חזור
כלים
פרק יזכָּל כְּלֵי בַּעֲלֵי בָתִּים – שִׁיעוּרָן בְּרִמּוֹנִים.
כָּל כְּלֵי בַּעֲלֵי בָתִּים, כלי קיבול ביתיים – שִׁיעוּרָן בְּרִמּוֹנִים, שאם אינם מכילים רימונים, שהרימון נופל מתוכם – טהורים.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּמַה שֶּׁהֵן.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּמַה שֶּׁהֵן, כל כלי לפי השימוש המיוחד בו, וכגון שכלי המיוחד לתמרים – שיעורו בתמרים. ואין הלכה כמותו.
קוּפּוֹת הַגַּנָּנִים – שִׁעוּרָן בַּאֲגוּדּוֹת שֶׁל יָרָק.
קוּפּוֹת הַגַּנָּנִים, מעין סלים של בעלי גנות ירק, להובלת הירק – שִׁעוּרָן בַּאֲגוּדּוֹת (חבילות) שֶׁל יָרָק.
שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – בְּתֶבֶן.
וקופות שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – בְּתֶבֶן, קש מרוסק, שרגילים לשאת אותו בהן לשימושים שונים.
שֶׁל בַּלָּנִין – בִּגְבָבָה.
וקופות שֶׁל בַּלָּנִין (מפעילי בתי מרחץ) – בִּגְבָבָה, תערובת קש, זרדים ועשבים, שבה מסיקים את המרחץ.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כֻּלָּן בְּרִמּוֹנִים.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כֻּלָּן שיעורם בְּרִמּוֹנִים.
הַחֵמֶת – שִׁעוּרָהּ בִּפְקָעִיּוֹת שֶׁל שְׁתִי.
הַחֵמֶת, שק עור – שִׁעוּרָהּ בִּפְקָעִיּוֹת (כדורים) שֶׁל חוטי שְׁתִי מגולגלים, שלכך היא משמשת כאשר אינה משמשת למשקים, ואם אינה מקבלת (מכילה) אותן, היא טהורה.
אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת שֶׁל שְׁתִי, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֶּלֶת שֶׁל עֵרֶב – טְמֵאָה.
חמת, אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת פקעיות שֶׁל שְׁתִי, אַף עַל פִּי (הואיל) שֶׁמְּקַבֶּלֶת פקעת שֶׁל עֵרֶב, שהן גדולות יותר משל שתי – טְמֵאָה, שעדיין יש שימוש בחמת.
בֵּית קְעָרוֹת שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל קְעָרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הַתַּמְחוּיִין – טָמֵא.
וכן בֵּית קיבול לקְעָרוֹת, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל קְעָרוֹת, אַף עַל פִּי כן, כל שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הַתַּמְחוּיִין, קערות גדולות, מגשים – טָמֵא.
בֵּית הָרְעִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל מַשְׁקִין, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הָרְעִי – טָמֵא.
וכן בֵּית הָרְעִי, כלי לצואה, 'סיר לילה', שֶׁנקוב ואֵינוֹ מְקַבֵּל מַשְׁקִין, אַף עַל פִּי כן, כל שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הָרְעִי – טָמֵא.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְטַהֵר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְקַיְּימִין אוֹתוֹ.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְטַהֵר במקרים אלו, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְקַיְּימִין (שומרים) אוֹתוֹ, את הכלי, ואין בו שימוש. ואין הלכה כמותו.
הַסַּלִּין שֶׁל פַּת – שִׁיעוּרָן בְּכִכָּרוֹת שֶׁל פַּת.
הַסַּלִּין שֶׁל פַּת – שִׁיעוּרָן לקבלת טומאה בּאפשרות להניח בהם כִכָּרוֹת שֶׁל פַּת.
אַפִּיפְיָירוֹת שֶׁעָשָׂה לָהֶן קָנִים מִלְּמַטָּן לְמַעְלָה לְחִיזּוּק – טְהוֹרָה.
אַפִּיפְיָירוֹת, שבכות העשויות חוטים, אף על פי שֶׁעָשָׂה לָהֶן קָנִים מִלְּמַטָּן לְמַעְלָה לְחִיזּוּק – טְהוֹרָה, משום שגם כך אין להן קיום ממושך, ונזרקות לאחר השימוש (ראו פט"ז מ"ה).
עָשָׂה לָהּ גַּפַּיִים כָּל שֶׁהֵן – טְמֵאָה.
