חזור
כלים
פרק כדשְׁלֹשָׁה תְּרִיסִין הֵם:
שְׁלֹשָׁה מיני תְּרִיסִין (מגנים) הֵם:
תְּרִיס הַכָּפוּף – טָמֵא מִדְרָס.
התְּרִיס הַכָּפוּף, מגן גדול ומכופף בצדיו, שחיילים היו נושאים לשם הגנה מרבית – טָמֵא מִדְרָס, מפני שהלוחמים שוכבים בתוכו בשעת מנוחתם, ונעשה מתחילתו גם לשם כך.
וְשֶׁמְּשַׂחֲקִין בּוֹ בַּקּוּנְפּוֹן – טָמֵא טְמֵא מֵת.
וְהתריס שֶׁמְּשַׂחֲקִין בּוֹ בַּקּוּנְפּוֹן (זירת משחק), שהוא שטוח – טָמֵא טְמֵא (טומאת) מֵת, ובשאר הטומאות שאינן מדרס, מפני שאינו עשוי לשכיבה או לישיבה.
וְדִיצַת הָעַרְבִיִּין – טְהוֹרָה מִכְּלוּם.
וְדִיצַת הָעַרְבִיִּין, מגן קטן וסמלי שנועד לשעשוע ולמשחק – טְהוֹרָה מִכְּלוּם, מכל טומאה שהיא, מפני שאיננה כלי העשוי לשימוש.
שָׁלֹשׁ עֲגָלוֹת הֵם:
שָׁלֹשׁ מיני עֲגָלוֹת הֵם:
הָעֲשׂוּיָה כְּקַתֶּדְרָא – טְמֵאָה מִדְרָס.
עגלה הָעֲשׂוּיָה כְּקַתֶּדְרָא, מושב מוגבה לאדם נכבד, ראו פכ"ב מ"ג – טְמֵאָה משום מִדְרָס, שהרי עשויה למושב אדם.
כְּמִטָּה – טְמֵאָה טְמֵא מֵת.
העשויה כְּצורת מִטָּה להוביל בה משאות – טְמֵאָה משום טְמֵא מֵת ושאר טומאות, אך לא מדרס, מפני שאין יושבים עליה.
וְשֶׁל אֲבָנִים – טְהוֹרָה מִכְּלוּם.
ועגלה שֶׁל הובלת אֲבָנִים גדולות – טְהוֹרָה מִכְּלוּם, מפני שאין לה בית קיבול, שיש בה נקבים גדולים.
שָׁלֹשׁ עֲרֵיבוֹת הֵן:
שָׁלֹשׁ עֲרֵיבוֹת הֵן:
עֲרֵיבָה מִשְּׁנֵי לוֹג וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁנִּסְדְּקָה – טְמֵאָה מִדְרָס.
עֲרֵיבָה שמכילה מִשְּׁנֵי לוֹג (כ-700 סמ"ק) וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין (כ-12.5 ליטר) שֶׁנִּסְדְּקָה וכבר אינה משמשת ככלי קיבול – טְמֵאָה מִדְרָס, מפני שהיא משמשת כעת לישיבה (ראו לעיל פ"כ מ"ב).
שְׁלֵימָה – טְמֵאָה טְמֵא מֵת.
ערבה שְׁלֵימָה בכל מידה שהיא – טְמֵאָה טְמֵא מֵת, ולא מדרס, שמיועדת להשתמש בה ולא לשבת עליה.
וְהַבָּאָה בְּמִדָּה – טְהוֹרָה מִכְּלוּם.
וְהַבָּאָה בְּמִדָּה, גדולה ביותר, שמכילה ארבעים סאה (כ-332 ליטר) – טְהוֹרָה מִכְּלוּם, מפני שאינה עשויה להיטלטל עם מה שבתוכה, וכל כלי עץ שאינו מיטלטל כשהוא מלא, אינו מקבל טומאה (לעיל פט"ו מ"א).
