כָּל הַכֵּלִים יֵשׁ לָהֶם אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ;

כָּל הַכֵּלִים יֵשׁ לָהֶם דין אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ, שצדם החיצוני וצדם הפנימי חלוקים זה מזה לעניין טומאה במשקים, שאם נטמא צדם הפנימי ממשקה, גם צדם החיצוני טמא, אבל אם נטמא צדם החיצוני, לא נטמא צדם הפנימי.

כְּגוֹן הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת, וְהַשַּׂקִּין וְהַמַּרְצוּפִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

ולא רק בכלים קשיחים, שלא ניתן להשתמש בצדם החיצוני ככלי, אלא אף כאשר אפשר להפוך אותם ולהשתמש בצד החיצוני כפנימי, כְּגוֹן: הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת, וְהַשַּׂקִּין וְהַמַּרְצוּפִין, שקים גדולים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹבָרוֹת – יֵשׁ לוֹ אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ. וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבָרוֹת – אֵין לוֹ אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כֹּל אחד מהכלים הללו שֶׁיֵּשׁ לוֹ בצדו החיצוני תּוֹבָרוֹת, לולאות להשחלת רצועה או חבל – יֵשׁ לוֹ אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ, מפני שהתוברות מבדילות בין הצד הפנימי לחיצוני, וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבָרוֹת – אֵין לוֹ אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ, מפני שאפשר להפוך את הכלי. והלכה כרבי יהודה.

הַשֻּׁלְחָן וְהַדֻּלְפְּקִי – יֵשׁ לָהֶם אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

הַשֻּׁלְחָן וְהַדֻּלְפְּקִי, שולחן קטן להגשה – יֵשׁ לָהֶם אֲחוֹרַיִים, הצד התחתון שאינו מעובד, וְתוֹךְ, הצד העליון שמחליקים את פניו, והוא תוכו של השולחן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵין לָהֶם אֲחוֹרַיִים.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵין לָהֶם דין אֲחוֹרַיִים, אלא אם נטמא הצד התחתון, נטמא גם הצד העליון, מפני שאפשר להפוך את לוח השולחן, ולמעשה, להשתמש בשני צדיו.

וְכֵן טַבְלָה שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּיז.

וְכֵן טַבְלָה (לוח, מגש) שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּיז (שפה, מסגרת), לדברי רבי יהודה, יש לה אחוריים ותוך, ולדברי רבי מאיר אין לה. והלכה כרבי יהודה.

הַמַּרְדֵּעַ – יֵשׁ לוֹ אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ, מִשִּׁבְעָה לַחַרְחוּר, מֵאַרְבָּעָה לַדָּרְבָן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

הַמַּרְדֵּעַ – יֵשׁ לוֹ אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ: מה שמרוחק יותר מִשִּׁבְעָה טפחים לַחַרְחוּר, ומה שמרוחק יותר מֵאַרְבָּעָה טפחים לַדָּרְבָן – הריהו בכלל אחוריים, ואם נגעה הטומאה במקום הזה לא נטמאו החרחור והדרבן וחלק המקל הסמוך להם, שנחשבים תוך, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵין לָהֶם, לֹא הוּזְכְּרוּ אַרְבָּעָה וְשִׁבְעָה אֶלָּא לְשִׁירַיִם.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵין לָהֶם – לחרחור ולדרבן אחוריים, אלא כל המרדע הוא כיחידה אחת, ולֹא הוּזְכְּרוּ השיעורים אַרְבָּעָה וְשִׁבְעָה אֶלָּא לְעניין שִׁירַיִם, שאם המרדע נשבר רחוק משבעה לחרחור או מארבעה לדרבן – לא נטהר, מפני שעדיין הם ראויים לשימוש. אבל אם נשבר סמוך יותר לחרחור ולדרבן – הרי זה כשבר כלי, וטהור. והלכה כרבי יהודה.

מִדּוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן, וְזוֹמָא לִיסְטְרָא, וּמְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל, וּמְשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַיִן –

מִדּוֹת (כלי מדידה) של יַיִן וְשֶׁמֶן, וְזוֹמָא לִיסְטְרָא, כלי שקצהו האחד ככף גדולה, וקצהו השני כעין מזלג (ראו פי"ג מ"ב), וּמְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל (ראו פי"ד מ"ח), וּמְשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַיִן, כלי לסינון היין מהשמרים –

יֵשׁ לָהֶן אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

יֵשׁ לָהֶן דין אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ, ואם נטמאו אחוריהם לא נטמא תוכם, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין לָהֶם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין לָהֶם דין אחוריים ותוך, מפני שהמשקים מגיעים באופן קבוע גם לאחוריהם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֵשׁ לָהֶם; נִטְמְאוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶן – מַה שֶּׁבְּתוֹכָן טָהוֹר, וְצָרִיךְ לְהַטְבִּיל.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֵשׁ לָהֶם דין מיוחד של אחוריים ותוך; שאם נִטְמְאוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶן – מַה שֶּׁנמצא בְּתוֹכָן טָהוֹר, וְאולם צָרִיךְ לְהַטְבִּיל את כל הכלי כדי לטהרו.

הָרוֹבַע וַחֲצִי הָרוֹבַע;

כלי שחקוקים בו שני בתי קיבול למדידה: הָרוֹבַע (רבע קב, כ-345 סמ"ק) וַחֲצִי הָרוֹבַע (שמינית הקב);

נִטְמָא הָרוֹבַע – לֹא נִטְמָא חֲצִי הָרוֹבַע, נִטְמָא חֲצִי הָרוֹבַע – לֹא נִטְמָא הָרוֹבַע.

נִטְמָא בית הקיבול של הָרוֹבַע במשקים טמאים – לֹא נִטְמָא בית הקיבול של חֲצִי הָרוֹבַע. וכן להפך, שאם נִטְמָא חֲצִי הָרוֹבַע – לֹא נִטְמָא הָרוֹבַע. שכל אחד מהם נחשב אחוריים לבית הקיבול האחר.

אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא: הוֹאִיל וַחֲצִי הָרוֹבַע אֲחוֹרַיִים לָרוֹבַע, כְּלִי שֶׁנִּטְמָא תּוֹכוֹ – לֹא נִטְמָא אֲחוֹרָיו?

אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא: הוֹאִיל וַחֲצִי הָרוֹבַע משמש אֲחוֹרַיִים לָרוֹבַע, שהוא בית הקיבול החשוב יותר בכלי, מדוע לא נטמא חצי הרובע כאשר נטמא הרובע? וכי כְּלִי שֶׁנִּטְמָא תּוֹכוֹ – לֹא נִטְמָא אֲחוֹרָיו?

אָמַר לָהֶן: שֶׁל כַּת קוֹדְמִין הִיא; אוֹ שֶׁמָּא הָרוֹבַע אֲחוֹרַיִים לַחֲצִי הָרוֹבַע? כְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו – לֹא נִטְמָא תּוֹכוֹ.

אָמַר לָהֶן: שאלה זו שֶׁל כַּת התלמידים הקוֹדְמִין הִיא, שהניחו גם הם שחצי הרובע הוא אחוריים לרובע. אבל אין הדבר מוכרע כלל: אוֹ שֶׁמָּא המציאות היא להפך, שהָרוֹבַע אֲחוֹרַיִים לַחֲצִי הָרוֹבַע? והרי כְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו – לֹא נִטְמָא תּוֹכוֹ. וכיוון ששתי האפשרויות קיימות, נקבע שכל אחד מבתי הקיבול עומד בפני עצמו, ואין אחד מהם נחשב תוך לעומת השני.