עָשָׂה לָהּ גַּפַּיִים (צדדים, מסגרות) כָּל שֶׁהֵן – טְמֵאָה, אף על פי שהיא מלאה נקבים, משום שהידיות מחזקות ומקיימות אותה, ומשתמשים בה פעמים רבות.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בְּגַפַּיִים – טְהוֹרָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אף על פי שעשה לה גפיים, אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל כשהיא מלאה, כשאוחזים אותה בְּגַפַּיִים, כדרך כלי בעל ידיות – טְהוֹרָה. ואין הלכה כמותו.
הָרִמּוֹנִים שֶׁאָמְרוּ – שְׁלשָׁה אֲחוּזִין זֶה בָּזֶה.
הָרִמּוֹנִים שֶׁאָמְרוּ לעיל (משנה א) בשיעור כלי בעלי בתים, הם שְׁלשָׁה רימונים שאֲחוּזִין זֶה בָּזֶה, כדרך שהם גדלים יחד.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בַּנָּפָה וּבַכְּבָרָה – כְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל וִיהַלֵּךְ, וּבַקּוּפָּה – כְּדֵי שֶׁיַּפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: משערים את הכלים לעניין זה כדרך השימוש בהם: בַּנָּפָה וּבַכְּבָרָה שניקבו, משערים, כְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל אותם וִיהַלֵּךְ, שאם ייפלו כך רימונים דרך הנקב – הריהם טהורים, אף שכשעומדים במנוחה לא ייפלו דרכו. וּבַקּוּפָּה, מעין סל גמיש בעל ידיות – כְּדֵי שֶׁיַּפְשִׁיל אותה לַאֲחוֹרָיו, מאחורי גבו, וילך עמה, כי כך דרך שימושה.
וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל רִמּוֹנִים,
וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל רִמּוֹנִים, מפני שהם צרים,
כְּגוֹן הָרוֹבַע, וַחֲצִי הָרוֹבַע, הַקְּנוֹנִים הַקְּטַנִּים –
כְּגוֹן כלי מידה של הָרוֹבַע (רובע הקב), וַחֲצִי הָרוֹבַע, או הַקְּנוֹנִים (מיני סלים) הַקְּטַנִּים –
שִׁיעוּרָן בְּרוּבָּן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
שִׁיעוּרָן בְּרוּבָּן, שרק אם ניקב רובו של הכלי, אינו מקבל טומאה. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּזֵיתִים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שיעורם בּנקב שיוצאים בו זֵיתִים.
נִפְרְצוּ – שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים, נִגְמְמוּ – שִׁעוּרָן בְּמַה שֶּׁהֵן.
ומבארים את דברי רבי שמעון: שאם הכלים נִפְרְצוּ בדפנותיהם – שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים, כאמור. ואם נִגְמְמוּ (נחתכו לכל רוחבם) – שִׁעוּרָן בְּמַה שֶּׁהֵן, שכל עוד מקבלים בתוכם – טמאים. וכן הלכה.
הָרִמּוֹן שֶׁאָמְרוּ – לֹא קָטָן וְלֹא גָּדוֹל, אֶלָּא בֵּינוֹנִי.
הָרִמּוֹן שֶׁאָמְרוּ לשער בו – לֹא קָטָן וְלֹא גָּדוֹל, אֶלָּא בֵּינוֹנִי.
וּלְמָה הוּזְכְּרוּ רִמּוֹנֵי בָדָאן? שֶׁיְּהוּ מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וּלְמָה, לאיזה עניין הוּזְכְּרוּ בדברי החכמים רִמּוֹנֵי בָדָאן? לא לעניין השיעורים, אלא שֶׁיְּהוּ מְקַדְּשִׁין (אוסרים) כָּל שֶׁהֵן בתערובת, שאם התערבו מעט רימוני בדאן של איסור (כגון של ערלה) ברימוני בדאן רבים של היתר – התערובת כולה אסורה, ואין המיעוט בטל ברוב (ראו ערלה פ"ג מ"ז), אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: לְשַׁעֵר בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: רימוני בדאן נזכרו דווקא לְשַׁעֵר בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים, ואין משערים ברימונים בינוניים. אך אינם אוסרים את התערובת בכל שהוא.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְכָךְ וּלְכָךְ הוּזְכְּרוּ – לְשַׁעֵר בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים, וְיִהְיוּ מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְכָךְ וּלְכָךְ הוּזְכְּרוּ – הן לְשַׁעֵר בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים, וְהן שיִהְיוּ מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לֹא הוּזְכְּרוּ רִמּוֹנֵי בָדָאן וַחֲצִירֵי גֶבַע, אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ מִתְעַשְּׂרִין וַדַּאי בְּכָל מָקוֹם.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: הרימונים שמשערים בהם את הכלים הם רימונים בינוניים, ואף רימונים אלה אוסרים את התערובות בכל שהוא. ולֹא הוּזְכְּרוּ בדברי החכמים רִמּוֹנֵי בָדָאן וַחֲצִירֵי (מין ירק) גֶבַע, אֶלָּא לעניין שֶׁיִּהְיוּ מִתְעַשְּׂרִין בתורת וַדַּאי בְּכָל מָקוֹם, ולא כשאר הפירות שאדם קונה בשוק שמתעשרים מספק ('דמאי'), מפני שבדאן וגבע הם מקומות של כותים, שאינם מעשרים את תוצרתם הנמכרת לאחרים.
