הַשִּׁידָּה – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נִמְדֶּדֶת מִבִּפְנִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נִמְדֶּדֶת מִבַּחוּץ.

הַשִּׁידָּה, מין ארון – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נִמְדֶּדֶת מִבִּפְנִים, ללא עובי דפנות השידה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נִמְדֶּדֶת מִבַּחוּץ, שעובי הדפנות מצטרף לחישוב הנפח.

מוֹדִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ שֶׁאֵין עוֹבִי הָרַגְלַיִם וְעוֹבִי לִזְבְּזִין נִמְדָּד.

מוֹדִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ שֶׁאֵין עוֹבִי הָרַגְלַיִם וְעוֹבִי לִזְבְּזִין, זֵרים, מסגרות בולטות על שפת הכלי, נִמְדָּד.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מוֹדִים שֶׁעוֹבִי הָרַגְלַיִם וְעוֹבִי לִזְבְּזִין נִמְדָּד, וּבֵינֵיהֶם אֵינוֹ נִמְדָּד.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מוֹדִים אלו ואלו שֶׁעוֹבִי הָרַגְלַיִם וְעוֹבִי לִזְבְּזִין עצמם נִמְדָּד, ורק החלל שבֵינֵיהֶם, בין הרגליים ובין הלזבזין, אֵינוֹ נִמְדָּד.

רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר: אִם הָיוּ הָרַגְלַיִם גְּבוֹהוֹת טֶפַח – אֵין בֵּינֵיהֶם נִמְדָּד. וְאִם לָאו – בֵּינֵיהֶן נִמְדָּד.

רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי מקל עוד יותר ואוֹמֵר: אִם הָיוּ הָרַגְלַיִם גְּבוֹהוֹת טֶפַח (8 ס"מ), שהוא שיעור חשוב לעצמו – אֵין השטח שבֵּינֵיהֶם נִמְדָּד. וְאִם לָאו, שנמוכות מטפח – החלל שבֵּינֵיהֶן נִמְדָּד, שהוא מועט ביותר, ואין לו חשיבות בפני עצמו. ואין הלכה כרבי יוסי וכרבי שמעון שזורי.

מוּכְנִי שֶׁלָּהּ,

מוּכְנִי, מתקן הסעה, שֶׁלָּהּ, של השידה,

בִּזְמַן שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת – אֵינָהּ חִבּוּר לָהּ,

בִּזְמַן שֶׁהִיא (המוכני) נִשְׁמֶטֶת, שאינה מחוברת ממש לשידה – אֵינָהּ נחשבת חִבּוּר לָהּ לעניין הטומאה, שאם נטמאת השידה או המוכני, לא נטמא החלק האחר;

וְאֵינָהּ נִמְדֶּדֶת עִמָּהּ,

וְאֵינָהּ נִמְדֶּדֶת עִמָּהּ לחישוב נפח ארבעים סאה הנזכר מקודם;

וְאֵינָהּ מַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת,

וְאֵינָהּ מַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת, שכאשר השידה עומדת במקום טמא, ומצילה על מה שמעליה מלהיטמא, מפני שאינה מקבלת טומאה, המוכני אינו מציל את מה שמעליו, מפני שנחשב כלי בפני עצמו, ואינו חוצץ בפני הטומאה;

וְאֵין גּוֹרְרִין אוֹתָהּ בַּשַּׁבָּת בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת.

וְאֵין גּוֹרְרִין אוֹתָהּ (את המוכני) בַּשַּׁבָּת בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת, כדין 'בסיס לדבר האסור', שאסור בטלטול.

וְאִם אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת – חִבּוּר לָהּ, וְנִמְדֶּדֶת עִמָּהּ, וּמַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת, וְגוֹרְרִין אוֹתָהּ בַּשַּׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת.