נִטְמָא הָרוֹבַע;

נִטְמָא תוכו של הָרוֹבַע במשקים טמאים;

הָרוֹבַע וַאֲחוֹרָיו – טְמֵאִין, חֲצִי הָרוֹבַע וַאֲחוֹרָיו – טְהוֹרִין.

הָרוֹבַע וַאֲחוֹרָיו, הדופן החיצונית שמקיפה אותו – טְמֵאִין, כדין כלי שנטמא תוכו, שנטמאו גם אחוריו, וחֲצִי הָרוֹבַע וַאֲחוֹרָיו – טְהוֹרִין, כאמור במשנה הקודמת.

נִטְמָא חֲצִי הָרוֹבַע;

וכן כאשר נִטְמָא חֲצִי הָרוֹבַע;

חֲצִי הָרוֹבַע וַאֲחוֹרָיו – טְמֵאִין, הָרוֹבַע וַאֲחוֹרָיו – טְהוֹרִין.

חֲצִי הָרוֹבַע וַאֲחוֹרָיו – טְמֵאִין, ואילו הָרוֹבַע וַאֲחוֹרָיו – טְהוֹרִין.

נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵי הָרוֹבַע;

אם נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵי הָרוֹבַע, דפנותיו החיצוניות;

אֲחוֹרֵי חֲצִי הָרוֹבַע – טְהוֹרִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

אֲחוֹרֵי חֲצִי הָרוֹבַע – טְהוֹרִין, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין חוֹלְקִין אֶת הַגַּבַּיִין.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין חוֹלְקִין אֶת הַגַּבַּיִין, הדפנות החיצוניות של שני החלקים, שהרי גב הכלי הוא שטח אחד שאינו מחולק, וכשנגעה טומאה בחלק אחד שלו – נטמא כולו.

וּכְשֶׁהוּא מַטְבִּיל – מַטְבִּיל אֶת כּוּלּוֹ.

וּכְשֶׁהוּא מַטְבִּיל את הכלי שנטמא אחד מכלי הקיבול שלו, אף על פי שהשני לא נטמא – מַטְבִּיל אֶת כּוּלּוֹ.

כַּנֵּי כֵלִים, וְאוֹגְנֵיהֶם, וְאָזְנֵיהֶם, וִידוֹת הַכֵּלִים הַמְקַבְּלִים,

כַּנֵּי (בסיסי) כֵלִים, וְאוֹגְנֵיהֶם, שפתות הכלים, וְאָזְנֵיהֶם (ידיות עגולות) של הכלים, וִידוֹת (הידיות הישרות) של הַכֵּלִים הַמְקַבְּלִים, שיש להם תוך וממילא גם אחוריים,

שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין –

כל אחד מחלקים אלו שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין טמאים –

מְנַגְּבָן וְהֵם טְהוֹרִים.

מְנַגְּבָן וְהֵם טְהוֹרִים, שהקלו בהם, שמגעם בחלקי הכלי השוליים הללו לא יטמאו כלל.

וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים (שֶׁאֵינָם יְכוֹלִין לְקַבֵּל רִמּוֹנִים), שֶׁאֵין לָהֶם אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ, שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁקִין עַל מִקְצָתוֹ – כּוּלּוֹ טָמֵא.

וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים (שֶׁאֵינָם יְכוֹלִין לְקַבֵּל רִמּוֹנִים), שֶׁאֵין לָהֶם אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ, שאין בהם הבחנה בין אחוריים ותוך, שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁקִין עַל מִקְצָתוֹ של הכלי, ואף על כנו ואוגנו ואוזניו – כּוּלּוֹ טָמֵא. שכל חלקיו של כלי כזה שווים בחשיבותם, ובכל מקום שנגעה בו טומאה – נטמא כל הכלי, וטעון טבילה.

כְּלִי שֶׁנִּטְמָא אֲחוֹרָיו בְּמַשְׁקִין; אֲחוֹרָיו – טְמֵאִים, תּוֹכוֹ וְאוֹגְנוֹ וְאָזְנוֹ וְיָדָיו – טְהוֹרִין.

