הַשֻּׁלְחָן וְהַדְּלוּפְקִי שֶׁנִּפְחֲתוּ, אוֹ שֶׁחִיפָּן בְּשַׁיִשׁ,

הַשֻּׁלְחָן, וְהַדְּלוּפְקִי (דלפק), שולחן קטן המשמש להנחת כלי השתייה ואוכל לפני ההגשה, שהם עצמם מקבלים טומאה, שֶׁנִּפְחֲתוּ (נפגמו), אוֹ שֶׁחִיפָּן (כיסה אותם) בְּשַׁיִשׁ, שאינו מקבל טומאה,

וְשִׁיֵּיר בָּהֶם מְקוֹם הַנָּחַת הַכּוֹסוֹת – טְמֵאִים.

וְשִׁיֵּיר בָּהֶם מְקוֹם הַנָּחַת הַכּוֹסוֹת, חלק שאינו מחופה או שלא נפחת, שיש בו מקום להניח עליו כוסות – טְמֵאִים, מקבלים טומאה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְקוֹם הַנָּחַת חֲתִיכוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רק אם שייר גם מְקוֹם הַנָּחַת חֲתִיכוֹת (מנות אוכל), שצריך שיהיה השולחן ראוי לאכול עליו. ואין הלכה כמותו.

הַשֻּׁלְחָן שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלָיו – טָהוֹר.

הַשֻּׁלְחָן בעל שלוש רגליים, שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלָיו – טָהוֹר, שאינו ראוי לשימוש.

נִטְּלָה שְׁנִיָּה – טָהוֹר.

נִטְּלָה הרגל השְׁנִיָּה – טָהוֹר.

נִטְּלָה הַשְּׁלִישִׁית – טָמֵא כְּשֶׁיַּחֲשׁוֹב עָלָיו.

נִטְּלָה הַשְּׁלִישִׁית, הרגל האחרונה – טָמֵא (מקבל טומאה) כְּשֶׁיַּחֲשׁוֹב עָלָיו להשתמש בו כפי שהוא, כטבלת עץ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה, ומקבל טומאה מכאן ולהבא, מיד כשניטלה רגלו השלישית.

וְכֵן הַדְּלוּפְקִי.

וְכֵן נחלקו בדין הַדְּלוּפְקִי שיש לו שלוש רגליים. ואין הלכה כרבי יוסי.

סַפְסָל שֶׁנִּיטַּל אֶחָד מֵרָאשָׁיו – טָהוֹר.

סַפְסָל שֶׁנִּיטַּל אֶחָד מֵרָאשָׁיו, הרגל שבקצהו האחד – טָהוֹר, מפני שאינו ראוי לישיבה.

נִיטַּל הַשֵּׁנִי – טָהוֹר.

נִיטַּל הראש הַשֵּׁנִי – טָהוֹר, שאין לספסל שימוש בלא רגליו.

אִם יֵשׁ בּוֹ גּוֹבַהּ טֶפַח – טָמֵא.

ואולם, אִם יֵשׁ בּוֹ, בספסל עצמו, ללא הרגליים, גּוֹבַהּ (עובי) טֶפַח – טָמֵא, מקבל טומאה, מפני שבגובה זה הוא ראוי לישיבה.

שְׁרַפְרַף שֶׁנִּיטַּל אֶחָד מֵרָאשָׁיו – טָמֵא.

שְׁרַפְרַף, הדום להנחת הרגליים, שֶׁנִּיטַּל אֶחָד מֵרָאשָׁיו – טָמֵא, מפני שהוא ראוי לשימושו גם כשחסרה אחת מרגליו, והוא משופע.

וְכֵן הַכִּסֵּא שֶׁלִּפְנֵי קַתֶּדְרָא.

וְכֵן הַכִּסֵּא הקטן, דומה לשרפרף, שֶׁמוצב לִפְנֵי הקַתֶּדְרָא (מושב של כבוד), שמשמש כהדום רגליים, או כדי להיעזר בו בעלייה לקתדרא, גם אם ניטל אחד מראשיו – טמא.

כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה שֶׁנִּיטְּלוּ חִפּוּיָו –

כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה, שהוא מעין כורסה מאובזרת ומקושטת, שֶׁנִּיטְּלוּ חִפּוּיָו, התוספות המיוחדות שלו –

בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין.

בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, מפני שראוי לישיבה, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין, מפני שבטל מלשמש לייעודו המקורי, שהוא ישיבת הכלה.

שַׁמַּאי אוֹמֵר: אַף מַלְבֵּן שֶׁל כִּסֵּא – טָמֵא.

שַׁמַּאי אוֹמֵר: אַף מַלְבֵּן (המסגרת) שֶׁל כִּסֵּא בלבד, המסגרת המרובעת וארבע הרגליים – טָמֵא, מפני שראוי לשבת עליו בדוחק.

כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בָּעֲרֵיבָה –

כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ (חיברו) בָּעֲרֵיבָה, גיגית גדולה שלשים בה בצק –

בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין.

בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין משום מדרס, מפני שהוא עדיין ראוי לישיבה, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין משום מדרס, מפני שהכיסא טפל לערבה, וכשמשתמשים בה, אינו ראוי לשבת עליו.

שַׁמַּאי אוֹמֵר: אַף הֶעָשׂוּי בָּהּ.

שַׁמַּאי אוֹמֵר: אַף הכיסא הֶעָשׂוּי (בנוי) בָּהּ מתחילתו טמא משום מדרס, ואף על פי שמעולם לא היה כיסא בפני עצמו.

כִּסֵּא שֶׁלֹּא הָיוּ חִפּוּיָו יוֹצְאִין, וְנִיטְּלוּ –

כִּסֵּא שֶׁלֹּא הָיוּ חִפּוּיָו, הקרשים המונחים על המלבן, יוֹצְאִין מן המסגרת לצדדים, כך שאפשר להפוך אותו על צדו ולשבת עליו, וְנִיטְּלוּ החיפויים, ונותר ממנו ה'מלבן' של המסגרת –

טָמֵא, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מַטֵּהוּ עַל צִדּוֹ וְיוֹשֵׁב עָלָיו.

טָמֵא כמקודם, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ של כיסא כזה מתחילה לִהְיוֹת מַטֵּהוּ עַל צִדּוֹ וְיוֹשֵׁב עָלָיו.

כִּסֵּא שֶׁנִּיטַּל חִפּוּיוֹ הָאֶמְצָעִי, וְהַחִיצוֹנִים קַיָּימִים – טָמֵא.

כִּסֵּא שֶׁנִּיטַּל חִפּוּיוֹ הָאֶמְצָעִי (הקרש האמצעי) וְחיפוייו הַחִיצוֹנִים קַיָּימִים – טָמֵא, שאפשר לשבת כך עליו.

נִטְּלוּ הַחִיצוֹנִים, וְהָאֶמְצָעִי קַיָּים – טָמֵא.

וכן, אם נִטְּלוּ החיפויים הַחִיצוֹנִים, וְרק הָאֶמְצָעִי קַיָּים – טָמֵא, ואפילו נותר ממנו פחות מטפח, מפני שראוי לשבת עליו ועל המסגרת יחד.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם הָיָה רָחָב טֶפַח.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: רק אִם הָיָה רָחָב טֶפַח (8 ס"מ) לפחות. ואין הלכה כמותו.

