הַמְפָרֵק אֶת הַמִּטָּה לְהַטְבִּילָהּ, וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֲבָלִין – טָהוֹר.

הַמְפָרֵק אֶת הַמִּטָּה הטמאה כדי לְהַטְבִּילָהּ במים חלק חלק, כדברי חכמים (בסוף הפרק הקודם), הַנּוֹגֵעַ בַּחֲבָלִין של המיטה המפורקת – טָהוֹר, שהחבל איננו חיבור למיטה אלא כאשר היא שלמה.

הַחֶבֶל, מֵאֵימָתַי הוּא חִבּוּר לַמִּטָּה? מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלשָׁה בָּתִּים.

הַחֶבֶל המסורג במיטה ומשמש מצע לשכיבה, מֵאֵימָתַי הוּא נחשב חִבּוּר לַמִּטָּה לעניין הטומאה? מִשֶּׁיְּסָרֵג (יארוג) בָּהּ שְׁלשָׁה בָּתִּים (מִרווחים).

וְהַנּוֹגֵעַ מִן הַקֶּשֶׁר וְלִפְנִים – טָמֵא, מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ – טָהוֹר.

וְכאשר קושר חבל לחבל שכבר קשור במיטה, הַנּוֹגֵעַ מִן הַקֶּשֶׁר שבין שני החבלים וְלִפְנִים, כלפי הסירוג – טָמֵא, והנוגע מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ – טָהוֹר. שהחבל הנוסף איננו חיבור למיטה עד שיסרג אותו בה.

נִימֵי הַקֶּשֶׁר, הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכּוֹ – טָמֵא.

נִימֵי (חוטי) הַקֶּשֶׁר המחבר חבלים סרוגים במיטה – הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכּוֹ, בחלק שיש בו צורך לקיום הקשר או לאפשרות התרתו והידוקו – טָמֵא כדין הנוגע בעיקרו של החבל.

וְכַמָּה הוּא צָרְכּוֹ? רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת.

וְכַמָּה הוּא שיעור צָרְכּוֹ של קשר? רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כרוחב שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת סמוך לקשר. והנוגע בהמשך הנימים – טהור. וכן הלכה.

הַחֶבֶל הַיּוֹצֵא מִן הַמִּטָּה;

הַחֶבֶל הַמסורג במיטה שנותר ממנו חלק עודף, והוא יוֹצֵא מִן הַמִּטָּה,

עַד חֲמִשָּׁה טְפָחִים – טָהוֹר,

אם אורך החלק היוצא הוא עַד חֲמִשָּׁה טְפָחִים (40 ס"מ) – טָהוֹר, אם המיטה טמאה, שבאורך כזה אינו מועיל לדבר ואינו חלק מן המיטה.

מֵחֲמִשָּׁה וְעַד עֲשָׂרָה – טָמֵא,

אם ארכו הוא מֵחֲמִשָּׁה וְעַד עֲשָׂרָה טפחים – טָמֵא כולו בטומאת המיטה.

מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ – טָהוֹר.

ואם ארוך יותר, החלק הנוסף שמֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ – טָהוֹר.

שֶׁבּוֹ קוֹשְׁרִין אֶת הַפְּסָחִים, וּמְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַמִּטּוֹת.

וטעם הדבר שחבל מחמישה ועד עשרה טמא, הוא שֶׁבּוֹ קוֹשְׁרִין למיטה אֶת שה הַפְּסָחִים, וּמְשַׁלְשְׁלִין בחבל הזה אֶת הַמִּטּוֹת, כאשר מורידים אותן ממקום גבוה למקום נמוך.

מִזְרָן הַיּוֹצֵא מִן הַמִּטָּה –

מִזְרָן הַיּוֹצֵא ועודף מִן הַמִּטָּה –

כָּל שֶׁהוּא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

נחשב חיבור למיטה בכָל שיעור שֶׁהוּא. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רק עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים (80 ס"מ) טמא, אבל אם עודף על שיעור זה, אין החלק העודף נחשב חיבור למיטה. וכן הלכה.

שְׁיָרֵי מִיזְרָן – שִׁבְעָה טְפָחִים, כְּדֵי לַעֲשׂוֹתוֹ חֶבֶק לַחֲמוֹר.