שָׁלֹשׁ תֵּיבוֹת הֵן:
שָׁלֹשׁ תֵּיבוֹת, ארונות נמוכים, כעין ארגזים גדולים, הֵן:
תֵּיבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ – טְמֵאָה מִדְרָס.
תֵּיבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ, וגגה סגור וחזק – טְמֵאָה מִדְרָס, מפני שעשויה לשבת מעליה (ראו פי"ט מ"ט).
מִלְמַעְלָן – טְמֵאָה טְמֵא מֵת.
תיבה שפִתחה מִלְמַעְלָן (מלמעלה) – טְמֵאָה טְמֵא מֵת אך לא מדרס (ראו שם משנה ז).
וְהַבָּאָה בְּמִדָּה – טְהוֹרָה מִכְּלוּם.
וְהַבָּאָה בְּמִדָּה (גדולה ביותר), שיש בה יותר מארבעים סאה (כ-332 ליטר) – טְהוֹרָה מִכְּלוּם.
שְׁלֹשָׁה תַּרְבּוּסִין הֵן:
שְׁלֹשָׁה תַּרְבּוּסִין הֵן:
שֶׁל סַפָּרִין – טָמֵא מִדְרָס.
התרבוס שֶׁל סַפָּרִין, שהאדם המסתפר יושב עליו – טָמֵא מִדְרָס.
שֶׁאוֹכְלִין עָלָיו – טָמֵא טְמֵא מֵת.
התרבוס שֶׁאוֹכְלִין עָלָיו, שמשמש משטח לאכילה – טָמֵא טְמֵא מֵת.
וְשֶׁל זֵיתִים – טָהוֹר מִכְּלוּם.
וְשֶׁל זֵיתִים, ששוטחים עליו זיתים לייבוש – טָהוֹר מִכְּלוּם, שאין זה נחשב כלי.
שָׁלֹשׁ בְּסִסָּיוֹת הֵן:
שָׁלֹשׁ בְּסִסָּיוֹת (בסיסים) הֵן:
שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה וְשֶׁלִּפְנֵי סוֹפְרִים – טְמֵאָה מִדְרָס.
הבסיס שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה, כעין הדום, וְשֶׁלִּפְנֵי הסוֹפְרִים להניח עליו את רגליהם כשהם יושבים וכותבים – טְמֵאָה מִדְרָס, שמשמש להישענות ולדריכה.
וְשֶׁל דֻּלְפְּקִי – טְמֵאָה טְמֵא מֵת.
ובסיס שֶׁל דֻּלְפְּקִי (דלפק), סוג של שולחן קטן שמניחים עליו כלים ומאכלים – טְמֵאָה טְמֵא מֵת, אך לא מדרס, מפני שאינו עשוי לדריסת אדם.
וְשֶׁל מִגְדָּל – טְהוֹרָה מִכְּלוּם.
ובסיס שֶׁל מִגְדָּל (ארון) – טְהוֹרָה מִכְּלוּם, כדין כל כלי עץ פשוט שאינו משמש את האדם.
שָׁלֹשׁ פִּנְקְסָיוֹת הֵן:
שָׁלֹשׁ פִּנְקְסָיוֹת הֵן:
הָאַפִּיפוֹרִין – טְמֵאָה מִדְרָס.
הָאַפִּיפוֹרִין, לוח גדול לכתיבה, שרגילים גם לשבת עליו – טְמֵאָה מִדְרָס.
וְשֶׁיֵּש בָּהּ בֵּית קִבּוּל שַׁעֲוָה – טְמֵאָה טְמֵא מֵת.
ופנקס שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל לשַׁעֲוָה כדי לחרות עליה – טְמֵאָה טְמֵא מֵת, ככל כלי עץ שיש בו בית קיבול.
וַחֲלָקָה – טְהוֹרָה מִכְּלוּם.
וַחֲלָקָה, ללא בית קיבול – טְהוֹרָה מִכְּלוּם, שאינה כלי אלא משטח עץ פשוט.
