חזור
כלים
פרק טוכְּלֵי עֵץ, כְּלֵי עוֹר, כְּלֵי עֶצֶם, כְּלֵי זְכוּכִית;
כְּלֵי עֵץ, כְּלֵי עוֹר, כְּלֵי עֶצֶם של חיות ובהמות, וכְלֵי זְכוּכִית;
פְּשׁוּטֵיהֶן – טְהוֹרִין, וּמְקַבְּלֵיהֶן – טְמֵאִים.
פְּשׁוּטֵיהֶן, הכלים השטוחים – טְהוֹרִין, וּמְקַבְּלֵיהֶן, כלי הקיבול – טְמֵאִים, מקבלים טומאה.
נִשְׁבְּרוּ – טָהֲרוּ.
אם נִשְׁבְּרוּ – טָהֲרוּ, מפני שבטל מהם שם 'כלי'.
חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים – מְקַבְּלִין טוּמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא.
חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן (משברי הכלים) כֵּלִים חדשים – מְקַבְּלִין טוּמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא, ואין טומאתם הקודמת חוזרת אליהם.
הַשִּׁידָּה, וְהַתֵּיבָה, וְהַמִּגְדָּל, כַּוֶּורֶת הַקַּשׁ, וְכַוֶּורֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית;
הַשִּׁידָּה, ארון נמוך שיש לו רגליים, וְהַתֵּיבָה, ארגז נייח, וְהַמִּגְדָּל, ארון גבוה, כַּוֶּורֶת העשויה מקַּשׁ, וְכַוֶּורֶת העשויה מקָּנִים, וּבוֹר, מכל גדול, למים מתוקים של סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, גדולה, שמיועדת להפלגה ממושכת;
שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שׁוּלַיִם, וְהֵן מַחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח, שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בַּיָּבֵשׁ – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין.
כל אחד מכלים אלו שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שׁוּלַיִם, תחתית שטוחה, וְהֵן מַחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה (כ-332 ליטר) בַּלַּח, נוזלים, שֶׁהֵם כּוֹרַיִם (60 סאה, כ-498 ליטר) בּדבר יָבֵשׁ, שניתן לגדוש אותו מעל שפת הכלי – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין, מפני שאינם מיטלטלים כשהם מלאים.
וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים, בֵּין מְקַבְּלִין, בֵּין אֵינָם מְקַבְּלִין – טְמֵאִין. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים העשויים מעץ, עור, עצם או זכוכית, בֵּין שהם מְקַבְּלִין ארבעים סאה, ובֵין שאֵינָם מְקַבְּלִין אלא פחות – טְמֵאִין, מפני שעשויים לטלטול, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דַּרְדּוּר עֲגָלָה, וְקוּסְטוֹת הַמְּלָכִים, וַעֲרֵיבַת הָעַבְּדָנִין, וּבוֹר סְפִינָה קְטַנָּה, וְהָאָרוֹן; אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין – טְמֵאִין, שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לִיטַּלְטֵל אֶלָּא בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכָן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר דין זה בסגנון אחר: דַּרְדּוּר עֲגָלָה, חבית עץ גדולה שמסיעים על עגלה, וְקוּסְטוֹת, ארגזי מסעות, הַמְּלָכִים, וַעֲרֵיבַת הָעַבְּדָנִין, (מעבדי העורות), קערה גדולה מאוד ששורים בה את העורות, וּבוֹר של סְפִינָה קְטַנָּה, וְהָאָרוֹן הנייד, כל אלו, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין יותר מארבעים סאה – טְמֵאִין, שֶׁכלים אלו אֵינָן עֲשׂוּיִין לִיטַּלְטֵל אֶלָּא בְּמַה (עם מה) שֶּׁבְּתוֹכָן.
וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים; הַמְקַבְּלִים – טְהוֹרִין, וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין – טְמֵאִין.
וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים חוץ מאלו; הַמְקַבְּלִים ארבעים סאה ומעלה – טְהוֹרִין, וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין ארבעים סאה – טְמֵאִין.
אֵין בֵּין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא עֲרֵיבַת בַּעַל הַבַּיִת.
ומסבירים: אֵין הבדל בֵּין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שמנה דווקא את הכלים הטהורים, לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, שמנה דווקא את הכלים הטמאים, אֶלָּא עֲרֵיבַת בַּעַל הַבַּיִת, המכילה ארבעים סאה. לדברי רבי מאיר היא טמאה, ולדברי רבי יהודה היא טהורה. והלכה כרבי יהודה.
אֲרוּבּוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים – טְמֵאוֹת. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – טְהוֹרוֹת.
אֲרוּבּוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים (אופים), לוחות שהאופה מכין עליהם את הכיכרות – טְמֵאוֹת, מפני שיש להן צורת כלי, והן עשויות לקבלת כיכרות בצק. וארובות שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – טְהוֹרוֹת, שאין להן צורת כלי.
סֵרְקָן אוֹ כִּרְכְּמָן – טְמֵאוֹת.
ואולם אם סֵרְקָן (צבע אותם ב'סרק', צבע אדום) אוֹ כִּרְכְּמָן (צבען ב'כרכום', צבע כתום) – טְמֵאוֹת. שבכך קיבלו צורת כלי.
דַּף שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁקְּבָעוֹ בַּכּוֹתֶל – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים.
דַּף (לוח פשוט) שֶׁל נַחְתּוֹמִין, שמניחים עליו בצק, ועשוי מתכת, שֶׁקְּבָעוֹ בַּכּוֹתֶל – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, שסבור, כי כל המחובר לקרקע הריהו כקרקע, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים, שסבורים, שכלי המחובר לקרקע אינו כקרקע, והלכה כמותם.
סְרוֹד שֶׁל נַחְתּוֹמִין – טָמֵא. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – טָהוֹר.
סְרוֹד, כלי שלשים או עורכים עליו את הבצק, שֶׁל נַחְתּוֹמִין – טָמֵא, שיש לו בית קיבול. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – טָהוֹר, שאין לו צורת כלי.
גִּיפְּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו – טָמֵא. נִפְרַץ מֵרוּחַ אַחַת – טָהוֹר.
גִּיפְּפוֹ (הקיפו במסגרת) את הסרוד של בעלי בתים, מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו – טָמֵא, שיש לו צורת כלי. ואם לאחר מכן נִפְרַץ מֵרוּחַ אַחַת – טָהוֹר, מפני שבטלה צורתו.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם הִתְקִינוֹ לִהְיוֹת קוֹרֵץ עָלָיו – טָמֵא.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם הִתְקִינוֹ לִהְיוֹת קוֹרֵץ (חותך) עָלָיו את חתיכות הבצק – טָמֵא, אף על פי שאין לו מסגרת. ואין הלכה כמותו.
וְכֵן הַמַּעֲרוֹךְ – טָמֵא.
וְכֵן הַמַּעֲרוֹךְ שמשמש לרידוד הבצק – טָמֵא.
יַם נָפָה שֶׁל סִילָּתִין – טָמֵא,
יַם נָפָה, הדפנות שעושים סביב הנפה כדי שלא יתפזר הקמח, אם היה שֶׁל סִילָּתִין (מכיני סולת) – טָמֵא, מפני שמיועד לקבלה, ונחשב 'כלי',
וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – טָהוֹר.
וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – טָהוֹר, שאינו קבוע למלאכה זו, ואינו כלי העשוי לקבלה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁל גּוֹדֶלֶת טָמֵא מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁהַבָּנוֹת יוֹשְׁבוֹת בְּתוֹכוֹ וְגוֹדְלוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף ה'ים' שֶׁל הגּוֹדֶלֶת (מעצבת שער), העשוי לקבל את השער הנושר, טָמֵא משום מוֹשָׁב (טומאת מדרס), מִפְּנֵי שֶׁהַבָּנוֹת הקטנות יוֹשְׁבוֹת בְּתוֹכוֹ וְגוֹדְלוֹת.
כָּל הַתְּלוּיִם – טְמֵאִין, חוּץ מִתְּלוּי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
כָּל הַתְּלוּיִם (המתלים) שבכלים טְמֵאִין כשהם מחוברים אל הכלים, חוּץ מִתְּלוּי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, שאין בו כל צורך לאחיזת הכלי ומשמש לתלייה בלבד. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כּוּלָם טְהוֹרִין, חוּץ מִתְּלוּי נָפָה שֶׁל סַלָּתִין, וּתְלוּי כִּבְרַת גְּרָנוֹת, וּתְלוּי מַגַּל יָד, וּתְלוּי מַקֵּל הַבַּלָּשִׁין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְסַיְּיעִין בִּשְׁעַת הַמְּלָאכָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כּוּלָם טְהוֹרִין, שאינם חלק מהכלי, חוּץ מִתְּלוּי הנָפָה שֶׁל הסַלָּתִין, וּתְלוּי כִּבְרַת גְּרָנוֹת, כברה שמנפים בה בגורן את גרגרי תבואה מן המוץ, וּתְלוּי מַגַּל יָד, מגל קטן ששימש בעבודות יום-יום, וּתְלוּי מַקֵּל הַבַּלָּשִׁין (גובי המס) לחפש בו בסחורות שונות, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְסַיְּיעִין בִּשְׁעַת הַמְּלָאכָה לאחיזה נוחה.
