשיית נקבים, שֶׁל מְפַתְּחֵי (חורתי) אֲבָנִים – טֶפַח.

חוּט מָאזְנַיִם שֶׁל צַמָּרִים, וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי זְכוּכִית – טְפָחַיִם.

חוּט מָאזְנַיִם שֶׁל צַמָּרִים, העוסקים בצמר, וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי זְכוּכִית, שיעורו להיחשב חיבור למאזניים – טְפָחַיִם.

יַד הַמַּקּוֹר – טְפָחַיִם.

יַד הַמַּקּוֹר, מעין פטיש בעל ראש מחודד, שמנקרים (עושים בו נקירות, חורים קטנים ב) ריחיים – שיעורה טְפָחַיִם.

יַד הַמַּעֲצָד שֶׁל לִגְיוֹנוֹת – טְפָחַיִם.

יַד הַמַּעֲצָד, כלי קיצוץ וביקוע שֶׁל לִגְיוֹנוֹת, חיילי הצבא הרומי – טְפָחַיִם.

יַד הַקּוּרְנָס שֶׁל זֶהָבִים – טְפָחַיִם.

יַד הַקּוּרְנָס (פטיש) שֶׁל זֶהָבִים, צורפי זהב – טְפָחַיִם.

וְשֶׁל חָרָשִׁין – שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.

וְיד קורנס שֶׁל חָרָשִׁין (נגרים) – שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.

שְׁיָרֵי הַדָּרְבָן מִלְמַעְלָן – אַרְבָּעָה.

שְׁיָרֵי הַדָּרְבָן, המרדע, מקל ובראשו מסמר, שמכוונים בו את הבהמה החורשת, מִלְמַעְלָן, בחלק העליון של המרדע – שיעורו אַרְבָּעָה טפחים (32 ס"מ) לכל הפחות. שאם נשבר המרדע, ונשארו ממנו ארבעה טפחים סמוך לדרבן, עדיין הוא ראוי לשימוש, ומקבל טומאה כדין יד הכלי.

יַד הַבָּדִיד – אַרְבָּעָה.

יַד הַבָּדִיד, מעדר המשמש לחפירת 'בדידים', גומות עגולות סביב העצים – אַרְבָּעָה טפחים.

יַד הַקַּרְדּוֹם שֶׁל נִכּוּשׁ – חֲמִשָּׁה.

יַד הַקַּרְדּוֹם שֶׁל נִכּוּשׁ, שעוקרים בו את הצמחים המזיקים – חֲמִשָּׁה.

יַד בֶּן הַפַּטִּישׁ – חֲמִשָּׁה.

יַד בֶּן הַפַּטִּישׁ, פטיש קטן – חֲמִשָּׁה.

וְשֶׁל הַפַּטִּישׁ – שִׁשָּׁה.

וְיד שֶׁל הַפַּטִּישׁ – שִׁשָּׁה.

יַד הַקַּרְדּוֹם שֶׁל בִּקּוּעַ וְשֶׁל עָדִיר – שִׁשָּׁה.

יַד הַקַּרְדּוֹם שֶׁל בִּקּוּעַ (חיתוך) עצים, וְשֶׁל עָדִיר (מעדר) – שִׁשָּׁה.

וְיַד מַקֶּבֶת שֶׁל סַתָּתִין – שִׁשָּׁה.

וְיַד מַקֶּבֶת, פטיש כבד מחודד בקצהו, שֶׁל סַתָּתִין, מסתתי אבנים – שִׁשָּׁה טפחים.

שְׁיָרֵי חַרְחוּר מִלְּמַטָּן – שִׁבְעָה.

שְׁיָרֵי החַרְחוּר, להב שמסירים בו עפר שנדבק במחרשה, ומסלקים בו שורשים, הנמצא מִלְּמַטָּן, בחלק התחתון של המרדע, המקל שבראשו נמצא הדרבן – שִׁבְעָה טפחים (56 ס"מ) לפחות, ואם נותר פחות מכך – טהור.

יַד מַגְרֵיפָה שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים –

יַד מַגְרֵיפָה שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, מעין אֵת שגורפים בה טיט ועפר –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שִׁבְעָה, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁמֹנָה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שִׁבְעָה טפחים, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁמֹנָה.

שֶׁל סַיָּידִין –

יד מגריפה שֶׁל סַיָּידִין, שגורפים בה את הסיד –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תִּשְׁעָה, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: עֲשָׂרָה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תִּשְׁעָה טפחים, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: עֲשָׂרָה.

יָתֵר מִכָּאן, אִם רָצָה לְקַיֵּים – טָמֵא.

יָתֵר מִכָּאן, יותר מהשיעורים הנזכרים, אִם רָצָה לְקַיֵּים, להשאיר את הידות כפי שהם – טָמֵא, שמן הסתם הוא משאיר את היד הארוכה לצורך כלשהו.

וְיַד מְשַׁמְּשֵׁי הָאוּר – כָּל שֶׁהוּא.

וְיַד מְשַׁמְּשֵׁי הָאוּר, הכלים שמשתמשים בהם באש, כגון שיפודים ורשתות צלייה – בכָל גודל שֶׁהוּא, אפילו ארוכה ביותר, שהמשתמש בכלים אלו רוצה להתרחק מן האש.