שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנְּתָנָהּ בְּכַדּוּר, אוֹ שֶׁעֲשָׂאָהּ כַּדּוּר בִּפְנֵי עַצְמָהּ – טְהוֹרָה.

חתיכת בד בגודל של שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אצבעות (6 ס"מ), שהוא השיעור הקטן ביותר לקבלת טומאה בבגד (בטומאת מת ובשאר טומאות שאינה טומאת מדרס, ראו בפרק הקודם), כגון לעשיית טלאי, שֶׁנְּתָנָהּ להיות מילוי בְּכַדּוּר, אוֹ שֶׁעֲשָׂאָהּ כַּדּוּר בִּפְנֵי עַצְמָהּ, על ידי כיווצה ותפירתה לעצמה – טְהוֹרָה, אינה מקבלת טומאה, שאין לה עוד חשיבות כבגד.

אֲבָל שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנְּתָנוֹ בְּכַדּוּר – טָמֵא.

אֲבָל בד בשיעור שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה טפחים (24 ס"מ), שיש לו חשיבות גדולה יותר, שֶׁנְּתָנוֹ מילוי בְּכַדּוּר – טָמֵא, מפני שלא בטלה חשיבותו בכך.

עֲשָׂאוֹ כַּדּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ – טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְמַעֲטוֹ.

ואם עֲשָׂאוֹ כַּדּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ – טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְמַעֲטוֹ משיעור שלושה טפחים, ודינו כבגד שלוש על שלוש שעשאו כדור בפני עצמו.

פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁהִתְקִינוֹ לָפוֹק בּוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ, לְנַעֵר בּוֹ אֶת הַקְּדֵרָה, לְקַנֵּחַ בּוֹ אֶת הָרֵחַיִם;

בד שהוא פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה טפחים, שֶׁהִתְקִינוֹ (ייעד אותו) לָפוֹק (לפקוק) בּוֹ אֶת הנקב של הַמֶּרְחָץ, שלא יצאו המים או לאחוז ולְנַעֵר בּוֹ אֶת הַקְּדֵרָה החמה או לְקַנֵּחַ (לנגב) בּוֹ אֶת הָרֵחַיִם;

בֵּין מוּכָן בֵּין שֶׁאֵינוֹ מוּכָן – טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

בֵּין שהיה הבד מוּכָן, שהיה מונח במקום מסוים לצורך שימוש, ובֵין שֶׁאֵינוֹ מוּכָן אלא מושלך – טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שלדעתו, הייעוד אינו מבטל את חשיבותו של הבגד.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בֵּין מִן הַמּוּכָן בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן – טָהוֹר.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בֵּין מִן הַמּוּכָן בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן – טָהוֹר, שבטל מחשיבותו, מפני שאין הוא מיועד עוד ללבישה או לטלאי.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִן הַמּוּכָן – טָמֵא, שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן – טָהוֹר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אם היה מִן הַמּוּכָן, שהיה לו מקום מסוים שהיה מונח בו – טָמֵא, שלא ביטל אותו מחשיבותו, והייעוד אינו מבטלו, ושֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן אלא מושלך – טָהוֹר, שאין בו חשיבות.

הָעוֹשֶׂה אִסְפְּלָנִית,

הָעוֹשֶׂה אִסְפְּלָנִית, רצועה שמורחים עליה משחות שונות, ונותנים אותה על הפצע,

בֵּין בַּבֶּגֶד בֵּין בָּעוֹר – טְהוֹרָה.

בֵּין בַּבֶּגֶד בֵּין בָּעוֹר – טְהוֹרָה, מפני שהיא שמנונית, ונמאסת מן החומרים שנספגים בה, ולא ישתמשו עוד בבגד או בעור לשימוש אחר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: עַל הָעוֹר – טָהוֹר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רק עַל הָעוֹר – טָהוֹר, אך על הבגד – טמא.

מְלוּגְמָא;

העושה מְלוּגְמָא, תחבושת עם שכבה עשויה עיסה של קמח תאנים ועוד;

בַּבֶּגֶד – טְהוֹרָה, וּבָעוֹר – טְמֵאָה.