כִּסֵּא שֶׁנִּיטְּלוּ שְׁנַיִם מֵחִפּוּיָו זֶה בְּצַד זֶה –

כִּסֵּא שֶׁנִּיטְּלוּ שְׁנַיִם מֵחִפּוּיָו, הנסרים שמשמשים למושב, הסמוכים זֶה בְּצַד זֶה, ולא נשאר אלא נסר אחד בצד –

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, מפני שאפשר לשבת על המסגרת עם הפס שנותר עליה בשעת הדחק. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, מפני שהכיסא אינו נחשב ראוי לישיבה באופן זה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אַף כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָו, וְנִשְׁתַּיַּיר בּוֹ בֵּית קַבָּלָה – טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִיקָּר וּבָטְלָה הַטְּפֵלָה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אַף כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָו (קישוטיו או משענותיו) וְנִשְׁתַּיַּיר בּוֹ בֵּית קַבָּלָה, מקום מתחת הכיסא להניח בו חפצים – טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִיקָּר, השימוש כמושב, וּממילא בָטְלָה הַטְּפֵלָה, השימוש הנלווה של בית הקיבול. וכן הלכה.

שִׁידָּה שֶׁנִּיטַּל הָעֶלְיוֹן – טְמֵאָה מִפְּנֵי הַתַּחְתּוֹן.

שִׁידָּה, ארון עץ, שֶׁנִּיטַּל החלק הָעֶלְיוֹן שלה – טְמֵאָה מִפְּנֵי קיומו של החלק הַתַּחְתּוֹן, שהוא ראוי לקבלה.

נִיטַּל הַתַּחְתּוֹן – טְמֵאָה מִפְּנֵי הָעֶלְיוֹן.

ואם נִיטַּל ממנה הדף הַתַּחְתּוֹן – טְמֵאָה מִפְּנֵי הָעֶלְיוֹן, שגם לו יש בית קיבול.

נִיטַּל הָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן – רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, מִפְּנֵי הַדַּפִּין.

נִיטַּל הָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן – רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא מִפְּנֵי הַדַּפִּין, הלוחות שבצדי השידה, מפני שמטים את השידה על צדה ומשתמשים בהם,

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, מפני שאין זה שימוש באופן הרגיל של הכלי. וכן הלכה.

יְשִׁיבַת הַסַּתָּת, טָמֵא מִדְרָס.

מקום יְשִׁיבַת הַסַּתָּת (מסתת האבנים) על קורה בשעת עבודתו – טָמֵא מִדְרָס.

כּוֹפֶת שֶׁסֵּירְקוֹ, וְכִרְכְּמוֹ, וַעֲשָׂאוֹ פָּנִים –

כּוֹפֶת (בול עץ) שֶׁסֵּירְקוֹ, צבע אותו בסיקרא, צבע אדום, או שכִרְכְּמוֹ, צבע אותו בצבע כתום, או שעֲשָׂאוֹ פָּנִים, החליק את פניו –

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא.

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, שבכך הפך את הכופת לכלי, אף ששינה רק את מראהו החיצוני.

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, עַד שֶׁיָּחוֹק בּוֹ.

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין עַד שֶׁיָּחוֹק (יחקוק) בּוֹ פיתוחים או מקום ישיבה. שרק מעשה שמשנה את גופו של הכופת הופך אותו לכלי. וכן הלכה.

הַסַּל וְהַכַּלְכָּלָה שֶׁמִּילְאָן תֶּבֶן, אוֹ מוֹכִין, הִתְקִינָן לִישִׁיבָה – טְהוֹרִין.

הַסַּל וְהַכַּלְכָּלָה, מין סל לפירות, שֶׁמִּילְאָן תֶּבֶן אוֹ מוֹכִין, חתיכות רכות של צמר או בד כדי להשתמש בהם ככרית, ובכך הִתְקִינָן (ייעד אותן) לִישִׁיבָה – עדיין טְהוֹרִין משום מדרס, שאין יושבים עליהם כך.

סֵירְגָן בְּגֶמִי אוֹ בִּמְשִׁיחָה – טְמֵאִין.

ואולם, אם לאחר המילוי סֵירְגָן (קלע את שפתם) בְּגֶמִי, חוט מקנה גומא, אוֹ בִּמְשִׁיחָה (חבל דק), כדי שהמילוי לא יצא – טְמֵאִין משום מדרס, שהשתנו להיות כלים הראויים לישיבה.