וְאולם, אִם המוכני אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת מהשידה אלא מחוברת – חִבּוּר לָהּ, לעניין קבלת טומאה, וְנִמְדֶּדֶת עִמָּהּ לחישוב ארבעים סאה, וּמַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת כחלק מהשידה, וְגוֹרְרִין אוֹתָהּ בַּשַּׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ (במוכני) מָעוֹת, מפני שבטלה לשידה, והשידה עצמה אינה בסיס לדבר האסור.

הַקַּמְרוֹן שֶׁלָּהּ,

הַקַּמְרוֹן (הכיפה) שֶׁלָּהּ, שעל גבי השידה,

בִּזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ – חִבּוּר לָהּ, וְנִמְדָּד עִמָּהּ.

בִּזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ בשידה – חִבּוּר לָהּ, שאם נטמאה השידה – נטמא הקמרון ולהפך, וְנִמְדָּד עִמָּהּ לחישוב ארבעים סאה.

וְאִם אֵינוֹ קָבוּעַ – אֵינוֹ חִבּוּר לָהּ, וְאֵינוֹ נִמְדָּד עִמָּהּ.

וְאִם אֵינוֹ קָבוּעַ – אֵינוֹ חִבּוּר לָהּ, וְאֵינוֹ נִמְדָּד עִמָּהּ.

כֵּיצַד מוֹדְדִין אוֹתוֹ? רֹאשׁ תּוֹר.

כֵּיצַד מוֹדְדִין אוֹתוֹ, את הקמרון, שהוא מעוגל וקשה לחשב את נפחו? כרֹאשׁ תּוֹר, כצורת משולש.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ – טְהוֹרָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם השידה אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, בגלל כובד הקמרון היושב עליה, אלא אם משעינים אותה על קיר וכדומה – טְהוֹרָה, גם אם אינה מכילה ארבעים סאה, מפני שאין לה מעמד כשהיא לעצמה אלא בהישענות על קיר וכדומה. ואין הלכה כמותו.

הַשִּׁידָּה וְהַתֵּיבָה וְהַמִּגְדָּל שֶׁנִּטְּלָה אַחַד מֵרַגְלֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין – טְהוֹרִין.

הַשִּׁידָּה וְהַתֵּיבָה וְהַמִּגְדָּל, סוגי ארונות, שהם מקבלים טומאה אם אין בהם ארבעים סאה, שֶׁנִּטְּלָה אַחַד מֵרַגְלֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁעדיין הם מְקַבְּלִין דברים בתוכם – טְהוֹרִין, מפני שהם נוטים ומתנדנדים.

וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין כְּדַרְכָּן – רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא.

וְשידה, תיבה ומגדל שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין ארבעים סאה כשהם מונחים כְּדַרְכָּן, אך מקבלים ארבעים סאה כשהם מוטים על צדם או נשענים על קיר – רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, שסבור, שאינם נחשבים לכלים שמחזיקים ארבעים סאה. ואין הלכה כמותו.

וְנַקְלִיטֵי הַמִּטָּה, וַחֲמוֹר, וְחִפּוּי – טְהוֹרִין.

וְנַקְלִיטֵי הַמִּטָּה, מוטות הניצבים בראש המיטה ולמרגלותיה, כדי לפרוס על חוט שביניהם סדין או כילה, וַחֲמוֹר, בסיס עץ למיטה, וְחִפּוּי (כיסוי) למסגרת המיטה לשם הגנה או נוי – טְהוֹרִין, מפני שאינם מחוברים למיטה, ואינם כלים לעצמם.

אֵין טָמֵא אֶלָּא מִטָּה וּמַלְבֵּן.

אֵין טָמֵא אֶלָּא המִטָּה עצמה, רגלי המיטה והמסגרת, וּמַלְבֵּן, מסגרת עץ מסורגת בחבלים, שמחברים למיטה, ועליה מניחים את המצעים.

וּמַלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי – טְהוֹרִין.

ואולם מַלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי, שלא היו קבועים במיטה, שהיו נוטלים אותם בדרכם לירושלים – טְהוֹרִין.

