Keilim 2

חזור

כלים

פרק ב

כְּלֵי עֵץ, וּכְלֵי עוֹר, וּכְלֵי עֶצֶם, וּכְלֵי זְכוּכִית;

כְּלֵי עֵץ, וּכְלֵי עוֹר, וּכְלֵי עֶצֶם של חיות ובהמות, וּכְלֵי זְכוּכִית;

פְּשׁוּטֵיהֶן – טְהוֹרִים, וּמְקַבְּלֵיהֶן – טְמֵאִים.

פְּשׁוּטֵיהֶן, הכלים השטוחים – טְהוֹרִים, אינם נטמאים כלל, וּמְקַבְּלֵיהֶן, אלה שיש להם בית קיבול – טְמֵאִים, מקבלים טומאה.

נִשְׁבְּרוּ – טָהֲרוּ.

אם נטמאו כלים אלו, שיש להם בית קיבול, ונִשְׁבְּרוּ – טָהֲרוּ, מפני שבטל מהם שם כלי, ורק כלי מקבל טומאה.

חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶם כֵּלִים – מְקַבְּלִין טוּמְאָה מִיכָּן וּלְהַבָּא.

חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶם, מן השברים, כֵּלִים חדשים – מְקַבְּלִין טוּמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא, אם תיגע בהם טומאה, ואין טומאתם הקודמת חוזרת אליהם.

כְּלֵי חֶרֶס וּכְלֵי נֶתֶר – טוּמְאָתָן שָׁוָה;

כְּלֵי חֶרֶס, וּכְלֵי נֶתֶר (מחצב מסוים) – טוּמְאָתָן שָׁוָה בדיניה:

מִיתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין בָּאֲוִיר,

מִיתְטַמְּאִין (נטמאים) וּמְטַמְּאִין, אם היו טמאים, בָּאֲוִיר, בחלל שלהם, כגון שאם נפל שרץ לתוך הכלי – נטמא הכלי, גם אם לא נגע השרץ בכלי, ואם אוכל טהור נפל לתוך כלי טמא – נטמא האוכל מיד שהגיע לחללו.

וּמִיטַּמְּאִין מֵאֲחוֹרֵיהֶן, וְאֵינָן מִיטַּמְּאִין מִגַּבֵּיהֶן,

וּמִיטַּמְּאִין מֵאֲחוֹרֵיהֶן, אם יש בית קיבול בתחתית הכלי, והגיעה לשם טומאה, שאף הוא נחשב מעין תוך הכלי. וְאֵינָן מִיטַּמְּאִין מִגַּבֵּיהֶן, אם נגעה טומאה בגב הכלי סתם.

וּשְׁבִירָתָן הִיא טָהֳרָתָן.

וּשְׁבִירָתָן של כלים אלה הִיא טָהֳרָתָן, ואין להם טהרה על ידי טבילה במים כשאר הכלים.

הַדַּקִּין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס, וְקַרְקְרוֹתֵיהֶן, וְדָפְנוֹתֵיהֶן יוֹשְׁבִין שֶׁלֹּא מְסוּמָּכִין – שִׁיעוּרָן

הַדַּקִּין (הקטנים) שֶׁבִּכְלֵי החֶרֶס, וְקַרְקְרוֹתֵיהֶן (התחתיות שלהם), שנותרו לאחר שנשבר חלקו העליון של הכלי, וְדָפְנוֹתֵיהֶן שיש בהן בית קיבול, כאשר הם יוֹשְׁבִין שֶׁלֹּא מְסוּמָּכִין, בלא תמיכה חיצונית, שִׁיעוּרָן לקבלת טומאה כדלהלן:

מִכְּדֵי סִיכַת קָטָן, וְעַד לוֹג,

בכלים קטנים ביותר – אם נשאר בהם מִכְּדֵי (כדי) כמות שמן שמספיקה לסִיכַת קָטָן, וְדבר זה נאמר בכלים שגודלם עַד לוֹג (כ-350 סמ"ק).

מִלּוֹג וְעַד סְאָה – בִּרְבִיעִית.

בכלים גדולים יותר, המכילים מִלּוֹג וְעַד סְאָה (כ-8.3 ליטר) – שיעור שבריהם לעניין קבלת טומאה הוא בִּרְבִיעִית הלוג (כ-86 סמ"ק).

