הַבֶּגֶד מִטַּמֵּא מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת. הַשַּׂק – מִשּׁוּם אַרְבָּעָה. הָעוֹר – מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה. הָעֵץ – מִשּׁוּם שְׁנַיִם. וּכְלִי חֶרֶס – מִשּׁוּם אֶחָד.

הַבֶּגֶד, בד העשוי מצמר או פשתן, מִטַּמֵּא, עשוי לקבל טומאה מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת (טעמים, דינים). הַשַּׂק, (אריג גס העשוי משער בעלי חיים – מיטמא מִשּׁוּם אַרְבָּעָה שמות. הָעוֹר – מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה. הָעֵץ – מִשּׁוּם שְׁנַיִם. וּכְלִי חֶרֶס – מִשּׁוּם אֶחָד.

כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל. כֹּל שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ בִּכְלִי חֶרֶס – אֵין לוֹ אֲחוֹרַיִים.

כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל, אם יש לו תוך, והגיעה טומאה אל תוכו. וכֹל שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ בִּכְלִי חֶרֶס – אֵין לוֹ אֲחוֹרַיִים, שאינו מקבל טומאה כלל, גם אם עושים בו שימוש כלשהו בצדו האחורי.

מוּסָף עָלָיו הָעֵץ – שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם מוֹשָׁב.

מוּסָף עָלָיו, על כלי חרס, הָעֵץ – שֶׁהוּא מִטַּמֵּא גם מִשּׁוּם מוֹשָׁב, טומאת מדרס, אם ישב או שכב עליו הזב והדומים לו ללא מגע ישיר, ואף אם אין לו בית קיבול. מה שאין כן כלי חרס.

וְכֵן טַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּיז; בִּכְלִי עֵץ – טְמֵאָה, וּבִכְלִי חֶרֶס – טְהוֹרָה.

וְכֵן טַבְלָא (לוח, מגש) שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּיז (מסגרת), בִּכְלִי עֵץ – טְמֵאָה, אף על פי שאין לה תוך, הואיל והיא משמשת את האדם. וּבִכְלִי חֶרֶס – הטבלא טְהוֹרָה.

מוּסָף עָלָיו הָעוֹר – שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם אֹהָלִים.

מוּסָף עָלָיו, על העץ, הָעוֹר – שֶׁהוּא מִטַּמֵּא גם מִשּׁוּם טומאת אֹהָלִים, שאם עור מאהיל על מת – נטמא בטומאת מת, מה שאין כן חרס ועץ.

מוּסָף עָלָיו הַשַּׂק – שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם אָרִיג.

מוּסָף עָלָיו, על העור, הַשַּׂק – שֶׁהוּא מִטַּמֵּא גם מִשּׁוּם אָרִיג, שאם הוא עשוי חוטים הארוגים זה בזה לכלי שלם, הוא מקבל טומאה, אף בשיעור קטן ביותר, ואף אם אין לו בית קיבול, מה שאין כן עור.

מוּסָף עָלָיו הַבֶּגֶד – שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ.

מוּסָף עָלָיו, על השק, הַבֶּגֶד – שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם 'שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אצבעות'. שאפילו פיסת בד קטנה, בגודל שלוש על שלוש אצבעות (כ-6 ס"מ), מקבלת טומאה, אף אם אין בה שימוש מוגדר. ואילו השק מקבל טומאה מגודל של ארבעה על ארבעה טפחים (32 ס"מ), כמפורש במשנה הבאה.

הַבֶּגֶד מִטַּמֵּא מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה – לְמִדְרָס,

הַבֶּגֶד (פיסת בד) מִטַּמֵּא מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה טפחים (24 ס"מ) – לְטומאת מִדְרָס, אם יש בו שיעור זה, אבל כאשר יש בו פחות מכך אינו עשוי למושב ומשכב.

וּמִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ – לִטְמֵא מֵת.

וּמיטמא הבגד מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אצבעות (6 ס"מ) – לִטְמֵא (לטומאת) מֵת ושאר טומאות, מלבד מדרס, מפני שהעניים שומרים על חתיכת בגד כזו לצורך טלאי וכיוצא בזה.