בַּבֶּגֶד – טְהוֹרָה, מפני שנפסל מכל שימוש אחר, וּבָעוֹר שאינו סופג לתוכו כמו הבגד, ואפשר לנקותו ולהשתמש בו שוב – טְמֵאָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף בַּבֶּגֶד – טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִנְעֶרֶת.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף בַּבֶּגֶד טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא (המלוגמא) נִנְעֶרֶת ממנו, ואינה נספגת בו כמו באספלנית. ואין הלכה כמותו.

מִטְפְּחוֹת סְפָרִים,

מִטְפְּחוֹת בד שמשמשות לעטיפת סְפָרִים,

בֵּין מְצוּיָּירוֹת, בֵּין שֶׁאֵינָן מְצוּיָּירוֹת – טְמֵאוֹת, כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי.

בֵּין שהמטפחות מְצוּיָּירוֹת, שיש עליהן צורות לנוי, בֵּין שֶׁאֵינָן מְצוּיָּירוֹת – טְמֵאוֹת, כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְצוּיָּירוֹת – טְהוֹרוֹת, וְשֶׁאֵינָם מְצוּיָּירוֹת – טְמֵאוֹת.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מטפחות מְצוּיָּירוֹת – טְהוֹרוֹת, שמיוחדות לנוי, ולא לשימוש האדם. וְשֶׁאֵינָם מְצוּיָּירוֹת – טְמֵאוֹת, מדין בגד, כשאר כל האריגים, מפני שעשויות גם לשימושים נוספים. וכן הלכה.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ טְהוֹרוֹת.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ, מצוירות ושאינן מצוירות, טְהוֹרוֹת, מפני שאינן בכלל 'משמשי אדם', אלא 'משמשי משמשיו', הספרים.

כִּפָּה שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס, וּנְתָנוֹ עַל הַסֵּפֶר – טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא טְמֵא מֵת.

כִּפָּה, כיסוי לראש, מעין צעיף, שֶׁהוּא טָמֵא, יכול לקבל טומאה, מדין מִדְרָס, מפני שלפעמים יושבים עליו. וּנְתָנוֹ עַל הַסֵּפֶר, לשמש כתכריך או כיסוי – טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, שהרי אינו משמש עוד לישיבה, אֲבָל טָמֵא טְמֵא מֵת ושאר טומאות, ככל הכלים, וכדין מטפחות הספרים שבמשנה הקודמת.

חֵמֶת שֶׁעֲשָׂאָהּ שָׁטִיחַ, וְשָׁטִיחַ שֶׁעֲשָׂאוֹ חֵמֶת – טָהוֹר.

חֵמֶת, שק לקיבול נוזלים, נאד, טמאה שֶׁהתירה ועֲשָׂאָהּ שָׁטִיחַ, שמיועד לישיבה ושכיבה; וכן להפך, שָׁטִיחַ טמא שֶׁעֲשָׂאוֹ חֵמֶת – טָהוֹר מטומאתם הקודמת, מפני שנהפכו לכלי שונה לגמרי.

חֵמֶת שֶׁעֲשָׂאָהּ תּוּרְמָל, וְתוּרְמָל שֶׁעֲשָׂאוֹ חֵמֶת;

אולם חֵמֶת שֶׁעֲשָׂאָהּ תּוּרְמָל (תרמיל), וְתוּרְמָל שֶׁעֲשָׂאוֹ חֵמֶת, ששניהם כלי קיבול;

כַּר שֶׁעֲשָׂאוֹ סָדִין, וְסָדִין שֶׁעֲשָׂאוֹ כַּר;

וכן כַּר ('שמיכת פוך') שֶׁעֲשָׂאוֹ סָדִין, שהוציא את המילוי והתיר את התפירות שלו, וְסָדִין שֶׁעֲשָׂאוֹ כַּר, ששניהם עשויים לשכיבה;

כֶּסֶת שֶׁעֲשָׂאָהּ מִטְפַּחַת, וּמִטְפַּחַת שֶׁעֲשָׂאָהּ כֶּסֶת –

או כֶּסֶת (כרית) שֶׁעֲשָׂאָהּ מִטְפַּחַת, המשמשת לעתים גם כמצע, וּמִטְפַּחַת שֶׁעֲשָׂאָהּ כֶּסֶת –

טָמֵא.