וכְלִי רגיל, שיש לו אחוריים ותוך, שֶׁנִּטְמָא אֲחוֹרָיו בְּמַשְׁקִין – אֲחוֹרָיו טְמֵאִים, ואילו תּוֹכוֹ וְאוֹגְנוֹ וְאָזְנוֹ וְיָדָיו טְהוֹרִין, כפי ההלכה המבוארת בפרקנו, שהקלו חכמים בטומאת משקים, שאם נגעה באחורי הכלי – לא נטמאו אלא אחוריו.

נִטְמָא תּוֹכוֹ – כּוּלּוֹ טָמֵא.

ואם נִטְמָא תּוֹכוֹ – כּוּלּוֹ טָמֵא.

כָּל הַכֵּלִים יֵשׁ לָהֶן אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ, וְיֵשׁ לָהֶם בֵּית צְבִיעָה.

כָּל הַכֵּלִים יֵשׁ לָהֶן אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ, כפי הכלל האמור לעיל, ובנוסף לכך יֵשׁ לָהֶם בֵּית צְבִיעָה, מקום אחיזת האצבע בכלי, שחלוק משאר הכלי לעניין הטומאה, שאם נגעו בו משקים טמאים, לא נטמאו אחורי הכלי, וכן אם נטמאו אחורי הכלי, לא נטמא בית הצביעה.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: לַעֲרֵיבָה גְּדוֹלָה שֶׁל עֵץ.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: לא אמרו שבית הצביעה הוא כמקום לעצמו אלא לַעֲרֵיבָה, קערה או גיגית, גְּדוֹלָה שֶׁל עֵץ, שמפני גודלה רגילים להרים אותה בבית האחיזה המיועד לכך, אבל לא בשאר כל הכלים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְכוֹסוֹת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְכוֹסוֹת שתייה יש בית צביעה, שהוא השקע שבדופני הכוס שבו האצבע נכנסת, אך לא לשאר כלים. ואין הלכה כרבי טרפון וכרבי עקיבא, אלא כל הכלים יש להם בית צביעה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לַיָּדַיִם הַטְּמֵאוֹת וְהַטְּהוֹרוֹת.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: דין בית הצביעה שחלוק מאחורי הכלי, נאמר בין לַיָּדַיִם הַטְּמֵאוֹת ובין לידיים הַטְּהוֹרוֹת, שאם ידיו הטמאות נגעו במשקים שבבית הצביעה – שאר הכלי טהור; וכן להפך, שאם היו אחורי הכלי טמאים, ונגעו ידיו בבית הצביעה – לא נטמאו ידיו.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא לַיָּדַיִם הַטְּהוֹרוֹת בִּלְבַד.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לֹא אָמְרוּ בית צביעה אֶלָּא לַיָּדַיִם הַטְּהוֹרוֹת בִּלְבַד. אבל כשידיו טמאות ונגע בבית הצביעה, גם אחורי הכלי נטמאו. וכן הלכה.

כֵּיצַד?

כֵּיצַד אמרו בית צביעה לידיים טהורות?

הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וַאֲחוֹרֵי הַכּוֹס טְמֵאִים, אֲחָזוֹ בְּבֵית צְבִיעָתוֹ – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא נִטְמְאוּ יָדָיו בַּאֲחוֹרֵי הַכּוֹס.

הָיוּ יָדָיו הרטובות של האוחז את הכוס טְהוֹרוֹת וַאֲחוֹרֵי הַכּוֹס טְמֵאִים, ואֲחָזוֹ את הכלי בְּבֵית צְבִיעָתוֹ – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא נִטְמְאוּ יָדָיו בַּאֲחוֹרֵי הַכּוֹס, מפני שבית הצביעה חלוק מאחורי הכלי, וטהור.