שָׁלֹשׁ מִטּוֹת הֵן:
שָׁלֹשׁ מִטּוֹת הֵן:
הָעֲשׂוּיָה לִשְׁכִיבָה – טְמֵאָה מִדְרָס.
מיטה הָעֲשׂוּיָה לִשְׁכִיבָה – טְמֵאָה מִדְרָס.
שֶׁל זַגָּגִין – טְמֵאָה טְמֵא מֵת.
מיטה שֶׁל זַגָּגִין, מייצרי כלי זכוכית, שמניחים עליה את כלי הזכוכית – טְמֵאָה טְמֵא מֵת.
וְשֶׁל סָרָגִין – טְהוֹרָה מִכְּלוּם.
וְשֶׁל סָרָגִין, אומנים במלאכת הקליעה והאריגה – טְהוֹרָה מִכְּלוּם, מפני שאינה עשויה לקבל בה דבר, אלא משמשת מסגרת למתוח עליה חבלים.
שָׁלֹשׁ מַשְׁפֵּלוֹת הֵן:
שָׁלֹשׁ מַשְׁפֵּלוֹת הֵן:
שֶׁל זֶבֶל – טְמֵאָה מִדְרָס.
משפלה שֶׁל זֶבֶל – טְמֵאָה מִדְרָס, מפני שהנושאים אותה רגילים להישען עליה כדי לנוח.
שֶׁל תֶּבֶן – טְמֵאָה טְמֵא מֵת.
שֶׁל תֶּבֶן – טְמֵאָה טְמֵא מֵת, מפני שיש לה בית קיבול, אבל אינה עשויה להישענות.
וְהַפּוּחְלָץ שֶׁל גְּמַלִּים – טָהוֹר מִכְּלוּם.
וְהַפּוּחְלָץ, מתקן נשיאה עשוי חבלים קלועים, שֶׁל גְּמַלִּים – טָהוֹר מִכְּלוּם, מפני שאינו נחשב כלי שיש לו בית קיבול אלא חבלים מרושתים.
שְׁלֹשָׁה מַפָּצִים הֵן:
שְׁלֹשָׁה מַפָּצִים הֵן:
הָעֲשׂוּיָה לִישִׁיבָה – טְמֵאָה מִדְרָס.
הָעֲשׂוּיָה לִישִׁיבָה – טְמֵאָה מִדְרָס.
שֶׁל צַבָּעִין – טָמֵא טְמֵא מֵת.
מפץ שֶׁל צַבָּעִין (צובעי הבגדים), שהם מניחים עליהם את הבגדים במלאכתם – טָמֵא טְמֵא מֵת.
וְשֶׁל גִּתּוֹת – טָהוֹר מִכְּלוּם.
וְשֶׁל גִּתּוֹת, ששוטחים על הענבים או מתחתם – טָהוֹר מִכְּלוּם, מפני שאיננו נחשב כלי.
שָׁלֹשׁ חֲמָתוֹת וְשָׁלֹשׁ תּוּרְמְלִין הֵן:
שָׁלֹשׁ חֲמָתוֹת (נאדות), שקי עור לנוזלים, וְשָׁלֹשׁ תּוּרְמְלִין, ילקוטי עור, הֵן:
הַמְקַבְּלִים כַּשִּׁעוּר – טְמֵאִין מִדְרָס.
אלו הַמְקַבְּלִים (מכילים) כַּשִּׁעוּר שהוזכר לעיל (פ"כ מ"א) – שבעה קבים (כ-9.7 ליטר) בחמת, וחמישה קבים (כ-6.9 ליטר) בתורמל – טְמֵאִין מִדְרָס, כיוון שהם משמשים כמשענת או מצע לישיבה וכדומה.
וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין כַּשִּׁעוּר – טְמֵאִים טְמֵא מֵת.
וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין כַּשִּׁעוּר – טְמֵאִים טְמֵא מֵת, ככל כלי עור המשמש לקבל בו דברים, ואין רגילים להישען או לשכב עליו.
וְשֶׁל עוֹר הַדָּג – טָהוֹר מִכְּלוּם.
וְשֶׁל עוֹר הַדָּג – טָהוֹר מִכְּלוּם, כפי הכלל האמור לעיל (פי"ז מי"ג) שכל שנעשה מדברים שבים אינו מקבל טומאה כלל.
שְׁלֹשָׁה עוֹרוֹת הֵן:
שְׁלֹשָׁה סוגי עוֹרוֹת הֵן:
הֶעָשׂוּי לְשָׁטִיחַ – טָמֵא מִדְרָס.
עור הֶעָשׂוּי לְשָׁטִיחַ, לשבת או לשכב עליו – טָמֵא מִדְרָס.
לְתַכְרִיךְ הַכֵּלִים – טָמֵא טְמֵא מֵת.
והעשוי לְתַכְרִיךְ (לעטיפת) הַכֵּלִים – טָמֵא טְמֵא מֵת, שהרי זה ככלי קיבול (ראו פט"ז מ"ז–מ"ח).
וְשֶׁל רְצוּעוֹת וְשֶׁל סַנְדָּלִים – טְהוֹרָה מִכְּלוּם.
וְעור מעובד שייעדו אותו לשימוש שֶׁל עשיית רְצוּעוֹת או שֶׁל עשיית סַנְדָּלִים – טְהוֹרָה מִכְּלוּם, שאיננה כלי.
שְׁלֹשָׁה סְדִינִין הֵן:
שְׁלֹשָׁה סְדִינִין הֵן:
הֶעָשׂוּי לִשְׁכִיבָה – טָמֵא מִדְרָס.
הֶעָשׂוּי לִשְׁכִיבָה – טָמֵא מִדְרָס.
לְוִילוֹן – טָמֵא טְמֵא מֵת,
לְוִילוֹן (מסך) על הפתח – טָמֵא טְמֵא מֵת, מפני שלעתים מתעטפים ומתחממים בו כבגד.
וְשֶׁל צוּרוֹת – טָהוֹר מִכְּלוּם.
וְסדין שֶׁל צוּרוֹת, שמצוירות בו צורות שונות – טָהוֹר מִכְּלוּם, מפני שאינו עשוי לשימוש אלא לדוגמה או לנוי בלבד.
שָׁלֹשׁ מִטְפָּחוֹת הֵן:
שָׁלֹשׁ מִטְפָּחוֹת הֵן:
שֶׁל יָדַיִם – טְמֵאָה מִדְרָס.
שֶׁל ניגוב יָדַיִם – טְמֵאָה מִדְרָס, כי היו רגילים להניח אותה על הכסת ולישון עליה.
שֶׁל סְפָרִין – טְמֵאָה טְמֵא מֵת,
שֶׁל עטיפת סְפָרִין – טְמֵאָה טְמֵא מֵת.
וְשֶׁל תַּכְרִיךְ וְשֶׁל נִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי – טְהוֹרָה מִכְּלוּם.
ומטפחות שֶׁל תַּכְרִיךְ המת, וְשֶׁל נִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי, שמנגנים בהם במקדש – טְהוֹרָה מִכְּלוּם. שאינן נחשבות כלים המשמשים לאדם.
שְׁלֹשָׁה פְּרַקִילִינִין הֵן:
שְׁלֹשָׁה פְּרַקִילִינִין הֵן:
שֶׁל צָדֵי חַיָּה וָעוֹף – טָמֵא מִדְרָס.
שֶׁל צָדֵי חַיָּה וָעוֹף – טָמֵא מִדְרָס, מפני שהציידים נשענים עליו בעת שאורבים לציד.
שֶׁל חֲגָבִין – טָמֵא טְמֵא מֵת.
שֶׁל אוספי חֲגָבִין – טָמֵא טְמֵא מֵת.