כַּבֵּיצָה שֶׁאָמְרוּ – לֹא גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה, אֶלָּא בֵּינוֹנִית.
כַּבֵּיצָה שֶׁאָמְרוּ לשיעורים שונים, כגון לעניין שיעור אוכל שמטמא טומאת אוכלים (טהרות פ"א מ"ג) ועוד, שהיא ביצת תרנגולת – לֹא ביצה גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה, אֶלָּא בֵּינוֹנִית.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵבִיא גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת וּקְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַמַּיִם, וְחוֹלֵק אֶת הַמַּיִם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵבִיא ביצה גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת וּביצה קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, וממלא כלי עד גדותיו במים, וְנוֹתֵן (ומכניס) את שתי הביצים לְתוֹךְ הַמַּיִם. וְחוֹלֵק לשניים אֶת הַמַּיִם שנשפכו, וכל חלק הוא שיעור ביצה בינונית.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי מִי מוֹדִיעֵנִי אֵיזוֹהִי גְּדוֹלָה וְאֵיזוֹהִי קְטַנָּה?
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי מִי מוֹדִיעֵנִי אֵיזוֹהִי ביצה הגְּדוֹלָה ביותר, וְאֵיזוֹהִי הקְטַנָּה ביותר? שמא יש גדולה יותר או קטנה יותר, ומדידה זו אינה מדויקת לעולם!
אֶלָּא הַכֹּל לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל רוֹאֶה.
אֶלָּא הַכֹּל (כל השיעורים) לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל הרוֹאֶה נאמרו. ולפיכך, כל ביצה שהיא בינונית לפי אומדן הרואה – יכול לשער בה שיעור כביצה. וכן הלכה.
כַּגְּרוֹגֶרֶת שֶׁאָמְרוּ – לֹא גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה, אֶלָּא בֵּינוֹנִית.
כַּגְּרוֹגֶרֶת (תאנה מיובשת) שֶׁאָמְרוּ חכמים, כגון לעניין שיעור הוצאת דבר מאכל מרשות לרשות בשבת (שבת פ"ז מ"ד), לֹא גרוגרת גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה, אֶלָּא בֵּינוֹנִית.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הַבֵּינוֹנִית שֶׁבַּמְּדִינוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הגרוגרת הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא הַבֵּינוֹנִית שֶׁבַּמְּדִינוֹת, ובה יש לשער. ואין הלכה כמותו, אלא משערים בגרוגרות של ארץ ישראל.
כַּזַּיִת שֶׁאָמְרוּ – לֹא גָּדוֹל וְלֹא קָטָן אֶלָּא בֵּינוֹנִי, זֶה 'אֵגוֹרִי'.
כַּזַּיִת שֶׁאָמְרוּ לשער בו רוב שיעורי תורה, כגון למצוות אכילה ולאיסורי אכילה, ולטומאת מת ועוד – לֹא גָּדוֹל וְלֹא קָטָן אֶלָּא בֵּינוֹנִי, זֶה הזית המכונה 'אֵגוֹרִי'.
כַּשְּׂעוֹרָה שֶׁאָמְרוּ – לֹא גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה אֶלָּא בֵּינוֹנִית, זוֹ מִדְבָּרִית.
כַּשְּׂעוֹרָה שֶׁאָמְרוּ לשער בה עצם המת המטמאת במגע ומשא (אהלות פ"ב מ"ג) – לֹא גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה אֶלָּא בֵּינוֹנִית, זוֹ היא הנקראת שעורה מִדְבָּרִית.
כָּעֲדָשָׁה שֶׁאָמְרוּ – לֹא גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה אֶלָּא בֵּינוֹנִית, זוֹ מִצְרִית.