הָיָה שׁוֹתֶה בְּכוֹס שֶׁאֲחוֹרָיו טְמֵאִים – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא נִטְמָא הַמַּשְׁקֶה שֶׁבְּפִיו בַּאֲחוֹרֵי הַכּוֹס, וְחָזַר וְטִימֵּא הַכּוֹס.

הָיָה שׁוֹתֶה בְּכוֹס שֶׁאֲחוֹרָיו טְמֵאִים – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא נִטְמָא הַמַּשְׁקֶה שֶׁבְּפִיו במגעו בַּאֲחוֹרֵי הַכּוֹס, וְחָזַר המשקה וְטִימֵּא את הַכּוֹס כולה מתוכה.

קוּמְקוּם שֶׁהוּא מַרְתִּיחַ – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יָצְאוּ מַשְׁקִין מִתּוֹכוֹ, וְנָגְעוּ בַּאֲחוֹרָיו וְחָזְרוּ לְתוֹכוֹ.

קוּמְקוּם שֶׁהוּא מַרְתִּיחַ (מבעבע), ואחוריו טמאים – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יָצְאוּ מַשְׁקִין וגלשו מִתּוֹכוֹ וְנָגְעוּ בַּאֲחוֹרָיו וְחָזְרוּ לְתוֹכוֹ וטימאוהו.

כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ –

כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ, המשמשים בבית המקדש לאוכלים ולמשקים של קרבנות –

אֵין לָהֶם אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ.

אֵין לָהֶם דין אֲחוֹרַיִים וְתוֹךְ, שאם נטמאו אחוריהם במשקים, תוכם טהור,

וְאֵין לָהֶם בֵּית צְבִיעָה.

וְאֵין לָהֶם דין בֵּית צְבִיעָה, שאם נטמא מקום האחיזה בכלי, לא נטמא שאר הכלי. אלא כאשר נגעו משקים טמאים בכל חלק ממנו, נטמא כולו.

וְאֵין מַטְבִּילִים כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים לַקֹּדֶשׁ.

ומעלה נוספת בקודש: אֵין מַטְבִּילִים כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים לַקֹּדֶשׁ, אלא יש לטבול כל כלי בפני עצמו.

כָּל הַכֵּלִים יוֹרְדִין לִידֵי טוּמְאָתָן בְּמַחֲשָׁבָה,

כָּל הַכֵּלִים יוֹרְדִין לִידֵי טוּמְאָתָן, נעשים כלים לקבל טומאה בְּמַחֲשָׁבָה בלבד, וכגון טבעת המיועדת לבהמה, שהחליט לייעד אותה לאדם (ראו פי"ב מ"א),

וְאֵינָן עוֹלִים מִידֵי טוּמְאָתָן אֶלָּא בְּשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה.

וְאֵינָן עוֹלִים (מסתלקים) מִידֵי טוּמְאָתָן, לאחר שכבר נחשבו כלים לעניין הטומאה, אֶלָּא בְּשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה בגופו של הכלי, המגלה את כוונתו של בעליו לבטלו משימושו הקודם.

שֶׁהַמַּעֲשֶׂה מְבַטֵּל מִיַּד הַמַּעֲשֶׂה וּמִיַּד מַחֲשָׁבָה,

שכלל הוא, שֶׁהַמַּעֲשֶׂה מְבַטֵּל (מוציא) מִיַּד הַמַּעֲשֶׂה הקודם, וכל שכן מִיַּד מַחֲשָׁבָה קודמת.

וּמַחֲשָׁבָה אֵינָהּ מְבַטֶּלֶת לֹא מִיַּד מַעֲשֶׂה וְלֹא מִיַּד מַחֲשָׁבָה.

ואילו המַחֲשָׁבָה אֵינָהּ מְבַטֶּלֶת ומוציאה לֹא מִיַּד מַעֲשֶׂה וְלֹא מִיַּד מַחֲשָׁבָה, בין שהמצב הקודם שקבע את הכלי להיות מקבל טומאה נקבע על ידי מעשה או על ידי מחשבה.