חזור
כלים
פרק כהַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת וְהַשַּׂקִּין וְהַמַּרְצוּפִין שֶׁנִּפְחֲתוּ – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים מִדְרָס.
הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת, מעין כריות, מזרנים או שמיכות ממולאים, וְהַשַּׂקִּין, וְהַמַּרְצוּפִין, שקי עור גדולים להעברת סחורות, שֶׁנִּפְחֲתוּ (נקרעו), ואינם ראויים לשימושם – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים מִדְרָס, מפני שנועדו מלכתחילה גם כדי לשכב עליהם, וראויים לשימוש זה גם כשהם קרועים.
הַקְּלוּסְטֵר אַרְבַּע קַבִּין, הַתּוּרְמָל חֲמֵשֶׁת קַבִּין, הַכְּרֵיתִית סְאָה, הַחֵמֶת שֶׁל שִׁבְעַת קַבִּין; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הָרִבְצָל וְהַמִּזְוָדָה כָּל שֶׁהֵן –
הַקְּלוּסְטֵר, שק עור עם מספוא שנתלה על צוואר הבהמה, המכיל אַרְבָּעָה קַבִּין (כ-5.5 ליטר); הַתּוּרְמָל, תרמיל, ילקוט עור, בן חֲמֵשֶׁת קַבִּין (כ-6.9 ליטר); הַכְּרֵיתִית, שק עור לנשיאת חפצים או מימייה, בת הסְאָה (שישה קבים, כ-8.3 ליטר); הַחֵמֶת, שק עור למשקים, שֶׁל שִׁבְעַת קַבִּין (כ-9.7 ליטר); רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הָרִבְצָל, שקיק עור קטן שמניחים בו בשמים, וְהַמִּזְוָדָה, תיק לנשיאת צידה לדרך, בכָל מידה שֶׁהֵן (ואין הלכה כמותו) –
הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס.
הֲרֵי כלים אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס כשהם שלמים, אף על פי ששימושם העיקרי הוא לקבלה.
וְכוּלָּם שֶׁנִּפְחֲתוּ – טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִיקָּר וּבָטַל הַטְּפֵלָה.
וְכוּלָּם, הקלוסטר, התורמל וכו', שֶׁנִּפְחֲתוּ ואינם ראויים לקבל בתוכם – טְהוֹרִים לגמרי, אף משום מדרס, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִיקָּר, שימושם לקבלה, וּכתוצאה מכך בָטַל גם הַטְּפֵלָה, השימוש המשני, שנשענים עליהם. וכדברי חכמים בסוף הפרק הקודם.
חֵמֶת חֲלִילִין – טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס.
חֵמֶת חֲלִילִין, כלי נגינה מעור כעין חמת שמחוברים בה חלילים – טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס, שאינה ראויה לישיבה או שכיבה.
עֲרֵיבַת פִּיסוֹנוֹת – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִדְרָס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: טְמֵא מֵת.
עֲרֵיבַת פִּיסוֹנוֹת, גיגית עץ גדולה של בנאים, להנחת חומרי בנייה, גיבול טיט וכדומה – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: טמאה גם משום מִדְרָס, מפני שלפעמים יושבים עליה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: טמאה רק בטְמֵא מֵת ושאר הטומאות, אך לא במדרס, מפני שלא רגילים לשבת עליה. וכן הלכה.
עֲרֵיבָה מִשְּׁנֵי לוֹג וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין, שֶׁנִּסְדְּקָה – טְמֵאָה מִדְרָס.
עֲרֵיבָה, גיגית עץ ללישה או רחיצה, המכילה מִשְּׁנֵי לוֹג (כ-0.7 ליטר) וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין (כ-12.5 ליטר) שֶׁנִּסְדְּקָה ואינה משמשת עוד כלי קיבול – טְמֵאָה מִדְרָס, מפני שמשמשת לישיבה כשהיא הפוכה.
הִנִּיחָהּ בַּגְּשָׁמִים וְנִתְפְּחָה – טְמֵאָה טְמֵא מֵת. בַּקָּדִים וְנִסְדְּקָה – מְקַבֶּלֶת מִדְרָס.