שְׁיָרֵי מִיזְרָן, מזרן טמא שנחתך או התבלה – כמה יהיה רוחבו ועדיין יקבל טומאה? שִׁבְעָה טְפָחִים (56 ס"מ), כְּדֵי לַעֲשׂוֹתוֹ חֶבֶק (חגור) לַחֲמוֹר, מעין כיסוי על גבו, לחימום או הגנה מן המשא. אבל שיירים קטנים משבעה טפחים טהורים, שאין בהם שימוש.

נִישָּׂא הַזָּב עַל הַמִּטָּה וְעַל הַמִּיזְרָן – מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

נִישָּׂא הַזָּב (הכביד בגופו) עַל הַמִּטָּה וְעַל הַמִּיזְרָן – נעשה המזרן 'אב הטומאה' כמו המיטה עצמה, שמְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד (ראו לעיל פ"א מ"ג). שאדם או כלי שייגע בו נעשה 'ראשון לטומאה', שעושה מאכלי חולין 'שני לטומאה', והם פוסלים מאכלי תרומה, שנעשים 'שלישי לטומאה'. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, כשיטתו במשנה הקודמת, שהמזרן היוצא מן המיטה טמא כמוה בכל גודל שהוא.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִשָּׂא הַזָּב עַל הַמִּטָּה וְעַל הַמִּיזְרָן;

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִשָּׂא הַזָּב עַל הַמִּטָּה וְעַל הַמִּיזְרָן;

עֲשָׂרָה טְפָחִים – מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד. מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ – מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד.

חלק המזרן שעד עֲשָׂרָה טְפָחִים – מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד. אך חלק המזרן שמֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ אינו נעשה 'מדרס הזב', אלא הוא ככלי שנוגע במדרס, שהוא ראשון לטומאה, שמְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד.

נִישָּׂא עַל הַמִּיזְרָן;

נִישָּׂא הזב עַל הַמִּיזְרָן בלבד, ולא על המיטה;

מֵעֲשָׂרָה וְלִפְנִים – טָמֵא. מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ – טָהוֹר.

אם נישא על החלק שמֵעֲשָׂרָה טפחים וְלִפְנִים – המזרן טָמֵא, וכן המיטה. ואם נישא על החלק שמֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ – הכול טָהוֹר, שחלק זה אינו כמיטה, ואינו נטמא במדרס כלל. והלכה כמותו.

מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס, וְכָרַךְ לָהּ מִיזְרָן – כּוּלָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס.

מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס, ולאחר מכן כָרַךְ לָהּ מִיזְרָן – כּוּלָּהּ, כולל המזרן, טְמֵאָה מִדְרָס, שהמזרן מקבל את דין המיטה כאשר הוא כרוך בה.

פֵּרְשָׁה – הִיא טְמֵאָה מִדְרָס, וְהַמִּיזְרָן מַגַּע מִדְרָס.

פֵּרְשָׁה המיטה מהמזרן – הִיא טְמֵאָה מִדְרָס כפי שהייתה, וְאילו הַמִּיזְרָן נעשה מַגַּע מִדְרָס (ראשון לטומאה), שהרי מעולם לא נטמא מן הזב עצמו, וכל טומאתו כמדרס הייתה רק מפני חיבורו אל המיטה.

הָיְתָה טְמֵאָה טוּמְאַת שִׁבְעָה, וְכָרַךְ לָהּ מִיזְרָן – כּוּלָּהּ טְמֵאָה טוּמְאַת שִׁבְעָה.

כיוצא בזה, אם הָיְתָה המיטה טְמֵאָה טוּמְאַת שִׁבְעָה, טומאת מת (שאורכת לפחות שבעה ימים), ולאחר מכן כָרַךְ לָהּ מִיזְרָן – כּוּלָּהּ טְמֵאָה טוּמְאַת שִׁבְעָה.

פֵּרְשָׁה – הִיא טְמֵאָה טוּמְאַת שִׁבְעָה, וְהַמִּיזְרָן טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב.

פֵּרְשָׁה – הִיא טְמֵאָה טוּמְאַת שִׁבְעָה, וְהַמִּיזְרָן טָמֵא טוּמְאַת עֶרֶב, טומאת ראשון לטומאה, שאפשר להיטהר ממנה לגמרי עד לערב לאחר טבילה כדין מגע 'טמא מת'.

הָיְתָה טְמֵאָה טוּמְאַת עֶרֶב, וְכָרַךְ לָהּ מִיזְרָן – כּוּלָּהּ טְמֵאָה טוּמְאַת עֶרֶב.