כָּעֲדָשָׁה שֶׁאָמְרוּ לעניין בשר חי בנגע (ראו נגעים פ"ד מ"ו ופ"ו מ"א) וטומאת שרצים (ראו למשל טהרות פ"ג מ"ד), לֹא גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה אֶלָּא בֵּינוֹנִית, זוֹ היא הנקראת עדשה מִצְרִית.
כָּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטּוּמְאָה בְּעוֹבִי הַמַּרְדֵּעַ – לֹא גָּדוֹל וְלֹא קָטָן אֶלָּא בֵּינוֹנִי.
מה ששנינו (אהלות פט"ז מ"א), שכָּל החפצים הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין בתורת 'אוהל' אֶת הַטּוּמְאָה, טומאת המת בְּעוֹבִי הַמַּרְדֵּעַ, מקל שמכוונים באמצעותו את הבקר החורש – הרי זה מרדע לֹא גָּדוֹל וְלֹא קָטָן אֶלָּא בֵּינוֹנִי.
אֵיזֶה הוּא בֵּינוֹנִי? כֹּל שֶׁהֶקֵּיפוֹ טֶפַח.
אֵיזֶה הוּא מרדע בֵּינוֹנִי? כֹּל שֶׁמידת הֶקֵּיפוֹ טֶפַח (רוחב כף היד, 8 ס"מ), ונמצא שעוביו כשליש טפח.
הָאַמָּה שֶׁאָמְרוּ – בָּאַמָּה הַבֵּינוֹנִית.
שיעור הָאַמָּה שֶׁאָמְרוּ חכמים בדינים רבים שבתורה – בָּאַמָּה הַבֵּינוֹנִית, שהיא שישה טפחים (48 ס"מ).
וּשְׁתֵּי אַמּוֹת הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה: אַחַת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וְאַחַת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית.
וּשְׁתֵּי אַמּוֹת (קני מידה של אמה) הָיוּ בְּ'שׁוּשַׁן הַבִּירָה', כינויו של חדר שהיה מעל השער המזרחי של הר הבית: אמה אַחַת הייתה מונחת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית של 'שושן', וְאַחַת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית שלו.
שֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית הָיְתָה יְתֵירָה עַל שֶׁל משֶׁה חֲצִי אֶצְבַּע. שֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית הָיְתָה יְתֵירָה עָלֶיהָ חֲצִי אֶצְבַּע. נִמְצֵאת יְתֵירָה עַל שֶׁל משֶׁה אֶצְבַּע.
זו שֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית הָיְתָה יְתֵירָה (עודפת) עַל האמה שֶׁל משֶׁה, שלפיה בנו את המשכן וכליו, כמידת חֲצִי אֶצְבַּע (חצי רוחב אגודל, כ-1 ס"מ). וזו שֶׁהייתה מונחת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית הָיְתָה יְתֵרָה עָלֶיהָ, על האמה הצפונית, חֲצִי אֶצְבַּע. נִמְצֵאת יְתֵירָה עַל שֶׁל משֶׁה רוחב אֶצְבַּע (כ-2 ס"מ).
וְלָמָּה אָמְרוּ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה?
וְלָמָּה אָמְרוּ (קבעו) אמה אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה?
אֶלָּא שֶׁהָאוּמָנִין נוֹטְלִין בַּקְּטַנָּה וּמַחֲזִירִין בַּגְּדוֹלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מְעִילָה.
אֶלָּא לשם כך, שֶׁהָאוּמָנִין (בעלי המלאכה) שבמקדש נוֹטְלִין את חומרי הגלם מרשות ההקדש בַּקְּטַנָּה, לפי האמה המדויקת, וּמַחֲזִירִין להקדש את עודפי החומרים, ומחשבים את היקף העבודה שעשו, בּמדידה על פי האמה הגְּדוֹלָה. וטעם הדבר הוא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מְעִילָה בהקדש. שאם היו מחשבים במדויק, באותה מידה, היה חשש שיטעו בחישוב לטובתם, ולפיכך מחשבים באופן שמרחיק מן הטעות הזו.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הָאַמּוֹת הָיוּ בֵּינוֹנִיּוֹת, חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וְהַקֶּרֶן וְהַסּוֹבֵב וְהַיְּסוֹד.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הָאַמּוֹת שהוזכרו במשכן ובמקדש הָיוּ בֵּינוֹנִיּוֹת, של שישה טפחים, חוּץ מרוחב מִזְבַּח הַזָּהָב, שהוא אמה על אמה, וְהַקֶּרֶן, בליטה ריבועית, שהייתה בכל אחת מפינות המזבח החיצון, שהוא אמה על אמה, וְרוחב הַסּוֹבֵב, כעין מדרגה שהקיפה את המזבח החיצון בערך באמצע גובהו, וְהַיְּסוֹד (הבסיס) הבולט מן המזבח החיצון, שכל אלה נעשו באמה של חמישה טפחים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַמַּת הַבִּנְיָן – שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְשֶׁל כֵּלִים – חֲמִשָּׁה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַמַּת הַבִּנְיָן, שמדדו בה את המבנים – הייתה של שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְאמה שֶׁל כֵּלִים, שמדדו בה את כלי המקדש – של חֲמִשָּׁה טפחים. ואין הלכה כמותו.
וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ בְּמִדָּה דַּקָּה:
וְיֵשׁ מן השיעורים שֶׁאָמְרוּ לשער אותם בְּמִדָּה דַּקָּה (קטנה):
מִדּוֹת הַלַּח וְהַיָּבֵשׁ שִׁיעוּרָן בָּאִיטַלְקִי, זוֹ מִדְבָּרִית.
מִדּוֹת הנפח של הַלַּח וְהַיָּבֵשׁ, כגון כלי המידה שהשתמשו בהם במקדש למנחות ונסכים, ועוד – שִׁיעוּרָן בָּאִיטַלְקִי, במידה הרומית, וזוֹ היא המידה המִדְבָּרִית (המקראית), שנהגה כשהיו ישראל במדבר.
וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ, הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא אָדָם:
וְיֵשׁ מן השיעורים שֶׁאָמְרוּ לשער אותם שלא על פי מידה אחידה לכולם, אלא הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא אָדָם, בכל אדם לפי גופו, ומפרטים:
הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה,
הכהן הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה, הנוטל קומץ ממנה להקטרה על המזבח, קומץ כפי מידת ידו.
וְהַחוֹפֵן אֶת הַקְּטוֹרֶת,
וְהכהן הגדול הַחוֹפֵן אֶת הַקְּטוֹרֶת להקטירה בקודש הקודשים ביום הכיפורים, חופן כפי מידת כפות ידיו.
וְהַשּׁוֹתֶה כִּמְלֹא לוּגְמָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,
וְהַשּׁוֹתֶה משקים כִּמְלֹא לוּגְמָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שמתחייב על כך שלא עינה את נפשו, מחשב לפי גודל פיו.
וְכִמְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לָעֵרוּב.
וְשיעור כִמְזוֹן פת הנצרכת בשְׁתֵּי סְעוּדוֹת לעניין עֵרוּב תחומין (ראו עירובין פ"ח מ"ב), קובעים אותו לפי האדם הנצרך לעירוב, שאם הוא זקן או חולה, שיעורו מועט יותר.
מְזוֹנוֹ לַחֹל אֲבָל לֹא לַשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לַשַּׁבָּת אֲבָל לֹא לַחוֹל.
מְזוֹנוֹ לשתי סעודות של יום חוֹל אֲבָל לֹא לַשַּׁבָּת, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מזונו לשתי סעודות של שַׁבָּת וְלֹא לַחוֹל.
אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְכַּוְּונִין לְהָקֵל.
ומסבירים: אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְכַּוְּונִין לְהָקֵל, להצריך כמות מועטה, שרבי מאיר הלך אחר האוכלים פחות בסעודת יום חול, ורבי יהודה אחר האוכלים פחות בסעודת השבת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִשְּׁתֵי יָדוֹת לַכִּכָּר מִשָּׁלשׁ לַקַּב.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שתי סעודות הן מזון העשוי מִשְּׁתֵי יָדוֹת (חלקים) לְכִכָּר, שני שליש של כיכר לחם, מִשָּׁלשׁ לַקַּב, כאשר עושים שלוש כיכרות מקב חיטים (כ-1.38 ליטר). והיא פת בנפח כ-307 סמ"ק.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: מִכִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: שתי סעודות עושים מִכִּכָּר לחם שקונים בְּפוּנְדְּיוֹן (1/12 דינר), כאשר אַרְבַּע סְאִין (כ-33 ליטר) של חיטים נמכרות בְּסֶלַע כסף (4 דינרים), כלומר סאה (שישה קבים) בדינר. ולאחר ניכוי ההוצאות נמצא, שקונים בפונדיון כיכר בגודל רבע הקב, כ-345 סמ"ק.
וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ בְּמִדָּה גַסָּה:
וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ לשער בְּמִדָּה גַּסָּה (גדולה):
מְלֹא תַרְוָוד רָקָב – כִּמְלֹא תַרְוָוד גָּדוֹל שֶׁל רוֹפְאִים.
מְלֹא תַרְוָוד (כף גדולה) רָקָב של גוויית אדם מת, שהוא שיעור הרקב לטמא באוהל (אהלות פ"ב מ"א) – כִּמְלֹא תַרְוָוד גָּדוֹל שֶׁל רוֹפְאִים.
וּגְרִיס נְגָעִים – כִּגְרִיס הַקִּלְקִי.
ושיעור גְרִיס (גרעין פול חצוי) שנאמר בעניין נְגָעִים, השיעור המינימלי של נגע צרעת המטמא (ראו נגעים פ"ו מ"א) – כִּגְרִיס הַקִּלְקִי (הבא מקיליקיה).
הָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה, כָּמוֹהָ וּכְגַרְעִינָתָהּ.
הָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שיעור נפח אכילתו להתחייב עליה הוא כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה (כתמרה גדולה), כָּמוֹהָ וּכְגַרְעִינָתָהּ, בשר הפרי והגרעין יחד.
וְנוֹדוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן – שִׁיעוּרָן כְּפִיקָה גְּדוֹלָה שֶׁלָּהֶן.
וְנוֹדוֹת (שקי עור) יַיִן וָשֶׁמֶן – שִׁיעוּרָן להיטהר כאשר יש בהן נקב כְּגודל פִיקָה (כדור של חוטים) גְּדוֹלָה שֶׁלָּהֶן, שנאמרה בהן, כלומר של חוטי ערב (ראו לעיל משנה ב).
וּמָאוֹר שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם, שִׁיעוּרוֹ כִּמְלֹא אֶגְרוֹף גָּדוֹל, זֶה הוּא אֶגְרוֹפוֹ שֶׁל בֶּן בָּטִיחַ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: יֶשְׁנוֹ כְּרֹאשׁ גָּדוֹל שֶׁל אָדָם.
וּמָאוֹר (חלון) שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם, כגון חור שחוררו המים או בעלי חיים (ראו אהלות פי"ג מ"א) – שִׁיעוּרוֹ, כדי שתעבור בו טומאת המת מחדר לחדר, כִּמְלֹא אֶגְרוֹף גָּדוֹל, זֶה הוּא אֶגְרוֹפוֹ שֶׁל אדם שנקרא בֶּן בָּטִיחַ, שהיה איש גדול במיוחד. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אותו אגרוף יֶשְׁנוֹ במידתו כְּרֹאשׁ גָּדוֹל שֶׁל אָדָם.
וְשֶׁנַּעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם, שִׁיעוּרוֹ כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה, שֶׁהוּא כְּפוּנְדְּיוֹן הָאִיטַלְקִי, וּכְסֶלַע הַנִּירוֹנִית, וְכִמְלֹא נֶקֶב שֶׁבָּעוֹל.
ומאור שֶׁנַּעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם, שמפני חשיבותו מעביר את הטומאה בשיעור קטן יותר – שִׁיעוּרוֹ כִּמְלֹא עובי מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל הלִשְׁכָּה שבמקדש, שֶׁהוּא כְּגודל מטבע הפוּנְדְּיוֹן הָאִיטַלְקִי, והוא כְּגודל מטבע סֶלַע הַנִּירוֹנִית, וְכִמְלֹא נֶקֶב שֶׁבָּעוֹל, שבו מכניסים את חבלי הרתמה.
כֹּל שֶׁבַּיָּם טָהוֹר,
כֹּל כלי העשוי מן הצמחים או מן היצורים שֶׁבַּיָּם, כגון מעורם או מעצמותיהם – טָהוֹר, אינו מקבל טומאה,
חוּץ מִכֶּלֶב הַמַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ לַיַּבָּשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
חוּץ מהעשוי מגופו של כֶּלֶב הַמַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ לַיַּבָּשָׁה, ולפיכך, נחשב חיה יבשתית. אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הַגָּדֵל בַּיָּם וְחִבֵּר לָהֶם מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ,
הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הַגָּדֵל בַּיָּם וְחִבֵּר לָהֶם מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ,
אֲפִילּוּ חוּט, אֲפִילּוּ מְשִׁיחָה, דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טוּמְאָה – טָמֵא.