הִנִּיחָהּ בַּגְּשָׁמִים וְנִתְפְּחָה מהרטיבות, ונסתמו סדקיה – טְמֵאָה טְמֵא מֵת בלבד, מפני שחזרה לשמש כלי קיבול. ואם חזר והניחה בַּקָּדִים (רוח חמה), וְנִסְדְּקָה שוב – מְקַבֶּלֶת מכאן ולהבא טומאת מִדְרָס.
זֶה חוֹמֶר בִּשְׁיָרֵי כְּלֵי עֵץ מִבִּתְחִלָּתָן.
זֶה חוֹמֶר בִּשְׁיָרֵי (שאריות) כְּלֵי עֵץ מִבִּתְחִלָּתָן, שלאחר שנסדקה הערבה, היא מקבלת טומאת מדרס שלא קיבלה מתחילתה.
וְחוֹמֶר בִּשְׁיָרֵי כְּלֵי נְצָרִים מִבִּתְחִלָּתָן; שֶׁמִּתְּחִלָּתָן אֵינָם מְקַבְּלִים טוּמְאָה עַד שֶׁיִּתְחַסְּמוּ. נִתְחַסְּמוּ, אַף עַל פִּי שֶׁנָּשְׁרוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן – כָּל שֶׁהֵן טְמֵאִין.
וְחוֹמֶר בִּשְׁיָרֵי כְּלֵי נְצָרִים (העשויים מקליעת ענפים) מִבִּתְחִלָּתָן: שֶׁמִּתְּחִלָּתָן אֵינָם מְקַבְּלִים טוּמְאָה עַד שֶׁיִּתְחַסְּמוּ, שיעשה שפה לכלי לחיזוק. ואילו לאחר שנִתְחַסְּמוּ, אַף עַל פִּי שֶׁנָּשְׁרוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן, אפילו הרבה – טְמֵאִין, שעדיין הכלי ראוי לקבל משהו.
מַקֵּל שֶׁעֲשָׂאוֹ בֵּית יָד לְקוֹרְדּוֹם – חִבּוּר לְטוּמְאָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה.
מַקֵּל, שכשלעצמו אינו מקבל טומאה, שהוא 'פשוטי כלי עץ', שֶׁעֲשָׂאוֹ בֵּית יָד (ידית) לְקוֹרְדּוֹם, כלי חפירה מברזל, שמקבל טומאה – הריהו נחשב חִבּוּר לְעניין הטוּמְאָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה בלבד. שאם בשעת עשיית המלאכה נגעה טומאה בקורדום או במקל – נטמא הכול. אבל שלא בשעת מלאכה אינם חיבור, מפני שאינו ידית קבועה.
הַדְּיוּסְטָר – חִבּוּר לְטוּמְאָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה.
וכן הַדְּיוּסְטָר, מכלי הטווייה, מקל עץ קטן שמושחלים בו שני יתדות ברזל – כל חלקיו חִבּוּר זה לזה לְעניין הטוּמְאָה אך רק בִּשְׁעַת מְלָאכָה. אולם שלא בשעת מלאכה אינו חיבור, מפני שחלקיו עשויים להיפרד.
קְבָעוֹ בִּכְלוֹנָס – טָמֵא, וְאֵינוֹ חִבּוּר לָהּ.
קְבָעוֹ, את הדיוסטר, בִּכְלוֹנָס (מוט עבה, קורה), שתקוע בארץ ואינו מקבל טומאה – מקל הדיוסטר עצמו טָמֵא, מקבל טומאה, שאינו בטל לכלונס, וְאֵינוֹ חִבּוּר לָהּ, לכלונס, שאם נגעה טומאה בכלונס, אין הדיוסטר נטמא, שהכלונס איננו נחשב יד שלו.
עָשָׂה לוֹ דְּיוּסְטָר – אֵין טָמֵא אֶלָּא צָרְכּוֹ.
אם מלכתחילה עָשָׂה לוֹ בכלונס עצמו דְּיוּסְטָר, שתקע בו שתי יתדות לצורך הטווייה – אֵין טָמֵא בכלונס אֶלָּא כדי צָרְכּוֹ של הדיוסטר, אך לא מעבר לכך.
כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בִּכְלוֹנָס – טָמֵא, וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ.
כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בִּכְלוֹנָס – הכיסא טָמֵא, מקבל טומאת מדרס ככלי בפני עצמו, וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ, לכלונס.