מִסְּאָה וְעַד סָאתַיִם – בַּחֲצִי לוֹג.

והכלים הגדולים יותר, המכילים מִסְּאָה וְעַד סָאתַיִם – שיעור שבריהם לקבל טומאה הוא בַּחֲצִי לוֹג.

מִסָּאתַיִם וְעַד שָׁלשׁ וְעַד חָמֵשׁ סְאִין – בְּלוֹג.

וכלים המכילים מִסָּאתַיִם וְעַד שָׁלשׁ, וְעַד חָמֵשׁ סְאִין – שיעור שבריהם בְּלוֹג.

דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

אלו דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲנִי אֵינִי נוֹתֵן בָּהֶן מִדָּה. אֶלָּא,

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲנִי אֵינִי נוֹתֵן בָּהֶם את החלוקה על פי המִדָּה של הכלי, אֶלָּא על פי שם הכלי. וכך אני שונה:

הַדַּקִּין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס, וְקַרְקְרוֹתֵיהֶן, וְדָפְנוֹתֵיהֶן, כאשר יוֹשְׁבִין שֶׁלֹּא מְסוּמָּכִין – שִׁיעוּרָן:

מִכְּדֵי סִיכַת קָטָן, וְעַד קְדֵירוֹת הַדַּקּוֹת.

בכלים קטנים ביותר – אם נשאר בהם מִכְּדֵי כמות שמן שמספיקה לסִיכַת קָטָן, וְדבר זה נאמר בכלים שגודלם עַד קְדֵרוֹת הַדַּקּוֹת.

מֵהַקְּדֵירוֹת הַדַּקּוֹת וְעַד חָבִיּוֹת לוּדִיּוֹת – בִּרְבִיעִית.

ומֵהַקְּדֵרוֹת הַדַּקּוֹת וְעַד חָבִיּוֹת לוּדִיּוֹת, של העיר לוד – בִּרְבִיעִית הלוג.

מִלּוּדִיּוֹת וְעַד לַחְמִיּוֹת – בַּחֲצִי לוֹג.

ומחביות לוּדִיּוֹת וְעַד חביות לַחְמִיּוֹת, של בית לחם – שיעור השברים בַּחֲצִי לוֹג.

מִלַּחְמִיּוֹת וְעַד חֲצָבִים גְּדוֹלִים – בְּלוֹג.

ומִלַּחְמִיּוֹת וְעַד חֲצָבִים (כדים) גְּדוֹלִים – בְּלוֹג.

רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר: חֲצָבִים גְּדוֹלִים – שִׁיעוּרָן בִּשְׁנֵי לוּגִּין.

רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר: חֲצָבִים גְּדוֹלִים – שִׁיעוּרָן של שבריהם הוא בִּשְׁנֵי לוּגִּין.

הַפַּכִּים הַגְּלִילִים וְהַחֶבְיוֹנוֹת – שִׁיעוּר קַרְקְרוֹתֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן, וְאֵין לָהֶם דְּפָנוֹת.

הַפַּכִּים הַגְּלִילִים (כלי חרס קטנים שמייצרים בגליל) וְהַחֶבְיוֹנוֹת (חביות קטנות) – שִׁיעוּר קַרְקְרוֹתֵיהֶן (התחתית שלהם) לאחר שנשברו בכָל שֶׁהֵן, וְאֵין לָהֶם דין טומאה בדְּפָנוֹת, משום שאינן ראויות לכלום.

הַטְּהוֹרִין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס:

הכלים הַטְּהוֹרִין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס:

טַבְלָה שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּיז, וּמַחְתָּה פְּרוּצָה, וְאַבּוּב שֶׁל קַלָּאִין,

טַבְלָה (לוח) שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּיז (שפה, מסגרת בולטת), וּמַחְתָּה (כלי לגחלים) פְּרוּצָה, שאין לה דפנות, וְאַבּוּב שֶׁל קַלָּאִין, כלי מנוקב שמשמש לקלייה של גרעיני חיטה.

