הַנּוֹגֵעַ בַּכּוֹבֶד הָעֶלְיוֹן, בַּכּוֹבֶד הַתַּחְתּוֹן, בַּנִּירִים, וּבַקֵּירוֹס, וּבַחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן, וּבָעִירָה שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ – טָהוֹר.

הַנּוֹגֵעַ בַּכּוֹבֶד הָעֶלְיוֹן, בַּכּוֹבֶד הַתַּחְתּוֹן, הקורה העליונה והתחתונה של הנול, בַּנִּירִים, שחוטי השתי מושחלים בהם, וּבַקֵּירוֹס, מעין מסרק שמהדק את חוטי הערב, וּבַחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי חוטי אַרְגָּמָן כדי לרקום אותם באריג, והוא מסיר אותו אחר כך; וּבָעִירָה, חוט ערב הבולט מחוץ לאריג, שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ אל האריג אלא לחתוך ולהסיר – הנוגע בכל אחד מאלה, כאשר האריג המתוח על המסכת טמא – טָהוֹר, מפני שאינם נחשבים חיבור לאריג.

בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת, וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד, וּבַכָּפוּל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הָאַרְגָּמָן, וּבָעִירָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהַחֲזִירָהּ – טָמֵא.

אבל הנוגע בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת, חוט ערב שהושחל בין חוטי השתי ועדיין לא הודק לאריג, וּבחוטי השְּׁתִי הָעוֹמֵד (המתוח) בחלק שעדיין לא נארג, וּבַחוט הכָּפוּל (שזור) שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הָאַרְגָּמָן, שאינו מסיר אותו, וּבָעִירָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהַחֲזִירָהּ לאריג – הנוגע בחוטים הללו טָמֵא, כאילו נגע באריג, מפני שמחוברים לאריג ואינם עשויים להסרה.

הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָאִימָה, בָּאַשְׁוָויָה – טָהוֹר.

הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָאִימָה, הקנה שעליו כרוך הצמר הגולמי העומד לטווייה, או הנוגע בָּאַשְׁוָויָה, סליל חוטים הנמצא על קנה מעין אימה, אם הקנה עצמו טמא, כגון שהיה עשוי מתכת – הנוגע בצמר או באשוויה טָהוֹר, שאינו חיבור לקנה.

הַנּוֹגֵעַ בַּפִּיקָה; עַד שֶׁלֹּא פֵּירְעָהּ – טָמֵא. מִשֶּׁפֵּירְעָהּ – טָהוֹר.

הַנּוֹגֵעַ בַּפִּיקָה, הכדור המורכב על ראש הפלך, והפלך טמא; עַד שֶׁלֹּא פֵּירְעָהּ, גילה אותה, שהמטווה עדיין כרוך עליה – טָמֵא, מפני שהפיקה נחשבת חיבור לפלך בשעת מלאכה. מִשֶּׁפֵּירְעָהּ, שהסיר את המטווה מעל הפיקה – הנוגע בה טָהוֹר, שאז אין הפיקה חיבור לפלך.

הַנּוֹגֵעַ בָּעוֹל, וּבַקַּטְרֵב, בָּעַיִן, וּבָעֲבוֹת, אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת מְלָאכָה – טָהוֹר.

הַנּוֹגֵעַ בָּעוֹל, המוט המונח על עורף הבהמות, וּבַקַּטְרֵב, יתדות שמכניסים לעול משני צדי הצוואר, וביניהן עוברת יתד מתחת צוואר הבהמה כדי לייצב את העול; בָּעַיִן, חגורת ריפוד סביב צוואר הבהמה, וּבָעֲבוֹת, חבל או עץ עבה המתחבר אל העול, אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת מְלָאכָה, והייתה המחרשה טמאה – טָהוֹר. מפני שאביזרים אלה אינם נחשבים חלק מכלי המחרשה אלא כלים בפני עצמם.

בַּחֶרֶב, וּבַבּוֹרֶךְ, וּבַיָּצוּל – טָמֵא.

אבל הנוגע בַּחֶרֶב, המוט שהחורש אוחז בו, או בַּבּוֹרֶךְ, עץ כפוף כברך, שאליו מחובר להב המחרשה, או בַּיָּצוּל, ידית שבה מטה החורש את המחרשה – טָמֵא, אם נגעה טומאה באחד מהם.

בָּעַיִן שֶׁל מַתֶּכֶת, בַּלְּחָיַיִן, וּבָעֲרָיִין – טָמֵא.

וכן הנוגע בָּעַיִן שֶׁל מַתֶּכֶת, טבעת מתכת שמהדקת את להב המחרשה לחרב, בַּלְּחָיַיִן, מעין כנפיים המחוברות מצדי להב המחרשה, שתפקידן להרחיב את התלם, וּבָעֲרָיִין, המפוררים את גושי העפר – טָמֵא.

רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר בַּלְּחָיַיִם, שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִין אֶלָּא לְרַבּוֹת אֶת הֶעָפָר.

רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר בַּלְּחָיַיִם, מפני שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִין אֶלָּא לְרַבּוֹת ולפזר אֶת הֶעָפָר שנחרש, והן כלי נפרד שיש לו תפקיד לעצמו. ואין הלכה כמותו.

הַנּוֹגֵעַ בְּיַד מְגֵרָה, מִכָּאן וּמִכָּאן – טָמֵא.

הַנּוֹגֵעַ בְּיַד מְגֵרָה (מסור), והמסור עצמו טמא, מִכָּאן וּמִכָּאן, בכל אחד מצדדיו של הלהב – טָמֵא, כנוגע בלהב עצמו.

בַּחוּט, וּבַמְּשִׁיחָה, בָּאַמָּה, וּבַסְּנִיפִין,

אבל הנוגע בַּחוּט, או בַמְּשִׁיחָה (חבל דק) או בָּאַמָּה (פס עץ), המחברים את שתי ידיות המגרה זו לזו, או שנגע בַסְּנִיפִין, בליטות עץ קטנות שבהן נקשר החוט;

בַּמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ, וּבַקַּשְׁטָנִית – טָהוֹר.

וכן הנוגע בּחלקי העץ של המַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ (נגר), מעין מלחציים ששימשו ליישור או להדבקה של עצים, וכן הנוגע בַקַּשְׁטָנִית, מכשיר קדיחה לעץ עשוי בצורת קשת, שבמרכז המיתר שלה מקדח מתכת מסתובב – טָהוֹר, מפני שאינם חשובים למלאכת הכלי שאותו הם משמשים או שאינם מחוברים אליו בחיבור חזק.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַנּוֹגֵעַ בַּמַּלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל – טָהוֹר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַנּוֹגֵעַ בַּמַּלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל, שלא במקום אחיזת הידיים – טָהוֹר. ואין הלכה כמותו.

הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְתוּחָה – טָהוֹר.

הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר (מיתר הקשת) וּבַקֶּשֶׁת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְתוּחָה (דרוכה), וחץ טמא מונח עליה – טָהוֹר.

מְצוּדַת הָאִישׁוּת – טְהוֹרָה.

מְצוּדַת הָאִישׁוּת (החולד), אף כשהיא מתוחה עם החץ – טְהוֹרָה, ואין חלקיה נחשבים חיבור זה לזה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְתוּחָה – חִבּוּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְתוּחָה – חִבּוּר, ואם החץ הנוגע במצודה טמא – נטמא הכול.