עָשָׂה בּוֹ כִּסֵּא – אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹמוֹ.
עָשָׂה בּוֹ, בגוף הכלונס, כִּסֵּא – אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹמוֹ, חלק הכלונס המשמש לישיבה.
קְבָעוֹ בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד – טָמֵא, וְאֵין חִבּוּר לָהּ.
כיסא שקְבָעוֹ בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד, שכובשים בה את הזיתים – הכיסא עצמו טָמֵא משום מדרס, וְאֵין חִבּוּר לָהּ, לקורה.
עָשָׂה בְּרֹאשָׁהּ כִּסֵּא – טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ: "עֲמוֹד וְנַעֲשֶׂה אֶת מְלַאכְתֵּנוּ".
אם עָשָׂה, גילף בְּרֹאשָׁהּ של הקורה עצמה כִּסֵּא – הריהו טָהוֹר, שאינו ראוי לישיבה, מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ העוסקים בכבישת הזיתים ליושב על הכיסא: "עֲמוֹד וְנַעֲשֶׂה אֶת מְלַאכְתֵּנוּ".
עֲרֵיבָה גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְחֲתָה מִלְּקַבֵּל רִמּוֹנִים, וְהִתְקִינָהּ לִישִׁיבָה – רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין עַד שֶׁיְּקַצֵּעַ.
עֲרֵיבָה גְדוֹלָה מתשעה קבין (כ-12.5 ליטר) שֶׁנִּפְחֲתָה (נשברה) ונפסלה מִלְּקַבֵּל רִמּוֹנִים, וְהִתְקִינָהּ (ייעדה) לִישִׁיבָה – רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא טומאת מדרס, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין עַד שֶׁיְּקַצֵּעַ, יחליק אותה, כדי שתהיה נוחה לישיבה, והלכה כמותם.
עֲשָׂאָהּ אֵבוּס לַבְּהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁקְּבָעָהּ בַּכּוֹתֶל – טְמֵאָה.
אבל אם עֲשָׂאָהּ אֵבוּס לַבְּהֵמָה, לתת בה מספוא, והיא משמשת עדיין ככלי קיבול, אַף עַל פִּי שֶׁקְּבָעָהּ בַּכּוֹתֶל – טְמֵאָה, שחיבורה לכותל אינו מפקיע ממנה שם 'כלי'.
כּוֹפֶת שֶׁקְּבָעוֹ בַּנִּדְבָּךְ; קְבָעוֹ וְלֹא בָּנָה עָלָיו, בָּנָה עָלָיו וְלֹא קְבָעוֹ – טָמֵא. קְבָעוֹ וּבָנָה עָלָיו – טָהוֹר.
כּוֹפֶת (בול עץ) שמשמש לישיבה ומיטמא בטומאת מדרס, שֶׁקְּבָעוֹ בַּנִּדְבָּךְ (שורת אבנים) במהלך בנייה; אם קְבָעוֹ אל הנדבך במסמרים וְלֹא בָּנָה עָלָיו שורה אחרת, או להפך, שבָּנָה עָלָיו וְלֹא קְבָעוֹ, ואפשר לשלוף אותו מן הבניין – טָמֵא, מלקבל טומאת מדרס, מפני ששימושו הראשון לא בטל. ואם גם קְבָעוֹ בבניין וגם בָנָה עָלָיו – טָהוֹר, שנעשה כחלק מהבניין.
מַפָּץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹרוֹת;
וכן מַפָּץ, כעין מחצלת, שמיועד לשכיבה ומיטמא בטומאת מדרס, שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹרוֹת שבתקרת הבית כמצע למעזיבה, שכבת הטיט והעפר;
קְבָעוֹ וְלֹא נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה, נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְלֹא קְבָעוֹ – טָמֵא. קְבָעוֹ וְנָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה – טָהוֹר.
אם רק קְבָעוֹ לקורות במסמרים וְלֹא נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה, או שנָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְלֹא קְבָעוֹ, ואפשר להוציאו מתחת המעזיבה כאשר תתייבש – טָמֵא, מפני שלא בטל לבניין. אבל אם קְבָעוֹ וְנָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה – טָהוֹר.
קְעָרָה שֶׁקְּבָעָהּ בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ – טְמֵאָה. שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ – טְהוֹרָה.