טָמֵא, כל אלו נשארים בטומאתם הקודמת, מפני שלא השתנו לכלי אחר לחלוטין.

זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁשִּׁינָּהוּ לִשְׁמוֹ – טָמֵא. לְשֵׁם אַחֵר – טָהוֹר.

זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁשִּׁינָּהוּ לִשְׁמוֹ, לכלי אחר שייעודו ('שמו') דומה – טָמֵא. וששינהו לכלי משֵׁם אַחֵר – טָהוֹר.

מַטְלִית שֶׁטְּלָיָיהּ עַל הַקּוּפָּה – מְטַמְּאָה אֶחָד וּפוֹסֶלֶת אֶחָד.

מַטְלִית שהיא טמאה מדרס (אב הטומאה), שֶׁטְּלָיָיהּ (תפרה כטלאי) עַל הַקּוּפָּה (סל) – הקופה נעשית מגע מדרס, שהרי המטלית נגעה בה, ומצד שני, המטלית עצמה טהורה מדין מדרס, מפני שנעשתה חלק מהקופה. לכן, הקופה עם הטלאי שבה מְטַמְּאָה אֶחָד וּפוֹסֶלֶת אֶחָד כדין מגע מדרס. כלומר, היא ראשון לטומאה, שמטמאת במגעה אוכל שנוגעת בו להיות שני, והוא פוסל אוכל תרומה שנוגע בו ועושה אותו שלישי.

הִפְרִישָׁהּ מִן הַקּוּפָּה – הַקּוּפָּה מְטַמָּא אֶחָד וּפוֹסֶלֶת אֶחָד, וְהַמַּטְלִית טְהוֹרָה.

אם הִפְרִישָׁהּ את המטלית מִן הַקּוּפָּה – הַקּוּפָּה עדיין מְטַמָּא (מטמאת) אֶחָד וּפוֹסֶלֶת אֶחָד, מפני שנגעה במטלית הטמאה, וְאילו הַמַּטְלִית טְהוֹרָה לגמרי, שנחשבת כעת לחתיכת קופה שנקרעה, שהיא שבר כלי.

טְלָיָיהּ עַל הַבֶּגֶד – מְטַמָּא שְׁנַיִם וּפוֹסֶלֶת אֶחָד.

לעומת זאת, מטלית טמאה מדרס שטְלָיָיהּ עַל הַבֶּגֶד נותרת בטומאתה, שמְטַמָּא שְׁנַיִם וּפוֹסֶלֶת אֶחָד, כדין אב הטומאה, שהרי בגד הייתה ובגד נשארה, וכן דין הבגד שחוברה בו.

הִפְרִישָׁהּ מִן הַבֶּגֶד – הַבֶּגֶד מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד, וְהַמַּטְלִית מְטַמְּאָה שְׁנַיִם וּפוֹסֶלֶת אֶחָד.

ואם אחר כך הִפְרִישָׁהּ מִן הַבֶּגֶד – הַבֶּגֶד נעשה ראשון לטומאה, מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד, וְאילו הַמַּטְלִית נשארת אב הטומאה כפי שהייתה בתחילה, ומְטַמְּאָה שְׁנַיִם וּפוֹסֶלֶת אֶחָד.

וְכֵן הַטּוֹלֶה עַל הַשַּׂק אוֹ עַל הָעוֹר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וְכֵן הַטּוֹלֶה חתיכת בגד טמאה במדרס עַל הַשַּׂק אוֹ עַל הָעוֹר, דינו כדין הטולה על הבגד. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר, מפני שהשק והעור אינם בגד, ודינו כדין המטלית שטלייה על הקופה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: עַל הָעוֹר – טָהוֹר. עַל הַשַּׂק – טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָרִיג.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: טלה עַל הָעוֹר – טָהוֹר, שהוא מין שונה לגמרי, אבל עַל הַשַּׂק – טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָרִיג כמו הבגד. והלכה כרבי יוסי.

שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁאָמְרוּ – חוּץ מִן הַמְּלָל, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.

שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אצבעות שֶׁאָמְרוּ חכמים בבגד, טומאת מת ושאר טומאות חוץ ממדרס – חוּץ מִן הַמְּלָל, חוטי השתי הבולטים ויוצאים מצדי האריג, שלא מודדים אותו, אלו דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְכוּוֶּנֶת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: חתיכה של שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְכוּוֶּנֶת (מדויקת), כולל המלל. וכן הלכה.

טְלָיָיהּ עַל הַבֶּגֶד;

טְלָיָיהּ, תפר את החתיכה כטלאי, עַל הַבֶּגֶד;

מֵרוּחַ אַחַת – אֵינוֹ חִבּוּר,

אם תפר אותה מֵרוּחַ אַחַת (צד אחד) שלה – אֵינוֹ חִבּוּר לעניין הטומאה. ואם אחד מהם טמא, והשני טהור, הרי הם כשני בגדים שנוגעים זה בזה.

מִשְּׁתֵי רוּחוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ – חִבּוּר.

ואם תפר מִשְּׁתֵי רוּחוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, בשני צדדים מקבילים, אף שלא תפר משני הצדדים האחרים – המטלית והבגד חִבּוּר זה לזה.

עֲשָׂאוֹ כְּמִין גַּאם – רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

עֲשָׂאוֹ, את החיבור, כְּמִין האות היוונית גַּאם (גמא – Γ), בשני צדדים סמוכים – רַבִּי עֲקִיבָא מחשיב זאת כחיבור ומְטַמֵּא, וַחֲכָמִים אינם מחשיבים זאת כחיבור, ומְטַהֲרִין, והלכה כחכמים.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּטַלִּית. אֲבָל בְּחָלוּק; מִלְמַעְלָן – חִבּוּר, וּמִלְּמַטָּן – אֵינוֹ חִבּוּר.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שתפירה מרוח אחת אינה חיבור – בְּטַלִּית, יריעה שמתעטפים בה, ולעתים צד אחד למעלה, ולעתים הצד ההפוך, ואם התפירה מצויה למטה מן הקרע, הטלאי מתקפל למטה ואינו מכסה את הקרע. וכן מפני שגנאי הוא לתלות בבגד עליון טלאי שתפור רק ברוח אחת. אֲבָל בְּחָלוּק (כותונת), שלא ניתן ללבוש אותו הפוך, אם תפר מִלְמַעְלָן – הרי זה חִבּוּר, מפני שהטלאי שוכב על הקרע ומכסהו, ואף אין מקפידים על כך בבגד פנימי. ורק אם תפר מִלְּמַטָּן, או מן הצד – אֵינוֹ חִבּוּר, שהטלאי מתקפל למטה, ואינו מועיל. ואין הלכה כמותו.

בִּגְדֵי עֲנִיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס.

בִּגְדֵי עֲנִיִּים, אַף עַל פִּי שהם מרופטים ומלאים בקרעים מרובים, עד שֶׁאֵין בָּהֶם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אצבעות שלמות ללא קרע – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין אפילו טומאת מִדְרָס, מפני שהעניים משתמשים בבגד כזה גם כמושב או משכב.

טַלִּית שֶׁהִתְחִיל בָּהּ לְקָרְעָהּ – כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַע רוּבָּהּ, אֵינוֹ חִבּוּר.

טַלִּית שֶׁהִתְחִיל בָּהּ לְקָרְעָהּ, כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַע רוּבָּהּ של הטלית – החלק הקרוע אֵינוֹ חִבּוּר לטלית לעניין טומאה וטהרה.

הֶעָבִים, וְהָרַכִּים – אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ.

