הַכַּדּוּר, וְהָאִמּוּם, וְהַקָּמֵיעַ, וְהַתְּפִילִּין שֶׁנִּקְרְעוּ;

הַכַּדּוּר של משחק, העשוי עור וממולא בצמר וכדומה, וְהָאִמּוּם, תבנית ממולאת, כגון 'כף רגל' של סנדלרים, וְהַקָּמֵיעַ, כיס עור שבתוכו כְּתב או סממני מרפא, ובתי הַתְּפִילִּין, כל אלו שֶׁנִּקְרְעוּ לאחר שכבר נטמאו, ונחשף מה שבתוכם;

הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן – טָמֵא, וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן – טָהוֹר.

הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן – טָמֵא, ואילו הנוגע בְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן – טָהוֹר. שמה שבתוכם אינו נחשב חלק מהכלי.

הָאוּכָּף שֶׁנִּקְרַע, הַנּוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ – טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְחַבְּרוֹ.

לעומת אלו, הָאוּכָּף שֶׁנִּקְרַע, הַנּוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ (במילוי) – טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר (התפירות) שבאוכף מְחַבְּרוֹ, את המילוי, אל האוכף באופן הדוק, ולפיכך הוא נחשב לחלק בלתי נפרד מן האוכף.

אֵלּוּ טְמֵאִין מִשּׁוּם מֶרְכָּב:

אֵלּוּ כלים טְמֵאִין מִשּׁוּם מֶרְכָּב:

זָרִיז הָאַשְׁקְלוֹנִי, וּמְדוֹכָה הַמָּדִית, וְעָבִיט שֶׁל גָּמָל, וְטַפִּיטָן שֶׁל סוּס.

הזָרִיז, חגורה להידוק אוכף החמור, הָאַשְׁקְלוֹנִי, וּמְדוֹכָה הַמָּדִית, אוכף שהיו משתמשים בו במדי, וְעָבִיט, כר, מעין אוכף, שֶׁל גָּמָל, וְטַפִּיטָן (מרבד) שֶׁל סוּס, אוכף שמניחים על סוס כדי לרכב עליו.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף טַפִּיטָן שֶׁל סוּס טָמֵא מִשּׁוּם מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁעוֹמְדִין עָלָיו בַּקּוּמְפּוֹן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף טַפִּיטָן שֶׁל סוּס טָמֵא מִשּׁוּם מוֹשָׁב, כלומר טמא אף משום טומאת מושב, שהיא טומאה כוללת יותר, כפי שיבואר במשנה הבאה. וטמא כך אף על פי שיושבים עליו בפיסוק רגליים, מִפְּנֵי שֶׁעוֹמְדִין עָלָיו בַּקּוּמְפּוֹן (מגרש למשחקים ותחרויות). ואין הלכה כמותו.

אֲבָל אוּכָּף שֶׁל נָאקָה – טָמֵא.

אֲבָל אוּכָּף שֶׁל נָאקָה (נקבת הגמל) – טָמֵא משום מושב לדעת הכול, מפני שראוי לשבת עליו בלא פיסוק רגליים.

מַה בֵּין מֶרְכָּב לְמוֹשָׁב?

מַה בֵּין טומאת מֶרְכָּב לְמוֹשָׁב?

מֶרְכָּב – חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ, וּמוֹשָׁב – לֹא חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ.

מֶרְכָּב – חָלַק הכתוב את דין מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ, שהנוגע במרכב טמא – רק הוא עצמו נטמא, והנושא את המרכב – מטמא אף את הבגדים שעליו ואת הכלים שנוגע בהם באותה שעה. ואילו מוֹשָׁב – לֹא חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ, ואף הנוגע במושב מטמא את הבגדים שעליו ואת הכלים שנוגע בהם.

תַּפִּית שֶׁל חֲמוֹר שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ – טְהוֹרָה.

תַּפִּית, מתקן עץ שעליו תולים משאות, שֶׁל חֲמוֹר, שֶׁהוּא (הזב) יוֹשֵׁב עָלֶיהָ – טְהוֹרָה לגמרי, מפני שאינה מיועדת לישיבת אדם או לרכיבתו.

שִׁינָּה בָּהּ אֶת הַנְּקָבִין, אוֹ שֶׁפֵּירְצָן זֶה לְתוֹךְ זֶה – טְמֵאָה.

ואולם אם שִׁינָּה בָּהּ אֶת הַנְּקָבִין (החללים), אוֹ שֶׁפֵּירְצָן (פתח אותם) זֶה לְתוֹךְ זֶה, ובכך עשה אותה ראויה לישיבה – טְמֵאָה.

הַמִּטָּה, וְהַכַּר, וְהַכֶּסֶת שֶׁל מֵת

הַמִּטָּה, וְהַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל מֵת, שמיועדים להניח עליהם את המתים –

הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס.

הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס, מפני שהנשים יושבות עליהם ומבכות את המת.

כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה, וּמַשְׁבֵּר שֶׁל חַיָּה, וְכִסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס שֶׁהוּא כּוֹרֵם עָלָיו אֶת הַכֵּלִים –

כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה, כעין כורסה מקושטת המיוחדת לכלה, וּמַשְׁבֵּר שֶׁל חַיָּה, מושב היולדת, וְכִסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס שֶׁהוּא כּוֹרֵם (עורם וכובש) עָלָיו אֶת הַכֵּלִים (הבגדים) כדי לגהצם או לקפלם –

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מוֹשָׁב.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מוֹשָׁב, מפני שאין אלו מושבות של קבע. ואין הלכה כמותו.

הַחֵרֶם – טָמֵא מִפְּנֵי הַזּוֹטוֹ.

הַחֵרֶם, רשת דייגים גדולה – טָמֵא מִפְּנֵי הַזּוֹטוֹ, החלק הצר שבתחתיתו, כעין כיס ארוג באריגה צפופה שיש לו בית קיבול.

הָרְשָׁתוֹת, וְהַמִּכְמָרוֹת, וְהַמַּדָּף, וְהַפַּלְצוּר, וּמְצוֹדוֹת הַסַּכָּרִין – טְמֵאִין.

הָרְשָׁתוֹת וְהַמִּכְמָרוֹת, שבהם צדים את הדגים, וְהַמַּדָּף, מלכודת לעופות ולבעלי חיים קטנים, עשויה מדף עץ, וְהַפַּלְצוּר, כלי ציד עשוי חבל עם לולאה שמטילים, וּמְצוֹדוֹת (מלכודות) של הַסַּכָּרִין (סוכרי המים) – טְמֵאִין, שכל אלו בנויים ככלים.

וְהָאֲקוּן, וְהָרְטוֹב, וְהַכְּלוּב – טְהוֹרִין.

וְהָאֲקוּן, מין סל נצרים שבקצהו אונקל לציד דגים, וְהָרְטוֹב, סל לציד, וְהַכְּלוּב, מתקן עץ להחזקת עופות או דגים – טְהוֹרִין.