מַלְבֵּן שֶׁנְּתָנוֹ עַל לְשׁוֹנוֹת –

מַלְבֵּן שֶׁנְּתָנוֹ עַל לְשׁוֹנוֹת, עמודי עץ קטנים בארבע פינות המיטה – נחלקו חכמים מה דינו,

רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַמְּאִין,

רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַמְּאִין, שגם מלבן זה נחשב חלק מחלקי המיטה.

רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֲרִין.

רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֲרִין, מפני שאינו תקוע במיטה עצמה, אלא הוא כאביזר נלווה לה. והלכה כמותם.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַה שָּׁנָה זֶה מִמַּלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי, שֶׁמַּלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי טְהוֹרִין?

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי נימוק לדבריו: מַה שָּׁנָה, השתנה מלבן זֶה מִמַּלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי, שאינם קבועים במיטה, והרי מוסכם שֶׁמַּלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי טְהוֹרִין?

מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס;

מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה טומאת מִדְרָס, כגון שישבו או שכבו עליה זב או נידה;

נִטְּלָה קְצָרָה וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם – טְמֵאָה.

אם נִטְּלָה (הוסרה) ממנה קְצָרָה, קורת רוחב אחת שבראשה או במרגלותיה, וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם (רגליים) שמשני צדיה – המיטה עדיין טְמֵאָה, מפני שעיקר צורתה – שתי קורות אורך מחוברות לקורת הרוחב – עדיין קיים.

אֲרוּכָּה וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם – טְהוֹרָה.

ואם ניטלה קורה אֲרוּכָּה אחת וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם עמה – המיטה טְהוֹרָה, שאבדה צורתה, ונחשבת שבר כלי.

רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא.

רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא אף בזה, מפני שאפשר לסמוך את המיטה הזו על כותל נמוך, וכיוצא בזה.

גָּדַד שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת לוֹכְסָן, גָּדַד שְׁתֵּי כְרָעַיִם (טֶפַח עַל טֶפַח) לוֹכְסָן,

גָּדַד (קצץ) שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת מתוך ארבע לשונות בולטות למעלה בארבע זוויות המיטה, לוֹכְסָן (באלכסון), כגון בצד הדרומי מזרחי ובצד הצפוני מערבי, או שגָּדַד (קצץ) שְׁתֵּי כְרָעַיִם (טֶפַח עַל טֶפַח), קצץ טפח מכל אחת משתי הרגליים, לוֹכְסָן,

אוֹ שֶׁמִּעֲטָהּ פָּחוּת מִטֶּפַח – טְהוֹרָה.

אוֹ שֶׁמִּעֲטָהּ (את גובה המיטה) פָּחוּת מִטֶּפַח מן הקרקע, שקצץ את כל הכרעיים באופן שווה – טְהוֹרָה.

מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס,

מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה טומאת מִדְרָס, כגון שישבו עליה זב או נידה;

נִשְׁבְּרָה אֲרוּכָּה וְתִקְּנָהּ – טְמֵאָה מִדְרָס.

אם נִשְׁבְּרָה אֲרוּכָּה (קורת אורך) אחת, וְתִקְּנָהּ (את המיטה) בארוכה אחרת – המיטה טְמֵאָה מִדְרָס, שלא פקעה טומאתה, מפני שעיקר המיטה נשאר.

נִשְׁבְּרָה שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ – טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע מִדְרָס.

ואם לאחר מכן נִשְׁבְּרָה קורת האורך השְׁנִיָּה, הישנה, וְתִקְּנָהּ, שהרכיב ארוכה חדשה במקומה – המיטה טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס, שהרי מיטה זו על שתי ארוכותיה לא שימשה מדרס לטמא מעולם, אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע מִדְרָס (ראשון לטומאה), מפני שכל אחת מן הארוכות נטמאה מהמיטה כאשר חוברה אליה.

לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּשְׁבְּרָה שְׁנִיָּה – טְהוֹרָה.

ואם לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּשְׁבְּרָה גם הארוכה השְׁנִיָּה – המיטה טְהוֹרָה לגמרי, שבאופן זה המיטה נחשבה שבר כלי, ונטהרה, ולאחר שתיקנה נעשית ככלי חדש.