זֶה הַכְּלָל: הֶעָשׂוּי לְסַיֵּיעַ בִּשְׁעַת מְלָאכָה – טָמֵא. הֶעָשׂוּי לִתְלוּי – טָהוֹר.
זֶה הַכְּלָל: הֶעָשׂוּי לְסַיֵּיעַ בִּשְׁעַת המְלָאכָה – טָמֵא. הֶעָשׂוּי לִתְלוּי (לתלות בו) בלבד – טָהוֹר. וכן הלכה.
רַחַת שֶׁל גָּרוֹסוֹת – טְמֵאָה.
רַחַת, מעין את, כף עץ מרובעת וגדולה, שֶׁל גָּרוֹסוֹת (עושי הגריסים), שמעבירים בתוכה גרגרי תבואה וקטניות או גריסים – טְמֵאָה, שיש חשיבות לכך שלא יפלו ממנה גרגרים, והיא עשויה לקבלה.
שֶׁל אוֹצָרוֹת – טְהוֹרָה.
ורחת שֶׁל אוֹצָרוֹת (מחסנים) – טְהוֹרָה, שעשויה לגריפה ולאיסוף בלבד.
שֶׁל גִּתּוֹת – טְמֵאָה.
ורחת שֶׁל גִּתּוֹת, שדורכים בהם את הענבים ליין – טְמֵאָה, שעשויה לקבל בה ענבים או פסולת ענבים.
שֶׁל גְּרָנוֹת – טְהוֹרָה.
ושֶׁל גְּרָנוֹת, שזורים בהם תבואה – טְהוֹרָה, שעשויה לזריית התבואה באוויר ולהפיכתה.
זֶה הַכְּלָל: הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה – טָמֵא, לְכִנּוּס – טָהוֹר.
זֶה הַכְּלָל: כלי הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה, גם אם לצורך העברה ממקום למקום – טָמֵא. והעשוי לְכִנּוּס ולאיסוף בלבד – טָהוֹר.
נִבְלֵי הַשָּׁרָה – טְמֵאִין, וְנִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי – טְהוֹרִין.
נִבְלֵי הַשָּׁרָה, נבלים העשויים לשירה ונגינה – טְמֵאִין, מקבלים טומאה, וְנִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי המשוררים במקדש – טְהוֹרִין.
כָּל הַמַּשְׁקִין – טְמֵאִין, וּמַשְׁקֵה בֵּית מַטְבְּחַיָּיא – טְהוֹרִין.
כָּל הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין, מקבלים טומאה, וּמַשְׁקֵה בֵּית מַטְבְּחַיָּיא, הדם והמים שבבית המטבחיים שבעזרה – טְהוֹרִין.
כָּל הַסְּפָרִים מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, חוּץ מִסֵּפֶר הָעֲזָרָה.
ועוד, כָּל הַסְּפָרִים (ספרי המקרא) מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם של הנוגעים בקלף (ראו ידיים פ"ג מ"ג–מ"ה) בגזרת חכמים, חוּץ מִסֵּפֶר התורה שהיה בעֲזָרָה שבמקדש, שגזרה זו לא חלה עליו.
הַמַּרְכּוֹף – טָהוֹר,
הַמַּרְכּוֹף, סוס עץ ששחקנים משתמשים בו – טָהוֹר, כסתם פשוטי כלי עץ.
הַבַּטְנוֹן, וְהַנִּיקְטְמוֹן, וְהָאֵירוּס – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים.
וכלי הנגינה העשויים מעץ: הַבַּטְנוֹן, כלי מיתר או הקשה הנשען על הבטן, וְהַנִּיקְטְמוֹן, הדומה לקב הקיטע, וְהָאֵירוּס, כלי הקשה – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים מדברי חכמים, מפני שיש בהם בית קיבול, ואף על פי שאינם עשויים לקבלה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאֵירוּס טָמֵא מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁהָאַלָּיִת יוֹשֶׁבֶת עָלָיו.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאֵירוּס טָמֵא משום מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁהָאַלָּיִת (המקוננת) יוֹשֶׁבֶת עָלָיו לעתים.
מְצוּדַת הַחוּלְדָּה – טְמֵאָה, וְשֶׁל הָעַכְבָּרִין – טְהוֹרָה.
מְצוּדַת (מלכודת) הַחוּלְדָּה – טְמֵאָה, שעשויה לקבל בתוכה. ומצודה שֶׁל הָעַכְבָּרִין – טְהוֹרָה, שאינה עשויה לקבל.