אֲפִילּוּ חיבר לו רק חוּט אחד, אֲפִילּוּ מְשִׁיחָה (חבל דק), אם היה זה דָּבָר שֶׁהוּא עשוי מחומר המְקַבֵּל טוּמְאָה – טָמֵא.
וְיֵשׁ בְּמַה שֶּׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן טוּמְאָה,
וְיֵשׁ בְּמַה שֶּׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן טוּמְאָה, כגון כלי חרס וברזל, העשויים מהארץ וממחצביה,
בַּשֵּׁנִי אֵין בּוֹ טוּמְאָה,
אבל במה שנברא בַּשֵּׁנִי, שנחלקו בו המים, ונעשה הרקיע – אֵין בּוֹ טוּמְאָה,
בַּשְּׁלִישִׁי יֵשׁ בּוֹ טוּמְאָה,
בנברא בַּשְּׁלִישִׁי, הצומח – יֵשׁ בּוֹ טוּמְאָה, כגון כלי עץ,
בָּרְבִיעִי וּבַחֲמִישִׁי אֵין בָּהֶם טוּמְאָה, חוּץ מִכְּנַף הָעוֹז וּבֵיצַת נַעֲמִית הַמְצוּפָּה.
הנבראים בָּרְבִיעִי וּבַחֲמִישִׁי, המאורות, הדגים והעופות – אֵין בָּהֶם טוּמְאָה, חוּץ מכלים העשויים מִכְּנַף הָעוֹז וּבֵיצַת נַעֲמִית (היען) הַמְצוּפָּה, שהם חומרים גדולים וחזקים יחסית, והיו רגילים לעשות מהם כלים.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: מַה נִּשְׁתַּנָּה כְּנַף הָעוֹז מִכָּל הַכְּנָפַיִם?
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: מַה נִּשְׁתַּנָּה כְּנַף הָעוֹז מִכָּל הַכְּנָפַיִם? אלא כל הכנפיים, אם יש להן בית קיבול, מקבלות טומאה. ואין הלכה כמותו.
וְכֹל שֶׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי – טָמֵא.
כֹּל שֶׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, בעלי חיים שביבשה, והאדם – טָמֵא.
הָעוֹשֶׂה כְּלִי קִבּוּל מִכָּל מָקוֹם – טָמֵא.
הָעוֹשֶׂה כְּלִי קִבּוּל מִכָּל מָקוֹם, אף מדבר שלא רגילים לעשות ממנו כלי – טָמֵא, כפי שיפורט בסמוך.
הָעוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִכָּל מָקוֹם – טָמֵא.
וכן הָעוֹשֶׂה כלי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִכָּל מָקוֹם – טָמֵא.
הָעוֹשֶׂה כִּיס מֵעוֹר הַמַּצָּה, מִן הַנְּיָיר – טָמֵא.
הָעוֹשֶׂה כִּיס (ארנק), שקיק או קפל תפור, מֵעוֹר הַמַּצָּה, עור גולמי שלא נמלח ולא עוּבד כלל, או מִן הַנְּיָיר – טָמֵא.
הָרִימּוֹן, הָאַלּוֹן וְהָאֱגוֹז שֶׁחֲקָקוּם הַתִּינוֹקוֹת לָמוֹד בָּהֶם אֶת הֶעָפָר, אוֹ שֶׁהִתְקִינוּם לְכַף מֹאזְנַיִם – טָמֵא,
פירות הָרִימּוֹן, הָאַלּוֹן וְהָאֱגוֹז שֶׁחֲקָקוּם (חקקו בהם) והוציאו את תכולתם הַתִּינוֹקוֹת (ילדים קטנים) כדי לָמוֹד (למדוד) בָּהֶם אֶת הֶעָפָר, אוֹ שֶׁהִתְקִינוּם לְשמש כַף מֹאזְנַיִם במשחקם – טָמֵא, כשאר כלי קיבול.
שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶם מַחֲשָׁבָה.
ומעירים: אבל אם רק חשבו להשתמש בקליפות, ולא עשו בהן מעשה לשם כך, אין זה משנה את מעמדם לכלים, כפי שהוא באדם בוגר בן דעת, מפני שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, לתינוקות, חשיבות למַעֲשֶׂה שהם עושים, וְאֵין לָהֶם מַחֲשָׁבָה. ולפיכך, אם רק חשבו להשתמש בקליפות, ולא עשו בהן מעשה לשם כך, אין זה משנה את מעמדם ככלים.
קְנֵה מֹאזְנַיִם וְהַמָּחוֹק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מַתָּכוֹת, וְהָאֵסֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת, וְקָנֶה שֶׁל עָנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מַיִם, וּמַקֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מְזוּזָה וּמַרְגָּלִיּוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.