וְסִילוֹנוֹת, אַף עַל פִּי כְּפוּפִין אַף עַל פִּי מְקַבְּלִין,

וְסִילוֹנוֹת (צינורות) המשמשים להזרמת מים, אַף עַל פִּי שהם כְּפוּפִין (כעין סיפון), ואַף עַל פִּי שהם מְקַבְּלִין, שיש בהם שקעים, שאינם מיועדים לקיבול אלא לזרימת המים.

וְכַבְכָּב שֶׁעֲשָׂאוֹ לְסַל הַפַּת, וּטְפִי שֶׁהִתְקִינוֹ לָעֲנָבִים,

וְכַבְכָּב, מעין סיר, שֶׁעֲשָׂאוֹ לְכיסוי סַל הַפַּת, וּטְפִי, כלי קטן שֶׁהִתְקִינוֹ, עשה בו מעשה שייעד אותו לכסות בו עֲנָבִים.

וְחָבִית שֶׁל שַׁיָּיטִין, וְחָבִית דְּפוּנָה בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ,

וְכן חָבִית שֶׁל שַׁיָּיטִין (שחיינים), כלי חרס אטום שמשמש כמצוף, שאינה כלי קיבול, מכיוון שאין לה פתח, וְחָבִית דְּפוּנָה בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ, מעין חבית קטנה שעושים בתחתית המחץ (כלי חרס גדול מאוד), והיא משמשת כעין ידית כדי להרים אותו ולא כדי לקבל בה דבר.

וְהַמִּטָּה, וְהַכִּסֵּא, וְהַסַּפְסָל, וְהַשֻּׁלְחָן, וְהַסְּפִינָה, וְהַמְּנוֹרָה שֶׁל חֶרֶס –

וְהַמִּטָּה, וְהַכִּסֵּא, וְהַסַּפְסָל, וְהַשֻּׁלְחָן, וְהַסְּפִינָה, וְהַמְּנוֹרָה, כל אחד מאלו שֶׁל חֶרֶס –

הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים.

הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים.

זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ בִּכְלֵי חֶרֶס – אֵין לוֹ אֲחוֹרַיִים.

ומוסיפים דין עקרוני, זֶה הַכְּלָל: כֹּל כלי שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ בִּכְלֵי חֶרֶס, כגון אלו שנמנו במשנתנו, שאינם נטמאים כאשר יש טומאה בתוכם – אֵין לוֹ אף דין של 'טומאת אֲחוֹרַיִים', שאינו מקבל טומאה בצדו החיצוני (ראו פרק כ"ה).

פַּנָּס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן – טָמֵא. וְשֶׁאֵין בּוֹ – טָהוֹר.

פַּנָּס, כלי תאורה מנוקב מכל צדדיו, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל לשֶׁמֶן – טָמֵא. וְשֶׁאֵין בּוֹ בית קיבול לשמן, אלא רק מניחים נר בתוכו – טָהוֹר.

מְגוּפַת הַיּוֹצְרִין שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ בָּהּ – טְהוֹרָה. וְשֶׁהוּא גּוֹמֵר בָּהּ – טְמֵאָה.

מְגוּפַת הַיּוֹצְרִין, מעין 'אימום' של יוצר כלי חרס, בצורת הכלי שאותו הוא רוצה ליצור, שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ (מתחיל) בָּהּ את יצירת הכלים, שמדביק עליה את גוש החומר הגולמי – טְהוֹרָה, מפני שאין לה בית קיבול. וְשֶׁהוּא גּוֹמֵר בָּהּ את הכלים, לאחר שקיבלו כבר את צורתם – טְמֵאָה, מפני שיש לה שפה, והיא עשויה לקבל את הכלים.

מַשְׁפֵּךְ שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – טָהוֹר. וְשֶׁל רוֹכְלִין – טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׁל מִדָּה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא.

מַשְׁפֵּךְ, שדרכו שופכים נוזלים מכלי לכלי, דרך הפה הצר שבתחתיתו, אם היה שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – טָהוֹר, שהרי אין לו בית קיבול, וְשֶׁל רוֹכְלִין, סוחרים נודדים – טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא משמש ככלי שֶׁל מִדָּה, כאשר סותמים את פיו הצר, ונמצא שעשוי גם לקבלה. אלו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַטֵּהוּ עַל צִדּוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ לַלּוֹקֵחַ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר טעם אחר לכך שמשפך של רוכלין טמא: מִפְּנֵי שֶׁהוּא, הרוכל, מַטֵּהוּ עַל צִדּוֹ, כדי שיצטבר שם מעט יין וּמֵרִיחַ בּוֹ לַלּוֹקֵחַ (לקונה), נותן לו להריח.