וְשֶׁל קַיָּיצִין – טָהוֹר מִכְּלוּם.
וְשֶׁל קַיָּיצִין, העוסקים בפירות הקיץ, – טָהוֹר מִכְּלוּם, מפני שאינה עשויה לקבל בה דבר אלא לחצוץ בין היד לפרי (ראו לעיל פט"ז מ"ו).
שָׁלֹשׁ סְבָכוֹת הֵן:
שָׁלֹשׁ סְבָכוֹת הֵן:
שֶׁל יַלְדָּה – טְמֵאָה טוּמְאַת מִדְרָס.
שֶׁל יַלְדָּה (צעירה) – טְמֵאָה טוּמְאַת מִדְרָס, שלפעמים הילדה מסירה אותו מראשה ויושבת עליה.
שֶׁל זְקֵנָה – טְמֵאָה טְמֵא מֵת.
שֶׁל זְקֵנָה (אישה מבוגרת) – טְמֵאָה טְמֵא מֵת, ככל בגד שאינו עשוי לשבת עליו.
וְשֶׁל יוֹצֵאת לַחוּץ – טְהוֹרָה מִכְּלוּם.
וְשֶׁל יוֹצֵאת לַחוּץ, שיש בה נקבים גדולים – טְהוֹרָה מִכְּלוּם.
שָׁלֹשׁ קוּפּוֹת הֵן:
שָׁלֹשׁ קוּפּוֹת (סלים) הֵן, שלושה אופנים שבהם משתמשים בקופה אחת כטלאי על קופה אחרת.
מְהוּהָה שֶׁטְּלָיָיהּ עַל הַבְּרִיָּה – הוֹלְכִין אַחַר הַבְּרִיָּה.
קופה מְהוּהָה (בלויה) שֶׁטְּלָיָיהּ (הוסיף אותה כטלאי) עַל הַבְּרִיָּה (הבריאה, החזקה), והייתה אחת מהן טהורה, ואחת מהן טמאה – הוֹלְכִין לעניין טומאה וטהרה אַחַר הַבְּרִיָּה, שאם היא טמאה – הכול טמא, ואם היא טהורה – הכול טהור.
קְטַנָּה עַל הַגְּדוֹלָה – הוֹלְכִין אַחַר הַגְּדוֹלָה.
קופה קְטַנָּה שטלאוה עַל הַגְּדוֹלָה – הוֹלְכִין אַחַר הַגְּדוֹלָה.
הָיוּ שָׁווֹת – הוֹלְכִין אַחַר הַפְּנִימִית.
הָיוּ הקופות שָׁווֹת זו לזו בגודלן ובחוזקן – הוֹלְכִין אַחַר הַפְּנִימִית.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כַּף מֹאזְנַיִם שֶׁטְּלָיָיהּ עַל שׁוּלֵי הַמֵּיחַם;
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כַּף מֹאזְנַיִם טמאה ממתכת שֶׁטְּלָיָיהּ (עשאה כטלאי) עַל שׁוּלֵי (תחתית) הַמֵּיחַם, שנעשה שם חור, והמיחם טהור;
מִבִּפְנִים – טָמֵא. מִבַּחוּץ – טָהוֹר.
אם חיבר את הכף מִבִּפְנִים, בצד הפנימי של המיחם – הכול טָמֵא, מפני שנעשית חלק עיקרי בכלי. ואם חיבר את הכף מִבַּחוּץ למיחם – הכול טָהוֹר, שהמיחם הוא העיקר.
טְלָיָהּ עַל צִדָּהּ, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ – טָהוֹר.
טְלָיָהּ עַל צִדָּהּ, שהמיחם נשחק וניקב מצדו, וחיברה שם, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ – טָהוֹר. שהמיחם הוא העיקר, והכף שבצד טפלה. ואין הלכה כרבי שמעון, אלא תמיד הולכים אחר המיחם, שהוא העיקר.