הָיְתָה המיטה טְמֵאָה טוּמְאַת עֶרֶב, כגון שנגע בה טמא מת או שרץ מת, ולאחר מכן כָּרַךְ לָהּ מִיזְרָן – כּוּלָּהּ טְמֵאָה טוּמְאַת עֶרֶב.

פֵּרְשָׁה – הִיא טְמֵאָה טוּמְאַת עֶרֶב, וְהַמִּיזְרָן טָהוֹר.

פֵּרְשָׁה – הִיא טְמֵאָה טוּמְאַת עֶרֶב, וְהַמִּיזְרָן טָהוֹר לחלוטין, ככל כלי שנוגע בכלי ראשון לטומאה, שאינו נטמא ממנו.

מִטָּה שֶׁכָּרַךְ לָהּ מִיזְרָן, וְנָגַע בָּהֶן הַמֵּת – טְמֵאִין טוּמְאַת שִׁבְעָה. פֵּרְשׁוּ – טְמֵאִין טוּמְאַת שִׁבְעָה.

מִטָּה שֶׁכָּרַךְ לָהּ מִיזְרָן, וְנָגַע בָּהֶן (במיטה או במזרן) הַמֵּת – טְמֵאִין טוּמְאַת שִׁבְעָה, שהמזרן הכרוך למיטה נחשב חיבור לה, וכשנטמא אחד מהם, נטמא גם השני. פֵּרְשׁוּ המיטה והמזרן זו מזה – שניהם טְמֵאִין טוּמְאַת שִׁבְעָה, שכל אחד מהם נחשב כלי בפני עצמו.

נָגַע בָּהֶן הַשֶּׁרֶץ – טְמֵאִין טוּמְאַת עֶרֶב. פֵּרְשׁוּ – טְמֵאִין טוּמְאַת עֶרֶב.

וכן אם נָגַע בָּהֶן הַשֶּׁרֶץ המת, כשהם מחוברים – טְמֵאִין טוּמְאַת עֶרֶב, ראשון לטומאה. פֵּרְשׁוּ זה מזה – שניהם טְמֵאִין טוּמְאַת עֶרֶב.

מִטָּה שֶׁנִּטְּלוּ שְׁתֵּי אֲרוּכּוֹת שֶׁלָּהּ, וְעָשָׂה לָהּ חֲדָשׁוֹת, וְלֹא שִׁנָּה אֶת הַנְּקָבִים, נִשְׁתַּבְּרוּ חֲדָשׁוֹת – טְמֵאָה, וִישָׁנוֹת – טְהוֹרָה. שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַיְּשָׁנוֹת.

מִטָּה טמאה שֶׁנִּטְּלוּ (פורקו) שְׁתֵּי הקורות האֲרוּכּוֹת שֶׁלָּהּ, וְעָשָׂה לָהּ ארוכות חֲדָשׁוֹת, וְלֹא שִׁנָּה אֶת הַנְּקָבִים בזוויות המיטה שהארוכות נכנסו בהם, הרי היא נחשבת כמיטה שהתפרקה, שנותרת בטומאתה (לעיל פי"ח מ"ה). ולפיכך, אם נִשְׁתַּבְּרוּ הארוכות החֲדָשׁוֹת, והישנות קיימות – טְמֵאָה. אמנם, אם נשברו שתי היְשָׁנוֹת – טְהוֹרָה, כדין מיטה טמאה שנשברו הארוכות שלה, שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַיְּשָׁנוֹת שנטמאו, שאם הן קיימות – טמאה, ואם נשברו – טהורה.

תֵּיבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִלְמַעְלָה – טְמֵאָה טְמֵא מֵת.

תֵּיבָה (ארון נמוך, קופסה גדולה) שֶׁפִּתְחָהּ נתון מִלְמַעְלָה – טְמֵאָה טְמֵא מֵת (מקבלת טומאת מת), אבל לא בטומאת מדרס, מפני שאינה מיועדת לשמש לישיבה.

נִפְחֲתָה מִלְמַעְלָה – טְמֵאָה טְמֵא מֵת.

נִפְחֲתָה (נפגמה או נחסרה) מִלְמַעְלָה – עדיין טְמֵאָה טְמֵא מֵת, שעדיין היא כלי קיבול.

נִפְחֲתָה מִלְּמַטָּה – טְהוֹרָה.