קְעָרָה שֶׁקְּבָעָהּ בְּשִׁידָּה (ארון עץ גדול) או בתֵיבָה (ארגז נייח) או במִגְדָּל (ארון גבוה), כאשר הם גדולים ואינם מקבלים טומאה; אם קבעה שם כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ, כאשר פיה כלפי למעלה, והיא יכולה לקבל בתוכה – טְמֵאָה, מפני שעדיין משמשת לייעודה הראשון. ואם קבעה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ אלא הפוכה או על צדה – טְהוֹרָה, מפני שבטלה לכלי העץ הגדולים שחוברה להם.
סָדִין שֶׁהוּא טְמֵא מִדְרָס, וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן –
סָדִין, שֶׁהוּא ראוי להיות טָמֵא מִדְרָס, שעשוי לשכיבה עליו, וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן –
טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא טְמֵא מֵת.
טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל ראוי להיות טָמֵא טְמֵא מֵת ושאר הטומאות שאינן מדרס, ככל בגד.
מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתוֹ?
אגב כך מבררים: מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתוֹ של הסדין מן המדרס?
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּתָּבֵר.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּתָּבֵר, משייתפרו בקצהו 'תוברות' (לולאות) לתלייה.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר בפתח בלולאות התלייה.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִשֶּׁיִּקָּבֵעַ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִשֶּׁיִּקָּבֵעַ במסמרים לפתח. והלכה כבית הלל.
מַחֲצֶלֶת שֶׁעָשָׂה לָהּ קָנִים לְאָרְכָּהּ – טְהוֹרָה.
מַחֲצֶלֶת שֶׁעָשָׂה (חיבר) לָהּ קָנִים ('קני סוף' קשים) לְאָרְכָּהּ – טְהוֹרָה, מפני שאנשים היו שוכבים לרוחב המחצלת, וכשהקנים מחוברים לאורכה אינם מניחים לאדם לשכב עליה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּמִין 'כִי'.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לא בטלה משימושה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לה קנים כְּמִין האות היוונית 'כִי' (X). וכן הלכה.
עֲשָׂאָם לְרָחְבָּהּ, וְאֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵירוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים – טְהוֹרָה.
ומוסיפים: לא רק אם עשה קנים לאורכה, אלא אף אם עֲשָׂאָם (את הקנים) לְרָחְבָּהּ, וְאולם, אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵירוֹ רווח של אַרְבָּעָה טְפָחִים (32 ס"מ) – טְהוֹרָה, מפני שהמחצלת אינה נוחה למשכב או לישיבה.
נֶחְלְקָה לְרָחְבָּהּ – רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר.
מחצלת לשכיבה שנֶחְלְקָה לְרָחְבָּהּ – רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, מפני שהיא נפרמת במשך הזמן. ואין הלכה כמותו.
וְכֵן הַמַּתִּיר רָאשֵׁי הַמַּעֲדַנִּין – טְהוֹרָה.
וְכֵן הַמַּתִּיר רָאשֵׁי הַמַּעֲדַנִּין (הקשרים) של רצועות הגומא שבקצה המחצלת – ביטל אותה מלשמש ככלי, וטְהוֹרָה.
נֶחְלְקָה לְאָרְכָּהּ וְנִשְׁתַּיְּירוּ בָּהּ שְׁלשָׁה מַעֲדַנִּים שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים – טְמֵאָה.
נֶחְלְקָה המחצלת לְאָרְכָּהּ, וְנִשְׁתַּיְּירוּ בָּהּ באחד מחלקיה שְׁלשָׁה מַעֲדַנִּים (קשרים), שהוא משאיר מחצלת ברוחב שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים (48 ס"מ) – טְמֵאָה, שעדיין ראויה לשמש כמחצלת צרה.
מַחֲצֶלֶת, מֵאֵימָתַי מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה? מִשֶּׁתִּקָּנֵב, וְהִיא גְּמַר מְלַאכְתָּהּ.
המַחֲצֶלֶת, מֵאֵימָתַי מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה בתחילת יצירתה? מִשֶּׁתִּקָּנֵב, שיחתכו ממנה הקצוות הבולטים מהשזירה. וְהִיא, הקניבה, גְּמַר מְלַאכְתָּהּ.