כִּסּוּי כַּדֵּי יַיִן וּכַדֵּי שֶׁמֶן, וְכִסּוּי חָבִיּוֹת נְיָירוֹת – טְהוֹרִין.

כִּסּוּי כַּדֵּי יַיִן וּכַדֵּי שֶׁמֶן, וְכִסּוּי חָבִיּוֹת נְיָרוֹת (הנקראות כך על שם מקום ייצורן), אף על פי שיש לכיסויים אלו בית קיבול – טְהוֹרִין, מפני שאינם משמשים ככלי קיבול אלא ככיסוי.

וְאִם הִתְקִינוֹ לְתַשְׁמִישׁ – טְמֵאִים.

וְאִם הִתְקִינוֹ, הכשיר את הכיסוי, לְתַשְׁמִישׁ – טְמֵאִים ככלי קיבול.

כִּסּוּי הַלְּפָס; בִּזְמַן שֶׁהוּא נָקוּב וְיֵשׁ לוֹ חִדּוּד – טָהוֹר.

כִּסּוּי הַלְּפָס, אלפס, מעין מחבת עמוקה, בִּזְמַן שֶׁהוּא, שהכיסוי נָקוּב, או שיֵשׁ לוֹ חִדּוּד, בליטה מלמעלה – טָהוֹר, מפני שאינו עשוי לקבל בתוכו דבר כשמניחים אותו הפוך.

אִם אֵינוֹ נָקוּב וְאֵין לוֹ חִדּוּד – טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְסַנֶּנֶת לְתוֹכוֹ אֶת הַיָּרָק.

ואִם אֵינוֹ נָקוּב וְגם אֵין לוֹ חִדּוּד – טָמֵא. וטעם הדבר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא, המבשלת, מְסַנֶּנֶת לְתוֹכוֹ אֶת הַיָּרָק, מניחה את הירק המבושל במסננת, והמים יורדים לתוכו, והרי הוא משמש גם לקבלה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁהִיא הוֹפֶכֶת עָלָיו אֶת הָרוּנְקִי.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: כיסוי כזה טמא מִפְּנֵי שֶׁהִיא הוֹפֶכֶת עָלָיו לעתים אֶת הָרוּנְקִי, הירקות המבושלים, כדי להפריד אותם מן המים, או כדי להמשיך ולעבד אותם.

גִּסְטְרָא שֶׁנִּמְצֵאת בַּכִּבְשָׁן;

גִּסְטְרָא (כלי חרס שבור בראשו) שֶׁנִּמְצֵאת בַּכִּבְשָׁן, התנור שבו מייצרים את כלי החרס,

עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ – טְהוֹרָה.

אם הייתה שבורה עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ, לפני שנצרף הכלי בכבשן – טְהוֹרָה, מפני שלא הייתה מעולם כלי שלם שמקבל טומאה, והריהי כחתיכת חרס שאינו כלי.

מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ – טְמֵאָה.

ואם נשברה מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ, ונצרף הכלי באש – טְמֵאָה, שכבר נקרא עליה שם 'כלי', ואף כעת היא משמשת כלי קיבול, לצרכים שונים.

טִיטְרוֹס –

טִיטְרוֹס, כלי להעברת נוזלים, שתחתיתו מנוקבת ופתחו העליון צר, וכאשר מניחים אצבע על הפתח, הנוזלים נשארים בו –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק מְטַהֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק מְטַהֵר, מפני שאין לו בית קיבול.

רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹצִיא פְּרוּטוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹצִיא פְּרוּטוֹת. מטפטף באיטיות, גם כאשר אין סותמים את פיו העליון, ונחשב כלי קיבול. וכן הלכה.

הַטְּמֵאִין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס:

הַטְּמֵאִין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס:

טַבְלָה שֶׁיֵּש לָהּ לִזְבֵּיז,

טַבְלָה, כעין מגש, שֶׁיֵּש לָהּ לִזְבֵּיז, מסגרת.