נִפְחֲתָה מִלְּמַטָּה – טְהוֹרָה, שהרי אינה מקבלת דבר, ונעשתה שבר כלי.

מְגוּרוֹת שֶׁבָּהּ – טְמֵאוֹת, וְאֵינָם חִבּוּר לָהּ.

גם כאשר נפחתה ונטהרה התיבה, מְגוּרוֹת (קופסאות) שֶׁבָּהּ – טְמֵאוֹת, מפני שהן כלי קיבול בפני עצמן, וְאֵינָם חִבּוּר לָהּ, שאם נגעה טומאה בתיבה שנפחתה, הן אינן נטמאות.

הַתּוּרְמָל שֶׁנִּפְחֲתָה – כִּיס שֶׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא, וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ.

הַתּוּרְמָל (תרמיל) שֶׁנִּפְחֲתָה, נקרע ונטהר, שאינו מקבל טומאה – הכִּיס (קפל, תא) שֶׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא, שנחשב בית קיבול לעצמו, וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ, לתורמל שנפחת, לא להיטהר כמותו, ולא שיקבל טומאה כאשר נגעה בתורמל.

הַחֵמֶת שֶׁבֵּצִים שֶׁלָּהּ מְקַבְּלוֹת עִמָּהּ, וְנִפְחֲתוּ – טְהוֹרוֹת, שֶׁאֵינָם מְקַבְּלוֹת כְּדַרְכָּן.

לעומת זאת, הַחֵמֶת, שק לנוזלים עשוי מעור כבש זכר, שֶׁבֵּצִים שֶׁלָּהּ מְקַבְּלוֹת עִמָּהּ, שכיס האשכים של הבהמה מהווה חלק מן החמת, וְנִפְחֲתוּ, נקרע העור שלהן – טְהוֹרוֹת, אף שניתן להשתמש בהן ככלי קיבול מן הצד השני, מפני שֶׁאֵינָם מְקַבְּלוֹת כְּדַרְכָּן, דרך פתח החמת.

תֵּיבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ – טְמֵאָה מִדְרָס וּטְמֵא מֵת.

תֵּיבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ, וגגה סגור – טְמֵאָה (מקבלת טומאה) הן משום מִדְרָס, שמשתמשים בה לעתים לישיבה, והן משום טְמֵא מֵת ושאר טומאות, כדין כל כלי קיבול.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז טֶפַח.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵימָתַי טמאה משום מדרס? בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים (80 ס"מ) אוֹ (וכן) שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז (זר, מסגרת) בגובה טֶפַח על שפתה העליונה. אבל אם היא גבוהה מדי, או שיש על גגה מסגרת טפח, אין היא נוחה לישיבה, ואינה מקבלת טומאת מדרס.

נִפְחֲתָה מִלְמַעְלָן – טְמֵאָה טְמֵא מֵת.

נִפְחֲתָה (נפגמה) מִלְמַעְלָן, ואינה ראויה לישיבה או הישענות – אינה נטמאת עוד משום מדרס, ואולם עדיין היא טְמֵאָה משום טְמֵא מֵת, שהרי אפשר לקבל בה דברים, והיא ככל כלי עץ שיש לו בית קיבול.

נִפְחֲתָה מִלְּמַטָּן – רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא.

נִפְחֲתָה מִלְּמַטָּן, בתחתיתה – רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, שהרי אפשר לשבת עליה.

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר – בָּטְלָה הַטְּפֵלָה.

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין לגמרי. וטעמם – שמִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר, טומאת בית הקיבול של הכלי, שהוא עיקר שימושו, בָּטְלָה גם הַטְּפֵלָה, טומאת המדרס, שהיא באה על ידי שימוש משני של הכלי. וכן הלכה.

מַשְׁפֶּלֶת שֶׁנִּפְחֲתָה מִלְּקַבֵּל רִמּוֹנִים –

מַשְׁפֶּלֶת, סל גדול לפינוי פסולת, שֶׁנִּפְחֲתָה והתקלקלה מִלְּקַבֵּל בה רִמּוֹנִים –

רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא.

רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא משום מדרס, שלעתים שוכבים או יושבים עליה.

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִיקָּר – בָּטְלָה הַטְּפֵלָה.

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים, שמִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִיקָּר, הקיבולת שלה, בָּטְלָה הַטְּפֵלָה, היותה מדרס. וכן הלכה.