חתיכות בגדים הֶעָבִים ביותר וְהָרַכִּים, החלשים והדקים, ביותר – אֵין בָּהֶם קבלת טומאה מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, כדין בגד לעניין טומאת מת, מפני שאינם ראויים לשימוש, אלא רק טומאת מדרס, אם היו בשיעור שלושה על שלושה טפחים.

כֶּסֶת הַסַּבָּלִין – טְמֵאָה מִדְרָס.

כֶּסֶת הַסַּבָּלִין, מעין כרית שהסבלים נותנים עליהם מתחת למשא – טְמֵאָה מִדְרָס, מפני שמשמשת לעתים לישיבה או למנוחה.

מְשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַיִן – אֵין בָּהּ מִשּׁוּם מוֹשָׁב.

מְשַׁמֶּרֶת (מסננת) שֶׁל יַיִן העשויה אריג שמותחים מעל פי הכלי – אֵין בָּהּ מִשּׁוּם מוֹשָׁב, שהרי כרגיל אין יושבים עליה.

סְבָכָה שֶׁל זְקֵנָה – טְמֵאָה מִשּׁוּם מוֹשָׁב.

סְבָכָה, מטפחת כעין רשת עם חורים, שֶׁל זְקֵנָה (אישה מבוגרת), שהיא מכסה בו את ראשה – טְמֵאָה מִשּׁוּם מוֹשָׁב, מפני שהזקנה משתמשת בה לעתים כדי לרפד את מקום מושבה.

חָלוּק שֶׁל יוֹצֵאת הַחוּץ, הֶעָשׂוּי כִּסְבָכָה – טָהוֹר.

חָלוּק שֶׁל יוֹצֵאת הַחוּץ (זונה) הֶעָשׂוּי כִּסְבָכָה, מעשה רשת – טָהוֹר, שאינו בגד המכסה את הגוף.

הָעוֹשֶׂה בֶּגֶד מִן הַחֵרֶם – טָהוֹר, וּמִזּוּטוֹ – טָמֵא.

וכיוצא בזה, הָעוֹשֶׂה בֶּגֶד מִן הַחֵרֶם (רשת דייגים) – טָהוֹר. ואולם, העושה בגד מִזּוּטוֹ, החלק שבתחתית החרם – טָמֵא, שאריגתו צפופה כעין בגד.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אַף הָעוֹשֶׂה בֶּגֶד מִן הַחֵרֶם וּכְפָלוֹ – טָמֵא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אַף הָעוֹשֶׂה בֶּגֶד מִן הַחֵרֶם וּכְפָלוֹ, קיפל אותו עד שנעשה צפוף – טָמֵא. ואין הלכה כמותו.

סְבָכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ מִפִּיהָ – טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְמוֹר אֶת קוּרְקוּרְתָּהּ.

סְבָכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ את קליעתה מִפִּיהָ, מצד שפתה – עדיין היא טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְמוֹר אֶת קוּרְקוּרְתָּהּ, מרכז הסבכה, הנתון על הקדקוד.

הִתְחִיל בָּהּ מִקּוּרְקוּרְתָּהּ – טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְמוֹר אֶת פִּיהָ.

וכך להפך, אם הִתְחִיל בָּהּ את קליעתה מִקּוּרְקוּרְתָּהּ – טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְמוֹר אֶת פִּיהָ.

שָׁבִיס שֶׁלָּהּ – טָמֵא בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

שָׁבִיס שֶׁלָּהּ, רצועת בד מקושטת המונחת על פי הסבכה או על המצח – טָמֵא ככלי בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

הַחוּטִין שֶׁלָּהּ – טְמֵאִין מִשּׁוּם חִבּוּר.

ואילו הַחוּטִין שֶׁלָּהּ, התלויים בסבכה לקישוט – טְמֵאִין מִשּׁוּם חִבּוּר לסבכה אך לא בפני עצמם.

סְבָכָה שֶׁנִּקְרְעָה, אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת רוֹב הַשֵּׂעָר – טְהוֹרָה.

סְבָכָה שֶׁנִּקְרְעָה, אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת רוֹב הַשֵּׂעָר של הראש – טְהוֹרָה.