הַשַּׂק – אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה.

הַשַּׂק, העשוי משער עזים, מקבל טומאה בשיעור של אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טפחים (32 ס"מ) לפחות.

הָעוֹר – חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה.

הָעוֹר – רק בחֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה טפחים (40 ס"מ).

מַפָּץ – שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה.

מַפָּץ, יריעה ארוגה מקנים וענפים – בשִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טפחים (48 ס"מ).

שָׁוִין לְמִדְרָס וְלִטְמֵא מֵת.

ושיעורים אלו של השק, העור והמפץ שָׁוִין הן לְעניין מִדְרָס והן לעניין טְמֵא מֵת.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַשַּׂק – שְׁיָרָיו אַרְבָּעָה, וּתְחִלָּתוֹ – מִשֶּׁיִּגָּמֵר.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַשַּׂק – שְׁיָרָיו אַרְבָּעָה טפחים, כלומר מה שנאמר בו שיעור זה הוא בחתיכה שנשתיירה מאריג שלם, וּתְחִלָּתוֹ, כאשר אורגים אותו – מקבל טומאה רק מִשֶּׁיִּגָּמֵר. ואין הלכה כמותו.

הָעוֹשֶׂה שְׁנַיִם מִן הַבֶּגֶד וְאֶחָד מִן הַשַּׂק,

הָעוֹשֶׂה יריעה עשויה שְׁנַיִם (שני טפחים) מִן הַבֶּגֶד ששיעורו לקבל טומאת מדרס הוא שלושה טפחים לפחות, וְטפח אֶחָד מִן הַשַּׂק, ששיעורו ארבעה, והרי כאן שיעור שלושה טפחים, שראוי למדרס בבגד, אלא שהוא מצורף מבגד ושק;

שְׁלָשְׁתָּן מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הָעוֹר,

או שְׁלָשְׁתָּן (שלושה טפחים) עשויים מִן הַשַּׂק, ששיעורו ארבעה, וְטפח אֶחָד מִן הָעוֹר, ששיעורו חמישה;

אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַמַּפָּץ –

או אַרְבָּעָה טפחים מִן הָעוֹר, וְטפח אֶחָד, הטפח החמישי, מִן הַמַּפָּץ ששיעורו שישה טפחים –

טָהוֹר.

טָהוֹר. מפני שמין פחוּת אינו יכול להשלים את השיעור הקטן של המין החמור.

חֲמִשָּׁה מִן הַמַּפָּץ וְאֶחָד מִן הָעוֹר,

ואולם, אם חיבר חֲמִשָּׁה טפחים מִן הַמַּפָּץ וְטפח אֶחָד מִן הָעוֹר, ובסך הכול יש שישה טפחים, כשיעור מפץ;

אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַשַּׂק,

או אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַשַּׂק, והרי כאן חמישה טפחים, שהוא שיעור המספיק לעור;

שְׁלֹשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הַבֶּגֶד –

או שְׁלֹשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הַבֶּגֶד, והרי כאן ארבעה, כשיעור השק –

טָמֵא.

טָמֵא, שהמין החשוב מועיל להשלים את שיעורו של המין הפחוּת ממנו.

זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁחִבֵּר לוֹ מִן הֶחָמוּר מִמֶּנּוּ – טָמֵא, מִן הַקַּל מִמֶּנּוּ – טָהוֹר.

זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁחִבֵּר לוֹ מִן הֶחָמוּר מִמֶּנּוּ, שמקבל טומאה בשיעור קטן ובשמות רבים יותר – טָמֵא, שהחמור מצטרף אל השיעור הקל. אבל המחבר לו מִן הַקַּל מִמֶּנּוּ – טָהוֹר, שאינו משלים את שיעורו של החמור.

הַמְקַצֵּעַ מִכּוּלָּם טֶפַח עַל טֶפַח – טָמֵא.