כֶּרַע שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה – כּוּלָהּ טְמֵאָה מִדְרָס.

כֶּרַע (רגל מיטה) שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס כחלק ממיטה, ונפלה, וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה שהייתה טהורה – נעשה הכול לחפץ אחד, וכוּלָהּ טְמֵאָה מִדְרָס, כפי דינו של החלק הטמא.

פֵּרְשָׁה – הִיא טְמֵאָה מִדְרָס, וְהַמִּטָּה – מַגַּע מִדְרָס.

פֵּרְשָׁה הכרע מן המיטה – הִיא, הרגל, נשארה טְמֵאָה מִדְרָס, וְאילו שאר הַמִּטָּה טמאה מַגַּע מִדְרָס (ראשון לטומאה), שנטמאה מן הכרע בזמן שהיו מחוברים.

הָיְתָה טְמֵאָה טוּמְאַת שִׁבְעָה וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה – כּוּלָהּ טְמֵאָה טוּמְאַת שִׁבְעָה.

אם הָיְתָה הרגל טְמֵאָה טוּמְאַת שִׁבְעָה (טומאת מת), וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה – המיטה כּוּלָהּ טְמֵאָה טוּמְאַת שִׁבְעָה, מפני שהכרע הטמאה טומאת שבעה היא חלק בלתי נפרד מהמיטה כולה.

פֵּרְשָׁה – הִיא טְמֵאָה טוּמְאַת שִׁבְעָה, וְהַמִּטָּה טְמֵאָה טוּמְאַת עֶרֶב.

פֵּרְשָׁה הכרע – הִיא טְמֵאָה טוּמְאַת שִׁבְעָה, וְהַמִּטָּה טְמֵאָה טוּמְאַת עֶרֶב (ראשון לטומאה).

הָיְתָה טְמֵאָה טוּמְאַת עֶרֶב וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה – כּוּלָהּ טְמֵאָה טוּמְאַת עֶרֶב.

הָיְתָה הרגל טְמֵאָה טוּמְאַת עֶרֶב וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה – המיטה כּוּלָהּ טְמֵאָה טוּמְאַת עֶרֶב.

פֵּרְשָׁה – הִיא טְמֵאָה טוּמְאַת עֶרֶב, וְהַמִּטָּה טְהוֹרָה.

פֵּרְשָׁה הרגל – הִיא טְמֵאָה טוּמְאַת עֶרֶב כפי שהייתה, וְאילו הַמִּטָּה טְהוֹרָה לגמרי, כדין כלי שנגע בראשון לטומאה, שאינו נטמא.

וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר.

וְכֵן דין הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר, שכותשים בה גושים קשים (ראו פי"ג מ"ב). שאם הייתה טמאה, וחוברה אל המעדר – המעדר טמא כמו השן. וכשניטלה – השן נשארת בטומאתה, והמעדר טמא כמגעה של אותה טומאה.

תְּפִלָּה – אַרְבָּעָה כֵּלִים.

תְּפִלָּה (תפילין) של ראש, שעשויה מארבעה תאים צמודים, נידונה כאַרְבָּעָה כֵּלִים נפרדים, שכל אחד מבתי התפילין נחשב כלי לעצמו.

הִתִּיר קְצִיצָה הָרִאשׁוֹנָה וְתִקְּנָהּ – טְמֵאָה טְמֵא מֵת.

אם נטמאו התפילין בטומאת מת, והִתִּיר (פתח) הקְצִיצָה הָרִאשׁוֹנָה, ה'תא' האחד מתוך הארבעה, וְתִקְּנָהּ מחדש – עדיין טְמֵאָה טְמֵא מֵת, שהרי נותרו שלושה בתים שנטמאו ממת, וכולם מחוברים זה לזה.

וְכֵן שְׁנִיָּה, וְכֵן שְׁלִישִׁית.