הָאַסְלָה – טְמֵאָה מִדְרָס וּטְמֵא מֵת.

הָאַסְלָה, מושב עשוי מלוח ברזל וחלל באמצעו, ועליו עור תואם – טְמֵאָה משום מִדְרָס, וּמשום טְמֵא מֵת ושאר כל טומאות מגע, כדין הכלים העשויים לישיבה.

פֵּרְשָׁה – הָעוֹר טָמֵא מִדְרָס, וְהַבַּרְזֶל טָמֵא טְמֵא מֵת.

פֵּרְשָׁה, נפרדה לחלקיה – הָעוֹר טָמֵא משום מִדְרָס, שעדיין הוא ראוי למושב, וְהַבַּרְזֶל טָמֵא טְמֵא מֵת, שאינו עשוי לישיבה, אך ראוי לתשמישים אחרים.

הַטְּרַסְקָל שֶׁחִפּוּיוֹ שֶׁל עוֹר – טָמֵא מִדְרָס וּטְמֵא מֵת.

הַטְּרַסְקָל, מין כיסא מתקפל שֶׁחִפּוּיוֹ שֶׁל עוֹר – טָמֵא מִדְרָס וּטְמֵא מֵת.

פֵּרְשָׁה – הָעוֹר טָמֵא מִדְרָס, וְהַטְּרַסְקָל טָהוֹר מִכְּלוּם.

פֵּרְשָׁה – הָעוֹר טָמֵא מִדְרָס, וְהַטְּרַסְקָל טָהוֹר מִכְּלוּם, מפני שאינו כלי לעצמו.

סַפְסָלִין שֶׁבַּמֶּרְחָץ, וּשְׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁל עֵץ – טָמֵא.

הסַפְסָלִין שֶׁבַּמֶּרְחָץ, וּשְׁתֵּי רַגְלָיו של הספסל שֶׁל עֵץ – טָמֵא מדרס וטמא מת.

אַחַת שֶׁל עֵץ וְאַחַת שֶׁל אֶבֶן – טָהוֹר.

הייתה רגל אַחַת שֶׁל עֵץ וְרגל אַחַת שֶׁל אֶבֶן – טָהוֹר, שללא הרגל של האבן, שאינה מקבלת טומאה, הוא ככלי שבור.

הַנְּסָרִין שֶׁבַּמֶּרְחָץ שֶׁשִּׁיגְּמָן –

הַנְּסָרִין שֶׁבּרצפת המֶּרְחָץ, המפרידים בין רגלי האנשים לבין המים הזורמים או הרצפה הלוהטת, שֶׁשִּׁיגְּמָן, שחיבר אותם –

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא,

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, מפני שהבלנים יושבים עליהם, והם ככלים העשויים למושב.

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִן אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם מְהַלְּכִין תַּחְתֵּיהֶן.

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִן לשכיבה או לישיבה עליהם, אֶלָּא כדי שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם מְהַלְּכִין תַּחְתֵּיהֶן ומשמשים כרצפה, ולא ככלי מדרס.

קַנְקִילִין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קַבָּלַת כְּסוּת – טְמֵאָה.

קַנְקִילִין, מתקן עשוי עץ כעין רשת, שמניחים עליו בגדים, ומעשנים אותם בבשמים שמדליקים מתחתם, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קַבָּלַת כְּסוּת, מקום שמניחים בתוכו בגדים – טְמֵאָה כדין כלי קיבול, אף על פי שיש בה חורים.

וְהָעֲשׂוּיָה כְּכַוֶּרֶת – טְהוֹרָה.

וְהָעֲשׂוּיָה כְּכַוֶּרֶת, שפורסים מעליה את הבגדים ללא בית קיבול מיוחד לכך – טְהוֹרָה, כשאר פשוטי כלי עץ.