הַמְקַצֵּעַ (חותך) מִכּוּלָּם, מאחד מהמינים שנזכרו בפרקנו, חתיכה בגודל טֶפַח עַל טֶפַח (8 ס"מ) – אותו הטפח טָמֵא (מקבל טומאה), מכיוון שראוי להיות טלאי על מושב.

מִשּׁוּלֵי הַקּוּפָּה טֶפַח עַל טֶפַח – טָמֵא.

המקצע מִשּׁוּלֵי הַקּוּפָּה (תחתית הסל) טֶפַח עַל טֶפַח לתיקון מושב כלשהו – טָמֵא.

מִצְּדָדֵי הַקּוּפָּה –

אבל המקצע מִצְּדָדֵי הַקּוּפָּה –

רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר, מפני שצדדי הקופה מקומרים או דקים מדי, ואינם ראויים כמות שהם למושב.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַמְקַצֵּעַ טֶפַח עַל טֶפַח בְּכָל מָקוֹם – טָמֵא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַמְקַצֵּעַ לצורך מושב טֶפַח עַל טֶפַח בְּכָל מָקוֹם, ואפילו מצדדי הקופה – טָמֵא. וכן הלכה.

בְּלוֹיֵי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה –

בְּלוֹיֵי נָפָה וּכְבָרָה, מיני מסננות עשויות רשת של רצועות עור או חוטי שיער, שבלו משימוש, שֶׁהִתְקִינָן (ייעד אותן) לִישִׁיבָה –

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין עַד שֶׁיְּקַצֵּע.

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא טומאת מדרס מיד, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין עַד שֶׁיְּקַצֵּע (יחתוך) אותן.

כִּסֵּא שֶׁל קָטָן, שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַגְלַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גָּבוֹהַּ טֶפַח – טָמֵא.

כִּסֵּא שֶׁל ילד קָטָן, שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַגְלַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גָּבוֹהַּ (גובה) טֶפַח, שהוא השיעור הקטן ביותר לקבלת טומאה בכיסא (לעיל פכ"ב מ"ג) – טָמֵא, מפני שקטן יושב עליו.

חָלוּק שֶׁל קָטָן –

חָלוּק (כותונת) שֶׁל תינוק קָטָן, בן יומו –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מיטמא בכָל גודל שֶׁהוּא אף משום מדרס, וגם אם הוא קטן מאוד.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כַּשִּׁעוּר,

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כַּשִּׁעוּר שנזכר לעיל לעניין טומאת הבגד, שלושה טפחים.

וְנִמְדָּד כָּפוּל.

ומוסיפים: וְנִמְדָּד החלוק כשהוא כָּפוּל (מקופל), כלומר שצריך שיהיו בו שלושה על שישה טפחים, שהחלוק עשוי בגד מקופל לשניים, החלק הקדמי והחלק האחורי. וכן הלכה.

אֵלּוּ נִמְדָּדִין כְּפוּלִין:

אֵלּוּ בגדים שנִמְדָּדִין כְּפוּלִין, הן לעניין שלוש על שלוש אצבעות לקבל טומאת מת, והן לעניין שלושה על שלושה טפחים לקבל טומאת מדרס:

אַמְפַּלְיָא, וּפְמוּלִינְיָא, וּמִכְנָסַיִם, וְכוֹבַע, וְכִיס שֶׁל פֻּנְדְּיָא.

אַמְפַּלְיָא, נעלי לבֶד, וּפְמוּלִינְיָא, מין מכנסיים קצרים, וּמִכְנָסַיִם, וְכוֹבַע, וְכִיס שֶׁל פֻּנְדְּיָא, חגורה חלולה. שכל אלו הם בגדים כפולים, ולכן שיעורם נמדד באופן זה.

וּמַטְלִית שֶׁטְּלָיָיהּ עַל הַשָּׂפָה; אִם פְּשׁוּטָה – נִמְדֶּדֶת פְּשׁוּטָה, וְאִם כְּפוּלָה – נִמְדֶּדֶת כְּפוּלָה.