קְנֵה מֹאזְנַיִם, המוט שכפות המאזניים תלויות בו, וְהַמָּחוֹק, מעין סרגל להסרת העודף הנגדש בכלי המידה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל נסתר למַתָּכוֹת כדי להכביד ולהטות את כף המאזניים לצד מסוים, או כדי להכביד על החומר ה'נמחק' ולהסיר ממנו יותר מדי, וְהָאֵסֶל (מוט נשיאה) שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת, כדי להחביא בתוכו מטבעות גנובים, וכיוצא בזה, וְקָנֶה שֶׁל עָנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מַיִם, והוא שותה ממנו בלא רואים ואומר שהוא צמא או שגונב בו שמן, וּמַקֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל למְזוּזָה וּמַרְגָּלִיּוֹת, שמניח בו מזוזה או מבריח בתוכו מרגליות – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין, כדין כלי עץ שנעשה בהם בית קיבול 'מכל מקום' (ראו במשנה קודמת).
וְעַל כּוּלָּן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: אוֹי לִי אִם אוֹמַר, אוֹי לִי אִם לֹא אוֹמַר.
וְעַל כּוּלָּן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: אוֹי לִי אִם אוֹמַר ואדבר על כלים אלו ברבים, שכך אלמד את הרמאים כיצד לרמות, ואוֹי לִי גם אִם לֹא אוֹמַר כלום, שאני מונע תורה מן התלמידים, וגורם לטעות בדיני הטהרות, וכן, שכך הרמאים סבורים שאין החכמים בקיאים במעשיהם.
תַּחְתִּית הַצּוֹרְפִים – טְמֵאָה, וְשֶׁל נַפָּחִין – טְהוֹרָה.
תַּחְתִּית הַצּוֹרְפִים, בסיס עץ למשטח העבודה של הצורפים, ששאריות המתכות היקרות נופלות לתוכו – טְמֵאָה, שעשויה לקיבול. וְתחתית שֶׁל נַפָּחִין – טְהוֹרָה, שאינה עשויה לקיבול.
מַשְׁחֶזֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן – טְמֵאָה, וְשֶׁאֵין בָּהּ – טְהוֹרָה.
מַשְׁחֶזֶת, מתקן לליטוש וחידוד סכינים, שעשויה עץ, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל לשֶׁמֶן – טְמֵאָה. וְשֶׁאֵין בָּהּ בית קיבול – טְהוֹרָה.
פִּנְקֵס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל שַׁעֲוָה – טְמֵאָה, וְשֶׁאֵין בָּהּ – טְהוֹרָה.
פִּנְקֵס, עשוי לוחות עץ קטנים, שמצפים אותו בשעווה וכותבים עליו, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל לשַׁעֲוָה – טְמֵאָה. וְשֶׁאֵין בָּהּ בית קיבול – טְהוֹרָה.
מַחֲצֶלֶת הַקַּשׁ וּשְׁפוֹפֶרֶת הַקַּשׁ,
מַחֲצֶלֶת העשויה קַשׁ, וּשְׁפוֹפֶרֶת (כלי חלול) עשוי מן הַקַּשׁ –
רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר.
רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא משום כלים, שמחצלת קש משמשת לשכיבה, והשפופרת לקיבול. וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר, מפני שכלים אלו מתקלקלים בנקל ואינם מתקיימים לאורך זמן. והלכה כרבי עקיבא.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף שֶׁל פַּקוּעוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף שֶׁל פַּקוּעוֹת (דלעת מדברית) כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, כמחצלת ושפופרת הקש. ואין הלכה כמותו.
מַחֲצֶלֶת קָנִים וְשֶׁל חֵלֶף – טְהוֹרָה.
מַחֲצֶלֶת קָנִים וְשֶׁל חֵלֶף (מין עשב או עץ) – טְהוֹרָה, שאינה עשויה לשכיבה, ואין לה בית קיבול, ומשמשת רק לסיכוך.
שְׁפוֹפֶרֶת הַקָּנֶה שֶׁחֲתָכָהּ לְקַבָּלָה – טְהוֹרָה, עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכָּכַיי.
שְׁפוֹפֶרֶת (צינור) הַקָּנֶה, גם לאחר שֶׁחֲתָכָהּ לְקַבָּלָה (כדי לקבל בה) – טְהוֹרָה, עַד שֶׁיּוֹצִיא מתוכה אֶת כָּל הַכָּכַיי (החומר הספוגי).