וְכֵן אם התיר גם את הקציצה השְׁנִיָּה ועשה קציצה חדשה, וְכֵן אם התיר את השְׁלִישִׁית. שעדיין כולן טמאות בטומאת מת, שהרי מחוברות לקציצה הרביעית, שהיא טומאת מת.

הִתִּיר אֶת הָרְבִיעִית – טְהוֹרָה מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע טְמֵא מֵת.

הִתִּיר גם אֶת הָרְבִיעִית – הרי התפילה טְהוֹרָה מִטְּמֵא מֵת, שאין בה אפילו קציצה אחת שנטמאה מהמת. אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע טְמֵא מֵת, ראשון לטומאה, שהוא טומאת ערב, מפני ששלוש הקציצות הראשונות נטמאו, כאשר היו מחוברות לקציצה שנטמאה מן המת.

חָזַר לָרִאשׁוֹנָה וְהִתִּירָהּ וְתִקְּנָהּ – טְמֵאָה בְּמַגָּע, וְכֵן שְׁנִיָּה.

חָזַר לקציצה הרִאשׁוֹנָה וְהִתִּירָהּ וְתִקְּנָהּ מחדש – עדיין טְמֵאָה בְּמַגָּע טמא מת, מפני שהיא מחוברת לשתי הקציצות שאחריה, שטמאות בטומאה זו. וְכֵן הדין אם התיר גם את השְׁנִיָּה והחליפה.

הִתִּיר אֶת הַשְּׁלִישִׁית – טְהוֹרָה, שֶׁהָרְבִיעִית בְּמַגָּע, וְאֵין מַגָּע עוֹשֶׂה מַגָּע.

אבל הִתִּיר אֶת הקציצה הַשְּׁלִישִׁית – התפילה טְהוֹרָה לגמרי, מפני שֶׁהָרְבִיעִית הייתה טמאה רק מפני חיבורה בְּטומאת מַגָּע טמא מת של הקציצות הישנות, וְאֵין מַגָּע טמא מת עוֹשֶׂה (מטמא) כלי אחר במַגָּע. וממילא לא נטמאה בפני עצמה, וכאשר הוחלפו כל השלוש הראשונות הטמאות במגע טמא מת – הכול טהור.

מִטָּה שֶׁנִּגְנַב חֶצְיָהּ, אוֹ אָבַד חֶצְיָהּ, אוֹ חֲלָקוּהָ אַחִין, אוֹ שׁוּתָּפִין –

מִטָּה טמאה שֶׁנִּגְנַב חֶצְיָהּ, אוֹ אָבַד חֶצְיָהּ, אוֹ חֲלָקוּהָ אַחִין, אוֹ שׁוּתָּפִין, ואינה עשויה להתחבר מחדש באותם החלקים –

טְהוֹרָה.

טְהוֹרָה. שאין שמה עליה, ואינה עומדת להתחבר בחזרה באותם חלקים.

הֶחֱזִירוּהָ – מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא.

הֶחֱזִירוּהָ, הרכיבו אותה בחלקים חדשים, או אף חיברו את חלקיה המקוריים – מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא, אבל אין הטומאה הישנה חוזרת אליה.

מִטָּה מִיטַּמְּאָה חֲבִילָה, וּמִיטַּהֶרֶת חֲבִילָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

מִטָּה – מִיטַּמְּאָה (מקבלת טומאה) רק בעודה חֲבִילָה, כשחלקיה מחוברים, וכן מִיטַּהֶרֶת בטבילה רק בעודה חֲבִילָה, ולא בטבילת כל אחד מן החלקים בפני עצמו. אלו דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִיטַּמְּאָה אֵיבָרִים, וּמִיטַּהֶרֶת אֵיבָרִים.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: המיטה מִיטַּמְּאָה גם כאֵיבָרִים, כשיש לפחות ארוכה (או קצרה) ושתי כרעיים המחוברות אליה, וּמִיטַּהֶרֶת גם כאֵיבָרִים, ואין צריך לחבר אותה כדי לטבול אותה שתיטהר כמיטה. וכן הלכה.