וּמַטְלִית שֶׁטְּלָיָיהּ (עשאה טלאי) עַל הַשָּׂפָה של הבגד או הכלי; אִם תפרה שם כשהיא פְּשׁוּטָה – נִמְדֶּדֶת פְּשׁוּטָה, וְאִם תפרה כְּפוּלָה – נִמְדֶּדֶת כְּפוּלָה.

הַבֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, וְנִטְמָא מִדְרָס,

הַבֶּגֶד, יריעת בד, שֶׁאָרַג בּוֹ שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה טפחים בדיוק, שהוא שיעורו לקבל טומאת מדרס, וְנִטְמָא טומאת מִדְרָס, כגון שישב עליו זב,

וְהִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, וְאַחַר כָּךְ נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ –

ולאחר שנטמא הִשְׁלִים עָלָיו, המשיך לארוג, אֶת כָּל הַבֶּגֶד, וכולו טמא טומאת מדרס, וְאַחַר כָּךְ נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ של הבגד, מן החלק שהיה בו כשנטמא –

טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.

טָהוֹר מִן טומאת הַמִּדְרָס שהרי אין בו עכשיו שלושה על שלושה טפחים שנטמאו, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס (ראשון לטומאה). שהאריג שנוסף על הבגד הטמא נטמא בחיבורו אליו. ולכן, גם כשנחסר שיעורו של הבגד הטמא במדרס, עדיין הבגד נחשב למגע מדרס.

נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד –

וכן, אם לאחר שעשה בו שלושה על שלושה ונטמא, נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ ונחסר בו שיעור שלושה על שלושה, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד –

טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.

בכל זאת, טָמֵא הבגד רק משום מַגַּע מִדְרָס, שאף מדרס שנחסר שיעורו נשאר טמא במגע מדרס (כאילו נגע בעצמו), מפני שגם בגד שאינו גדול כדי להיות מדרס בעצמו מקבל טומאה מן המדרס, כל זמן שיש בו שלוש על שלוש אצבעות, שהוא שיעור בגד המקבל טומאה.

וְכֵן בֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ,

וְכֵן, בדומה למקרה הקודם: בֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אצבעות בדיוק, שהוא השיעור המינימלי לטומאת בגד בטומאת מת (ושאר הטומאות שאינן מדרס),

וְנִטְמָא טְמֵא מֵת,

וְנִטְמָא בטומאת טְמֵא מֵת, כגון שהיה באוהל המת, ונעשה אב הטומאה,

וְהִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, וְאַחַר כָּךְ נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ –

וְהמשיך לארוג אותו עד שהִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, וְאַחַר כָּךְ נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, מתוך ה'שלוש על שלוש' שנטמאו –

טָהוֹר מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טָמֵא מַגַּע טְמֵא מֵת.

הבגד כולו טָהוֹר מִטְּמֵא מֵת, שהרי אין בו מאותן שלוש על שלוש אצבעות שנטמאו במת, אֲבָל טָמֵא משום מַגַּע טְמֵא מֵת (ראשון לטומאה), שהחלק שהשלים נחשב כמי שנגע בחלק הראשון.

נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד – טָהוֹר.

ואולם, אם שינה את הסדר, שאם לאחר שארג שלוש על שלוש אצבעות ונטמא בטומאת מת, נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, והתמעט הבגד משיעורו לטומאה, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד – טָהוֹר, שהרי המשך האריגה היה בפיסת בד טהורה.

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנִּתְמָעֵט – טָהוֹר. אֲבָל שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּתְמָעֵט, אַף עַל פִּי שֶׁטָּהוֹר מִמִּדְרָס – טָמֵא בְּכָל הַטּוּמְאוֹת.

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ כלל: בגד שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אצבעות שֶׁנִּתְמָעֵט – טָהוֹר לגמרי. אֲבָל בגד שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה טפחים שֶׁנִּתְמָעֵט, אַף עַל פִּי שֶׁטָּהוֹר מִמִּדְרָס, הריהו טָמֵא בְּכָל הַטּוּמְאוֹת, ובכללן מגע מדרס, כל זמן שיש בו 'שלוש על שלוש'.