וּמַחְתָּה שְׁלֵמָה.

וּמַחְתָּה שְׁלֵמָה, שיש לה דפנות מכל צדדיה, והיא עשויה לקבל בתוכה את הגחלים והאפר.

וְטַבְלָא שֶׁהִיא מְלֵאָה קְעָרוֹת;

וְטַבְלָא שֶׁהִיא מְלֵאָה קְעָרוֹת, כלומר עשויה תאים תאים;

נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶם בְּשֶׁרֶץ – לֹא נִטְמְאוּ כּוּלָּם.

אם נִטְמְאָה אַחַת מֵהֶם, מהקערות, בְּשֶׁרֶץ מת – לֹא נִטְמְאוּ כּוּלָּם, אלא רק הקערה שהשרץ היה באוויר ה'תוך' שלה.

אִם יֵשׁ לָהּ לִזְבֵּיז עוֹדֵף, נִטְמְאָה אַחַת מֵהֶם – נִטְמְאוּ כּוּלָּן.

ואולם אִם יֵשׁ לָהּ, לטבלה, לִזְבֵּיז עוֹדֵף, שהמסגרת החיצונית בולטת מעל לגובה המחיצות של הקערות הפנימיות, נִטְמְאָה אַחַת מֵהֶם – נִטְמְאוּ כּוּלָּן, מפני שתוך אחד מכיל את כל הקערות.

וְכֵן בֵּית תַּבְלִין שֶׁל חֶרֶס, וְקַלְמָרִים הַמְתוּאָמוֹת, וּבֵית תַּבְלִין שֶׁל עֵץ שֶׁנִּטְמָא אֶחָד בְּמַשְׁקֶה – לֹא נִטְמָא חֲבֵירוֹ.

וְכֵן בֵּית תַּבְלִין שֶׁל חֶרֶס, כלי שיש בו בתי קיבול לתבלינים שונים, וְקַלְמָרִים הַמְתוּאָמוֹת, כלי המחולק לזוג תאים להנחת קסת ודיו, וּבֵית תַּבְלִין שֶׁל עֵץ, שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מבתי הקיבול בְּמַשְׁקֶה – לֹא נִטְמָא חֲבֵירוֹ.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: חוֹלְקִין אֶת עוֹבְיוֹ; הַמְשַׁמֵּשׁ לַטָּמֵא – טָמֵא. הַמְשַׁמֵּשׁ לַטָּהוֹר – טָהוֹר.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: כאשר נטמא אחד התאים – חוֹלְקִין אֶת עוֹבְיוֹ של הדופן שבינו ובין התא הסמוך לו, והחצי הַמְשַׁמֵּשׁ כדופן לַתא הטָּמֵא – טָמֵא, ואילו החצי הַמְשַׁמֵּשׁ לַטָּהוֹר – טָהוֹר. ואין הלכה כמותו.

אִם יֵשׁ לוֹ לִזְבֵּיז עוֹדֵף, נִטְמָא אֶחָד מֵהֶם – נִטְמָא חֲבֵירוֹ.

וגם כאן, אִם יֵשׁ לוֹ לכלי החרס לִזְבֵּיז עוֹדֵף, מסגרת חיצונית הגבוהה מן המחיצות הפנימיות, נִטְמָא אֶחָד מֵהֶם, מהתאים – נִטְמָא חֲבֵירוֹ, שהרי כולם נתונים בתוך אחד.

הַלַּפִּיד – טָמֵא.

הַלַּפִּיד, מוט שבראשו בית קיבול לחומרי בערה – טָמֵא.

וּבֵית שִׁקְעוֹ שֶׁל נֵר – מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר.

וכן בֵית שִׁקְעוֹ שֶׁל נֵר (כלי שבמרכזו שקע להניח עליו נר) – מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר, בחלל של השקע, אם הגיעה לשם טומאה.

הַמַּסְרֵק שֶׁל צַרְצוּר –

האוויר הנמצא בין שיני הַמַּסְרֵק, מעין כתר על שפתו שֶׁל הצַרְצוּר, כלי לנוזלים –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר אותו, שאין מקום זה מחזיק, ואינו נחשב תוך. וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין כאוויר הכלי, והלכה כמותם.