סָדִין שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס, וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן – טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.

סָדִין שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס, כגון ששכב עליו זב, וַעֲשָׂאוֹ לשמש מכאן ואילך כוִילוֹן, שהוא ראוי לקבל טומאה – טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, מפני שה'משכב' הקודם כמו נשבר ובטל, שהרי הפך לדבר שאין בו טומאת מדרס, אֲבָל עדיין טָמֵא משום מַגַּע מִדְרָס (ראשון לטומאה), מפני שהחפץ 'נוגע' בעצמו, וכשבטל המשכב מהסדין, לא בטל ממנו מגע המשכב, שהרי גם בתור וילון הוא כלי המקבל טומאה במגע מדרס.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי בְּאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה? אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב – טָמֵא בְּמַגַּע הַזָּב.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי בְּאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה? שהרי כשעשה אותו וילון נטהר לגמרי מטומאת מדרס! אלא וילון זה טהור, אֶלָּא אִם כֵּן גם נָגַע בּוֹ הַזָּב מתחילה כשהיה סדין, שאז הוא טָמֵא בְּמַגַּע הַזָּב, שטומאה זו לא פרחה ממנו.

שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנֶּחֱלַק – טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.

בגד טמא מדרס שיש בו שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה טפחים, שֶׁנֶּחֱלַק – טָהוֹר (נטהר) מִן הַמִּדְרָס, שהרי אין בו כשיעור בגד המיטמא במדרס, אֲבָל נשאר טָמֵא משום מַגַּע מִדְרָס, שהרי נשאר בו שיעור הבגד לקבלת טומאות מגע, שהוא שלוש אצבעות.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי בְּאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה?

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי בְּאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה? שהרי הוא עצמו היה מדרס, אבל לא נגע במדרס הזב מעולם!

אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב – טָמֵא מַגַּע הַזָּב.

אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב במגע ישיר, ולא רק 'דרס' עליו בלי לגעת בו, שאז טָמֵא במַגַּע הַזָּב לאחר שנחלק.

שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה;

מטלית של שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, שמקבלת טומאה משום מדרס;

בָּאַשְׁפּוֹת – בָּרִיא וְצוֹרֵר מֶלַח.

אם היא מוטלת בָּאַשְׁפּוֹת, במצבור הפסולת – אינה מקבלת טומאה אלא אם כן הבד הוא בָּרִיא (שלם), וְגם חזק בשיעור שיכול להיות צוֹרֵר, אוסף ומחזיק בתוכו מֶלַח. אבל אם חסר אחד מן התנאים הללו, אין לו חשיבות בגד, שהרי הושלך לאשפה.

בַּבַּיִת – אוֹ בָּרִיא, אוֹ צוֹרֵר מֶלַח.

ואם המטלית מונחת בַּבַּיִת – די באחד מהם: אוֹ שהוא בָּרִיא, אוֹ שהוא צוֹרֵר מֶלַח.

כַּמָּה מֶלַח יִהְיוּ צוֹרֵר? רוֹבַע.

ומבארים: כַּמָּה מֶלַח יִהְיוּ (יהיה) צוֹרֵר כדי שיקבל טומאה? בנפח של רוֹבַע הקב (כ-345 סמ"ק).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּדַּקָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּגַּסָּה.

ונחלקו באיזה מלח מדובר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: משערים בַּדַּקָּה, אם יכול להחזיק בו רובע מלח דק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּגַּסָּה, במלח גס.

אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְכַּוְּנִים לְהָקֵל.

ומסבירים: אֵלּוּ וָאֵלּוּ, הן רבי יהודה והן חכמים, מִתְכַּוְּנִים לְהָקֵל בדבריהם, שתהיה המטלית טהורה; רבי יהודה הולך לפי מלח דק, מפני שמשקלו גדול יותר ממידת נפח זהה של מלח גס, או מפני שהוא מצריך בד אטום לגמרי; וחכמים הולכים לפי מלח גס, מפני שיש בו בליטות שעשויות לקרוע בד חלש.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שָׁוִים שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בָּאַשְׁפּוֹת לְשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ בַּבַּיִת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שָׁוִים דיני מטלית שיש בה שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שמושלכת בָּאַשְׁפּוֹת לְמטלית שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שנמצאת בַּבַּיִת, שלא הושלכה לאשפה, שאמנם אינה מקבלת טומאת מדרס, אבל מקבלת טומאת מת ושאר טומאות. ואין הלכה כמותו.

שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּקְרַע;

בגד שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה טפחים, שמיטמא מדרס, שֶׁנִּקְרַע אך לא נחלק לחתיכות;

אִם נְתָנוֹ עַל הַכִּסֵּא וּבְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּכִּסֵּא – טָהוֹר, וְאִם לָאו – טָמֵא.

אִם נְתָנוֹ עַל הַכִּסֵּא, וּבְשָׂרוֹ של היושב עליו נוֹגֵעַ בַּכִּסֵּא, מפני שהקרע כה גדול – טָהוֹר משום מדרס, וְאִם לָאו – טָמֵא משום מדרס.

שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנִּמְהָה מִמֶּנָּה חוּט אֶחָד, אוֹ שֶׁנִּמְצָא בּוֹ קֶשֶׁר, אוֹ שְׁנֵי חוּטִין מַתְאִימִין –

מטלית בגודל שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אצבעות בדיוק, שֶׁנִּמְהָה (בלה) מִמֶּנָּה חוּט אֶחָד; אוֹ שֶׁנִּמְצָא בּוֹ קֶשֶׁר באחד החוטים; אוֹ שנמצאו שְׁנֵי חוּטִין של 'ערב' שהם מַתְאִימִין (צמודים), בלא שחוט 'שתי' מפריד ביניהם –

טְהוֹרָה.

הרי היא טְהוֹרָה, שהחוט הבלוי, הקשור או הכפול נחשב כאילו הוסר.

שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁהִשְׁלִיכָהּ בָּאַשְׁפּוֹת – טְהוֹרָה. הֶחֱזִירָהּ – טְמֵאָה.

במשנה הקודמת עסקנו במטלית שלושה על שלושה שהשליכה לאשפות, וכן דנים, אם היא חתיכת בד של שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אצבעות טמאה שֶׁהִשְׁלִיכָהּ בָּאַשְׁפּוֹת – טְהוֹרָה, ואף אינה מקבלת טומאה שכן ביטל את חשיבותה. הֶחֱזִירָהּ אל הבית – טְמֵאָה מכאן ולהבא.

לְעוֹלָם הַשְׁלָכָתָהּ מְטַהֲרַתָּה, וַחֲזָרָתָהּ מְטַמְּאַתָּה, חוּץ מִשֶּׁל אַרְגָּמָן, וְשֶׁל זְהוֹרִית טוֹבָה.

לְעוֹלָם הַשְׁלָכָתָהּ לאשפות מְטַהֲרַתָּה, וַחֲזָרָתָהּ מְטַמְּאַתָּה, גם אם עשה כן פעמים רבות, חוּץ מִמטלית שֶׁל צבע אַרְגָּמָן, וְשֶׁל זְהוֹרִית (שָׁני) טוֹבָה, שהן יקרות ביותר, ונחשבות גם כשהן מושלכות באשפה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף מַטְלִית חֲדָשָׁה כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף מַטְלִית חֲדָשָׁה כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, שחשובה ואינה בטלה בהשלכתה לאשפה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כּוּלָּן טְהוֹרִין, לֹא הוּזְכְּרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כּוּלָּן, גם הבדים היקרים, טְהוֹרִין כשהושלכו לאשפה בכוונה. ולֹא הוּזְכְּרוּ בדברי החכמים לעניין זה, אֶלָּא מִפְּנֵי (לעניין) הֲשָׁבַת אֲבֵדָה, שהמוצא את הבדים היקרים הללו באשפה חייב להשיבם לבעליהם, מפני, שכנראה, הושלכו לשם בטעות (ראו בבא מציעא פ"ב מ"א). והלכה כתנא הראשון.